לאחרונה נקראים אזרחי ישראל בהמוניהם להצטייד בנשק אישי או להצטרף לכיתות כוננות חמושות, ולצורך זה אף בוטלו הגבלות ותנאים שהיו עד כה על קבלת הרישיון.
יוזמת המשרד לביטחון לאומי, שהחלה עוד לפני אסון ה-7 באוקטובר, קיבלה דחיפה לא-צפויה לאחר אסון עוטף-עזה והחרדה בעקבותיו, והופכת בימים אלו לעובדה מוגמרת.
עמיר מורן הינו בכיר-לשעבר בקהיליית המודיעין, יזם חברתי ועוסק ביישוב סכסוכים ובבניית קהילות. פעיל בתחום החברה המשותפת, תושב תמרת שבגליל.
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מתי תזלוג ההבנה שאנחנו לא מדינה תקינה ככל העמים? הציבור הערבי מתחמש בקצב מפחיד, השכנים הקרובים שלנו, בשטחים, חמושים ורק מעט הפחד מרתיע אותם מהחדירה הבאה. כאשר יגיעו הטנדרים עם החמושים לרחוב שלי, מה אומר להם? שאני שוחר שלום וחובב דו-קיום? שאני חושש מתאונות נשק רבות ושימוש חובבני? שלצערי תושבי עירי אינם עומדים בתבחינים לקבל נשק? למחבלים לא אכפת אם אתם מצביעי שמאל או ימין, אבל אין כמו מטח כדורים כדי להרתיע מכניסה לבית ומעשים רעים. האם הפצת הנשק תגרור בעיות וצרות? כן, במיוחד שהחינוך לוקה בחסר. האם יש פתרון אחר? הגירה? להגיש להם עוגיות ולקוות שתוחלף באלף מחבלים בעוד שנה? כאשר עלו היהודים לרכבות המוות, היו כאלה שהתחמשו וברחו ליערות, נלחמו וחלקם לא שרדו. תנו למות בעמידה, לא רוצה ללכת כצאן לטבח בגלל הפחד מהנשק. חינוך ואימון, אחר חימוש אזרחים, במימון המדינה, זה פתרון יחיד.