תת אלוף מיקי אדלשטיין (מפקד אוגדת עזה לשעבר), פרסם בימים אלה את תחקיר הקרב בבארי. בשבועות הקרובים יפרסם צה"ל תחקירים מבצעיים של אירועי ה-7.10, בהם הצליח חמאס לכבוש עשרות יישובים ובסיסי צבא, להרוג מעל 1500 ישראלים ולחטוף 255 נשים ילדים ומבוגרים, אזרחים וחיילות וחיילים לעזה.

מדובר בכישלון מבצעי ואסטרטגי כבד וקשה. השפעותיו מרחיקות לכת – פריצתה של מלחמה רבת חזיתות, פינוי עשרות אלפי אזרחים בצפון ובדרום מבתיהם, גיוס מילואים ארוך ויקר, הפעלת צה"ל על כל מערכותיו בהיקף חסר תקדים, והכל בעקבות הפתעה מודיעינית ומבצעית חמורה.

הכישלון הזה מחכה לוועדת חקירה ממלכתית. זו שתחקור את ההיבטים המדיניים, הפוליטיים, המערכתיים ותנסה לענות לאזרחי ישראל על שאלת המחדל החמור שמערכות אלה היו אחראיות עליו.

הכישלון הזה מחכה לוועדת חקירה ממלכתית. זו שתחקור את ההיבטים המדיניים, הפוליטיים, המערכתיים ותנסה לענות לאזרחי ישראל על שאלת המחדל החמור שמערכות אלה היו אחראיות עליו

אלא שהוועדה הזו לא תצליח מן הסתם לחקור את כל ההיבטים של הכישלון המבצעי הגדול ביותר מאז הקמת צה"ל ומאז הקמת המדינה.

האירוע הזה מכיל הפתעה מודיעינית מורכבת, כישלון טכנולוגי מסובך של מערכות תצפית, קשר ומעקב אלקטרוני, סייבר ולוחמה פסיכולוגית, הונאה והיעדר התרעה.

יש בו כישלון מבצעי של הפעלת הכוחות, היקף הכוחות ותכנון שלבי ההגנה על קו הגבול, הפעלת חיל האוויר וחיל הים, מצב הכלים בקו הגבול והכשרת הלוחמים, ועוד ועוד נושאים שמחייבים עיסוק צבאי מקצועי ובעיקר ידע בתחקור.

הפתולוגיה של הכישלון היא מקצוע בפני עצמו.

האלוף במיל' מיקי אדלשטיין, מפקד אוגדת עזה לשעבר ועורך התחקיר, אולי היה קצין מוערך ויש לו ניסיון מבצעי, אלא שתחומים רבים שמחייבים תחקור אינם בתחום התמחותו והידע שלו.

האם אדלשטיין או קצינים אחרים שימונו לחקור את המחדל של 7 באוקטובר יודעים לחקור את הכישלון התודעתי של מפקד האוגדה ושל אלוף הפיקוד והרמטכ"ל? את העובדה שקצין אמ"ן בפיקוד דרום ובאוגדת עזה לא התייחסו לאזהרות התצפיתניות? האם יש להם ניסיון פסיכולוגי? סוציולוגי? האם הם מומחים להיסטוריה צבאית? האם למדו את הפתעת פרל הארבור, את הפתעת מלחמת יוה"כ, את מתקפת הטט בווייטנאם? והאם הם מכירים את חמאס כדי לומר איך ידעו אנשי חמאס להגיע בדיוק לשערים של בארי ולנשקיות של קיבוצים אחרים בתזמון שבו כל מערכות התצפית וההגנה משותקות או מודממות?

האלוף במיל' מיקי אדלשטיין, מפקד אוגדת עזה לשעבר ועורך התחקיר, אולי היה קצין מוערך ויש לו ניסיון מבצעי, אלא שתחומים רבים שמחייבים תחקור אינם בתחום התמחותו והידע שלו

האירוע של 7 באוקטובר מצטרף לשורה ארוכה של אירועים שבהם צה"ל ומדינת ישראל נאלצים להתמודד עם כישלון מבצעי כואב. לעיתים מדובר בתאונת אימונים (אסון הנ"ד בבקעה) בה נספו עשרות חיילים, או תאונה מבצעית רבת נפגעים (אסון המסוקים או טביעת הצוללת דקר), ולעיתים בכישלון מבצעי מערכתי עמוק ומורכב כמו מלחמת יוה"כ ו/או הפתעת 7.10.23.

