בשבוע הבא יחול ט' באב, יום חורבן הבית. אחת הדילמות ההלכתיות הגדולות של השנים האחרונות, ולא רק בקרב הזרם הרפורמי, מעלה את השאלה האם עדיין יש צורך לצום ב-ט' באב?

הרי האבל הוא על חורבן ירושלים וירושלים הרי כבר בנויה, הלא כן? ואם נאמר שבית המקדש אינו בנוי, אז נצום חצי יום– הלוא חצי מהגאולה כבר בידנו.

אלא שהבית שחרב היה רק בית פיזי. עשרות אנשים איבדו את ביתם בשריפות שכילו ישובים שלמים. הם כמהים לבית, לזכרונות, למקום מבטחים. אך לא רק ארבעה קירות הם שהופכים את המבנה לבית; הערכים, האהבה, הנאמנות, הקירבה. על אלו אני עוד בוכיה. שאיבדנו את היקר מכל – האהבה והכבוד אחד לשניה.

במסכת תענית (דף ה') כתוב "אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה". אלוהים כבר נמצא למעלה, אך אם אנחנו רוצים שהוא יעלה גם אותנו לדרגה גבוהה יותר, עליו להעביר אותנו קודם דרך ירושלים של מטה.

אין לאף צד לגיטימציה לקחת בעלות על הדת. גם לא לאלו ש"היו כאן קודם". אלוהים היה כאן לפני כולם והוא קבע שאחת מ-613 המצוות הן "ואהבת לרעך כמוך"

אי אפשר לטפס על סולם אם כל השלבים חסרים. משימתנו היא ליצור את מה שנראה לנו לעיתים כבלתי אפשרי: "ירושלים של אמצע". מקום בו שמים וארץ נפגשים. אמצע בו כל צד מסכים לפחות להקשיב לצד השני.

בחזון "אחרית הימים" מנבא הנביא ישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". אולי מדובר בתיאור המציאות שעוד תבוא, אך אולי מדובר גם במטאפורה לכך ש-2 צדדים מנוגדים יסכימו לשבת בכבוד זה עם זו.

ניצני הגאולה התחילו עם הקהילה הדתית הגאה, אשר יותר ויותר רבנים אורתודוקסים מודרניים תומכים בה בפומבי ומתווכים בינם לבין משפחתם.

אין לאף צד לגיטימציה לקחת בעלות על הדת. גם לא לאלו ש"היו כאן קודם". אלוהים היה כאן לפני כולם והוא קבע שאחת מ-613 המצוות הן "ואהבת לרעך כמוך". לכבד את הקהילה הגאה, את הזרמים ביהדות, נשים אשר מעוניינות לקחת חלק משמעותי יותר בחיי הדת, חילונים ועוד ועוד.

כפי שירושלים חושפת אוצרות מאחורי כל קיר ושביל צדדי, כך אני מאמינה שיש כוח גדול דווקא דרך החשיפה למגוון הרחב הזה והיא מחזקת את האמונה בחיים היהודים. רק דרך מפגש אמיתי עם ה"אחר", מתוך קבלה עמוקה, נוכל להגיע לחזון אחרית הימים- ירושלים הבנויה והמאוחדת.

"כי מציון תצא תורה"– השאלה היא איזו תורה? תורת השנאה או זו שמלמדת לאהוב ולכבד? אני בוחרת באופציה השניה ומזמינה אתכם להצטרף אלי.

יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)

בהקשר של כוונת ממשלת ישראל להשיג "ניצחון מוחלט" וסירובה לדון על "היום שאחרי" במלחמת המבול בחמאס ובעזה, אולי ראוי להיזכר בדברים שכתב זאב ז'בוטינסקי לפני כמאה שנים בספרו "שמשון". ז'בוטינסקי הביא את דבריו של הקשיש החכם משעלבים, שלח בן-יובל, לשמשון, לאחר שזה נקט פעולה צבאית כדי להחזיר לאנשי שעלבים את כל ראשי העדר שגנבו מהם אנשי הכפר חרש שבשבט בנימין. השיח נפתח בהערה ובעקיצה של שלח, הקשיש החכם, לשמשון, שהוא (=שלח) לא זכה לראות, וכנראה גם לא יראה, איש שהוא גם רב-כוח וגם חכם.

שמשון, הידוע בכך שהוא רב-כוח, חוקר את שלח החכם: "ומה היה עושה חכם?"

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

רב בישראל הוא מינוי פוליטי. ספק אם נותרו רבנים שהם במעמדם רק מכוח גדולתם בתורה. אמור לי מי אתה ואומר לך מיהו פטרונך. מי שאחראי לחלוקת הכוח הברוטלית הזאת הן המפלגות החרדיות והדתיות, שחילקו ביניהן לאחרונה את עוגת הרבנות ובתי הדין הרבניים.

מדובר במערכת משומנת של ג'ובים בשכר שערורייתי, שעלתה על גדותיה עד שלא נותר בה מקום לאלוהים. הדת אינה ערובה מפני משחיתיה. משרה רבנית היא תוצאה של יחצנות ואינה בהכרח תוצאת בקיאות במוסר ובהלכה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.