לפני שנגמרה הפוגת האש והמו"מ נקטע, פרסמה המדינה את רשימת האסירים שהיא מציעה לשחרר בפעימה הרביעית של עסקת חילופי החטופים. הרשימה כללה, באופן חסר תקדים, 21 אזרחיות ישראל, ערביות שנעצרו מאז תחילת המלחמה, לא הועמדו לדין וודאי שלא הורשעו.

הצעה זו של המדינה הפרה את החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. המדינה שכבר שנים דואגת לסמן את האזרחים הערבים כאויב מבפנים, והממשלה שניצלה כל רגע מאז תחילת המלחמה כדי לחזק זאת, פוגעת באזרחיה, ערבים ויהודים מעצם נכונותה להחליף אזרחים באזרחים בעסקה.

לפחות 15 אזרחיות שברשימת העצורים כבר שוחררו במסגרת העסקה, חלקן אף נגד רצונן, וכך נמנעה מהן הזכות האזרחית הבסיסית להליך משפטי הוגן. בין אם הן אשמות בעבירות על החוק ובין אם לאו – רק בית המשפט הוא זה שיוכל להכריע. אבל מעצם הכנסתן לרשימה למעשה לא ניתנת להן הזכות לנקות את שמן.

לפחות 15 אזרחיות שברשימת העצורים כבר שוחררו במסגרת העסקה, חלקן אף נגד רצונן, ונמנעה מהן הזכות הבסיסית להליך משפטי הוגן. אשמות או לא – מעצם הכנסתן לרשימה לא ניתנה להן הזכות לנקות את שמן

הטכניון כבר הודיע שאחת מהעצורות, סטודנטית במוסד, לא תורשה לחזור לספסל הלימודים אם תשוחרר במסגרת העסקה שכן מבחינה ציבורית – הן כבר אשמות.

הכללת האזרחיות בעסקה היא חציית קו אדום בתהליך ארוך עקבי ומתמשך של רדיפה פוליטית את כחמישית מאזרחי המדינה, שמתבטאת ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר.

כבר יותר מ-50  ימים שאנחנו מתמודדים עם מתח מבעבע והממשלה אינה קוראת להרגעת הרוחות. להיפך, בחסות הממשלה והשר לביטחון לאומי, אזרחים ערבים רבים נרדפים בעקבות התבטאויות שנופלות במסגרת הגבולות המוגנים על ידי חופש הביטוי, ולרוב אינן מסיתות לאלימות או תומכות בה.

אנו עדים למעצרים, השעיות, פיטורין ושיימינג בעקבות פוסטים ברשתות החברתיות, שלא בהכרח מובנים כראוי או מוצאים מהקשרם, ועל אמירות שוודאי אינן קוראות לאלימות.

בנוסף, ח"כים בקואליציה מקדמים חוקים שונים המאיימים מראש על החברה הערבית, כגון הכנסת השב"כ לפיקוח במערכת החינוך. השר לביטחון לאומי ממשיך לעודד אזרחים להתחמש נגד השכנים שלהם ומחלק כמויות אדירות של נשק לאזרחים. זהו אותו השר הממונה גם על המשטרה שעצרה לחקירה מנהיגים של החברה הערבית בישראל על התכנסות לא אלימה בנצרת ומנעה מהם לקיים כנס משותף של ערבים ויהודים בו הם רצו לקרוא להפסקת המלחמה.

אנו מתמודדים עם מתח מבעבע והממשלה אינה קוראת להרגעת הרוחות. להיפך, בחסות השר לביטחון לאומי, אזרחים ערבים רבים נרדפים בגין התבטאויות שנופלות במסגרת הגבולות המוגנים על ידי חופש הביטוי

בין האזרחים הערבים והיהודים יש הרבה מן המשותף. כולנו חרדים לביטחוננו, לילדינו, למשפחותינו. כולנו שותפים, בדרכים שונות, בפעילות אזרחית וחברתית לצמצום נזקי המלחמה. אבל יש שוני מהותי שיש להשלים איתו – המיעוט הערבי אף פעם לא הסתיר את זהותו המורכבת, כחלק מהעם הפלסטיני וכאזרח מדינת ישראל. לאורך השנים המיעוט הפלסטיני בתוך ישראל חי עם הדואליות ופעל בתוך הקונפליקט המתמשך והמדמם בין הלאום שלו לאזרחות שלו.

לעומת התנהלות הממשלה, ישנם מנהיגים מקומיים ונושאי תפקידים בכירים, שמודעים היטב לסכנות של התלקחות פנימית בעת הזו ומזכירים בנחישות שהאזרחים הערבים והיהודים במדינה תלויים אלו באלו ברקמה עדינה.

מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב למשל, הצהיר שאחד היעדים המרכזיים של משרדו הוא שמירה על מרקם היחסים המשותף, כמו גם מנהלים בכירים במערכת הבריאות שפועלים לכך.

גם אנשי אקדמיה, מנהלי בתי ספר, בעלי חברות גדולות ועובדי רשויות מקומיות מסויימות פועלים לילות כימים כדי להזכיר לעובדים, לסטודנטים ולתושבים שלמרות מחלוקות עמוקות, למרות הפחדים ההדדיים, צריך ללמוד לכבד את המורכבויות ולזכור שכולנו ממשיכים לחיות כאן יחד היום וגם מחר.

במקום שהמדינה תתמוך באזרחיה, תגבה את המנהיגים שפועלים לשקם עוד היום ולייצר לכולנו עתיד בטוח ומשותף, הבחירה לכלול אזרחיות שלא הורשעו בעסקת החטופים היא צעד מסוכן שעל ההשלכות החברתיות שלו נשלם כולנו.

במקום שהמדינה תתמוך באזרחיה ותגבה מנהיגים שפועלים לשקם ולייצר לכולנו עתיד בטוח ומשותף, הבחירה לכלול אזרחיות שלא הורשעו בעסקת החטופים היא צעד מסוכן שעל השלכותיו החברתיות נשלם כולנו

אם המדינה, כפי שהמליצה ועדת השופט אור כבר בשנת 2001 – לא תשנה את יחסה כלפי החברה הערבית – לא רק שנאבד כל קשר לדמוקרטיה – גם יגבר חוסר הביטחון, האישי והקולקטיבי שלנו, האזרחים הערבים והיהודים.

חולוד אדריס היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. בעבר ניהלה באגודה לזכויות האזרח את תחום החינוך לזכויות אדם ונגד גזענות בחברה הערבית. לפני כן הייתה המנכ”לית הערבייה השותפה הראשונה בעמותת מהפך-תג’ייר, שם פיתחה את החזון לחברה משותפת ואת המודל לניהול המשותף. היא בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש ותואר שני בלימודי מגדר מאונ' בר אילן, וכן יועצת ארגונית ומנחת קבוצות דיאלוג לחינוך לזכויות אדם ונגד גזענות.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.