רקטות על הגליל - מי יורה אותן?

מבט לעבר מחנה הפליטים עין אל-חילווה בפאתי העיר צידון בדרום לבנון (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)
AP Photo/Bilal Hussein
מבט לעבר מחנה הפליטים עין אל-חילווה בפאתי העיר צידון בדרום לבנון

מדי פעם, בעיקר אחרי סבב לחימה בעזה או מהומות בירושלים, משוגרות על ישראל מספר רקטות מלבנון בלי כתובת כביכול, וחיזבאללה מכחיש שירה אותן. אם כך, מי משגר אותן? ומה הקשר בינן לבין הבעיה קשה של הפליטים הפלסטינים בלבנון שגדלים לעוני, פשע וטרור?

שיגורים של רקטות מלבנון מקורם בארגונים פלסטינים הנמצאים במחנות הפליטים בדרום. מי שמשגר אותן הם חברי ארגונים המסונפים לחמאס והג'יהאד האסלאמי ולעיתים גם ארגוני שמאל שהם בעלי ברית של חיזבאללה כגון החזית העממית – המפקדה הכללית.

הירי בד"כ סמלי, על שטחים פתוחים, כדי לסמן מצד אחד שהפלסטינים בלבנון מביעים סולידריות עם אחיהם בעזה ובירושלים ומצד שני לאותת לישראל כי לפלסטינים יכולת לפתוח חזית נוספת מול ישראל.

הירי בד"כ סמלי, על שטחים פתוחים, כדי לסמן מצד אחד שהפלסטינים בלבנון מביעים סולידריות עם אחיהם בעזה ובירושלים ומצד שני לאותת לישראל כי לפלסטינים יכולת לפתוח חזית נוספת מול ישראל

הירי אינו על יישובים כדי שהתגובה תהיה מתונה. לפעמים חזבאללה מפעיל ארגונים פלסטינים כקבלני משנה, כדי שהתגובה לא תהיה ישירות נגדו.

מחנות הרעב והייאוש

העובדה שלארגונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי ייצוג משמעותי במחנות מעורר את השאלה מהו כוח המשיכה שלהם. למה שצעיר פלסטיני בלבנון 2022 יתגייס לארגון טרור? התשובה נעוצה במצב הקשה ביותר בו מצויים הפלסטינים במחנות אלה.

למעשה, מצבם של הפליטים הפלסטינים בלבנון הוא הגרוע ביותר בעולם הערבי. רובם מוגדרים כעניים לפי כל המחקרים, בלבנון ובאירופה. יותר ממחצית הפליטים מובטלים. פרשנים ומומחים לבנונים מתארים את המחנות כמרכזי פשע מסוכנים וכפצצת זמן חברתית.

ממשלת לבנון אינה מעניקה לפלסטינים אישורי עבודה כמדיניות. פליט יכול לעבוד אך ורק בתוך המחנה. אלא שהמצב הכלכלי של פליטים מנציח את העוני ולא מאפשר התקדמות כלכלית. בנוסף, ממשלת לבנון מונעת את העברתם של חומרי בנייה למחנות. בשנים האחרונות אירעו מקרים קשים וקטלניים של קריסת מבנים על פליטים בשל מצבם הרעוע והמסוכן של המבנים במחנות.

לשם השוואה, בירדן זכו הפלסטינים לאזרחות מלאה, בסוריה שולבו בתעסוקה, בעיקר במחנה ירמוכ, שהפך לפרבר של דמשק (אך הושמד במלחמת האזרחים), אך בלבנון מונצחת בעיית הפליטים ברמה האכזרית ביותר.

מצב הפליטים הפלסטינים בלבנון הוא הגרוע בעולם הערבי. רובם מוגדרים עניים לפי המחקרים, בלבנון ובאירופה. מעל מחציתם מובטלים. מומחים לבנונים מתארים את המחנות כמרכזי פשע ופצצת זמן חברתית

לבנון חוששת לשלב את הפליטים מסיבות רבות. החשש הוא בעיקר מה"תַוְּטִין", הפיכתם לאזרחים לבנונים קבועים, מה שלמעשה ישכיח את העובדה שהם פליטים. שילובם עלול להפר את האיזון העדתי לטובת הסונים, על כן השיעים והנוצרים מעדיפים שלא ישולבו לעולם במדינה ולא ייטלו חלק בבחירות.

