אני לייט בלומרית. לקח לי שנים רבות עד שאמרתי לעצמי שמותר לי לחיות איך שהלב מבקש. לא היו לי מודלים לחיקוי שיכולתי ללמוד מהם שזה בסדר.

כשפגשתי את בת-זוגי בשנות השלושים לחיי, הרגשתי שהפעם אסור לי לוותר. אילו זו הייתה אגדה, המשפט המסיים היה שאנחנו חיות ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה. זה נכון חלקית (החלק של העושר בעייתי), אבל האמת היא שזאת רק ההתחלה.

כשהתנדבתי בחוש"ן (חינוך ושינוי, ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה) ראיתי שלבני-נוער בפריפריה הרבה יותר קשה. כשבחרנו למסד את הזוגיות שלנו ראינו שהמדינה לא מכירה בה, וכשילדתי את בתנו היינו צריכות לעבור תהליך של אימוץ כדי שבת-זוגי תוכר רשמית כהורה שלה.

כשהתנדבתי בחוש"ן ראיתי שלנוער גאה בפריפריה קשה בהרבה. כשבחרנו למסד את זוגיותנו, ראינו שהמדינה לא מכירה בה, וכשילדתי את בתנו נאלצנו לעבור תהליך אימוץ כדי שבת-זוגי תוכר רשמית כהורה שלה

ועם כל זה, עכשיו הרבה יותר קשה, כי הקהילה הגאה תיפגע מאוד מההפיכה המשטרית שמתרחשת בימים אלה.

הקהילה הגאה בישראל קיימת שנים רבות, אך לקח זמן עד שבחוק ניתן ביטוי לסוגיות הנוגעות לה. ב-1988 בוטלה העבירה בחוק העונשין על משכב זכר. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (1992) איפשר לבית-המשפט לקבוע בשנים הבאות פסיקות ששאפו לשוויון לקהילה הגאה: הכרה בזוגיות, בהורות, מניעת אפליה במקומות עבודה ועוד.

פסיקות אלה איפשרו לקהילה הגאה לדרוש זכויות ככל האזרחים. את הזכויות האלה קיבלה הקהילה הגאה דרך בית-המשפט. ללא בית-המשפט, שאילץ את מוסדות המדינה לקיים אותן, הזכויות האלה לא היו ניתנות לחברות ולחברים בקהילה.

בישראל הרשות המחוקקת (הכנסת) כפופה בפועל לרשות המבצעת (הממשלה). הרשות היחידה ששומרת על זכויות הקהילה הגאה, כמו גם על זכויות של קבוצות מיעוט אחרות, היא הרשות השופטת. הקהילה הגאה חייבת בג"ץ עצמאי. בג"ץ הוא שקבע את פסק דין דנילוביץ' (1994), והודות לו אסור למקומות עבודה להפלות חברים/ות מהקהילה הגאה.

פסיקות ביהמ"ש איפשרו לקהילה הגאה לדרוש זכויות ככל האזרחים ולקבלן דרך ביהמ"ש. ללא ביהמ"ש, שאילץ את מוסדות המדינה לקיים אותן, הזכויות האלה לא היו ניתנות לחברות ולחברים בקהילה

והיום? היום רוצים לאפשר בחוק אפליה במתן שירותים, כך שנותני-שירות יוכלו לבחור, על רקע אמונתם הדתית, שלא לתת שירות לזוגות מאותו מין, למשל. מפלגת נעם מפרסמת "רשימות שחורות" של א/נשי תקשורת מהקהילה הגאה, ויו"ר המפלגה, אבי מעוז, מודיע על כוונתו לבטל את מצעד הגאווה בירושלים.

חבר הכנסת מטעם "הציונות הדתית" אבי מעוז, יו"ר מפלגת נעם, אומר ל-@yanircozin ו-@IshayShnerb: "נבחן את ביטול מצעד הגאווה מבחינה משפטית. מי עושה בפרהסיה הציבורית מצעד שכל כולו פרובוקציות? אתה יודע כמה מצעד כזה בירושלים פוגע בנו?"
(צילום: יונתן זינדל, פלאש90) pic.twitter.com/O8qzbx8UWC

— גלצ (@GLZRadio) November 3, 2022

המצעד צעד השנה בירושלים, אבל אל תטעו, הם ימשיכו לנסות ליצור דה-לגיטימציה לקהילה שלמה. אותו מעוז רוצה לפקח על תוכניות חיצוניות (כמו חוש"ן שהזכרתי) בבתי-ספר, כדי לוודא שלא ייכנסו לשם גורמים שמביאים תפיסת עולם שונה משלו.

הכי מכעיס זה שהנימוק שלהם הוא היהדות. התורה אומרת, למשל, שהעונש על חילול שבת הוא סקילה או נידוי (כרת), אבל על זה הם לא מתעקשים. מה שנקרא "זיכרון סלקטיבי". זאת לא היהדות שלי. ביהדות שלי יש "חביב אדם שנברא בצלם" – כולנו נבראנו בדמות אלוהים. על רקע הקולות של יהדות קיצונית משיחית חשוב להשמיע את קולנו, שמחבר בין המסורת היהודית לזכויות-אדם.

ההפיכה המשטרית משפיעה על הרבה קבוצות. הקהילה הגאה נפגעת מכך מאוד, אבל אם נשתוק, יגיעו לכולנו.

כמו שכתב הכומר מרטין נימלר ב-1945:

"תחילה תקפו את היהודים. לא פציתי פה. לא הייתי יהודי.
אחר-כך תקפו את הקומוניסטים. לא פציתי פה. לא הייתי קומוניסט.
אחר-כך תקפו את אנשי האיגודים המקצועיים. לא פציתי פה. לא הייתי איש האיגודים המקצועיים.
אחר-כך תקפו אותי. ואז כבר לא היה איש שישמיע קולו למעני".

זאת לא היהדות שלי. ביהדות שלי יש "חביב אדם שנברא בצלם" – כולנו נבראנו בדמות אלוהים. על רקע הקולות של יהדות קיצונית משיחית חשוב להשמיע את קולנו, שמחבר בין המסורת היהודית לזכויות-אדם

השבוע מתקיימים מצעדי גאווה בחיפה ובראשון לציון, בשבוע הבא בבאר שבע, בנתניה ובכפר סבא. לכו לצעוד למען זכויות האדם של כולנו, שלכם ושל הילדים שלכם.

מצעד הגאווה בחיפה יתחיל היום, חמישי, בשעה 18:00 בכניסה לכרמליה. חפשו את "קול רבני לזכויות אדם" והתצטרפו אלינו לתפילת הדרך בשעה 17:30.

הרבה סיגל אשר מנהלת את מרכז הזכויות של עמותת קול רבני לזכויות אדם בחדרה. חיה בחיפה עם בת זוגה ובתן. מוסמכת לרבנות חילונית הומניסטית ותלמידה בבית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים, עורכת טקסים ומלווה רוחנית.