מהתגובות בכתבה עולה כי מדובר בעובד ציבור נאמן למשרתו- כלומר, מיישם את המדיניות המוכתבת.
מן הסתם הבעיה אינה בו אלא במדיניות.
רגולציה בעייתית בעיני נקבעת במבחן התוצאה. צבירת פסולת במדינה נמשכת – כלומר המדיניות אינה משיגה מטרה. בהיבט של הפסולת הביתית הלוגיקה פשוט עקומה: עלויות הפינוי נגזרות מהארנונה, ללא קשר לכמות האשפה שהתושב מייצר – כלומר אין מוטיבציה להפחית פסולת. הפתרון הרגולטורי – ייקור היטל ההטמנה – פשוט "מערבב" לתהליכים כסף בדרך לא כלכלית.
ראשי הרשויות מחפשים איך לצמצם את ההוצאה – ומשם קצרה הדרך לפתרונות "עקומים" – כלכלית, חוקית וסביבתית. את התשלומים המופחתים מקבלים בסופו של דבר עבריינים ואחת הדרכים הפשוטות עבורם להיפטר מהפסולת – היא בשריפתו. את התוצאות רואים (ומריחים) בשטח.
בעולם הגדול מקובלים פתרונות של הפקת אנרגיה מפסולת. השריפה היא מבוקרת, הפיקוח דומה לפיקוח על מפעל וגם טביעת הרגל האקולוגית תפחת.
מה הסיבה למניעת פתרונות כאלה? אפשר רק לשער. אם המקצועיות הייתה נר לרגלי השרים לדורותיהם, אם "סביבתנים" חסרי מושג וצעקנים היו מבינים, אם לסבתא היו גלגלים…
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם