"תמיד אוקטובר", כתב המשורר נתן יונתן בעקבות נפילת בנו בכורו ליאור בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים. ליאור פיקד על מחלקת טנקים בגזרה הצפונית של התעלה. כעבור 50 שנים, בשבעה באוקטובר 2023, השיר התגלה כנבואי. אכן, תמיד אוקטובר. הנה הטקסט המצמרר. שי אלון הלחין:

"תמיד אוקטובר, שתיקת קוצים ואנשים
ואימת הלילה השישי
כשהשתתק השעון וחשכו הרואות
והלב חדל והטל אכל את הברזל
והברזל אכל את הדם
והאלחוט חתם מילים אחרונות בקול צרוד
פותח באש
ואחרי האש רעש ואריח הרעש קול דממה דקה וחול
ואז מחכים בחגור מלא בחלון – קיץ אחר
ואוקטובר ששוכח אותם אחרי הקציר
ואוקטובר שזוכר".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

רבים מנסים עכשיו למצוא אחיזה בשירה של לאה גולדברג "האמנם". השיר מוכר לרובנו בשם "את תלכי בשדה". הוא מצוטט שוב ושוב מאז השבעה באוקטובר. הוא צוטט גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. השיר מדבר על תחילת התאוששות לאחר קטסטרופה גדולה.

אז, כמו היום, אנחנו מחפשים בו קצת עידוד ונחמה. ציפייה לעתיד ופתח לתקווה. סשה ארגוב וחיים ברקני הלחינו את השיר שפורסם לראשונה בעיתון "דבר" ב-1943, בעיצומן של זוועות מלחמת העולם השנייה. חוה אלברשטיין שרה. הנה הנוסח המלא של השיר:

"האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם,
ומחשוף כף רגלך ילטף את עלי האספסת, או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.

אז מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפיך, חזך צווארך וראשך רענן.
ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם נשוב ורגוע
וראית את השמש בראי השלולית הזהוב
ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע
ומותר ,ומותר לאהוב.

את תלכי בשדה לבדך. לא נצרבת בלהט השריפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם.
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם".

שני בתים מתוך השיר שנהיה אייקוני נכללו במודעה שפרסמה התנועה הקיבוצית בעקבות הטרגדיה שהתחוללה בקיבוצי העוטף בשבעה לאוקטובר. המודעה המרשימה השתרעה על עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות" ונפתחה באמירה הבאה:

"התנועה הקיבוצית מבכה את בניה ובנותיה אוהבי הארץ, שהקימו את ביתם ובנו את חייהם בקיבוצי הנגב המערבי".

*  *  *

שירה של רחל שפירא "השכם השכם בבוקר" הוא השיר היחיד המוכר לי, שבכוחו להתחבר לדעתי אל אירועי האימים המבעיתים שהתחוללו בשבעה באוקטובר, גם אל גילויי החסד והחמלה. השיר פורסם בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

שירה של רחל שפירא "השכם השכם בבוקר", שפורסם בעקבות מלחמת יום כיפור, הוא השיר היחיד המוכר לי, שבכוחו להתחבר לאירועי האימים המבעיתים שהתחוללו בשבעה באוקטובר, גם אל גילויי החסד והחמלה

סשה ארגוב הלחין וחוה אלברשטיין שרה. שוב חווה אלברשטיין האחת והיחידה:

"השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו
מילים שלא אמרנו היכונו בשתיקה.
עקבות הסערה היו בכל מקום
ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה.

אחר כך עלתה השמש מול עינינו הלאות
והאירה באור חדש את הקור והבדידות,
וכל מי שהיה שם יכול היה לראות
כמה אותות חמים של ידידות.

אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה
שהאירה את עולמו של כל איש באור
חדש.

הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה
מה פשר טוב או רע, טמא או מקודש.
השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו
הפקרנו את פנינו לרוח הקרה,
עקבות הסערה היו בכל מקום
כמו חותם בוער, כמו צעקה מרה.

אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים
והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים.
לאט לאט למדנו לשוב ולהבחין
בכוח המופלא של החיים.

אחר כך זרחה השמש ברוך וברחמים
והאירה באור חדש את האימה והתקווה,
וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים
בחסד ומסירות, סליחה ואהבה.

השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו".

חווה אלברשטיין כתבה כעבור עשרות שנים:

"לעולם לא אבין איך האישה הקטנה מקיבוץ שפיים הצליחה לתאר שדה קרב בבוקר שאחרי בצורה כל כך מדויקת, כל כך כואבת…זהו שיר קדוש".

על כוחו המנחם של השיר הזה כתב הלוחם יורם עשת-אלקלעי, שנפצע אנושות מפגיעת פגז בראשו במלחמת יום הכיפורים בקרב סביב צליחת התעלה. הוא הצליח להשתקם בכוחות עילאיים והיה לדוקטור לגיאולוגיה. ספרו המרתק, המרגש "אדם הולך הביתה" מגולל את סיפור החלמתו כנגד כל הסיכויים.

בספר מתואר מאבקו לעשיית סדר בזיכרונותיו המסויטים ולהקניית משמעות לחייו שהתהפכו. וכך תיאר עשת-אלקלעי את תחושתו כאשר שמע לראשונה ברדיו שיר לא מוכר: תחילה הוא היה בטוח שמחבר השיר היה עם הלוחמים בשחר של צליחת התעלה. כאשר גילה שהמשוררת היא אישה, כתב לה וביקש לדעת "כיצד ידעה לתאר בדיוק כה רב את מה שהיה שם. וכך, ממש במקרה גיליתי את כוחם המנחם של שירים שהרגשתי שנכתבו ממש בשבילי".

חווה אלברשטיין כתבה כעבור עשרות שנים על השיר "השכם השכם בבוקר": "לעולם לא אבין איך האישה הקטנה מקיבוץ שפיים הצליחה לתאר שדה קרב בבוקר שאחרי בצורה כל כך מדויקת, כל כך כואבת…זהו שיר קדוש"

*  *  *

בעת כתיבת הדברים הללו עדיין לא ברור האם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ יצליח לאכוף על ישראל ועל חמאס הסכם להחזרת החטופים ולהפסקת המלחמה. רובנו מיטלטלים בין ספקות קשים לבין אופטימיות זהירה. ואני נזכרת בשיר שיהלום ודאי את היום המיוחל הנראה עדיין כפנטזיה – היום שאחרי עם תחילת ההתאוששות של ציבור ישראלי כאוב, מיוסר ומוצף חרדות. "אי בזה יסתיימו משעולי יגונים" כתבה לאה גולדברג. הנה שיר האופטימיות ההססנית, הזהירה, ו"הפגישה עם האור" החשדנית, המכבידה, הרצופה התחבטויות קשות:

"אי בזה יסתיימו משעולי יגונים
ובפרוח איילת השחר בצוהר
יבואנו פתאום ריח טל של גנים
מעולם תמים חיוך ויפה תואר.

ותכבד עד מאוד הפגישה עם האור
והלב יסרב לקבלה בבלי חשד
ופנה ללילות ואין דרך לחזור
ונכנע לשמחה הכובשת.

ונושמים על כורחנו אויר רענן
כבוגדים נקבל החדווה השוכחת
עד נבין כי חיינו הוא זה הענן
שהיה לברכת התפרחת".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.