למעשה, רק הסיוע של אונר"א וארגונים בינלאומיים הוא שמונע למעשה מוות ברעב במחנות ומבטיח רמה מינימלית של חינוך. אך מצבם הקשה של הפליטים, כבר דור שלישי, מוביל אותם לפתרונות קיצוניים.

מי שמצליח לצבור השכלה יעשה הכל כדי להגר לטורקיה או לאירופה. הצעירים המובטלים פונים ברובם או לפשע או לטרור. האופציה של הטרור מושכת יותר, כי הארגונים מעניקים לצעירים משכורת מינימלית, אידיאולוגיה וסיבה לחיות. במקום לסחור בסמים או לגנוב, הצעירים עוברים מחנות אימונים של כושר ושימוש בנשק וחשים שהם תורמים כביכול למאבק ב"אויב הציוני", שגירש את אבותיהם ממולדתם (ה"נַכְּבַּה" האסון הפלסטיני).

מ"פתחלנד" לארגונים קטנים

בעקבות הטבח בפלסטינים בירדן (ספטמבר השחור 1970) עבר בסיס פתח בראשותו של יאסר ערפאת לדרום לבנון, שם הקימו בסיס לחימה נגד ישראל (מה שכונה "פתחלנד") וממנה שיגר קטיושות על יישובי הגליל. במלחמת לבנון הראשונה (1982) חוסלה ישות זו ונותרו מספר שרידים של הפלגים, שהתאוששו מעט אך חדלו מלהוות איום על ישראל.

המשכילים יעשו הכל כדי להגר לטורקיה או לאירופה. הצעירים המובטלים פונים ברובם לפשע או לטרור. אופציית הטרור מושכת יותר, כי הארגונים מעניקים לצעירים משכורת מינימלית, אידיאולוגיה וסיבה לחיות

למרבה הצער, את החלל מילא כידוע חזבאללה, אולם חלק מהפלגים מנסים להראות שהם עדיין פעילים. במחנות מתקיים מתח מתמיד בין הארגונים הפלסטינים, בראשם הפתח, חמאס והג'יהאד האסלאמי. לעיתים המתח מגיע לחילופי אש ופיצוץ מחסני נשק.

גם בתוך הפתח קיים פיצול בין נאמני הרשות הפלסטינית (אבו מאזן ומאג'ד פרג'), שהם עדיין הכוח המשמעותי ביותר במחנות, לבין נאמניו של מוחמד דח'לאן, הזוכים לתמיכת סעודיה והאמירויות.

חמאס והג'יהאד אמנם נמצאים בקשרים טובים עם חיזבאללה, אך הם חלשים יותר מפתח בתוך המחנות. על כן, הם ושאר הארגונים הפלסטינים הקטנים המתנגדים לפתח מוצאים בשיגור הרקטות על ישראל אמצעי למשוך אליהם את הצעירים ולהפגין את כוחם.

כאמור, שיגור הרקטות מקבל את ברכת חיזבאללה וכנראה גם מבטיח סיוע כלכלי מאיראן. רשת אל-מיאדין הפרו-איראנית בלבנון מרבה לראיין פעילים של חמאס וגם את זיאד נח'אלה ראש הג'יהאד האסלאמי השוהה בלבנון.

הכירו את מחנות הפליטים בשמות

בלבנון ישנם 12 מחנות פליטים, בהם חיים כ-200 אלף פלסטינים. רובם צאצאים של פליטים פלסטינים ממלחמת העצמאות שהגיעו ללבנון ב-1948. המחנות הוקמו במספר אזורים. למשל, מחנה בורג' אל-בראג'נה, שחלק גדול מתושביו מתרשיחא, הוקם בפרבריה הדרומיים של הבירה ביירות. בביירות נמצאים גם מחנות מאר אליאס (פלסטינים נוצרים) בלב העיר, דבאיה בצפון העיר, וגם סברא ושתילא (שניהם מחנה אחד), בהן ביצעו הפלנגות הנוצריות את הטבח הנורא ב-1982 (בחסות צה"ל למרבה הצער).