צה"ל יודע שהציבור מחכה לתחקירים האלה ויודע שהאמון של הציבור בו כצבא ובמפקדיו תלוי במקצועיות של התחקיר ובחשיפת האמת, כואבת ככל שתהיה.
אבל האם צה"ל יודע לחקור? האם יש לו מערכת תחקיר וחקירות מקצועית?
התשובה היא – לא מהדהד. היעדר מערכת כזו מערערת את האמון השביר ממילא ובוודאי האמון שנשבר אחרי הכישלון של הפקרת אלפי אזרחים לידי חמאס בשבת השחורה.

הציבור עלול לדרוש בקרוב חקירה חיצונית. התחקיר של מיקי אדלשטיין בבארי כבר חשף חורים שלא ניתנו להם תשובות מספקות, וחברי הקיבוץ דורשים ועדת חקירה ממלכתית – כלומר, בראייתם, הם רוצים גוף חקירה ממלכתי מקצועי.

למרבה האבסורד, הפעם האחרונה שבה דרש הציבור חקירה מחוץ לצה"ל הייתה זו דרישתה של משפחת שמואלי, שבנה בראל ז"ל נהרג בגבול עזה (30.8.21), כאשר מחבל החדיר אקדח לחרך ירי בו עמד שמואלי ז"ל וירה בו תוך כדי הפגנות המוניות על הגדר. המשפחה דרשה להקים ועדת חקירה חיצונית לצבא לבדיקת נסיבות נפילתו.

זו הייתה עוד חוליה בשרשרת דרישות דומות להוצאת החקירות של אירועים מבצעיים כושלים ותאונות אימונים מידי הצבא. הדרישה נראתה לכאורה כנקמה בצמרת הפיקוד של צה"ל, כשהיא מוזנת בידי גורמים פוליטיים ויצרים פוליטיים נגד רה"מ דאז נפתלי בנט, מטעמם של מתנגדיו הפוליטיים.

הציבור עלול לדרוש בקרוב חקירה חיצונית. התחקיר בבארי כבר חשף חורים שלא ניתנו להם תשובות מספקות, וחברי הקיבוץ דורשים ועדת חקירה ממלכתית – כלומר, בראייתם, הם רוצים גוף חקירה ממלכתי מקצועי

אבל ננסה להתרכז בדרישה עצמה, שכמוה עולות כמעט אחרי כל אסון מצד משפחות הקורבנות – הקמת ועדת חקירה לחקירת אירוע צבאי כושל בידי גורמים מחוץ לצבא.

כותב שורות אלה, יחד עם חבריו לפורום המג"דים מח"טים וטייסים במילואים, עסקו בנושא במשך שנים ואף המליצו לצה"ל להקים גוף חקירות מקצועי שיתפקד לאורך שנים ויצבור מקצועיות ובעיקר אמון ציבורי.

הצבענו על הפתולוגיה של הכישלון, שאותה הציבור מרגיש, אבל לא מבין ולא מקבל. מתוך תחושות התסכול והכאב נולדת בכל פעם מחדש הדרישה להוציא את החקירות מידי הצבא. דרישה שאין בה היגיון מבצעי ולא ציבורי, אך סובלת מהסיסמה "הצבא חוקר את עצמו".

שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב טירקל, נשיא הטכניון לשעבר עמוס חורב והפרופסור למשפט בינלאומי שבתאי רוזן, מונו בזמנו לחקור את המשט לעזה (2010). לראשונה בהיסטוריית החקירות של אירועים מבצעיים בצה"ל, ישבו בוועדה שני משקיפים זרים: וויליאם דיוויד טרימבל, המדינאי שהוביל להסכם שלום בצפון-אירלנד וקן ווטקין, הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר בקנדה. גם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס הודיע שיחקור היבטים מסוימים של קבלת ההחלטות בעת ההחלטה על ההשתלטות על הספינה מרמרה.

שאלה: מהיכן יודע השופט טירקל לחקור היבטים מבצעיים של פעילות השייטת? או בכלל השתלטות על כלי שיט עוינים בים?

כותב שורות אלה, יחד עם חבריו לפורום המג"דים מח"טים וטייסים במילואים, עסקו בנושא במשך שנים ואף המליצו לצה"ל להקים גוף חקירות מקצועי שיתפקד לאורך שנים ויצבור מקצועיות ובעיקר אמון ציבורי

הנה היסטוריה קצרה של חקירת אירועים מבצעיים, כישלונות ומחדלים במדינת ישראל:

בשנת 2006 עמדה מלחמת לבנון השנייה במרכז סערה ציבורית ולחקירתה מונתה ועדת וינוגרד.

המלחמה בלבנון ניצבה על קו שבר האמון שבין צה"ל לאזרחי המדינה, בין הנהגת המדינה להורים השכולים ולחיילי המילואים והסדיר. טענות רבות על ציוד גרוע ומיושן, היעדר פקודות מתאימות ודשדוש בלחימה לאורך 34 ימי המלחמה העלו את הדרישה לחקירת המלחמה.

חקירת המלחמה ההיא הייתה חיונית לביטחון המדינה ולמניעת מחדל נוסף בעתיד.

גם צה"ל חקר אותה באינטנסיביות בידי חמישה צוותי תחקיר, שמינה רמטכ"ל המלחמה ההיא דן חלוץ (אשר הגיע מתרבות התחקירים של חיל האוויר), וצוותים אלה חקרו נושאים שונים של הפעלת הכוחות, המודיעין, הציוד, הפקודות והתפזרו לאחר פרסום הדו"חות.

מחדלי המלחמה בלבנון, על היבטיהם השונים, המערכתיים, המדיניים והצבאיים הונחו לעיני הציבור: היעדר תכניות מגובשות למלחמה בחזבאללה, היעדר ציוד ואימונים ליחידות המילואים הלוחמות ואף לחלק מהסדירים, השקעות עתק בח"א וקיפוח ההשקעות הנדרשות בצבא היבשה, ניהול קרבות הססני שסבל מתופעות שאינן תואמות את ערכי צה"ל ועוד.

מחדלי המלחמה בלבנון הונחו לעיני הציבור: היעדר תכניות מגובשות למלחמה בחזבאללה, היעדר ציוד ואימונים ליחידות המילואים הלוחמות ולחלק מהסדירים, השקעות עתק בח"א על חשבון צבא היבשה ועוד

חלפו שנתיים, וישראל הועמדה תחת לחץ בין לאומי כבד לחקור את מבצע עופרת יצוקה. ועדת זכויות האדם של האו"ם מינתה ב-3.4.2009 את השופט ריצ'רד גולדסטון לחקור "פשעי מלחמה" שביצעה ישראל לכאורה. הסערה סביב מבצעים בעזה ו"פשעי מלחמה" של בכירי צה"ל המפקדים על המבצעים, נמשכת למעשה עד היום, מלווה באיומים לעצור את בכירי צה"ל בחו"ל.

מלחמת לבנון הראשונה (1982), לא נחקרה למעשה עד היום. לא מהלכי המלחמה ב-82' ולא השהות של 18 שנה בלבנון עד הנסיגה.

מלחמת יוה"כ נחקרה למעשה רק אחרי 30 שנה.

החל מ-2009, עת מונה בנימין נתניהו לרה"מ, לא הוקמו כלל ועדות חקירה ממלכתיות. גם לא בנושאים אזרחיים.

ועדת החקירה הממלכתית לחקירת האסון במירון הוקמה בידי ממשלת השינוי, ולאחרונה פרסמה ממצאים המטילים אחריות אישית על רה"מ אז והיום בנימין נתניהו. הממצאים והמסקנות אפילו לא הגיעו לדיון בממשלה. הם פשוט נזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה.

ועדת החקירה לעניין פרשת הצוללות וכלי השיט עדיין יושבת על המדוכה, למרות שפרסמה כבר מכתבי אזהרה.

