הפלסטינים ממזרח ירושלים עברו את הגל הראשון של הקורונה ללא פגע, ברובם. בתחילת מאי דווחו רק כ-150 מקרים של הידבקות בנגיף באזורים הפלסטיניים של העיר. ירושלים שחררה אנחת רווחה, והתחילה להיפתח מחדש. אבל – כמו בכל מקום אחר בארץ = זאת הייתה הנקודה שבה דברים התחילו להשתבש.

בשבוע שעבר היו בעיר 3,891 מקרים פעילים. מאז המספר ירד במקצת, אך נותר הנתון הגבוה בישראל. למרות שקיימת מחלוקת בנוגע למספר המקרים הפעילים בקרב פלסטינים – אלי ג'רביני מקופת חולים כללית סיפר לזמן ישראל על 1,888 נדבקים, בעוד שמשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית טען שהמספר הוא 2,523 – כולם רואים את ההשפעה הלא פרופורציונלית במזרח ירושלים: המספר של חולי קורונה בקרב פלסטינים ממזרח העיר עקף את המספרים של מערב ירושלים כבר לפני שבועיים, למרות שהפלסטינים מהווים רק 38% מתושבי הבירה.

כ-375 חולים תועדו לאחרונה בעיר בחופשת עיד אל-אדחא, גם כאשר מספר החולים הפעילים בקרב פלסטינים בגדה המערבית התחיל לרדת.

"הדברים פה לחלוטין איבדו שליטה", הזהיר פואד אבו חמיד, מנהל מרפאה בשכונת בית צפאפא במזרח ירושלים. מספר המקרים החדשים עולה על אף שמספר הבדיקות יורד, ומנכ"ל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, ואליד נאמור, אומר שחוסר ההתאמה הזה יכול להעיד על כך שמספר רב של חולים לא מתגלים.

רוב הפלסטינים במזרח ירושלים הם תושבי קבע של ישראל, אבל לא אזרחים. תעודות התושבות הכחולות שלהם מעניקות להם חברות באחת מארבע קופות החולים הישראליות, והשתייכות לביטוח הלאומי, למרות שדוחות מבקר המדינה גילו שמערכת מורכבת ומעורפלת מונעת מהם – לעתים – גישה לזכויות האלו.

ובכל זאת, עד תום הגל הראשון של הקורונה בשטחים, נדמה היה שמזרח ירושלים, ברובה, לא נפגעה, הודות לתיאום יוצא דופן בין הרשות המוניציפלית של ירושלים לבין קבוצות פלסטיניות מקומיות שהיו נחושות להילחם בנגיף.

ואליד נאמור, מנכ"ל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה (צילום מסך: Canadian Lutheran World Relief)

עיריית ירושלים פתחה מרכז בקרה בעירייה, שנוהל על ידי צה"ל, בעוד שוועדות קורונה מקומיות הוקמו כדי לעקוב אחר המצב בשכונות במזרח העיר. ירושלים, בתיאום עם המועצות המקומיות, חילקה מאות ארוחות למשפחות ברמדאן.

ראש העיר ירושלים, משה ליאון, "מתייחס לקורונה במזרח העיר ברצינות רבה", אמר לי בן אברהמי, עובד לשעבר בעירייה. אברהמי, דובר ערבית שוטפת, ייעץ לראש העיר הקודם, ניר ברקת, בנושאי מזרח ירושלים וממשיך לייעץ לעירייה. לדבריו, "ליאון נפגש על בסיס שבועי עם מנהיגים במזרח העיר, מנהלי בתי החולים והמועצות הקהילתיות, לצורך עדכונים שוטפים".

פלסטינים במזרח העיר מנהלים יחסים מורכבים עם ירושלים כבר שנים. אבל גם אלו שביקרו את העירייה לאורך השנים החמיאו לתגובה שלה בגל הראשון.

"הגופים העירוניים עבדו אז כדי לספק בדיקות, מרכזי בידוד, סיוע למובטלים, מזון לקשישים. הרגשנו שאנו באמת מסוגלים לענות על צרכי התושבים", אומר האני גית', שמנהל את המרכז הקהילתי בסילוואן וגם את המועצה המקומית.

