לאחמד אלנאעוק, עיתונאי פלסטיני בן 25, היה חלום: להנגיש לישראלים את המציאות היום-יומית ברצועת עזה. ב-2019, בעזרתו של העיתונאי הישראלי יובל אברהם, הוא הגשים אותו ופתח את העמוד "אנחנו שמעבר לגדר" בפייסבוק ובו פורסמו סיפורים אנושיים מתוך הרצועה אודות הנעשה בה.
"אנו רוצים שקולנו יגיע אליכם ישירות, בלי מסננים, מתוך תחושה שעזה מיוצגת בתקשורת הישראלית באופן שטחי", כתב אלנאעוק בתעודת הזהות של הפלטפורמה החדשה. "אני מקווה שתרגום המאמרים יעלה את המודעות שלכם לגבי המתרחש אצלנו, אנחנו שחיים מעבר לגדר – ומקווה שבכך נצליח לקדם את השלום בין העמים ולשנות את המדיניות שמסכסכת בנינו".
"לא חשבתי שבגיל 89 אצטרך להתחיל חיים חדשים אחרי קטסטרופה כזאת. עברנו לצרעה כדי שיהיה לילדים לאן לבוא, אבל זה לא הבית. בארי היה הבית"
בת 89, מוותיקות קיבוץ בארי. אם לארבעה. פונתה לים המלח ומשם לקיבוץ צרעה. אחיה נרצח בניר עוז
מכונת הרעל מבועתת מעינב צנגאוקר.
מצביעת בנימין נתניהו מאופקים שהעריצה אותו, סברה שהוא מר ביטחון ותמכה בו מעומק לבה.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
לפני 76 שנים, בשלהי מלחמת העצמאות, כאשר הניצחון היה כבר בהישג יד, שרטט דוד בן גוריון במפגש עם מפקדי הצבא את קווי המתאר של המציאות דאז:
"היהיה 'קץ' – גם אם המלחמה תיגמר עכשיו? […] יש לראות לא החלטות וניירות, אלא מציאות היסטורית. מהי מציאותנו: עמי ערב הוכו על-ידינו. הישכחו זאת מהר? 700,000 איש היכו 30 מיליון. הישכחו עלבון זה? יש להניח כי יש להם רגש כבוד. נעשה מאמצי שלום – אבל לשלום דרושים שני צדדים. היש ביטחון שלא ירצו להתנקם בנו? האמת: ניצחנו לא מפני שצבאנו הוא עושה נפלאות, אלא שהצבא הערבי רקוב. המוכרח ריקבון זה להתמיד? […] ניזקק תמיד לכוח מגן מעולה ומובחר" (יומן מלחמה, 27.11.1948, ע' 853).
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מה נשתנה ביום הזיכרון הזה? מה אפשר לומר ביום הזיכרון ה-76 למדינת ישראל שלא נאמר כבר קודם, בימי האבל, בהם בכל שנה אנחנו מבקשים לקרוע שוב ושוב את בגדינו ולשים עפר על ראשנו?
שביום הזיכרון הזה – לצד יקירנו שנפלו, נהרגו, מסרו נפשם – נזכור את המתים המהלכים. אלה שכבר יותר משבעה חודשים נמצאים מתחת לאדמה בעודם נושמים, ואנחנו לא יודעים אם חיים הם או מתים.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
משבר שמן הזית: ישראל מתרחקת מביטחון תזונתי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הטוב הזה הוא בזכות ממשלה רשלנית נהנתנית שהמדינה ואזרחיה מעניינים אותה כקליפת השום, אליה מצטרפות חברות המזון הבזויות, חסרות המוסר שמסוגלות להתמסר תמורת כסף. לא אמנע מכנות אותן בשמן, זונות. זה התחיל ב"זאבית" כהן, זה ממשיך באוסם, שטראוס ועוד…
מדוע שלא תתבישו בעצמכם?!
כי לזונות אין בושה!
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כואב ומצער. חוויות אישיות שהוא חווה- קשות. ליבי למענו. כל ילד סובל דורש התייחסות. הלוואי ולא יהיה עוד צער. הבעיה פשוטה: אם הערבים יניחו את נשקם- יהיה כאן שלום. אם הישראלים יניחו את נשקם -לא תהיה ישראל. את הדברים הללו כתבה גולדה מאיר והם האמת כולה. אנחנו לא צבא מוסרי, כי אם היינו מוסריים היינו דואגים קודם כל לעצמנו. אנחנו מרחמים על מי שבא לרצוח, לכרות אברים 7לאנוס- והם לא ראויים לרחמינו. כאשר יתחילו אצל הערבים לחנך לשלום -אני אתחיל לחשוב איך לעזור להם. בינתיים, את כל יכולותינו, מחשבותינו ומעשינו, עלינו לכוון לכך שנכריע שנכניע, שנסביר ונוכיח שאין להם זכות קיום לא רק בגלל שמלכתחילה אין עם כזה, אלא גם, אם היה עם כזה- הוא איבד זכותו להיות חבר בקהילת העמים.
טוב,
אמת חלקית בלבד בכתבה.
יש חינוך לפונדמנטליזם, ג'יהאד ומות "קדושים".
יש לאומנות מושחתת קיצונית.
יש תרבות אלימות, מניעת זכויות ופשע.
יש חזון שמד, והשקעה של מליארדים במפעל מוות (טילים מנהרות וכו).
ויש אנשים שיש בהם אנושיות בסיסית, אבל גם עדר של חגיגות שנאה במקום בניית מדינה, השכלה ושימוש במאגרי הגז בים והסיוע הבינלאומי לבנות דו קיום או לבחור בדרך גנדי לפיוס.
אה, ויש סקרים שמראים שזו הנטיה גם בגדה.
זה לא פותר כמובן את הישראלים מהפשיזם האלים, פונדמנטליסטים משיחיים, תרבות כככ מושחתת, וכמובן העדר חזון מדיני-פוליטי ופונקציונלי-כלכלי.
טראגי