בשנתיים האחרונות חלה עלייה במספר מקרי ההתאבדות של בני נוער בישראל על רקע בריונות בבתי הספר. לצערנו, המערכת פועלת בצורה לקויה. מדי שנה כ־80 צעירים עד גיל 24 מבצעים התאבדות. 

חלק משמעותי מאותם צעירים מתאבדים הם עולים חדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר, מה שמעיד על רמת לחץ ואלימות גבוהה במיוחד בקרב קבוצה זו. הסיפור נוגע אליי באופן אישי – עליתי לישראל בגיל 13 במסגרת תוכנית נוער "נעלה" וחייתי בפנימייה. לא משנה כמה שנים עברו מאז – הבריונות הקבוצתית והאלימות בבתי הספר כלפי בני נוער כמוני נשארו כשהיו.

חלק משמעותי מהצעירים שהתאבדו הם עולים חדשים ממדינות בריה"מ לשעבר, מה שמעיד על רמת לחץ ואלימות גבוהה במיוחד בקרב קבוצה זו. הסיפור נוגע אליי באופן אישי, כמי שעלתה לארץ בגיל 13 וחיה בפנימייה

למרות שיש במדינה קווי חירום ותוכניות סיוע, רבים מההורים מתלוננים על היעדר רגולציה ברורה לגבי הגדרת חומרת מקרי בריונות שילדיהם נתקלים בהם ועל הקושי לקבל תגובה מבתי הספר כאשר הם חווים בריונות. 

כדי להתמודד ביעילות עם תופעת הבריונות כלפי בני נוער, ניתן להציע צעדים הדומים לאלו הנהוגים בדובאי:

1

הנהגת מדיניות אנטי־בריונות אחידה וחובה בכל בתי הספר, כולל הגדרה ברורה של מה נחשב למקרה חמור. הדבר יסייע למנוע פרשנויות שונות ולהגביר את השקיפות מצד הנהלות בתי הספר.

2

קביעת מערכת קנסות ואכיפה עם השלכות ממשיות כלפי מוסדות חינוך שאינם מגינים על הילדים. בדובאי מוטלים קנסות בעיקר על בתי הספר עצמם ועל אנשי הצוות האחראים לביטחון ולמערכת ההתנהגות של התלמידים.

בתי ספר יכולים לקבל קנסות הנעים בין 10,000 ל־1,000,000 דירהם (כ־2,700 עד 270,000 דולר), ואף להיסגר במקרה של הפרות חוזרות או חמורות במיוחד.

אחריות פלילית וקנסות עשויים לחול גם על מנהלים, מורים ועובדים נוספים אם הפגינו רשלנות או היו מעורבים באלימות – כולל ענישה גופנית או עלבונות.
גם הורי התלמידים התוקפים עשויים לשאת באחריות, במיוחד אם יוכח שלא פיקחו או לא בלמו את התנהגות ילדיהם. ישנם מקרים שבהם בתי המשפט חייבו הורים לשלם פיצויים על מעשי ילדיהם.

רבים מההורים מתלוננים על היעדר רגולציה ברורה לגבי הגדרת חומרת מקרי בריונות והקושי לקבל תגובה מבתי הספר בעניין. כדי להתמודד ביעילות עם התופעה, ניתן להציע צעדים הדומים לאלו הנהוגים בדובאי

3

קיום קמפיינים מניעתיים ותוכניות חינוכיות קבועות לתלמידים, להורים ולמורים, עם דגש על יצירת סביבה בטוחה.

4

הבטחת פעילות יעילה של קווי חירום, פסיכולוגים ויועצים, כולל תמיכה אנונימית ושירות בשפות נוספות – ובראשן רוסית.

5

יצירת מנגנון שקוף לחקירת תלונות ושיתוף ההורים בתהליך. הורים רבים מותשים מהמאבק להגנת ילדיהם – וזכויותיהם צריכות להיות מוגנות באופן רשמי ומערכתי.

6

הנהגת פרקטיקות שיקומיות שמטרתן טיפול בפוגעים ומתן תמיכה לנפגעים.

*  *  *

רק החודש הופץ סרטון מלוויה של נער בן 13, ולדימיר חודיינטוב מנוף הגליל, שהתאבד לאחר הצקות, חרם, בריונות, ולעג על שמו ומבטאו. הסרטון שצולם בלוויה עצמה הופץ בקבוצות ווטסאפ של תלמידים אלימים, שם הם צוחקים עליו על כך שהיה מביא אוכל מהבית ולא קונה בבית ספר ועל המבטא הרוסי שלו.

אני בעצמי הגעתי לישראל בדיוק בגיל של אותו נער, ולדימיר, שקפץ מהחלון אל מותו. זו טרגדיה שממחישה את החוצפה ואת ההיעדר המוחלט של קבלת אחריות אצל חלק מהתלמידים ואף במערכת החינוך. תגובתו של משרד החינוך, כפי שפורסמה: "לא נמצא ממצא המעיד על קשר בין המקרה לחרם בבית הספר", מעידה על אטימות כלפי סבלו, מצב הדורש תגובה נוקשה מצד הרשויות ומערכת החינוך.

אני עצמי חוויתי אלימות על רקע אפליה – עברתי בדיוק את אותה דינמיקה שגרמה לוולדימיר לשים קץ לחייו. אני, למזלי, הצלחתי לשרוד ולהתמודד. אבל לא כל ילד יכול. זו בדיוק הסיבה שאני מציעה לאמץ מודלים ממדינות שהצליחו לצמצם אלימות ובריונות בצורה משמעותית – כמו דובאי.

אני עצמי חוויתי אלימות על רקע אפליה – דינמיקה מהסוג שגרם לוולדימיר לשים קץ לחייו. אני, למזלי, הצלחתי לשרוד ולהתמודד, אבל לא כל ילד יכול. לכן אני מציעה לאמץ מודלים ממדינות שצמצמו אלימות ובריונות

כשיש מערכת אכפתית וקשובה לסובלים מחרמות, אלימות והתנכלויות, מערכת המגלה קשיחות כלפי בריונות והצקות, אחידה ומפוקחת היטב – לפוגעים יש גבולות ברורים ולנפגעים יש הגנה אמיתית.

אליזבת זלנסקי פעילה חברתית למען העולים החדשים דוברי רוסית. מנהלת קהילה של מעל 14000 עולים חדשים דוברי רוסית.