החל מ-2009, עת מונה נתניהו לרה"מ, לא הוקמו כלל ועדות חקירה ממלכתיות. גם לא בנושאים אזרחיים. ועדת החקירה הממלכתית לחקירת האסון במירון הוקמה בידי ממשלת השינוי, וממצאיה נזרקו לפח

אבל, צריך לומר – בישראל אין למעשה תרבות של תחקירים. גם אין מקצוענות של תחקירים.

ההיסטוריה הארוכה של חקירת כישלונות מבצעיים ותאונות אימונים מעידה על התהליך הבא – ממנים אלוף כלשהו, אד הוק לחקירת מקרה מסוים. האלוף מרכז עבודה למשך פרק זמן קצר, ולאחר השלמת הדו"ח הצוות מתפזר והאלוף פונה לעיסוקיו.

במקרה הבא, כבר עוסקים בחקירה אנשים אחרים: האלוף (מיל.) יוסי פלד חקר את אירוע חטיפת החיילים בהר דב בשנת 2000. גם אלוף פיקוד הצפון וראש אמ"ן חקרו את האירוע באותם ימים.

האלוף (מיל.) יורם יאיר חקר את כישלון החילוץ בקבר יוסף בשכם 1996 ואת הסתבכות חילוץ הטיול בהר עיבל 19.10.2000.

האלוף שי אביטל חקר את כישלון יחידת דובדבן במבצע ללכידת אבו הנוד (26.8.2000) בו הרגו כוחותינו שלושה מחיילינו.

האלוף גבי אופיר חקר את כישלון פעולת השייטת בלבנון במבצע שירת הצפצפה 4.9.1997.

האלוף (מיל) דוד עברי חקר את אסון המסוקים (4.2.97).

מי יחקור אם כן למשל, חלילה, את אסון המסוקים הבא? איתן בן אליהו (שבתקופתו כמח"א אירע אסון המסוקים)? והאם כל האלופים הללו יודעים היום את מה שלמדו קודמיהם? כיצד מתחבר הידע של כל הוועדות והאלופים הנ"ל לידי זיכרון ארגוני ומקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות, תוך שמירה על אמון הציבור במערכת הצבאית, וביחד עם הפקת הלקחים הנדרשת למניעת כישלונות ואסונות בעתיד?

כיצד מתחבר ידע כל הוועדות והאלופים לידי זיכרון ארגוני ומקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות, תוך שמירה על אמון הציבור במערכת הצבאית, ועם הפקת הלקחים הנדרשת למניעת כישלונות בעתיד?

ובכלל, מאין יודע אלוף לחקור? לא לתחקר כמפקד מה אירע, אלא לחקור כדי להצביע על שרשרת הכשלים שהובילה לאסון? הכישורים הנדרשים מחוקר מקרי מוות, למשל, אינם דומים לכישורים הנדרשים מרופא רגיל, למרות ששניהם למדו רפואה.

ומהיכן יודע שופט או נשיא הטכניון לחקור אירועים מבצעיים צבאיים? האם סביר שרא"ל דן חלוץ יהיה החוקר של המלחמה הבאה בלבנון? סביר להניח שכן. ומי יחקור את הרמטכ"ל הרצי הלוי על חלקו במחדל השבת השחורה? האם יהיה זה אביב כוכבי? שאולי גם לו יש חלק במחדל או בקונספציה או בהרכב הכוחות ושיטת ההגנה שהתקבעה בעוטף עזה?

אבסורדי ככל שזה יישמע, אמון הציבור – הוא שמוביל למנות אישים בעלי רקע צבאי לחקור מחוץ למערכת את מה שמתרחש בתוך המערכת שאותה עזבו. כשהם בתוך המערכת – איש לא מאמין להם. כשהם בחוץ – הם זוכים לאמון מלא.

אמון הציבור במערכת הצבאית ובחקירה הצבאית – הוא גורם משמעותי, אם כן, בכישורים הנדרשים מהגוף והאדם החוקרים. אבל אליה וקוץ בה – קוץ מקצועיות החקירה.

קו המחשבה הציבורי תמיד מוביל בפשטנות בין כישלון לאשמים. גם כשהכישלון הוא מוסרי ולאו דווקא מבצעי, או תודעתי או פוליטי או מדיני, נחרץ הדין עוד לפני שהאירוע נחקר ותוחקר עד תום.

לריטואל הבלתי אפשרי הזה יש פתרון.

הוא מונח לפתחם של ראשי המדינה, מערכת הביטחון והצבא, אבל האחריות מונחת גם על הציבור הרחב.

מאין יודע אלוף לחקור כדי להצביע על שרשרת הכשלים שהובילה לאסון? הכישורים הנדרשים מחוקר מקרי מוות, למשל, אינם דומים לכישורים הנדרשים מרופא רגיל, למרות ששניהם למדו רפואה

לפני כעשרים שנה הסתיימה עבודה בת שנתיים של פורום המג"דים, מח"טים וטייסים במילואים בנושא זה בדיוק. ההמלצות הוגשו לרמטכ"ל דאז, משה יעלון, ואף נדונו בשלוש ישיבות מטכ"ל – ונדחו.

עיקרן: הקמת גוף חקירה מקצועי וקבוע בראשות אלוף בתוך צה"ל, ולצידו שופט בית המשפט העליון בדימוס, שילווה את הליכי החקירה, המסקנות והלקחים כגורם פיקוח אזרחי, משפטי וציבורי.

אסביר קודם כל את עניין החקירה. חקירת אסונות, תאונות וכישלונות מבצעיים – היא מקצוע בפני עצמו. מקצוע דורש התמקצעות וצבירת ניסיון, פיתוח ידע ואמצעי חקירה ותהליכי הטמעה של לקחים מבצעיים. כן, הוא גם דורש אמינות ואמון – אלו דברים נרכשים בזכות הקבלות של בעל המקצוע.

צה"ל ומערכת הביטחון צריכים, יכולים וחייבים להקים גוף חקירות מקצועי וקבוע, אשר יעבוד לאורך זמן, יצבור ניסיון, ידע ואנשי מקצוע. גוף שיחקור את התאונות המבצעיות ואת תאונות האימונים, את הכישלונות המבצעיים, הנקודתיים והמערכתיים, מכל היבט אפשרי.

גוף כזה יכול לקום רק בתוך מערכת הביטחון, כי שם נמצאים האנשים שצברו ניסיון בתחומי העשייה הצבאית ואותם ניתן לגייס ולהכשיר לעניין הזה. כל גוף חיצוני, ממילא יהיה מורכב מאנשים אחרים, "לשעברים" שפרשו מצה"ל, ורק מראית העין ש"הם מבחוץ" היא היתרון היחידי שלהם עבור האמון הציבורי. גם אז עלול קצין בדימוס להיות מזוהה פוליטית ולהיפסל, כפי שנפסל רא"ל שאול מופז כשהתבקש לחקור את הרמטכ"ל הרצי הלוי על אירועי 7.10.23.

לפני כעשרים שנה הסתיימה עבודה בת שנתיים של פורום המג"דים, מח"טים וטייסים במילואים בנושא זה בדיוק. ההמלצות הוגשו לרמטכ"ל דאז, משה יעלון, ואף נדונו בשלוש ישיבות מטכ"ל – ונדחו

כאשר יוקם גוף חקירה מקצועי, יעמדו בראשו אלוף בכיר במדים ושופט עליון וישרתו בו גם אנשי משפט, מבצעים בתחומי היבשה הים והאוויר, אנשי טכנולוגיה, מודיעין, פסיכולוגיה וסוציולוגיה, סייבר, ועוד מערכות רבות שמחייבות ידע עמוק ומקדים למי שמיועד לחקור כישלונות מבצעיים.

למרבה הפלא, לצה"ל יש גוף מקצועי בתחום המשפט, מערכת פיקודית מקצועית ומערכת משטרתית מקצועית. אין לו מערכת מקצועית לחקירת כישלונות פעילותו המבצעית. למעט מבקר בטיחות בחיל האוויר (מבק"א).

מצ"ח, החוקרת כיום גם תאונות עם נפגעים, תחזור למשימת השיטור והחקירות הצבאיות בעניינים של פשיעה במערכת הצבאית (חשיפת גניבות, הטרדות מיניות, מעשי רצח וכו').