גית', לשעבר חבר בתנזים, הפלג הצבאי של תנועת הפת"ח, הוא בן דודו של מושל ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, עדנאן גית', שנעצר פעם אחר פעם על ידי ישראל, ששואפת לרסן את הנוכחות של הרשות הפלסטינית בבירה.

חלק מהסיוע המשיך גם בגל השני: עיריית ירושלים פתחה מחדש את מרכז הפיקוד; לאחרונה הכריזה שתפתח מחדש את מלון הקורונה במזרח העיר, במיוחד לשימוש פלסטינים; וליאון פתח גם מרכז לבדיקות קורונה בשייח' ג'ראח.

אבל הגל השני סובל מהרבה פחות תיאום עם רשויות פלסטיניות מקומיות, אומר נאמור. הפגישות השבועיות של ליאון עם נציגי מערכת הבריאות במזרח העיר טרם התחדשו, על אף שהמצב מחמיר. "חבל. זה היה א-פוליטי, ניסיון אמיתי של רשות עירונית להקשיב לצורכי תושבי מזרח העיר. זה נגמר", אומר נאמור.

הגל השני סובל מהרבה פחות תיאום. הפגישות השבועיות של ליאון עם נציגי מערכת הבריאות במזרח העיר טרם התחדשו, על אף שהמצב מחמיר. "חבל. זה היה א-פוליטי, ניסיון אמיתי  להקשיב לצורכי תושבי מזרח העיר. זה נגמר"

גית' מתאר את תגובתה של העיר לגל השני בגוונים פחות עליזים. "אין שום תיאום יותר, כלום. אני כל הזמן שואל את עצמי, למה אף אחד לא עובד איתנו? אני מרגיש שלתושבי מזרח העיר לא נשאר עוד למי לפנות", הוא אומר.

פעילים אחרים ממזרח העיר לא מסכימים. נאדירה ג'בר, שמובילה את המועצה הקהילתית בכפר עקב אומרת שהיא עובדת על בסיס קבוע עם העירייה בנוגע לקורונה, גם באזורים שמעבר לגדר הביטחון. היא חותרת לוודא שלתושבים יש גישה לבדיקות, ושהם יכולים לעבור את המחסומים ולקבל טיפול רפואי.

"נפגשנו עם ראש העיר בחודש שעבר. כל מי שצריך משהו יכול לפנות אלינו ולנו יש נהלי חירום עם כל הגופים שיכולים לספק עזרה, לעזור לאנשים לעבור למלונות קורונה, הכל", אמרה לי ג'בר.

נציגים רשמיים מציעים הסברים שונים לניגוד בין שני שלבי המגפה. אברהמי אומר שתושבים רבים ממזרח העיר שעברו למערב כדי להשתתף בחתונות גדולות הביאו איתם את הנגיף.

מספר מקורות מציינים שהם עדים לעלייה בתיאוריות קונספירציה, כשרבים מנסים להדחיק את חומרת המשבר. "ההתפשטות של הדחקת הקורונה והשלכותיה, אפילו בקרב אנשים משכילים, מדאיגה מאוד", אומר נאמור.

מספר מקורות מציינים שהם עדים לעלייה בתיאוריות קונספירציה, כשרבים מנסים להדחיק את חומרת המשבר. "ההתפשטות של הדחקת הקורונה והשלכותיה, אפילו בקרב אנשים משכילים, מדאיגה מאוד", אומר נאמור

נדמה שגם הגאוגרפיה המורכבת של ירושלים מעצבת את נתיבו של הנגיף. שכונות בתוך הגדר, שם לעירייה יש נוכחות מוגבלת, נמצאות במצב טוב יותר מאלו שמחוץ לגדר. "מלבד כמה יוצאי דופן, המצב בבית צפאפא, ג'בל מוכאבר והשכונות הדרומיות טוב יותר מאשר בצפון ירושלים, בית חנינא, כפר עקב, מחנה הפליטים שועפט ועוד", אמר אבו חמיד. אבל מאז שיחתנו כבר נרשמה עלייה במקרי התחלואה גם באזורים בתוך הגדר, כמו א-טור והעיר העתיקה.

עובדי מד"א בתחנה לבדיקות קורונה בכניסה לכפר ג'בל מוכאבר, 2 באפריל, 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מעבר לגדר

ב-2017 חיו 140,000 פלסטינים ממזרח ירושלים בגבולות הרשות המוניציפלית, אבל מעבר לגדר הביטחון. כאן, באזורים כמו כפר עקב או מחנה הפליטים שועפט, גובה הקורונה את מרב הקרבנות שלה, אומרים פעילים מקומיים.

תושבי כבר עקב סובלים מהזנחה מוניציפלית כבר שנים ארוכות, וטוענים שהעיר לא מספקת ולו את השירותים הציבורים הבסיסיים לתושבים מעבר לגדר. המבקרים בכפר עקב נתקלים ברחובות צפופים ועמוסים, מלאים בערימות של זבל. "השכונה", שמספר תושביה מוערך ב-120,000 איש, גדולה מחלק מהערים בישראל, אבל מקבלת, יחסית, מעט מאוד מימון מהעירייה.

אברהמי אומר שבכירי העירייה עובדים עם הקהילה המקומית כדי לייצר תגובה לקורונה. אבל גם הוא מכיר בגבולות היכולת של העירייה לפעול באזורים שבעיותיהם היו קיימות הרבה לפני משבר הקורונה. לדבריו, "כשזה מגיע לכפר עקב, ברור שהמציאות פה קשה בצורה קיצונית ומאתגרת. אף אחד לא אומר שלא. קשה מאוד לעירייה לגלות שם נוכחות בשטח".

בשנים האחרונות התחילה פה תנופת בנייה מסיבית. פלסטינים ממזרח העיר שמחפשים שכירויות זולות יותר, בלי לוותר על התושבות הירושלמית שלהם, נהרו לכפר עקב. העומס והצפיפות בשכונות היו גורמים משמעותיים בהתפשטות הנגיף, אמרה לי נדירה ג'בר. "אנשים לא פועלים לפי ההנחיות, יש המון התקהלויות. יש המון לחץ באזור, מבחינת מרחב", היא הסבירה.

בעוד שבגל הראשון התושבים לרוב צייתו להנחיות ונשארו בבתים, הגל השני נתקל במה שמנהל ועדת הקורונה המקומית, סמיח אבו רומלה, מכנה, "הכחשה גורפת של קיומו של הנגיף".

אבו רומלה אומר שהוא מקבל דיווחים יומיומיים בנוגע לכך שנבדקים חיוביים, או תושבים שאמורים להיות בבידוד, שמתעלמים מההגבלות הרפואיות. לדבריו, רבים מאלו שחשדו שנחשפו לנגיף לא טורחים להיבדק, והוא מאמין כי מספר המקרים הלא ידועים בכפר עקב הוא אדיר.

אבו רומלה אומר שהוא מקבל דיווחים יומיומיים בנוגע לכך שנבדקים חיוביים, או תושבים שאמורים להיות בבידוד, שמתעלמים מההגבלות הרפואיות. לדבריו, רבים מאלו שחשדו שנחשפו לנגיף לא טורחים להיבדק

הבדיקות הן בעיה בפני עצמה. בגל הראשון, ניצבה במחסום קלנדיה נקודת בדיקות של מגן דוד אדום. אבל בגלל שעכשיו קופות החולים אחראיות על הבדיקות, נקודת הבדיקה הזאת לא נפתחה מחדש, למרות העלייה החדה במספר המקרים. קופת החולים כללית היא היחידה מבין גופי הבריאות הישראליים שטרחו להקים מרכז בדיקות מעבר לחומת ההפרדה.