במחנות מתקיים מתח מתמיד בין הארגונים הפלסטינים, בראשם הפתח, חמאס והג'יהאד האסלאמי. לעיתים המתח מגיע לחילופי אש ופיצוץ מחסני נשק. גם בתוך הפתח קיים פיצול

המחנה בעל מספר הפליטים הגדול ביותר הוא עין אל-חלווה, ממוקם דרומית לצידון ובו כ-21 אלף פליטים שמקורם ממספר כפרים בגליל. לא רחוק ממנו נמצא מחנה רשידיה. מזרחית לצידון, כ-5 ק"מ מהעיר נמצא מחנה מיה ומיה קרוב אליו נמצא מחנה אל-בס. ליד צור נמצאים מחנה אל-בורג' א-שמאלי, שרוב תושביו מאזור החולה וטבריה.

בצפון, ליד טריפולי, נמצא מחנה נהר אל-בארד שרובו פליטים מאזור החולה. בשנת 2007 השתלט על המחנה ארגון הטרור "פתח אל-אסלאם", מה שאילץ את צבא לבנון להתקיף אותו ולהשמיד אותו כליל. הפליטים הועברו למחנה סמוך בשם בדאווי. מחנה אל-ג'ליל הוא היחיד שאינו במערב לבנון אלא במזרחה. הוא ממוקם נמצא בבקעת הלבנון קרוב לבעלבכ, בליבה של אוכלוסייה שיעית.

החמרת המצב לאחרונה

אם המצב של הפליטים במחנות הוגדר בעשורים האחרונים כקטסטרופה, הרי שהוא החמיר עוד יותר בשנים האחרונות. הצטרפו אליהם גל חדש של פליטים פלסטינים, כ-20 אלף, שברחו מסוריה במלחמת האזרחים בעשור הקודם.

אם מצב הפליטים במחנות הוגדר בעשורים האחרונים כקטסטרופה, הרי שהוא החמיר עוד יותר בשנים האחרונות. הצטרף גל חדש של פליטים פלסטינים, כ-20 אלף, שברחו מסוריה במלחמת האזרחים בעשור הקודם

לאחר מכן הגיע גל  הקורונה, שהחמירה את המצוקה בריאותית ותעסוקתית. לאחרונה מושפעים הפלסטינים מהמשבר הכלכלי החמור ממנו סובלת לבנון כולה. חולשה זו רק מחזקת את יכולתם של ארגונים הטרור הקיצוניים לגייס את הצעירים במחנות, שאינם רואים מוצא.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 968 מילים
כל הזמן // יום שני, 16 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"הרשויות מתעלמות מתלונות על פגיעה של כוחות הביטחון בעיתונאים"

חופש העיתונות ישראל מצהירה כי חשוב להישמר מכל פגיעה בעיתונאים ● אבל עיתונאים זרים, פלסטינים וישראלים שהתלוננו על אלימות נגדם מצד כוחות הביטחון טוענים כי החקירות טויחו וכי חיילים ושוטרים לא הועמדו לדין גם במקרים בהם היו הוכחות ברורות לתקיפות ● כיום, רבים מהעיתונאים שמותקפים כבר לא טורחים להגיש תלונה ● מצד שני, תקיפות עיתונאים בידי אזרחים נחקרו וטופלו ביסודיות

עוד 3,071 מילים

מלחמת ההתשה של חמאס

חמאס מנהל מלחמת התשה מתמשכת נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והפרות סדר במזרח ירושלים ובשטחי הגדה. מבצע "שומר החומות" היה מבחינת חמאס רק השלב הראשון במערכה לשחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא. ישראל תהייה חייבת להכריע את המערכה.

