לאחמד אלנאעוק, עיתונאי פלסטיני בן 25, היה חלום: להנגיש לישראלים את המציאות היום-יומית ברצועת עזה. ב-2019, בעזרתו של העיתונאי הישראלי יובל אברהם, הוא הגשים אותו ופתח את העמוד "אנחנו שמעבר לגדר" בפייסבוק ובו פורסמו סיפורים אנושיים מתוך הרצועה אודות הנעשה בה.
"אנו רוצים שקולנו יגיע אליכם ישירות, בלי מסננים, מתוך תחושה שעזה מיוצגת בתקשורת הישראלית באופן שטחי", כתב אלנאעוק בתעודת הזהות של הפלטפורמה החדשה. "אני מקווה שתרגום המאמרים יעלה את המודעות שלכם לגבי המתרחש אצלנו, אנחנו שחיים מעבר לגדר – ומקווה שבכך נצליח לקדם את השלום בין העמים ולשנות את המדיניות שמסכסכת בנינו".
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כואב ומצער. חוויות אישיות שהוא חווה- קשות. ליבי למענו. כל ילד סובל דורש התייחסות. הלוואי ולא יהיה עוד צער. הבעיה פשוטה: אם הערבים יניחו את נשקם- יהיה כאן שלום. אם הישראלים יניחו את נשקם -לא תהיה ישראל. את הדברים הללו כתבה גולדה מאיר והם האמת כולה. אנחנו לא צבא מוסרי, כי אם היינו מוסריים היינו דואגים קודם כל לעצמנו. אנחנו מרחמים על מי שבא לרצוח, לכרות אברים 7לאנוס- והם לא ראויים לרחמינו. כאשר יתחילו אצל הערבים לחנך לשלום -אני אתחיל לחשוב איך לעזור להם. בינתיים, את כל יכולותינו, מחשבותינו ומעשינו, עלינו לכוון לכך שנכריע שנכניע, שנסביר ונוכיח שאין להם זכות קיום לא רק בגלל שמלכתחילה אין עם כזה, אלא גם, אם היה עם כזה- הוא איבד זכותו להיות חבר בקהילת העמים.
טוב,
אמת חלקית בלבד בכתבה.
יש חינוך לפונדמנטליזם, ג'יהאד ומות "קדושים".
יש לאומנות מושחתת קיצונית.
יש תרבות אלימות, מניעת זכויות ופשע.
יש חזון שמד, והשקעה של מליארדים במפעל מוות (טילים מנהרות וכו).
ויש אנשים שיש בהם אנושיות בסיסית, אבל גם עדר של חגיגות שנאה במקום בניית מדינה, השכלה ושימוש במאגרי הגז בים והסיוע הבינלאומי לבנות דו קיום או לבחור בדרך גנדי לפיוס.
אה, ויש סקרים שמראים שזו הנטיה גם בגדה.
זה לא פותר כמובן את הישראלים מהפשיזם האלים, פונדמנטליסטים משיחיים, תרבות כככ מושחתת, וכמובן העדר חזון מדיני-פוליטי ופונקציונלי-כלכלי.
טראגי