בעיית השחיתות השלטונית היא מוקד לשיח פוליטי, חברתי ומשפטי כבר כשלושה עשורים. בלימתה היא אתגר העומד לפתחן של רוב מדינות העולם ובהן ישראל. בכל מקום שבו קיימת שחיתות, נפגע תפקודן של מערכות השלטון, חל כרסום בלגיטימיות שלהן, ועל כן השחיתות היא איום על ערכי הדמוקרטיה.
השחיתות עלולה להעצים אי־שוויון בחברה, לערער את הסדר החברתי, להביא לנזקים כלכליים ולפגוע בשירותים הניתנים לאזרח וברווחתו. שימוש מושחת בעוצמה או בסמכות ציבורית פוגע אנושות בשלטון החוק בכלל ובשלטון המקומי בפרט.
השחיתות עלולה להעצים אי־שוויון בחברה, לערער את הסדר החברתי, להזיק כלכלית ולפגוע בשירותים לאזרח ורווחתו. שימוש מושחת בסמכות ציבורית פוגע אנושות בשלטון החוק בכלל ובשלטון המקומי בפרט
לשחיתות השלטונית הגדרות רבות הנובעות מהשוני בהגדרות הנומינליות והאופרציונליות לשחיתות. הקושי בהטמעת הגדרה המקובלת על הכול הוא שעליה לעמוד בשני תנאים מחמירים ביותר:
- היא צריכה להיות כוללנית דייה, כדי שאפשר יהיה להשוות בין תרבויות שונות בעולם.
- היא צריכה להיות מדויקת, כדי שתהיה יעילה אמפירית, ותאפשר מדידה השוואתית.
זוהי הגדרת השחיתות שהוגדרה לצורך המאמר:
"שימוש בלתי הולם בכוח הציבורי במטרה לקדם אינטרסים פרטיים של בעל הסמכות השלטונית" (נבות, 2012).
הרפורמה שהתרחשה בישראל בשנות השמונים של המאה הקודמת, רפורמת המעבר משלטון ריכוזי לשלטון ביזורי, יצרה חלוקת עבודה חדשה בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. בתוך כך נוצר ממשל מקומי אסרטיבי ופעלתני המקבל על עצמו מגוון תפקידים, והוא האחראי הבלעדי כמעט לרווחת תושביו ולפיתוח המקומי של יישוביו.
חלק מהרשויות הצליחו להיות יעילות עבור תושביהן למרות עומס המשימות, ואחרות נותרו מאחור והתקשו להתמודד עם כלל השירותים שעליהן לספק לתושביהן. הביזור, מבחינתן, יצר אי־שוויון בין המרכז לפריפריה (אפלבום וחזן, 2005).
מאמר זה מצביע על הקושי כמזמן אפשרויות רבות ותסמונות ייחודיות של שחיתות בקרב רשויות מקומיות.
רפורמת המעבר משלטון ריכוזי לביזורי, יצרה חלוקת עבודה חדשה בין השלטון המרכזי למקומי, שהפך אסרטיבי ופעלתני, קיבל על עצמו מגוון תפקידים, והפך אחראי בלעדי כמעט לרווחת תושביו ולפיתוח יישוביו
במחקר רחב שניהלתי באשר לשחיתות השלטונית ברשויות המקומיות, סקרתי את תופעת השחיתות השלטונית כתופעה אוניברסלית הפושה בשלטון המרכזי ובשלטון המקומי.
המחקר התמקד במאפייניה הייחודיים של השחיתות בשלטון המקומי, וביקש להגדיר את תסמונות השחיתות השונות המתפתחות ברשויות המקומיות בישראל על פי מודל המקשר בין מידת ההשתתפות האזרחית בקהילה לבין דפוסי השחיתות השלטונית שנמצאו ברשות המקומית. קשר זה עשוי לנבא את הפגיעה של השחיתות השלטונית בחוסן הקהילתי.
במסגרת המחקר נבדקו כל 255 הרשויות המקומיות בישראל, בהיבט הכמותי ובהיבט האיכותני, בשנים 1970–2020.
נאספו נתונים כמותיים מתוך הלמ"ס, דוחות ביקורת המדינה (בשנים 1987–2018), דוחות מבקרי הפנים של הרשויות המקומיות (בשנים 2002–2014) ואתרי כל הרשויות המקומיות.
מתוך דוחות ביקורת המדינה ודוחות מבקרי הפנים של הרשויות המקומיות נבדקו אירועי שחיתות שלטונית שהתקיימו ברשויות המקומיות, מעל 9000 אירועי שחיתות בסך הכול.
מתוך אתרי הרשות המקומית נבדקה פעילות אזרחית במסגרת הרשות המקומית – פעילות הרשת החברתית פייסבוק, פעילות ועד הורים מוסדי וסיירת הורים, ולצד אלו נבדקו גם נתוני ההשתתפות בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות.
במחקר רחב שניהלתי באשר לשחיתות השלטונית ברשויות המקומיות, סקרתי את תופעת השחיתות השלטונית כתופעה אוניברסלית הפושה בשלטון המרכזי ובשלטון המקומי
באשר למידת ההשתתפות האזרחית בשלטון המקומי התגלה כי ממוצע ההשתתפות בבחירות המקומיות גבוה יחסית (כ־70%) לממוצע ההשתתפות בבחירות הארציות; לרוב הרשויות המקומיות בישראל יש אתר פייסבוק פעיל וקיים ועד הורים מוסדי; רק במחצית מהרשויות קיימת סיירת הורים פעילה המעורבת בחיי הקהילה המקומית.
אם כן, נשאלה השאלה: האם השתתפות אזרחית מעודדת יותר שחיתות שלטונית?
אציין כי לפי העולה ממחקרים רבים, התפיסה הרווחת כלפי השתתפות אזרחית בקהילה היא שההשתתפות מסייעת להפחית את השחיתות. ואולם ממצאי המחקר מראים כי ברשויות שהתגלתה השתתפות אזרחית פעילה יותר, נמצאו מקרי שחיתות מסוג של טובות הנאה (קרוב ל־1500 מקרים), שחיתות של מכרזים תפורים (כ־800 מקרים) ושחיתות של קליינטליזם (קרוב ל־600 מקרים).
מעניין לציין כי ההשתתפות האזרחית בקהילה המקומית מתאפיינת בקשרים הדוקים יותר, המבוססים על היכרות אישית שאינה פורמלית עם הבוחרים.
ברשויות הערביות, למשל, מדובר אף בקשרים משפחתיים וקרובים עוד יותר. על כן ההשתתפות של התושבים המתבססת על היכרות קרובה עשויה גם היא להגביר שחיתות שלטונית. התושבים אומנם שותפים ופעילים בעיקר בתקופת הבחירות, אך בסופו של דבר מטרתם לקדם אינטרסים אישיים.
אם כן, מהמחקר שקיימתי עולה דווקא קשר חיובי בין השתתפות אזרחית לרמת השחיתות השלטונית, זאת בניגוד למצופה ולספרות המקצועית: נמצא כי ככל שרמת ההשתתפות האזרחית עולה כך קיימים יותר מקרי שחיתות ברשות המקומית שנבדקה.
ממחקרי עולה דווקא קשר חיובי בין השתתפות אזרחית לרמת השחיתות השלטונית, בניגוד למצופה ולספרות המקצועית: ככל שרמת ההשתתפות האזרחית ברשות עולה – מתרבים בה מקרי שחיתות
נמצא במחקר כי ככל שאנשים יצביעו יותר בבחירות, יהיו שותפים יותר בוועדים מקומיים, יפעלו יותר למען הרשות המקומית באופן התנדבותי ויהיו שותפים פעילים ברשתות החברתיות – כך הם יקשרו קשרים רבים יותר עם מקבלי ההחלטות, ובפועל תירקם שחיתות שלטונית מקומית.
מסקנה מחקרית זו, שלפיה ההשתתפות האזרחית בקהילה המקומית פוגמת במנהל התקין ומקדמת שחיתות ברשויות המקומיות בישראל, ראויה לבחינה ולהתייחסות מעבר לעיון האקדמי.
הסבר אפשרי לכך הוא שהשתתפות אזרחית עשויה להיות מעין מסך ערפל ותחבולה. אפשרות נוספת היא כי ההשתתפות האזרחית כפי שהיא קיימת כיום, אין בה תהליך של חִברות אזרחית מטרימה. כלומר, המעגלים הקרובים ביותר לפרט אינם מלמדים אותו מהי השתתפות אזרחית נכונה, משמעותית, כנה, ראויה ובעיקר כזו התורמת לחברה תקינה ובריאה, כך שרבים מהאזרחים המשתתפים אינם פועלים בניקיון כפיים כהתנדבות לשמה.
לסיכום דבריי, ארצה להמליץ על רעיון לשיפור המצב הקיים ולתיקונו.
חינוך להשתתפות אזרחית של הדור הצעיר
חשוב לחנך להשתתפות אזרחית מגיל צעיר יותר, כחלק מתוכניות הלימוד במערכת החינוך היסודית ולאחר מכן התיכונית. כיום בני הנוער בישראל נדרשים לבטא השתתפות אזרחית בשלב מאוחר יחסית, כחלק ממחויבות אישית (בכיתה י"א). הם נדרשים להתנדב למען הקהילה, וציוניהם מותנים בחובה זו. מכאן שההשתתפות האזרחית אינה נרכשת כדרך חיים אלא ככפייה חיצונית, ללא תהליך של חִברות לעשייה למען החברה ולמען הזולת. חשוב לחנך את בני הנוער להשתתפות אזרחית ממקום של ערכים, של נתינה, של קבלת אחריות, של מנהיגות ושל הגשת החשיבה הביקורתית.
מצאנו כי ככל שאנשים יצביעו יותר בבחירות, ישתתפו בוועדים מקומיים, יפעלו התנדבותית למען הרשות המקומית, כך הם יקשרו קשרים רבים יותר עם מקבלי ההחלטות, ובפועל תירקם שחיתות שלטונית מקומית
חינוך כזה יכול להתחיל כבר מגיל צעיר בהתאם ליכולות של הילדים ושל בני הנוער ולהתפתחותם הקוגניטיבית. אם נשקיע בדור הצעיר – נזכה למבוגרים אחראיים, ביקורתיים, משתתפים, העשויים לסייע בעיצוב הפוליטיקה והחברות המקומית והארצית בעתיד.
אני קוראת לבנות תוכנית מפורטת שתונח על שולחנם של מובילי מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית בארץ, ושל נציגי החינוך ברשויות המקומיות. ההון האנושי בתוכנית זאת יהיו אנשי חינוך, מובילי תנועות נוער, אנשי טיפול רגשי, ועדי הורים ומועצת תלמידים, ותיווצר ועידת אזרחים בעניין עתיד ההשתתפות האזרחית הראויה לבני הנוער בישראל.
כדי ליישם המלצות אלו יש לבנות תוכנית מערכתית של מערכת החינוך ושל השלטון המקומי.
אני מאמינה בחינוך נכון להשתתפות אזרחית כדי למגר את תופעת השחיתות השלטונית.
"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן"!
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו