רבים ממתנגדי שלטון נתניהו הביעו עמדות ותחזיות קשות על תופעת "עלייתם וירידתם של גנץ וכחולבן". כעס, פסימיות ותסכול היו תמצית התחושות, ולכולן היה בסיס, אך לתומכי כחולבן נותרה עד כה גם תקווה בלב לתוצאה סופית מיוחלת.

נראה שרק עתה, אחרי שעברה תופעת כחולבן וכבר כמעט נמוגה, רק עכשיו ניתן לסכם ולהבין לקחים ודאיים. רק כשההערכות והנבואות הקודרות הפכו למציאות של פירוק והתרוקנות תומכים ומנהיגים – אפשר להבין וכדאי לפעול. מה למדנו?

רבים ממתנגדי שלטון נתניהו הביעו עמדות ותחזיות קשות על תופעת "עלייתם וירידתם של גנץ וכחולבן". כעס, פסימיות ותסכול היו תמצית התחושות, ולכולן היה בסיס

גם במציאות כאוטית וצינית יש ערך רב למימוש עמדות וערכים המוצהרים מול אזרחים. הפרת הבטחתם העיקרית של גנץ ואנשיו לבוחריו בדבר מאבק בנתניהו ובשלטונו והצטרפותם לממשלת הליכוד גרמה לנזקים בלתי-הפיכים, שהשפיעו הרבה מעבר למפלגתם, ובעיקר:

• פירוק לרסיסים של החלופה השלטונית שוות-הכוחות שקמה לממשלה בתום הבחירות.
• פגיעה אנושה באמון האזרחים בתהליכים דמוקרטיים, בבחירות ובייצוג.
• אין אדם שנתונה לו סמכות מוסרית ליטול את הכוח הרב שנתנו בוחריו למפלגתו, ולנתבו לכיוון הפוך מייעודו המקורי, גם אם התנאים קשים ולא צפויים. מה עוד שצמרת מפלגתו חלוקה עליו ודורשת לפעול לפי המנדט המקורי שקיבלה המפלגה מבוחריה. נראה שיש צורך להזכיר זאת בעיקר לרמטכ"לים-לשעבר, שכבר "שאפו אוויר פסגות" ואולי שכחו את מגבלות כוחם.
• על המנהיג לפעול בעיקר לפי ערכיו ונטיית ליבו, ואת עצות יועציו להותיר לנושאים המשניים. הדבר נכון מוסרית וגם אלקטורלית – העם מעריך יותר את הדבר האמיתי והמקורי ופחות – את המלאכותי והמזויף.
• "הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות" – יושר, יושרה, צניעות ודוגמה אישית הינם ערכים חיוביים וחשובים, אך הם כלל אינם מוערכים אם נעשה בהם שימוש סלקטיבי, כושל ומזיק. מסירות-נפש וסבל מביאים ללעג ואף לכעס אם הביאו נזק ואובדן במקום תועלת. "דבקות במטרה" היא ערך כמעט-מקודש בשדה הקרב, אך עלולה להיות חרב-פיפיות בשדה הפוליטי. בהצטרפות כחולבן לממשלת הימין, על גבי ה"אלונקה" שסחב על גבו הרמטכ"ל-לשעבר – נשא גנץ את נתניהו והצילו מסכנות הנבצרות המשפטית, ואת "הרימון" שעליו אכן נשכב גנץ (בלשון הצבאית החביבה עלינו) – הוא הטיל בטעות קודם לכן לעבר אנשיו. פעולות אלו חיזקו וייצבו את שלטונו של הנאשם-בפלילים, מנעו את פסילתו מלכהן ואיפשרו שנת שלטון מוטרפת בצל סכנת-כליאה לשליט, ללא כל תמורה או ערובה לשינוי בהמשך.

ועכשיו, כדי לצמצם את הנזק ככל האפשר, ייטיב גנץ לעשות עם עצמו, עם שארית תומכיו ועם שוחרי השינוי השלטוני – אם יכיר בהקדם במצבו, יביע תמיכתו במועמד חדש, איכותי, ערכי ובעל סיכוי, ויקרא לציבור לעשות כן

על ידי מניעת פיצול נוסף בגוש הליברלי ועל ידי איחוד שורותיו יוכל לחזק חלופה אפשרית ומעשית להמשך שלטון נתניהו והימין. הרבה מאד אזרחים יעריכו אותו על צעד כזה, ובכך יקל מעט על הכאב והאכזבה שנכרכו בתקווה שנגוזה. איחוד כוחות  כולל בגוש הליברלי הינו חיוני לפני הבחירות ואף מוקדם ככל האפשר, כדי שתוכל להתגבש מנהיגות בעלת שיעור קומה, שתוכל גם לצבור מסת תמיכה ראויה עד למועד ההכרעה בבחירות.

עמיר מורן הינו בכיר-לשעבר בקהיליית המודיעין, יזם חברתי ועוסק ביישוב סכסוכים ובבניית קהילות. פעיל בתחום החברה המשותפת, תושב תמרת שבגליל.

משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.

משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.