רבים ממתנגדי שלטון נתניהו הביעו עמדות ותחזיות קשות על תופעת "עלייתם וירידתם של גנץ וכחולבן". כעס, פסימיות ותסכול היו תמצית התחושות, ולכולן היה בסיס, אך לתומכי כחולבן נותרה עד כה גם תקווה בלב לתוצאה סופית מיוחלת.

נראה שרק עתה, אחרי שעברה תופעת כחולבן וכבר כמעט נמוגה, רק עכשיו ניתן לסכם ולהבין לקחים ודאיים. רק כשההערכות והנבואות הקודרות הפכו למציאות של פירוק והתרוקנות תומכים ומנהיגים – אפשר להבין וכדאי לפעול. מה למדנו?

רבים ממתנגדי שלטון נתניהו הביעו עמדות ותחזיות קשות על תופעת "עלייתם וירידתם של גנץ וכחולבן". כעס, פסימיות ותסכול היו תמצית התחושות, ולכולן היה בסיס

גם במציאות כאוטית וצינית יש ערך רב למימוש עמדות וערכים המוצהרים מול אזרחים. הפרת הבטחתם העיקרית של גנץ ואנשיו לבוחריו בדבר מאבק בנתניהו ובשלטונו והצטרפותם לממשלת הליכוד גרמה לנזקים בלתי-הפיכים, שהשפיעו הרבה מעבר למפלגתם, ובעיקר:

• פירוק לרסיסים של החלופה השלטונית שוות-הכוחות שקמה לממשלה בתום הבחירות.
• פגיעה אנושה באמון האזרחים בתהליכים דמוקרטיים, בבחירות ובייצוג.
• אין אדם שנתונה לו סמכות מוסרית ליטול את הכוח הרב שנתנו בוחריו למפלגתו, ולנתבו לכיוון הפוך מייעודו המקורי, גם אם התנאים קשים ולא צפויים. מה עוד שצמרת מפלגתו חלוקה עליו ודורשת לפעול לפי המנדט המקורי שקיבלה המפלגה מבוחריה. נראה שיש צורך להזכיר זאת בעיקר לרמטכ"לים-לשעבר, שכבר "שאפו אוויר פסגות" ואולי שכחו את מגבלות כוחם.
• על המנהיג לפעול בעיקר לפי ערכיו ונטיית ליבו, ואת עצות יועציו להותיר לנושאים המשניים. הדבר נכון מוסרית וגם אלקטורלית – העם מעריך יותר את הדבר האמיתי והמקורי ופחות – את המלאכותי והמזויף.
• "הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות" – יושר, יושרה, צניעות ודוגמה אישית הינם ערכים חיוביים וחשובים, אך הם כלל אינם מוערכים אם נעשה בהם שימוש סלקטיבי, כושל ומזיק. מסירות-נפש וסבל מביאים ללעג ואף לכעס אם הביאו נזק ואובדן במקום תועלת. "דבקות במטרה" היא ערך כמעט-מקודש בשדה הקרב, אך עלולה להיות חרב-פיפיות בשדה הפוליטי. בהצטרפות כחולבן לממשלת הימין, על גבי ה"אלונקה" שסחב על גבו הרמטכ"ל-לשעבר – נשא גנץ את נתניהו והצילו מסכנות הנבצרות המשפטית, ואת "הרימון" שעליו אכן נשכב גנץ (בלשון הצבאית החביבה עלינו) – הוא הטיל בטעות קודם לכן לעבר אנשיו. פעולות אלו חיזקו וייצבו את שלטונו של הנאשם-בפלילים, מנעו את פסילתו מלכהן ואיפשרו שנת שלטון מוטרפת בצל סכנת-כליאה לשליט, ללא כל תמורה או ערובה לשינוי בהמשך.

ועכשיו, כדי לצמצם את הנזק ככל האפשר, ייטיב גנץ לעשות עם עצמו, עם שארית תומכיו ועם שוחרי השינוי השלטוני – אם יכיר בהקדם במצבו, יביע תמיכתו במועמד חדש, איכותי, ערכי ובעל סיכוי, ויקרא לציבור לעשות כן

על ידי מניעת פיצול נוסף בגוש הליברלי ועל ידי איחוד שורותיו יוכל לחזק חלופה אפשרית ומעשית להמשך שלטון נתניהו והימין. הרבה מאד אזרחים יעריכו אותו על צעד כזה, ובכך יקל מעט על הכאב והאכזבה שנכרכו בתקווה שנגוזה. איחוד כוחות  כולל בגוש הליברלי הינו חיוני לפני הבחירות ואף מוקדם ככל האפשר, כדי שתוכל להתגבש מנהיגות בעלת שיעור קומה, שתוכל גם לצבור מסת תמיכה ראויה עד למועד ההכרעה בבחירות.

עמיר מורן הינו בכיר-לשעבר בקהיליית המודיעין, יזם חברתי ועוסק ביישוב סכסוכים ובבניית קהילות. פעיל בתחום החברה המשותפת, תושב תמרת שבגליל.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.