פיגועי הטרור שאירעו בישראל בתקופה האחרונה הינם תזכורת כואבת לגלים קודמים של טרור שפקדו את ישראל בעבר. בתחילת שנות האלפיים ובאמצע שנות התשעים היו אלה פיגועי התאבדות שגבו את חייהם של ישראלים רבים ונחרטו בתודעה הישראלית כטראומה לאומית.
אך חשוב להבין כי הפיגועים שבוצעו לאחרונה בבאר שבע וחדרה שונים במהותם מן הפיגועים שידעה ישראל בעבר, השוני נובע מהמאפיינים השונים בתכלית של המפגעים עצמם ושל התהליך אותו עברו עד לרגע ביצוע המעשה האלים.
ד"ר שגית יהושע היא קרימינולוגית ופרופילאית, מומחית לטרור ופרופילאות פלילית ובתחום הטרור, דוקטור ללימודי מלחמה מאוניברסיטת קינגז קולג' לונדון, מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת רייכמן וכן עמיתת מחקר במכון למדיניות נגד טרור, באוניברסיטת רייכמן וחברת פורום דבורה.

























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכמה טוב להיות באקדמיה ולחקור את הנייטיבז מבעד לחרכי הירי הצרים של "מגדל השן". איך לא חשבו על "לחשוב על פרוייקטים חינוכיים העונים על החסכים החברתיים והאישיים הקשורים בזהות ושייכות" עד היום? שלא לדבר על המניע לטרור: "חשיבות הבנת המניע של המפגע לביצוע הפעולה בשילוב עם השפעת השינויים החברתיים והפוליטיים בארץ ובעולם".
הפוסט מציג את התפתחות הטכניקה של הטרור. פעם מאורגן, פעם חיקוי. פעם עצמאי, פעם כחלק מחוליה. זה לא ממש משנה. הרמה הטקטית פחות חשובה. הסיבה האסטרטגית היא החשובה. ואת זה אף אחד לא פתר, לא פותר ולא רוצה לפתור.
הערבי בעל תעודת הזהות הכחולה לא מרגיש שמדינת ישראל היא המולדת שלו. אין בו "נפש יהודי הומיה" והחלום שלו, בערבית, לא כולל יהודים. בדיוק כמו שהחלום של היהודים איננו כולל ערבים.
הגישור בין היהודים לערבים יקרה תוך מאה – מאה וחמישים שנה. כשמספיק זמן יעבור. כשמספיק דם יישפך. וכשלא תהיה ברירה יותר. אנחנו כבר נזכה לראות את זה קורה בימי חיינו. עם או בלי תואר ד"ר בקרמינולוגיה.
כמה טוב להיות באקדמיה ולחקור את הנייטיבז מבעד לחרכי הירי הצרים של "מגדל השן". איך לא חשבו על "לחשוב על פרוייקטים חינוכיים העונים על החסכים החברתיים והאישיים הקשורים בזהות ושייכות" עד היום? שלא לדבר על המניע לטרור: "חשיבות הבנת המניע של המפגע לביצוע הפעולה בשילוב עם השפעת השינויים החברתיים והפוליטיים בארץ ובעולם".
הפוסט מציג את התפתחות הטכניקה של הטרור. פעם מאורגן, פעם חיקוי. פעם עצמאי, פעם כחלק מחוליה. זה לא ממש משנה. הרמה הטקטית פחות חשובה. הסיבה האסטרטגית היא החשובה. ואת זה אף אחד לא פתר, לא פותר ולא רוצה לפתור.
הערבי בעל תעודת הזהות הכחולה לא מרגיש שמדינת ישראל היא המולדת שלו. אין בו "נפש יהודי הומיה" והחלום שלו, בערבית, לא כולל יהודים. בדיוק כמו שהחלום של היהודים איננו כולל ערבים.
הגישור בין היהודים לערבים יקרה תוך מאה – מאה וחמישים שנה. כשמספיק זמן יעבור. כשמספיק דם יישפך. וכשלא תהיה ברירה יותר. אנחנו כבר נזכה לראות את זה קורה בימי חיינו. עם או בלי תואר ד"ר בקרמינולוגיה.