מי שעקב דרך מסכי הטלוויזיה אחר הלווית הענק של כתבת ערוץ אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בוודאי שם לב לכך שבהלוויה הונפו דגלי "פלסטין" בלבד ולא היה שום אפילו דגל אחד של תנועת חמאס.

מי שעקב בטלוויזיה אחר הלווית הענק של כתבת ערוץ אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בוודאי שם לב לכך שבהלוויה הונפו דגלי "פלסטין" בלבד ולא היה שום אפילו דגל אחד של תנועת חמאס

זאת לאחר שבמהלך חודש רמדאן שלט הצבע הירוק של דגלי חמאס בכל האירועים כמעט ובמיוחד באירועים בהר הבית.

מותה של שירין אבו עאקלה נפל כרעם ביום בהיר על הרש"פ, אך היא התעשתה, מיהרה למנף אותו לצרכיה הפוליטיים ואף הקדימה את תנועת חמאס.

הרש"פ השתמשה במותה של שירין אבו עאקלה, שהייתה נוצרייה במוצאה, כדי להפוך אותה לסמל לאומי חילוני שיאחד את הפלסטינים, ללא הסימנים הדתיים של תנועת חמאס.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מיהר לאמץ אותה אל חיקו כסמל של תנועת פת"ח. הוא ערך לה הלוויה רשמית בטקס צבאי במוקטעה ברמאללה, סמוך לקברו של יאסר ערפאת, ומשם יצא  מסע ההלוויה למזרח ירושלים, כשכל הדרך מונפים הדגלים הפלסטינים בצבעי שחור, לבן, ירוק ואדום.

בתנועת חמאס מודאגים מהמהלך של יו"ר הרש"פ שלהערכתם מקלקל להם את המומנטום של המהלך שהחל לפני שנה במבצע "שומר החומות", שהוא ההתמקדות בשחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא.

גורמים בחמאס מעריכים כי המהלך של הרש"פ למנף את מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה כדי להוקיע מדינית את ישראל כמי שמבצעת "פשעי מלחמה", נדון לכישלון מראש. אין שום סיכוי שישראל תועמד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג והפרשה תרד מסדר היום הבינלאומי.

אולם כלפי חוץ הם מביעים תמיכה במהלך של הפניה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

הרש"פ השתמשה במותה של שירין אבו עאקלה, שהייתה נוצרייה במוצאה, כדי להפוך אותה לסמל לאומי חילוני שיאחד את הפלסטינים, ללא הסימנים הדתיים של חמאס

תנועת חמאס רוצה להחזיר את סדר היום הפלסטיני להתמקדות בירושלים ובמסגד אל-אקצא. זהו הדלק שמדליק את הרחוב ודוחף אותו לקראת אינתיפאדה חדשה. לא מותה של העיתונאית אבו עאקלה שהייתה מזוהה כאחד השופרות של הרש"פ באמצעות ערוץ אל-ג'זירה.

ח'אלד משעל, מנהיג חמאס בחו"ל, העניק ראיון ב-15 במאי לעיתון "אל-קודס" המזרח ירושלמי שבו קבע, כי "ירושלים ומסגד אל-אקצא הם הכותרת של המאבק (נגד ישראל)", וכי פרשת "הריגתה של שירין אבו עאקלה הוכיחה את שבריריות הכיבוש".

סדר היום הפלסטיני יחזור מטבע הדברים לקו המנחה שקבע חמאס בעניין ירושלים ומסגד אל-אקצא עם התקרבות "יום שחרור ירושלים", "יום הנכסה" (פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967) וחג השבועות.

ירושלים ומסגד אל-אקצא שוב יהיו במוקד ההתרחשויות.

חמאס איננו מתייחס למבצע "שומר החומות" שנמשך 11 ימים כסבב לחימה קצר אלא כפרק ראשון במערכה הכוללת לשחרור  ירושלים ומסגד אל-אקצא.

הוא קורא לה מערכת "חרב ירושלים" (סיף אל-קודס) שתימשך עד למטרה הסופית. מנהיג חמאס יחיא סינוואר אומר כי "החרב נשלפה ולא תוחזר לנדנה עד אשר יושגו כל המטרות".

חמאס רוצה להחזיר את סדר היום הפלסטיני להתמקדות בירושלים ואל-אקצא, הדלק שמדליק את הרחוב ודוחף לאינתיפאדה חדשה. לא מות העיתונאית שהייתה מזוהה כאחד משופרות הרש"פ באל-ג'זירה

כלומר, תנועת חמאס נמצא במערכה פתוחה מול ישראל, מעין מלחמת התשה מיום אזכור אחד למשנהו. המצב הזה מחייב הכרעה ברורה מצד ישראל באיזשהו שלב. ישראל לא יכולה להתנהל במצב שבו כוחות הביטחון שלה מתוחים עד הקצה במשך כמה חודשים. צריך לזכור כי חודש רמדאן וימי האזכור הפלסטינים קיימים בכל שנה ואי אפשר להסכים לכך שמדינת ישראל תהייה נתונה לאיומי טרור כמה חודשים ברציפות בכל שנה.

במלאת שנה למבצע "שומר החומות" תנועת חמאס מציינת את 4 הישגיה העיקריים.

  1. איחוד כל הזירות הפלסטיניות נגד ישראל – במיוחד במגזר הערבי ובערים המעורבות.
  2. מיצוב תנועת חמאס כ"מגן ירושלים ומסגד אל-אקצא" בעיני הפלסטינים והערבים בעולם.
  3. חיזוק מעמדה של חמאס ברחוב הפלסטיני על חשבון הרש"פ.
  4. חשיפת נקודות התורפה של מערכת "כיפת ברזל".

הנהגת חמאס רוצה להוביל כעת את מלחמת ההתשה נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והתפרעויות במזרח ירושלים ובשטחי הגדה, כדי לאפשר את שיקומה האזרחי של רצועת עזה מנזקי המלחמה האחרונה ואת שיקום תשתית המנהרות שנהרסה וחידוש מלאי הרקטות.

הנהגת חמאס רוצה להוביל מלחמת התשה נגד ישראל עם פיגועי טרור והתפרעויות במזרח ירושלים וגדה, כדי לאפשר לשקם את הרצועה מנזקי המלחמה, לשקם את תשתית המנהרות שנהרסה ולחדש את מלאי הרקטות

יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועה אמר לפני כמה ימים בפורום פנימי ברצועה:

"לא נאפשר לישראל בשום מצב לכרסם בשום הישג מהישגי מערכת 'חרב ירושלים'. נשמור על ההישגים ולא נאפשר לגרור את רצועת עזה למעגל האלימות. אנו שומרים על שלמות עמנו ומנהלים את המאבק עם האויב על פי האינטרסים של עמנו".

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 711 מילים

מאה ערים נבחרו להשתתף בתוכנית האיחוד האירופי שמטרתה להפוך אותן לירוקות, ביניהן נציגה מפתיעה מישראל: אילת ● כדי לעמוד בציפיות, עיר הנופש הדרומית תצטרך לעבור מהפך תחבורתי ועוד שורה של שינויים ● החדשות המשמחות מגיעות דווקא כשמפרץ אילת מאוים על ידי הובלת הנפט של קצא"א ותכנית חדשה של הממשלה להחזיר את כלובי הדגים למים

עוד 860 מילים

המשטרה מבקשת לפתוח בחקירה פלילית נגד טיבי וכסיף

שקד: נטיל וטו על שינויים בחוקי יסוד ● אבידר: גוש השינוי נופל קורבן לאיומיה של פוליטיקאית חסרת אלקטורט ● נתניהו על עדכון כתב האישום: זה מה שנקרא "In your face" ● גנץ: המדינה היהודית בדרך לגבולות גדרה-חדרה ● מתן כהנא לקראת ההילולה במירון: יש מיעוט שפועל להרוס את מה שנבנה ● המשטרה עצרה בשומרון פלסטיני עם גרזן שתכנן לבצע פיגוע ● אלקין: אם נתמיד בהגרלות - כולם יגיעו לדירה

