השעה הייתה 7 בערב כאשר הם הגיעו לניר בנים. רק עברי בן ה-12 היה בבית. "בואו תיכנסו, תחכו לאבא בבית" הוא הזמין, בטוח שלובשי המדים האלו הם חברים של אבא מימי גולני. "נחכה בחוץ", הם השיבו.
ב-8 בערב, כשרון הגיע עם אביגיל בת ה-15, עמוס בסלי קניות, הוא הזמין אותם להיכנס, כאשר הוא עסוק יותר בסלים מאשר בלנסות להבין מי האנשים האלו.
בהיותם בתוך הבית הם אמרו: "גור נהרג".
תא״ל מיל׳ אסף אגמון הוא מבכירי חיל האוויר לשעבר, פעיל חברתי בתחום החינוך הטכנולוגי ואהבת הטבע והסביבה, ממובילי תנועת המחאה ״אין מצב״ בבלפור. מעוטר בצל״ש על מבצע חשאי ייחודי, החסוי עד היום.
"להיות עם חופשי בארצנו" כתב נפתלי הרץ אימבר בטקסט שהפך להיות המנון המדינה, "התקווה". שאיפה שלא הושלמה מעולם, אבל התערערה משמעותית לאחרונה. השנתיים האחרונות הבהירו עד כמה המשפט הזה איננו מובן מאליו, עד כמה החופש שלנו מאוים – מבפנים ומבחוץ. למרות האמור לעיל אסור לאבד את התקווה ואת העשייה שהם תכלית הציונות.
בשנה ה-77 לעצמאותנו, אנחנו נעשים פחות ופחות חופשיים – להביע דעה, למחות, לחיות בהתאם לערכינו ואמונותינו. זה לא קרה במקרה – במלאת 77 שנות עצמאות ישראל, שבשנים הראשונות כללה ממשל צבאי על ערביי ישראל ומאז מלחמת ששת הימים, 58 שנים של שליטה בעם זר מחוץ לגבולותינו, הכיבוש הולך ומשתלט על העצמאות. כמו ענן שחור וגדול, הוא מכסה את מלוא שטחה של הארץ ולוקח מאתנו את החופש, את הפריווילגיה להיות בני חורין במקום שבו אחרים אינם חופשיים כמונו.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני, שנהרג עקב קריסת עץ עליו בעת טיול בנחל השופט, נולד וגדל בקיבוץ גבעת ברנר. בן 71 הוא היה במותו. יומן נעורים שהוא כתב לעצמו בסוף שנות הששים של המאה הקודמת, נועד להיות בעתיד, כדבריו, ספר הנצחה לזכרו.
דבריו מתקשרים עכשיו ליום הזיכרון. קטעים מאותו יומן כלולים בספרו של ההיסטוריון ד"ר שאול פז "פנינו אל השמש העולה". הנושא המרכזי של הספר (שערכתי): הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה, חובה לדבר על החללים החטופים. מושג חדש שנטבע בימי השכול והכישלון. ממשלת החורבן והמחדל שמתנערת מאחריותה לטבח, מתעללת גם בחטופים החיים בסירובה לסיים את המלחמה ולבצע עסקה, שכבר נחתמה על ידי בנימין נתניהו בינואר 2025.
אבל השבוע צריך לתהות גם על גורלם של המתים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זוכרים את חרפת ה-11:0? בג"ץ המפוחד והמורתע לא ייכנס לבריכה הטובענית כדי לבדוק עובדתית מי צודק בתצהירו – רונן בר או ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. השלישיה המובילה אך המובלת תבקש מבר את תאריך הפרישה שלו, תקבל את התאריך, תפסוק שעם קבלת התאריך והפרישה המתקרבת העתירות מתייתרות, אין צורך לתת פסק דין מנומק, ואין צו להוצאות לאף אחד מהצדדים. וזהו. המבצר כבר נפל לפני חמש שנים. מה שנשאר ממנו הם 12 פחדנים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה אסף אגמון על הכתבה ועל הסיקור המפורט. כמי ששירת וגם עבר את לבנון 1 במילואים, תרבות השקר בצה"ל אינה חדשה לי, מה שחדש הוא עד כמה העמיקה חדור התרבות הזו (שהיא ההפך מכל מה שניתן לקרוא לו תרבות) והתפשטה כסרטן ממאיר בכל דרגי הפיקוד, מהבכיר ביותר – פורום מטכ"ל – עבור בדרגי הביניים ועד לפיקוד הזוטר.
יצחק בריק רותח וזועק על תרבות השקר בצה"ל מזה עשורים, וחזה את אסון התבוסה עוד כשהיה מבחינה פוליטית בצד הביביסטי. מי שרואה נכוחה את המציאות כמו בריק וכמו בני הישיבות שתיארת, יכול להיות בכל צד של המפה הפוליטית ועדיין לדבוק במציאות.
אל תחת במאבקך, תחזקנה ידיך, דע לך כי רבים, רבים אתך במאבקך.
אחטא לאמת אם אכתוב "אתך באבלך" כי אבל שכזה אין לו שותפים. אבל אני אתך בנפשי ככל שניתן.
אסף
לא יודעת על מה כבר להרכין ראש
מצדיעה לך!!!
מה,שבטוח בי נשבעתי שלא לתת לעצמי אפילו במחשבות לערבב את הטומאה, האטימות, הכשר השרצים להתערבב עם זכרו של גור.
איש בתקרית הזו מגדול ועד קטן בסולם הדרגות והחשיבות העצמית אינו ראוי לשמש דמות מופת ו או מפקד בצבא ההגנה לישראל!!
הנפש לא יודעת מנוח ולאור המילים המעטות שכתבתי פה(במובן של אין מילים שיכולות להיכתב ולהאמר שתספקנה) שוב מצדיעה לכם ואני תפילה שאתם חשים את החיבוק הגדול שאני מחבקת אתכם מבלי שתדעו מאז אותו היום ולתמיד
רויטל
עמית סגל, קרא והפנם. את כל מיליוני השקלים שהרווחת בזכות היותך מתמסר-חיצוני לארגון המחבלים של הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו תצטרך להוציא במסגרת המשפט הפלילי הארוך שינוהל נגדך לאחר שנפיל את הדיקטטור. ואז, אפילו ש"י עגנון על הגובה לא יוכל לעזור לך.
תודה על הפירוט המטלטל
עכשיו, כשזה כבר כלכך שקוף שהכל כלכך רקוב
צדק האב השכול האומלל
לא חלילה בהאשימו את החיילים הצעירים במותם – אלא את עצמו.
אותנו. הוריהם המבוגרים. השולחים אותם לשדה הקרב המקולל. המחולל.