יום החרם שהוכרז ידי ממשלת גרמניה הנאצית ונקבע ליום שבת, ה-1 באפריל 1933, אמור היה להימשך חודש ימים. אף על פי שקוצר בלחץ בינלאומי ליום אחד – נודעה לו עדיין משמעות היסטורית גדולה.

בהתאם להנחיות שניתנו לאנשי ה-SA – אז עדיין כוח משמעותי במסגרת שירותי הביטחון והשיטור הגרמניים-הנאציים – היה עליהם להתייצב בפתח חנויות ובתי עסק יהודיים בברלין ובערים אחרות ברחבי גרמניה, ולהרתיע לקוחות מלהיכנס ולרכוש מוצרים בחנויות אלה.

פרופ' גדעון גרייף הוא היסטוריון העוסק בחקר השואה ומומחה לתולדות מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ותולדות יהודי גרמניה 1933 -1943. חבר ארגון יוצאי מרכז אירופה. פרסם ספרים ומחקרים רבים בתחום השואה, בהם הספר "בכינו ללא דמעות" - עדויות אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ. הפיק וערך עשרות תכניות רדיו תיעודיות על תקופת השואה ושימש יועץ היסטורי לסרטים תיעודיים רבים, בהם הסרט זוכה האוסקר: ״בנו של שאול״. יצר והפיק עם איתי לב את הסרט התיעודי ״בכינו בלי דמעות״.

לפני כמה שבועות הגיע לארץ ראש ממשלת צרפת לשעבר, גבריאל אטאל, והיה לי הכבוד לפגוש אותו בכינוס שערך בתל אביב. אטאל, בחור גיי ממוצא יהודי, ששימש גם כשר החינוך של צרפת לפני שהפך לראש ממשלה, והתפרסם בזכות המלחמה העיקשת שלו בתופעות של הקצנה אסלאמיסטית בבתי הספר בצרפת.

אטאל הפסיק את התופעה של בתי ספר באזורים מוסלמיים שהתנגדו ללימודי השואה ועצר את הקיצוניות הדתית מלחדור לבתי הספר כדי לשמור על ערכי הרפובליקה החילונית.

נאור נרקיס הוא מייסד ״חוזרים בתבונה - הקורס לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה״. פועל למען הגדלת כמות היוצאים מהחברה החרדית לחברה הישראלית.

שורדי השואה ניצבים כיום בפני אתגר כפול: ההתמודדות עם אתגרי הזקנה לצד ההשלכות המאוחרות של הטראומה מעברם הרחוק. במרחב הזמן בו אנו מצויים, בין חג החירות ליום העצמאות, נדרשת העמקה במושג "חירות" כערך בסיסי בחייו של אדם, ובאנלוגיה בין עצמאותו של אדם ושל עם. זאת על מנת לסייע להם, וגם לנו, לקדם הסתגלות לאתגרים העומדים בפנינו סביב המלחמה הנמשכת, והתקווה ליציאתם המהירה לחירות של החטופים בעזה.

במסגרת עבודתי בעמותת "עמך", הגעתי לאחרונה לביתה של המטופלת י', שורדת שואה בת 98. איחלתי לה חג חירות שמח ומבשר טובות. "במה אשמח?" היא שאלה.

ד"ר דורון שגיא משמש כמנהל המקצועי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך-בנפשנו", חבר הסגל האקדמי באוניברסיטת בן גוריון ובמרכז האקדמי למשפט ועסקים בר"ג, וחבר הוועד המנהל של "האגודה הישראלית לגרונטולוגיה".

בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.

פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.