עוד 19 עדכונים

למקרה שפיספסת

כלפון נפל קורבן לפרנויות של בנט

אתמול בלילה פינה יום טוב כלפון את חדרו בכנסת ונסע בעצב לביתו ● כלפון היה אחד הח"כים הנאמנים ביותר בימינה ובסביבתו מרגישים שראש הממשלה עשה לו עוול ● בנט מצדו מנסה לתקן את המצב על ידי מינוי ניר אורבך לשר לענייני התיישבות ● הבעיה: התפקיד הובטח ליו"ר הבית היהודי חגית משה ● היא אינה רוצה בו, אבל היא גם לא מעוניינת שיריבה אורבך יקבל את הכיסא ● פרשנות

עוד 819 מילים ו-1 תגובות

יום הזעם ה-211 השנה

מותה של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה הוא טרגי לא רק מהסיבות הגלובליסטיות, אלא גם מהטעמים הנוסטלגיים הרגשיים. יש דמויות שנוכחותם העל-זמנית על מסך הטלוויזיה נותנת לנו את התחושה שהכל שלם, שיש הווה קפוא שהוא כאן ועכשיו אתנו. כשהאנשים האלה נעלמים, החיים מזכירים לנו שהזמן מפרק הכל.

יש דמויות שנוכחותם העל-זמנית על מסך הטלוויזיה נותנת לנו את התחושה שהכל שלם, שיש הווה קפוא שהוא כאן ועכשיו אתנו. כשהאנשים האלה נעלמים, החיים מזכירים לנו שהזמן מפרק הכל

שירין הייתה פורצת דרך גם בהבאת הקול הנשי לשטח. בעוד שהורגלנו לראות נשים לבושות בחולצת וי בתוך אולפן, היא חבשה קסדה ויצאה לסקר. מותה עורר המון תחושות, המון כאב, בקרב ערבים שגדלו על ערוצי טלוויזיה ערביים. אבל התחושה שנבחרה לבטא הכל היא: זעם.

זה לא המקום שלי לשפוט אנשים בעת כאבם ולהציב דרישות איך לגיטימי בעיני שיבטאו את הכאב הזה. אבל זה נראה כאילו מנעד הרגשות הקולקטיבי שהערבים מסוגלים לבטא מסתכם בטווח הבינארי זעם-לא זעם.

כשמישהו מת, זה לא אבל, אלא זעם. וזה מחזיר אותי למשפט בשיר שנכתב בזמנו בתקופת מבצע ענבי זעם בלבנון. "לאן תברחו מהזעם הנגדי, הבוער בחזה של עם שלם שמתמקצע בזעם", אותו שרה הזמרת מאג'דה אלרומי, מלווה במלודיה אימתנית.

אם יוכרז פעם "יום הרוגע", זה יהיה תרחיש פנומנלי במזרח התיכון. אנחנו הערבים מרגישים כל הזמן זעם על המנהיגים שלנו, על הכיבוש, על מתינו, על נפילת הממלכה האסלאמית, על האלימות, על אובדן הערכים, על ענייני כבוד, על העבר היפה שעבר ועל העתיד השחור שיבוא.

אנחנו נמצא סיבה לזעם. הפעם זה אל-אקצא, שבפעם האלף במאה השנים האחרונות נטען שהוא "בסכנה", קריאת זאב זאב שאף פעם לא ממצה את עצמה.

פעם זה הכיבוש, שמישהו שכח לעדכן אותנו שהוא נגמר בעזה ב-2006 ושבשנות התשעים נחתמו הסכמי אוסלו ושהתהליך המשיך הרבה לאחר מכן. פעם זה מותו של אדם כזה או אחר, שאנחנו הופכים לשהיד של גאו-פוליטיקה.

