לאחמד אלנאעוק, עיתונאי פלסטיני בן 25, היה חלום: להנגיש לישראלים את המציאות היום-יומית ברצועת עזה. ב-2019, בעזרתו של העיתונאי הישראלי יובל אברהם, הוא הגשים אותו ופתח את העמוד "אנחנו שמעבר לגדר" בפייסבוק ובו פורסמו סיפורים אנושיים מתוך הרצועה אודות הנעשה בה.
"אנו רוצים שקולנו יגיע אליכם ישירות, בלי מסננים, מתוך תחושה שעזה מיוצגת בתקשורת הישראלית באופן שטחי", כתב אלנאעוק בתעודת הזהות של הפלטפורמה החדשה. "אני מקווה שתרגום המאמרים יעלה את המודעות שלכם לגבי המתרחש אצלנו, אנחנו שחיים מעבר לגדר – ומקווה שבכך נצליח לקדם את השלום בין העמים ולשנות את המדיניות שמסכסכת בנינו".
"אנו רוצים שקולנו יגיע אליכם ישירות, בלי מסננים, מתוך תחושה שעזה מיוצגת בתקשורת הישראלית באופן שטחי", כתב אלנאעוק בתעודת הזהות של הפלטפורמה "אנחנו שמעבר לגדר"
הוא חתם את הטקסט במשפט "מגיע לכולנו, ישראלים ופלסטינים, בני האדם אשר חיים בין הנהר לים, לחיות יחד בשלום ובשוויון, ללא אפליה או דיכוי מכל סוג שהוא".
לאורך השנים, הוא פרסם סיפורים רבים מצד כותבים שונים בעמוד, על חלומות של צעירים המהגרים לאירופה כי בעזה המבוצרת לא ניתן להגשים חלומות, על מספר ההתאבדויות הגבוה ברצועה (כשלפחות מחצית מהצעירים שוקלים התאבדות), על רגעי הקסם כמו הילדים העזתים שמעריצים את "האיש הגבוה" המקיים אירוע לוליילנות ברחבי הרצועה, ועל החיים בזמן המלחמה תחת ההפצצות ושאלת המוות המרחפת באוויר לאורך יממות הלחימה.
קוראים לי סנאא, אני בת 51, ואני רוצה לספר לכם על הבן שלי. הוא רצה להגר מעזה, דרך הים, ולמצוא מקלט באירופה. יש הרבה…
Posted by אנחנו שמעבר לגדר on Tuesday, August 29, 2023
הרצון של אלנאעוק, כמו של כלל העוסקים במלאכה, היה להנגיש את עזה לציבור הישראלי, שבעיקר מכיר אותה כמקום עוין בזמן מלחמות והסלמות. לנסות ולהראות שגם בעזה יש בני אדם, חלומות, שאיפות ורצונות לעתיד. שגם הם, בדיוק כמו הישראלים, אוהבים את החיים ורוצים לחגוג אותם.
הרצון של אלנאעוק, כמו של כלל הכותבים בעמוד, היה להנגיש את עזה לציבור הישראלי, שבעיקר מכיר אותה כמקום עוין בזמן מלחמות והסלמות. לנסות להראות שגם בעזה יש בני אדם, חלומות, שאיפות ורצונות לעתיד
לאורך כלל הפוסטים אלנאעוק, לצד כותבים נוספים, הדגישו את הרצון שלהם לשלום ולצדק כלל-חברתי, המבוסס על שוויון בין שני העמים שבין הנהר לים. שלמרות ההפצצות והעוינות בין שני הצדדים, הם לא רואים את כלל הישראלים כאויב.
ב-25 לאוקטובר, 3 שבועות אל תוך המלחמה, פוסט בפייסבוק בישר על מותם של כלל בני משפחתו של אלנאעוק. "כל המשפחה של מקים העמוד הזה בעזה, שכתב פה אינספור מסרים לישראלים לאורך השנים למען שלום ועתיד צודק, הופגזה למוות השבוע על-ידי חיל האוויר", נכתב.
"עשרים ושלושה איש הם היו. כל אהוביו: אביו, האחיות הקטנות שלו, אחיו, האחיינים וגם התינוקות שהיו בבית – כולם מתו. הגופות של חלקם נמצאו שרופות או קרועות לגזרים, אך רובם קבורים עדיין מתחת להריסות הבית בדיר אל-בלח. מסיבה זו, למרבה הצער, הפוסטים בעמוד יעצרו לעת עתה".
מאז תחילתה של המלחמה, שהחלה בעקבות הטבח המזוויע של החמאס ב-7 באוקטובר, שלווה במעשי רצח ואונס נפשעים לצד חטיפת אזרחים וחיילים לרצועה, נהרגו לפחות 15,000 פלסטינים בעזה, כשלכל הפחות 6,000 מהם הם ילדים וקטינים. הסיבה העיקרית לכך היא שכמחצית מהאוכלוסייה ברצועה הם ילדים ונערים, לצד ההפצצות הרבות שנראו ברצועה בשבועות הראשונים ללחימה.
"23 איש הם היו. כל אהוביו: אביו, אחיותיו הקטנות, אחיו, האחיינים והתינוקות שהיו בבית – כולם מתו. הגופות של חלקם נמצאו שרופות או קרועות לגזרים, אך רובם קבורים עדיין מתחת להריסות הבית בדיר אל-בלח"
למעשה, בכל העולם נחשפים לתמונות הללו מלבד בישראל, כשפער המידע והחשיפה לנעשה הולך וגדל. עד כה כמעט ולא הובאו עדויות ומראות מתוך הרצועה אל הציבור הישראלי.
ניתן להסיק כי הסיבות המשמעותיות ביותר הן לא לפגום ב"רוח הלחימה" שגרפה קונצנזוס נרחב בישראל מכלל צדדי המפה הפוליטית ברצון להשיב לעזה מנה אחת אפיים, לצד תחושות של סימפטיה שעלולות לצוץ בעקבות תיעודים שיגיעו מהרצועה.
לא פעם, גם טענות של משפחות חטופים לפיהן פעילות צה"ל בעזה, לרבות ההפצצות, מסכנת את חיי יקיריהם – לוותה בדאגה או בחשש מצד חלק מהישראלים שמא זה יוביל לעצירת הפעולה.
A Palestinian child named Mohammed appears to be in a state of shock as he is comforted by a man after having woken up to the sounds of Israeli air strikes pic.twitter.com/2oiN60tHOx
— TRT World (@trtworld) October 18, 2023
לאורך השנים, ולרבות מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, הליך הדה-הומניזיציה של תושבי עזה הלך והתגבר עד לכדי קריאות לבצע טרנספר, קריאות שכבר מזמן אינן נחלתן של הימין הרדיקלי בלבד. זאת לצד הקריאות הימניות-רדיקליות לחידוש מפעל ההתנחלויות ברצועה ו"להכריע את עזה", מבלי לעשות את ההבדל בין אזרחים לבין מחבלים. קריאות אלה מחלחלות לא פעם גם אל החיילים בשטח, שנראים בתיעודים שונים נוטעים עצים ומלווים זאת בקריאה לשוב לגוש קטיף, או סרטון של חייל שתועד הורס ציוד בחנות בג'אבליה.
בכל העולם נחשפים לתמונות ההרס והמוות ברצועה – מלבד בישראל, כשפער המידע והחשיפה לנעשה הולך וגדל. עד כה כמעט ולא הובאו עדויות ומראות מתוך הרצועה אל הציבור הישראלי
הטענה העיקרית נגד האוכלוסייה האזרחית העזתית היא בחירתה ותמיכתה בחמאס, לרבות בבחירות האחרונות שנעשו ב-2006. אלא שסקר, אשר נערך ימים אחדים לפני המלחמה ופורסם במגזין Foreign Affairs, מפורר את הטענות הללו ומציג ביקורת פנימית חריפה נגד הארגון השולט ברצועה.
עפ"י הסקר, כ-67% מהנשאלים העידו כי אין להם הרבה אמון או אפילו אמון כלשהו כלפי חמאס, לצד 80% שהעידו כי חמאס לא מגיב בכלל או מגיב מעט לצרכים של תושבי הרצועה.
Just days before Hamas's assault on Israel, @ArabBarometer conducted a survey in Gaza and the West Bank. @AmaneyJamal and @mdhrobbins examine what the newly released findings reveal about Palestinian public opinion: https://t.co/V4i3Ej83ci
— Foreign Affairs (@ForeignAffairs) November 26, 2023
לצד זאת, בנוגע לשאלות על דמוקרטיה, כ-48% מהעזתים אמרו שהם מעדיפים דמוקרטיה על פי כל צורה אחרת של ממשל, כשחמאס נתפס כאחראי לסבלם של תושבי עזה.
בנוגע למחסור בביטחון התזונתי בעזה, כ-31% זיהו את חמאס כאשם העיקרי בדבר, 26% האשימו את עליית המחירים ורק 16% האשימו את הסנקציות שהטילו גורמים חיצוניים כדוגמת מדינת ישראל.
לצד הנתונים המפתיעים שהתקבלו מתוך הרצועה, כותבי המאמר הדגישו כי לאור ניסיון העבר – מבצעים, שלא לומר מלחמות ברצועה, מגבירים את רמת הפופולריות של חמאס בקרב התושבים כחלק ממעין "איחוד שורות", כשהמערכה נתפסת כהתקפה על הפלסטינים ככלל.
אפשר וצריך להבין את הכעס הישראלי שחווה מתקפה איומה ואכזרית בעוצמה כזו – כסיבה לאי רצונו להכיר ולהיחשף לנעשה ברצועה. אך באותה המידה אסור שכעס זה יהפוך למדיניות בשטח, ויביא לאיחוד שורות בין ימנים ל"שמאלנים" – איחוד שכל מטרתו היא שנאת פלסטינים באשר היא ותמיכה בכל מה שנעשה נגדם, בין אם בעזה, בגדה או בשטחי ישראל.
הטענה העיקרית נגד האוכלוסייה האזרחית העזתית היא בחירתה ותמיכתה בחמאס (בבחירות 2006), אלא שסקר מלפני המלחמה מפורר את הטענות ומציג ביקורת פנימית חריפה נגד הארגון השולט ברצועה
ודווקא כעת, כשהשאלות אודות העתיד מתחילות לבצבץ, וקונספציית "ניהול הסכסוך" קרסה באחת, מתבססת לה ההבנה כי עם כל חוזקו של הצבא הישראלי, אי אפשר להבטיח שלום ושגשוג ללא הליך מדיני ומתן תקווה לכלל תושבי עזה. כי בסוף, רובם הם בני חיים ורוצים לחיות בשקט ובשלווה, בדיוק כמו הישראלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכואב ומצער. חוויות אישיות שהוא חווה- קשות. ליבי למענו. כל ילד סובל דורש התייחסות. הלוואי ולא יהיה עוד צער. הבעיה פשוטה: אם הערבים יניחו את נשקם- יהיה כאן שלום. אם הישראלים יניחו את נשקם -לא תהיה ישראל. את הדברים הללו כתבה גולדה מאיר והם האמת כולה. אנחנו לא צבא מוסרי, כי אם היינו מוסריים היינו דואגים קודם כל לעצמנו. אנחנו מרחמים על מי שבא לרצוח, לכרות אברים 7לאנוס- והם לא ראויים לרחמינו. כאשר יתחילו אצל הערבים לחנך לשלום -אני אתחיל לחשוב איך לעזור להם. בינתיים, את כל יכולותינו, מחשבותינו ומעשינו, עלינו לכוון לכך שנכריע שנכניע, שנסביר ונוכיח שאין להם זכות קיום לא רק בגלל שמלכתחילה אין עם כזה, אלא גם, אם היה עם כזה- הוא איבד זכותו להיות חבר בקהילת העמים.
טוב,
אמת חלקית בלבד בכתבה.
יש חינוך לפונדמנטליזם, ג'יהאד ומות "קדושים".
יש לאומנות מושחתת קיצונית.
יש תרבות אלימות, מניעת זכויות ופשע.
יש חזון שמד, והשקעה של מליארדים במפעל מוות (טילים מנהרות וכו).
ויש אנשים שיש בהם אנושיות בסיסית, אבל גם עדר של חגיגות שנאה במקום בניית מדינה, השכלה ושימוש במאגרי הגז בים והסיוע הבינלאומי לבנות דו קיום או לבחור בדרך גנדי לפיוס.
אה, ויש סקרים שמראים שזו הנטיה גם בגדה.
זה לא פותר כמובן את הישראלים מהפשיזם האלים, פונדמנטליסטים משיחיים, תרבות כככ מושחתת, וכמובן העדר חזון מדיני-פוליטי ופונקציונלי-כלכלי.
טראגי