לדברי אבו חמיד, 70% מהפלסטינים במזרח העיר רשומים בכללית, והשאר מפוזרים בין קופות החולים הנוספות. "האנשים היחידים שיכולים להיבדק פה הם אלו שחברים בכללית. כל האחרים תקועים עם זמני המתנה ארוכים, מחכים שלושה או ארבעה ימים לפני שהם מצליחים להיבדק בכלל", הוא אומר.

משטרת ישראל נמנע מלפעול מאחורי הגדר. אבו רומלה מאשים את היעדר הנוכחות המשטרתית בהתעלמות הגורפת מכללי הריחוק החברתי בגל השני.

"אמור להיות נוהל, שאם יש חתונה או הלוויה או טקסם סיום בתיכון, המשטרה תבוא ותסגור את זה ותגיד שאסור ליותר מ-50 איש להתקהל. ופה יש אירועים שמגיעים גם לאלף איש במקום אחד, ואין שום משטרה באופק", אומר אבו רומלה.

בגל הראשון, כוחות הביטחון הפלסטינים ביצעו פעולות נדירות בירושלים מעבר לגדר הביטחון, למרות שישראל אסרה על הרשות לפעול בסמיכות לבירה. לפי הדיווחים, משטרת הרשות הקימה נקודות בדיקה ופיזרה קהלים, לפי כללי הריחוק החברתי, וישראל, מצדה, התעלמה מהפרת הסכמים, לאור מצב החירום.

70% מהפלסטינים במזרח העיר רשומים בכללית, והשאר מפוזרים בין קופות נוספות. "האנשים היחידים שיכולים להיבדק פה הם אלו שחברים בכללית. כל האחרים תקועים, מחכים 3-4 ימים לפני שהם מצליחים להיבדק"

אך בינתיים הסתיים ירח הדבש של הקורונה. ישראל והרשות הפלסטינית נמצאות במאבק ראש בראש סביב האיום של נתניהו – שמימושו מתעכב ומתעכב – בנוגע לסיפוח שטחים בגדה המערבית, והתיאום הביטחוני בין הצדדים נפסק. "אם ישראל והרשות יוכלו לשתף פעולה בצורה משמעותית יותר בירושלים, במיוחד באירועים מעבר לחומה, המצב יהיה טוב יותר לתושבים", אומר אבו חמיד.

הסיכוי לשיתוף פעולה כזה תמיד היה קלוש. עכשיו נדמה שהוא בלתי אפשרי.

אילוסטרציה, אישה מוסלמית במסכה ובכפפות בהר הזיתים, מתבוננת על כיפת הסלע ואל אקצא – מתחם שנותר סגור כדי למנוע את התפשטות הקורונה, גם בחודש הקדוש של הרמדאן. מאי, 2020 (צילום: אריאל שליט/ AP)

הגירעונות בבתי החולים מעמיקים

בעיצומו של משבר הבריאות האדיר הזה, סובלים בתי החולים במזרח ירושלים ממכה נוספת: סיום שיתוף הפעולה בין הרשות הפלסטינית וישראל.

במזרח ירושלים פועלים שישה בתי חולים שמטפלים בתושבי הבירה הפלסטינים. אבל הם תלויים כלכלית במטופלים מהגדה ומעזה. בהיעדר שיתוף הפעולה, קשה יותר לפלסטינים לקבל אישורים ומימון כדי להיכנס לישראל לקבלת טיפול רפואי.

על אף שהרשויות הישראליות פתחו משרדים בגדה כדי לאפשר לפלסטינים לבקש אישורים, תושבי רצועת עזה – הנשלטת על ידי חמאס – לא זכו להזדמנות דומה.

לפני הפסקת התיאום, כ-2,500 עזתים נכנסו לישראל מדי חודש לקבלת טיפול רפואי, ורבים מהם טופלו ברשת בתי החולים של מזרח ירושלים. ביולי צנח המספר הזה ל-200 מטופלים, לפי הנתונים של גישה, קבוצה לזכויות אדם.

מטופלים פלסטינים רבים בחרו לעכב את הניתוחים האלקטיביים שלהם כדי להימנע מבידוד של שבועיים עם חזרתם לעזה, אומר נאמור מאוגוסטה ויקטוריה.