זה לא המקום שלי לשפוט אנשים בעת כאבם ולהציב דרישות איך לגיטימי בעיני שיבטאו את הכאב הזה. אבל זה נראה כאילו מנעד הרגשות הקולקטיבי שהערבים מסוגלים לבטא מסתכם בטווח הבינארי זעם-לא זעם

אנחנו לא עצובים, לא שמחים, לא נושאים עינינו בתקווה לעתיד טוב יותר. אנחנו זועמים ומקווים שהנקמה תרגיע את הזעם. אבל תסמכו עלינו שנמצא סיבה לזעם חדש.

מהחוויה האישית שלי, כמי שגדל בסביבה ערבית, ראיתי איך מאדירים את האדם הזועם. אצלנו הערבים, אדם שזועם מגיע לרוב למצב של השתוללות ואובדן עשתונות.

ילד רואה את הגברים הזועמים סביבו, מבין שאדם שזועם הוא אדם "שאכפת לו", ושזה לגיטימי להגיע למצב ש"הוא לא רואה מה קורה סביבו" מרוב זעם. הילד הזועם רואה איך הסביבה מסתכלת על הכאב שלו בחמלה ומנסה להרגיע אותו, במקום לתת לו סטירה ולהגיד לו "אצלי אתה לא תתנהג ככה".

מי ייתן לנו את הסטירה הזאת קולקטיבית? מי יעזור לנו להבין שחוסר שביעות רצון מהעולם הוא מצב נורמלי שאמורים לחתור לתקן אותו באמצעים תרבותיים?

עם שלמד להתקרבן בזעם, צריך לשאול את עצמו למה זה ככה. לא שאין סיבות לזעום. ישראל בטיפשותה נותנת לפעמים מספיק חומר מצולם.

אנחנו לא עצובים, לא שמחים, לא נושאים עינינו בתקווה לעתיד טוב יותר. אנחנו זועמים ומקווים שהנקמה תרגיע את הזעם. אבל תסמכו עלינו שנמצא סיבה לזעם חדש

אבל כשהסיבות מתחילות להיראות כמו תירוץ לזעם מתמשך ואינסופי, צריך להסתכל פנימה, קולקטיבית, ולחפש דרכי הסתכלות ופעולה אחרות.

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם". טוויטר: @AliAdiOK

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 498 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בישראל, כמו במקומות אחרים, הזכות להפלה תמיד נקשרה לשליטה של נשים על גופן ועל גורלן ● מאמצים להגביל את הזכות הזאת מסיבות דתיות, לאומיות ותרבותיות הולכים יד ביד עם ניסיונות לצמצם את מעמדן של נשים בחברה ולמעשה להפוך אותן, למרות כל הישגיהן, לאזרחיות סוג ב' ● דעה

עוד 1,300 מילים

בפסק דין שניתן היום, דחה בג"ץ את העתירות נגד הקמת הרכבל לעיר העתיקה בירושלים, תוך קביעה כי אין בחסמים בעלי אופי דתי כדי לעצור את הפרויקט ● בכך מאותת בית המשפט כי במקרה של התנגשות בין החלטות של רשויות השלטון לבין שמירה על אינטרסים דתיים - ידן של הרשויות על העליונה ● פרשנות

עוד 840 מילים

"בישראל לא מבינים את חשיבות השיח כאמצעי להפגנת כבוד כלפי האחר"

מהמלחמה באוקראינה, דרך הגרעין האיראני ועד לעליית האנטישמיות בגרמניה: ג'רמי יששכרוף, שגריר ישראל היוצא בגרמניה, מסכם ארבע שנים דרמטיות ומסביר למה סירב לדבר עם מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" ומה דעתו על המלחמה הקרה החדשה ● "בעידן שאחרי המלחמה, אנשים התביישו להיות אנטישמים, אבל אם תגרד את פני השטח, תגלה שהיא צפה ועולה"

עוד 1,279 מילים

רע"ם: הושגה הסכמה עם הקואליציה, שתאפשר בנייה ביישובים הלא מוכרים בנגב

לראשונה מאז התעוררה פרשת ילדי תימן ייפתח קבר כדי לערוך בדיקה גנטית ● הותר לפרסום שההרוג במבצע בחאן יונס ב-2018 הוא מחמוד ח'יר א-דין ● על רקע הפרסומים על א-דין קרא ליברמן לשינוי חוק הלאום ● הפרקליטות ביקשה לתקן את כתב האישום נגד נתניהו כך שייכתב שפגישת ההנחיה נערכה "במועד לא ידוע" ● גנץ נגד בנט: לרבים מגיע קרדיט ואתה אומר רק אני ואני

עוד 51 עדכונים

"המאכל הלאומי של ישראל הוא חומוס, לא סטייק"

צריכת הבשר בישראל קפצה בשנים האחרונות ב-50% ומדרגת אותנו בצמרת הקרניבורים בעולם ● למעשה, הישראלי הממוצע צורך בשנה 20 ק"ג בשר ו-64 ק"ג עוף ● הממשלה התחייבה לעודד מעבר למזון מהצומח, אך בפועל מעודדת יבוא בשר בזול ● ארגוני סביבה ובריאות אומרים כי הנתונים הם קריאת השכמה דחופה לפעולה מה גם שהפחתת צריכת בשר היא תנאי למאבק במשבר האקלים

עוד 1,512 מילים

סער נגד גנץ: חידוש הכנסת פועלים - לא צודק ולא נכון

פריג׳: צעד חכם ונכון ● זעם במשטרה על בר-לב על רקע ההוראה לחקור את התנהלות השוטרים בהלווית אבו עאקלה ● סמוטריץ׳: אבו עאקלה - חלק ממכונת המלחמה הערבית ● הנשיא הרצוג ייצג את ישראל בהלוויית נשיא איחוד האמירויות ● יאיר לפיד ספד לאורי סביר: תרומתו למדינת ישראל עצומה ומורגשת עד היום ● רם שפע על חיבור למרצ: שיתכבדו ויחברו למשותפת

עוד 18 עדכונים

ישראל צריכה לדאוג לכך שעיתונאים המתעדים את מה שמתרחש בשטחים לא ייפגעו בעת מילוי תפקידם ● לבנון הולכת לבחירות: אלפים המתגוררים בחו"ל כבר הגיעו לקלפיות ● הרומן בין המדינות הערביות לרוסיה ממשיך לפרוח ● תיירות זרות הוטרדו מינית באזור הפירמידות ● והשבוע לפני 55 שנה, שר סובייטי העביר מידע שגוי לבכירי הצבא המצרי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,351 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בחזרה לשנות השמונים

הוועידה הלאומית לאנרגיה תתקיים השבוע בלי נציגות לירוקים ובלי אף מילה על אנרגיות מתחדשות ● בשביל לדעת שישראל מוצפת במינים פולשים לא צריך את דוח המבקר, מספיק להסתכל מהחלון ● משרדי הממשלה יפסיקו לקנות חד"פים אבל טובעים בכלים שמגיעים עם המשלוחים ● קליפורניה חוותה "רגע קצר נוצץ" של 100% אנרגיה מתחדשת ● ובבית ספר בהולנד יוצאים לטיול שנתי באופניים

עוד 1,393 מילים

שגרירי ארה"ב הזהירו מעליית היטלר לשלטון – הממשל התעלם

ריאיון שגריר ארצות הברית לשעבר דיוויד מק'קין טוען בספרו החדש, "לחזות ברדת החשכה", כי אנטישמיות, אדישות ופוליטיקה פנימית עיכבו את ארה"ב מלהתערב במלחמה בגרמניה הנאצית ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "אזרחי ארה"ב לא חשבו שהממשלה צריכה להתעניין בזה"

עוד 1,326 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַכְחָשָׁה 132

בעולם שבו המציאות עצמה מוכחשת - אין ולא יכולות להתקיים עובדות, אין ולא יכולה להיות "אמת". יש מקום רק לסיפורים, מיתוסים ונרטיבים. להכחשות ולהכחשות שכנגד. לתיאוריות ולתיאוריות קונספירציה

עוד 1,433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה