השעה הייתה 7 בערב כאשר הם הגיעו לניר בנים. רק עברי בן ה-12 היה בבית. "בואו תיכנסו, תחכו לאבא בבית" הוא הזמין, בטוח שלובשי המדים האלו הם חברים של אבא מימי גולני. "נחכה בחוץ", הם השיבו.

ב-8 בערב, כשרון הגיע עם אביגיל בת ה-15, עמוס בסלי קניות, הוא הזמין אותם להיכנס, כאשר הוא עסוק יותר בסלים מאשר בלנסות להבין מי האנשים האלו.
בהיותם בתוך הבית הם אמרו: "גור נהרג".

ב-8 בערב, כשרון הגיע עם אביגיל בת ה-15, עמוס בסלי קניות, הוא הזמין את לובשי המדים להיכנס, כשהוא עסוק יותר בסלים מאשר בלנסות להבין מי האנשים האלו. בהיותם בתוך הבית הם אמרו: "גור נהרג"

רון לא הספיק להבין עד הסוף מה הם אומרים כשצלצול עם השם מעין הופיע על צג הסלולר שלו. "הי רון. אספתי את עירא מהחוג, קנינו פיצה ועוד מעט נגיע. מה נשמע?"

בהתאם להסכם ביניהם לומר תמיד את הכל ולא להסתיר בשום מקרה, המילים יצאו מפיו של רון לפני שהספיק בכלל להסס: "הם כאן".
"מה?" שאלה מעין כאילו לא שמעה טוב, "כן הם כאן", ענה רון.

עירא בן ה-10 הבחין באימה שהשתלטה על פניה וצעק: "אמא מה קרה?"
"גורי שלנו נהרג", ענתה מכנית.

כשמשולש הפיצה בידיו שהתחילו לרעוד פרץ עירא בסדרה של שאגות כאב.
שתי כפות ידיה לפתו את ההגה בכוח עצום, עיניה נעוצות בכביש, מתרכזת כולה לראות קדימה את הדרך.

עירא לקח רגע אוויר, "אמא, איך את לא בוכה?" הוא זעק.
"לא יודעת. ככה הגוף שלי מגיב" ענתה.
כשהגיעו הביתה הם מיד התארגנו לצאת לבא"ח גולני להודיע לנטע, חוששים שהשמועות בתוך גולני ישיגו אותם.

בדרך מעין צלצלה לתם, אחיה הצעיר שרק שבוע לפני כן חזר משמונה וחצי חודשי מילואים בציר נצרים, וביקשה ממנו שייסע להודיע לנו, חששה ששמועות ישיגו אותנו.

"גורי שלנו נהרג", ענתה מכנית. כשמשולש הפיצה בידיו שהתחילו לרעוד פרץ עירא בסדרה של שאגות כאב. שתי כפות ידיה לפתו את ההגה בכוח עצום, עיניה נעוצות בכביש, מתרכזת כולה לראות קדימה את הדרך

תם הודיע לאחיותיו, הגיע לרחוב שלנו ולא העז להיכנס.
לאט לאט הם התחילו להתכנס ברחוב לא מעזים להתקרב לבית.
קראו לנטע למשרד הרס"ר בשער בא"ח גולני ומשם יצאו בדרך חזרה.
בדרך אלינו המבשרים הציעו להזמין אמבולנס. יש להם ניסיון.
השעה כבר הייתה אחר חצות, שכנים יצאו לבדוק את פשר ההתכנסות החשודה הזו.
ב-01:30 צלצל הפעמון של דלת הכניסה.
ירדנו בפיג'מות.
לפי כללי צה"ל המבשרים מודיעים רק להורים.
מעין הייתה ראשונה ובעוד היא מכניסה רגל אחת וחצי ראש היא אמרה: "גורי…נהרג".

התמונה הזו של חצי גוף של מעין בתי וקולה השקט "גורי נהרג" תלווה אותי לעד.
לא שאלתי איך הוא נהרג, כמה עוד חיילים נהרגו עמו, מה הייתה הפעולה, כלום.
פסעתי בחדר, נותן לרגליים שלי להוביל אותי, מרגיש שאני לא מעכל את מה שהמוח שלי מנסה להסביר לי.

סגרתי את הסלולר שלי. לא רוצה לשמוע אף אחד, לא רוצה לראות שום הודעה.
מעין, רון ונטע נסעו הביתה לניר בנים, ממוטטים מעייפות ומכאב כבוש. אנחנו פיזרנו את כל מי שהתאסף אצלנו, עולים בחזרה לחדר השינה, מחבקים איש את אשתו ומבינים שאנחנו לא מסוגלים להישאר בבית, מתלבשים ונכנסים לאוטו.
כשהגענו לניר בנים השעון הראה 04:00. הבית היה חשוך. ישבנו ברכב, לא יודעים מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו מבינים.

רעדתי. היה קר. לבשתי את הסוושירט השחור שלקחתי איתי. שמתי את הקפוצ'ון על הראש והתחלתי לצעוד ברחובות המושב השוממים. חשבתי שמישהו מכיתת הכוננות של המושב יכול עוד לחשוב שאני מחבל ולנטרל אותי. ממש לא הזיז לי. צעדתי כך, כאשר רעיה בוכה ברכב לבדה עד שזרחה השמש.
לא יכולתי לסבול את האור של השמש באותו הבוקר.

חשבתי שמישהו מכיתת הכוננות של המושב יכול עוד לחשוב שאני מחבל ולנטרל אותי. ממש לא הזיז לי. צעדתי כך, כאשר רעיה בוכה ברכב לבדה עד שזרחה השמש. לא יכולתי לסבול את האור של השמש באותו הבוקר

ב-8 בבוקר, השעה אותה רון ומעין אישרו לפרסום, ישבנו רון ואנכי בחצר הבית המשקיפה לבית הקברות של המושב ופתחנו את הרדיו. "בהיתקלות של כוח צה"ל בדרום לבנון נהרג חייל גולני סמל גור קהתי ממושב ניר בנים. המחדל באירוע עוד ייחקר".

מחדל? רון ואני החלפנו מבטי תימהון. לא הבנו על מה מדובר. התחלנו להקשיב לסקירות, בדקנו ברשת שכבר הייתה מלאה בסיפורים על אזרח בן 71 שהכוח נדרש ללוות אותו לסיור ארכיאולוגי לכאורה ועוד ועוד וריאציות על אזרח שלא הבנו איך הוא קשור לעניין.

הצוות הצה"לי שאל את המשפחה איך הם רוצים שתתנהל ההלוויה. נטע מיד הכריז: "לא רוצה כיתת יורים, לא רוצה משמר כבוד". 5 חודשים הוא במסלול וכבר נדרש להיות ב-3 הלוויות כמשמר כבוד. האחרונה הייתה זמן קצר לפני כן. האב השכול, רופא בכיר באחד מבתי החולים המרכזיים, התנפל על החיילים וצעק עליהם "שתמותו כולכם, אתם אשמים. איזה אבא אידיוט אני שנתתי לבן שלי ככה למות". זעק וזעק עד שהתמוטט. נטע, שבד"כ שומר את רגשותיו לעצמו, אמר באותו סוף שבוע "אמא, זה היה קשוח".

לא רוצים הלוויה עם סממנים דתיים, לא רוצים רבנים וחזן, חברים מהמושב יישאו את הארון, החליטו.
שלוש שעות לפני ההלוויה הגיע סמג"ד ב' של הגדוד וסיפר על קרב הרואי על מבצר שמע. קרב שייחרט במורשת גולני כשני רק לקרבות תל פאחר וכיבוש החרמון. וגור, גור היה גיבור שבגיבורים. טרומפלדור אמיתי, רועי קליין של גולני.
סיפר וניסה להסתיר את מה שכל הארץ דיברה עליו, השתתפות תמוהה של אזרח תימהוני בחוד הכוח.

