ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר על כמה חזיתות בהן נלחמת ישראל. פעם זה חמש. פעם זה שש ופעם אלו שבע חזיתות. לכל מספר כזה יש להוסיף חזית נוספת ומדממת, שנתניהו כנראה מתייחס אליה כאילו היא מתנהלת בארץ רחוקה.

הקטל בכבישי ישראל מתקדם לעבר שיאים שליליים חדשים, ובשבוע שעבר נחצה הרף העגום של 400 הרוגים בתאונות מתחילת שנת 2025. במידה שהמגמה הזו תימשך, ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מעריכים שעלול להישבר שיא שלילי של שני עשורים, מאז שבשנת 2005 נהרגו בכבישים 465 בני אדם.

הקטל בכבישי ישראל מתקדם לעבר שיאים שליליים חדשים. בשבוע שעבר נחצה הרף העגום של 400 הרוגים בתאונות מתחילת 2025. אם המגמה תימשך, מעריכים שעלול להישבר שיא שלילי של שני עשורים

מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גלעד כהן, הגיב להודעה על חציית הרף:

"זהו מצב חירום לאומי. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יביאו לאישור הממשלה הצעת מחליטים שתוציא לפועל את התוכנית הלאומית, שיקים לראשונה מנגנון פעולה מחייב לכל משרדי הממשלה, ויסמן מעבר למדיניות לאומית כוללת להצלת חיים בכבישי ישראל".

תכנית לאומית? צחוק עצוב.

במצב הזה, בכל הגופים העוסקים בבטיחות בדרכים, כמו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – אין כל תועלת.

כל מי שנוהג בכבישי ישראל מבין שהוא מתנהל בתוך ג'ונגל מסוכן. מאות עבירות מתרחשות לנהגים מול העיניים. יש שמועה שתוקם בקרוב משטרת תנועה. רגע, יש כבר משטרת תנועה, ושוטריה עובדים קשה אבל מספרם מספיק כדי לפקח על  תנועה בעיר קטנה ולא במדינה שבה תרבות הנהיגה היא על הנייר בלבד.

אבל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שעסוק בעלייה להר הבית, בחלוקת בקלאוות בכנסת  ובעוד עיסוקים יוצרי כותרות – לא מאמין שרק הצפת הכבישים בשוטרים תמנע את האסון שממדיו גדלים בכל יום.

נהגי ישראל מבינים שהם בג'ונגל מסוכן. מאות עבירות מתרחשות מול עיניהם. יש שמועה שתוקם בקרוב משטרת תנועה, אך כבר יש כזו, ומספר שוטריה מספיק לעיר קטנה. לא למדינה שלמה בה תרבות הנהיגה על הנייר בלבד

אם את המרץ שבן גביר משקיע בנושאים אחרים הוא היה משקיע בנושא תאונות הדרכים – המצב היה משתפר. אבל הוא וגם שרת התחבורה, שגם לה יש אחריות בתחום, לא ממש עוסקים בו יותר מדי.

הטירוף בכבישים מגיע לשיאים הזויים. עקיפות פראיות, מהירות מוגזמת, מעבר ברמזורים אדומים ואלו רק מעט דוגמאות. מישהו יכול לשאול מדוע אני, כאחד שעוסק בנושאי ביטחון, עוסק פתאום בתאונות הדרכים. אז כפי שציינתי – זו חזית מדממת. כל מי שיוצא לכביש מסכן את עצמו כאילו הוא בתוך עזה או בעיר בשטחים שמלאה במחבלים חמושים.

כמו שהזכרתי יש גופים שונים הקשורים לנושא כמו המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל כל מי שעיניו בראשו מבין, שרק נוכחות מסיבית, גלויה וסמויה בכבישים, תצמצם לפחות את האסון.

לצערי, במצב הנוכחי בו נבחרי הציבור, חברי כנסת ושרים עסוקים בהישרדות פוליטית, אין תקוה לשינוי. אז אם מישהו מכיר את השר לביטחון לאומי, שיאמר לו בשמי – מספיק עם עיסוק בנושאים שוליים שאמנם יוצרים כותרות אבל לא משפרים את הביטחון האישי של כל אזרח, בעיקר כשהוא על אחד מכבישי ישראל.

גם לשופטי ישראל יש חלק במחדל הענק. עונשים לא מרתיעים מוטלים על עבריינים סידרתים בכבישים.

וסתם מחשבה שחלפה במוחי – בכל מדינה אחרת עם מספר השיא של הרוגים בכבישים ראש הממשלה היה מזמן את השרים הנוגעים בדבר, במקרה הזה בן גביר ואת שרת התחבורה מירי רגב ואומר להם משהו בסגנון הזה – יש לכם תקציב, דאגו לשיפור מיידי במצב ודווחו לי מדי שבוע.

מותר לחלום. זה לא קרה וזה לא יקרה. 

למי שתוהה מדוע אני, כאחד שעוסק בנושאי ביטחון, עוסק בתאונות הדרכים – מדובר בחזית מדממת. כל מי שיוצא לכביש מסכן את עצמו כאילו הוא בתוך עזה או בעיר בשטחים שמלאה במחבלים חמושים

איך אני יודע? מספיק לראות באיזה נושאים עוסקת הכנסת, מספיק לראות באיזה נושאים שרים עוסקים חוץ מענייני משרדם כדי להבין שהחלום יישאר חלום.

המציאות קשה, מדאיגה, לא מתקבלת על הדעת. על זה נאמר "ברוך הבא למועדון" הנושאים שלא מתקבלים על הדעת במדינה. 

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.