אבל מטופלים אחרים, עם תורים לטיפול בישראל, נאלצו לראות את תכניות הטיפול המוקפדות שלהם מתפוררות לנגד עיניהם.

בגל הראשון, כוחות הביטחון הפלסטינים ביצעו פעולות נדירות בירושלים מעבר לגדר הביטחון. לפי הדיווחים, משטרת הרשות הקימה נקודות בדיקה ופיזרה קהלים, לפי כללי הריחוק, וישראל, מצדה, התעלמה מהפרת הסכמים

לדברי ג'מל דקק, סמנכ"ל הכספים של בית החולים אל-מקאסד בשכונת א-טור, בית החולים שלו איבד את רוב המימון שלו מאז תחילת המשבר.

למרות שאל-מקאסד מקבל מימון מארבע קופות החולים הישראליות ומהביטוח הלאומי, כ-70% מתקציבו מגיע ממשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית, שמציע תמיכה פיננסית לפלסטינים שנכנסים לישראל לקבלת טיפול רפואי.

"אנו תלויים במשרד הבריאות הפלסטיני, כי הם מפנים אלינו חולים במצב קריטי. רוב המקרים המורכבים והקשים בגדה המערבית מגיעים אלינו", אומר לי דקק.

אבל בסוף מאי הכריזה הרשות שסוף התיאום עם ישראל כולל דחיית תשומות המס שאוספת ישראל בשמה. לרוב מקבלת הרשות כ-200 מיליון דולר מדי חודש ממסים מישראל, יותר משני שליש מתקציבה.

ההתמודדות עם המשבר התקציבי האדיר מונעת מהרשות לשלם לעובדיה, לפעמים חודשים רצופים, וכמובן שלא לממן ניתוחים יקרים במזרח ירושלים.

ניהול בית חולים במזרח ירושלים מעולם לא היה משימה קלה, אבל שני המשברים האלו הביאו את בתי החולים פה לנקודת שפל מסוכנת וחסרת תקדים, לדברי נאמור. "תמיד התמודדנו עם עיכובים בתשלומים מהרשות הפלסטינית", הוא אומר, "אבל עכשיו יש בעיה חדשה, והיא ירידה של 40% בהכנסות שלנו בעקבות המשבר… זה הפך לגירעון של ממש, ולא לעוד בעיית נזילות".

"תמיד התמודדנו עם עיכובים בתשלומים להפעלת בית החולים מהרשות הפלסטינית. אבל עכשיו יש בעיה חדשה, והיא ירידה של 40% בהכנסות שלנו בעקבות המשבר… זה הפך לגירעון של ממש, ולא לעוד בעיית נזילות"

בתחילת אפריל, פנה ראש העיר ליאון לשר הבריאות הישראלי וביקש תמיכה נוספת לרשת בתי החולים במזרח העיר. תגובת משרד הבריאות הייתה אספקה נוספת של מכשירי הנשמה ומסכות. הבור התקציבי הנוכחי נותר בעינו.

בית החולים קיצץ לאחרונה את משכורות עובדיו ב-25%, ומעכב תשלומים לעובדים רבים. דקק אומר שייתכן שיידרשו קיצוצים נוספים אם המצב לא ישתפר.

ייתכן שבתי חולים בלי מימון חיצוני, כמו אלו שממומנים על ידי הסהר האדום, לא סובלים ממשבר פיננסי דומה. אבל מכיוון שבתי חולים ברחבי המדינה סובלים מתפוסת יתר, כל רופאה וכל מיטה חשובה. "אנחנו לא יכולים לדחות אנשים. זה בית חולים, אנחנו צריכים להיות מוכנים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד ולא עובד אחד, במיוחד לא צוות רפואי", אומר דקק. "אנחנו חייבים תמיכה ממשלתית. מי יציל אותנו אם לא בתי החולים שלנו?".

חיטוי הכניסה לבית החולים סנט ג'וזף במזרח ירושלים, כאמצעי הגנה נגד הקורונה (צילום: יהונתן סינדל/ פלאש 90)