3 שעות לפני ההלוויה הגיע סמג"ד הגדוד וסיפר על קרב הרואי שייחרט במורשת גולני, וגור היה גיבור שבגיבורים. סיפר וניסה להסתיר את מה שכל הארץ דיברה עליו, השתתפות תמוהה של אזרח תימהוני בחוד הכוח

יומיים אח"כ הגיע הגיע מנהל הלחימה של גולני, שהצהיר שהוא ניהל את הקרב מחפ"ק היחידה, סא"ל במיל בן 51, אב לשישה. היה ברור לי שיאמר רק אמת. שוב תיאור קרב ענק על המבצר עם כוח פלוגתי פלוס, ריכוך ארטילרי, כטב"ם, רחפנים, מסכי עשן וגור הכי גיבור בעולם.

מח"ט גולני ומג"ד 13 הגיעו ביחד יום אחרי, מסבירים שהמבצע היה מיועד בכלל למקום אחר. למסגד המרוחק כמה מאות מטרים מהקומפלקס הגדול והמורכב של המבצר. הם, לטענתם, ידעו על נוכחות האזרח ז'אבו ארליך רק אחרי שגילו את גופתו במבצר.

הם סיפרו הרבה אך הדגישו שיש להם "דלתא" בין מה שקרה אחרי שהחיילים סיימו את הסריקה שלהם במסגד כפי שתוכנן והתחילו לחזור לנקודת השהייה שלהם, ועד לזה שהרמ"ט של גולני שהביא ללבנון את ז'אבו, ז'אבו עצמו, המ"פ והקשר שלו – פנו למבצר שהיה מחוץ לתחום לגבי המבצע והגיעו עד לחלקו התחתון, שם נתקלו במחבלים.

אמרו, ולא סיפרו שיום אחרי האירוע הם תיחקרו בפרוטרוט את כל החיילים וידעו בדיוק מה קרה בכל שלב.

ואז החיילים יצאו מלבנון ובאו לסיום השבעה.
כשחזרנו מבית הקברות הם נכנסו לאוהל והתחילו ספונטנית לספר על גור. ומשם, נסערים, הם עברו לספר על התקרית.
כל משפט של חייל שדיבר נפל עלי כבלוק של עופרת.
כל המפקדים שבאו אלינו פשוט שיקרו לנו. שקרים איומים.

כשרון סיפר להם מה אנחנו יודעים על התקרית מפי מנהל הלחימה, ראיתי על פני כמה מהם מבט מבועת. אלו חיילים במחלקה הפיקודית המיועדים ללכת למ"כים ולקצונה. המפקדים האלו היו המודלים שלהם למה הם צריכים לשאוף כשיהיו מפקדים.

ואז החיילים יצאו מלבנון ובאו, וכשחזרנו מבית הקברות הם סיפרו ספונטנית על גור. ומשם, נסערים, עברו לספר על התקרית. כל משפט נפל עלי כבלוק עופרת. המפקדים שבאו אלינו פשוט שיקרו לנו. שקרים איומים

הם סיפרו איך בבוקר הגיע הרמ"ט לאזור ההתמקמות שלהם, כשהם לא מבינים למה הוא נמצא שם כאשר מתוכנן להם יום עבודות במאהל, שיפור הציוד ותחזוקת הכלים. כשכמה שעות מאוחר יותר הגיע קשיש תימהוני והתחיל להתרוצץ ביניהם, ממלמל כל מיני מלמולים. הם בכלל נהיו מבולבלים במיוחד כשהוא התחיל לטפס על הגג, דבר האסור בתכלית עקב הסיכון שבחשיפתם.
לבקשת הרמ"ט, אל"מ עטור סיפורי גבורה, הגיע המ"פ בריצה ונפל לחיבוק בזרועותיו.

"יאללה, יוצאים למסגד", אומר המ"פ ואוסף מספר חיילים, וכמובן את גור החובש הפלוגתי היחיד שיוצא לכל פעילות. מתארגנים תוך כדי תנועה. בדרך רואים את מ"מ פלוגת ה"ביינישים" (בני ישיבות), שחייל שלו נהרג באותו מקום לפני חמישה ימים, ומצרפים אותו עם 5 מחייליו.

נכנסים למסגד כאילו זה טיול בית ספר. ז'אבו רוקד משמחה. מצלם את ספרי הקוראן המפוזרים, מצלם את האבנים, ונותן תשומת לב מיוחד לגופת המחבל השרועה שם, מצלמה בכל תנוחה ובכל זווית. רץ לעלות לגג וכולם נזעקים להורידו.

ה"ביינישים" מרגישים שהאזרח המוזר מחלל את כבוד חברם שנפל זה לא מכבר. הם יוצאים מהמסגד ומתיישבים בהפגנתיות בבית הקברות הצמוד לו ומעשנים.
המ"פ שאוסף את הכח רואה את כעסם ומשחרר אותם לחזור לנקודת ההתמקמות של המחלקה.

יתרת הכוח הקטן מטפסת לאיטה בדרך חזרה, ובצומת ממנה פונים ימינה לנקודת ההתמקמות הרמ"ט אומר: "רגע, הארכיאולוג רוצה לראות כאן איזה כתובת, חכו לנו רגע".

נכנסים למסגד כמו בטיול בית ספר. ז'אבו רוקד משמחה. מצלם את ספרי הקוראן המפוזרים, את האבנים, ונותן תשומת לב מיוחד לגופת המחבל השרועה שם, מצלמה בכל תנוחה ובכל זווית. רץ לעלות לגג וכולם נזעקים להורידו

המ"פ לוקח עמו את הקשר, וז'אבו מוביל עם הרמ"ט את הרביעייה שמאלה לכיוון המבצר, בעוד שאר החיילים מחכים באזור הצומת.

נכנסים למתחם ומתחילים לרדת בו עד לתחתית, שם שני מחבלים מוסתרים היטב פותחים עליהם באש.

ז'אבו והמ"פ נופלים מייד. הרמ"ט נפגע ברגלו, סב על עקביו ובורח בלי לירות ולו ירייה אחת. קשר המ"פ גורר את מפקדו לנישה בקיר כדי שלא יבצעו בו וידוא הריגה ומתחיל לצעוק "בינשי פצוע, בינשי פצוע".

גור וחבריו רצים לכיוון האש, חלקם מחפים באש וגור החובש בליווי המ"כ שלו רץ להציל את המ"פ. הוא מגיע אליו ושם, משלושה מטרים, הוא נפגע בכדור שחודר את האפוד הקרמי שלו ומפלח את ליבו.

הוא מספיק לדווח "נפגעתי בחזה" ונופל על המ"פ שלו, המ"פ שבגד בו.
המ"פ שמכיר היטב את הרמ"ט, שהוא חבר נפש של ז'אבו, שהם חלק מאותם אלו שחושבים שהאדמה והאבנים קדושים ואפשר להקריב חיילים בשביל הקדושה הזו.

מכאן ממריא מסע השקרים על מנת לכסות, לטייח, להנדס את התודעה. "הארכיאולוג" מוצג כאמל"ח הסודי של צה"ל, מחויל בדיעבד במהלך נפשע שאינו עומד במבחן החוק.

כל המחנה האמוני מתגייס להעצמת ה"ארכיאולוג המשיחי", ונערכת לו הלוויה צבאית ממלכתית בעופרה.

מקדישים את הכנס השנתי של מועצת יש"ע לזכרו של "חוקר ארץ ישראל" עאלכ, שמפיח רוח קרב בחיילי צה"ל בקסבות של שכם וג'נין, בואך לבנון, עם חסות של אלוף פקמ"ז ומח"ט שומרון.

מכאן ממריא מסע השקרים לכסות, לטייח, להנדס תודעה. "הארכיאולוג" מוצג כאמל"ח הסודי של צה"ל, מחויל בדיעבד במהלך נפשע שאינו עומד במבחן החוק. המחנה האמוני מתגייס להעצמת ה"ארכיאולוג המשיחי"

גלי צה"ל מצייצים ציוץ לכבודו עם תמונתו נכנס ללבנון, ולמרות אלפי תגובות זועמות לא מורידים אותו.

"עובדה" בתחקיר רדוד ושטחי על הרמ"ט הגיבור, מהדהדים את המסרים האלו עם סרטונים נפלאים על פני זמן נרחב בכתבה, טוענים שאין זמן לתגובת המשפחה או מישהו מקצועי בתחום.

יום לפני השידור של "המקור" על התקרית, בעקבות הפרומואים, אנחנו מקבלים מכתב מעו"ד המייצג הורים של חייל מהמחלקה, חבר של גור, מאחד הקיבוצים של הציונות הדתית. קיבוץ כזה מעמודי התווך של הציונות והיהדות האמיתיים. תובעים מאתנו לא לשדר את קולו, שמו, תמונתו או כל פרט מזהה אחר "כי זה עלול לפגוע בקידומו", ובכלל, כל מה שאנחנו עושים הוא "חילול זכרו של גור, שהיה חייל גיבור שנתן את נפשו על קדושת הארץ".

עמית סגל מצייץ:

"מפקד בצה"ל קורא לאזרח בן 70 לסייע לו במיפוי מבצר מחשש שמסתתרים שם מחבלים. האזרח עוזב הכל ונוסע, כפי שעשה עשרות פעמים, כי במקום שאותו בנה, כשהמדינה קוראת אז באים… הוא נהרג במהלך המשימה…לצערו של האזרח הוא חובש כיפה ומתנחל. במשך יממה משתוללת שריפה של שנאה. הוא מתויג כאוכל מוות, הרפתקן בסגנון אינדיאנה ג'ונס, אדם שבשלו מת חייל, שוחר כיבוש והתנחלות בלבנון. הוא כמובן רק אמצעי. המטרה היא כמובן השחרת ציבור שלם של אוהבי הארץ והעם. את העובדות כמעט אף אחד לא טורח לברר".

ישראל הראל, החבר של אבא של עמית, חגי סגל, ההוא מהמחתרת היהודית, שולח לי את הציוץ הזה לסלולר, ב-6 בבוקר למחרת ההלוויה, חושש שמא לא אראה את "דבר התורה" הזה.

נפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר שרוצה להיות כזה גם בעתיד, כותב פוסט נרגש על משפחת ירום (משפחת האל"ם יואב ירום) גיבורי ישראל. אח של יואב היה איתו בצוות ביחידה. הוא מתעלם מכך שהוא הורשע בפלילים, ומספר איזה משפחת גיבורים היא משפחת ירום. הוא מסיים את פוסט ההלל על "גיבור ישראל" במשפט: "'עם אריות כעם ישראל יכול להיות בטוח בעתידו".
ועוד ועוד.

לכנס הזה יש נושא אחד.
יש לו משימה עליונה אחת.
איך אנחנו מונעים נפילה של "גורים" רבים נוספים ברשת הרבנים, משיחי השקר ופוליטיקאים הזויים ונכלוליים, שהוטלה על צה"ל מכיוונים רבים. צה"ל, שכמה ממפקדיו, גם בכירים, הם ז'אבו ודומיו, מנותקים מצרכי הביטחון האמיתיים של מדינת ישראל לטובת תורה משיחית, גזענית וכהניסטית, כזו שטרפה את הגור הטהור והתמים הזה, ורעבונה רק גדל.

איך אנחנו מונעים נפילה של "גורים" רבים נוספים ברשת הרבנים, משיחי השקר ופוליטיקאים הזויים ונכלוליים, שהוטלה על צה"ל, טרפה את הגור הטהור והתמים הזה, ורעבונה רק גדל

בכל מה שתדברו ותחשבו היום תזכרו שאתם מחויבים למשימה עליונה אחת: NO MORE GUR!

את הדברים נשא אסף אגמון בכנס "צבא העם, לא צבא השם". 

תא״ל מיל׳ אסף אגמון הוא מבכירי חיל האוויר לשעבר, פעיל חברתי בתחום החינוך הטכנולוגי ואהבת הטבע והסביבה, ממובילי תנועת המחאה ״אין מצב״ בבלפור. מעוטר בצל״ש על מבצע חשאי ייחודי, החסוי עד היום.