הגוף החוקר לעומת זאת, יעביר למצ"ח רק חקירה שהתברר כי התגלו בה כוונה פלילית, זדון או רשלנות פושעת.

אבל, כל מה שקשור להיבטים מבצעיים, מערכתיים, טקטיים, טכנולוגיים, פיקודיים, תודעתיים, מודיעיניים, אישיים ואחרים – ייחקרו בתוך גוף החקירות המקצועי. לא יהיו יותר ועדות בדיקה וקצין חוקר, וקצין בודק ושאר גוונים בלתי ברורים של חקירות, שאיש לא יודע מה הן סמכויותיהם החוקיות ומהן זכויות הנחקרים בפני הגופים הללו.

צה"ל הרי הגיע היום למצב שעורכי דין מגיעים לחקר הגרסה של לקוחם, לפני שמפקדים הגיעו לחקר האמת המבצעית. אמת שחקירתה יכול להציל חיי חיילים במלחמה הבאה.

לא יהיו יותר ועדות בדיקה וקצין חוקר, וקצין בודק ושאר גוונים בלתי ברורים של חקירות, שאיש לא יודע מה הן סמכויותיהם החוקיות ומהן זכויות הנחקרים בפני הגופים הללו

יחד עם מערכות הביטחון וצה"ל, גם הציבור הרחב יצטרך לשנות את התייחסותו לכישלונות המבצעיים ולתאונות האימונים.

כשאין זדון באירוע מסוים, אין להתייחס אל המפקדים והמעורבים האחרים כאילו "הפקירו" ו"זלזלו". צריך להתחיל לבחון את המפקדים בכלים המכילים את המושגים "כישורים", ו"טעות אנוש סבירה", וגם "שיקול דעת בקרב", ואכן גם "רשלנות פושעת" ככל שהתרחשה.

מיטב האנשים המסכנים את חייהם בפעילות מבצעית – מנסים לעשות את המיטב שהם יכולים ויודעים, ולאיש אין קבלן הצלחות עליון לפעילות המסוכנת הכרוכה בשירות הצבאי. בפעילות הצבאית לפעמים עלול להיות כישלון ללא אשמים. לעיתים "האשמים" פשוט נהרגו באסון בגלל כישלונם.

לציבור הרחב צריך שתהיה גם הפרספקטיבה ארוכת טווח. האם במקום קצין שיודח יבוא קצין מקצועי יותר? או שהבא אחריו יזדקק לשנים של צבירת ניסיון? והאם העונש – ההדחה לבדה, היא שתבטיח שכישלון דומה לא יתרחש בעתיד?

רק חקירה מקצועית, אמינה וחסרת פניות יכולה להשיב את אמון הציבור בהנהגתו הצבאית והאזרחית. אין להמתין ללחצים בין לאומיים לאחר כל אירוע בעל משמעות אסטרטגית בין לאומית, ואין להימלט ממנה אל מחוזות פופוליסטיים חסרי אחריות.

הדרישות העולות מידי פעם מצד בני משפחות שכולות, עמותות שקמו אד הוק "לשחרר את הידיים" לחיילי צה"ל וקריאות של פוליטיקאים חסרי אחריות וצבועים, המטיחים האשמות לא בדוקות ולא מקצועיות (כאילו שונו פקודות הפתיחה באש למשל), ומטילים את האשמה לאירוע על מי שעולה בדעתם או מסתדר להם פוליטית – כל אלה לא יפתרו את נושא חקירת הכישלונות המבצעיים ותאונות אימונים. העניין חשוב מידי, רגיש מידי, מורכב מאוד ומשפיע על חיי אדם רבים. נדרשת כאן התייחסות מקצועית רצינית.

מיטב האנשים המסכנים חייהם בפעילות מבצעית – עושים כמיטב יכולתם, ולאיש אין קבלן הצלחות עליון לפעילות המסוכנת של שירות צבאי. בפעילות הצבאית לפעמים עלול להיות כישלון ללא אשמים

גוף החקירות המקצועי, כמו מבקר המדינה, ישרת גם את ועדת החקירה הממלכתית שתקום, אם תקום, לחקירת אירועי מחדל ה-7 באוקטובר. אין סתירה בין השניים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.