אני חושב שאתה טועה, פרופ' בן דוד. ואתה טועה כי חסרים לך גורמים במשוואה שלך. אתה מסתכל על תהליכים בהווה ומהם אתה מסיק על העתיד. אבל זה לא נכון. זה לא יכול להיות נכון. המציאות לא תאפשר זאת, ובסוף המציאות תמיד מנצחת.

ניקח דוגמה: נניח והחרדים ימשיכו לא לעבוד. הרי במוקדם או במאוחר באמת ייגמר הכסף של המדינה. טכנית, אי אפשר לשמור על רמת החיים הנוכחית אם פחות ופחות אנשים משלמים מיסים. ואז רמת החיים הכללית תרד, והחרדים יצאו לעבוד – הרי לא תהיה להם ברירה – משם הדרך קצרה לאקדמיה ולשינוי דרסטי. כל אלו הם תהליכים שהמציאות מחייבת אותם.

דוגמה נוספת: נניח והחרדים ימשיכו להשתמט. הרי במוקדם או במאוחר צהל כצבא העם יתפורר, לא יהיו מספיק חיילים במדינה, ומי שיסבלו ראשונים אלו החרדים עצמם. ואז הם יתגייסו. ברור שהם יתגייסו. לא תהיה להם ברירה. המציאות תחייב זאת. אתה חושב שהם יניחו לערבים לחטוף את הבנות שלהם מביתר עילית?

ההיסטוריה היא לא תהליך אקספוננציאלי. היא תהליך כאוטי. בדרך כלל היא מתקדמת במהירות רבה לכיוון מסויים, ואז מאיטה, ואז פתאום מתהפכת ומתקדמת לכיוון אחר. לפני מאתיים שנה רוב העם היהודי היה דתי, ומהפכת החילון בראשית המאה העשרים שינתה אותו לחלוטין. המהפכה שעשתה הציונות שינתה אותו לחלוטין. אם חוקר היה מסתכל על העם היהודי לפני מאה שנה, הוא היה יכול למדל את מספר הציונים החדשים שמצטרפים לתנועה כל שנה, ולקבוע שיידרשו אלפי שנים להגיע למספר הציונים הדרוש כדי להקים מדינה. אבל ההיסטוריה לא עובדת ככה. היא משוואה כאוטית שמקבלת אינספור ארגומנטים, וכל אחד מהם משפיע על השני.

אפשר גם להסתכל על זה כמו על אבולוציה דרוויניסטית. מי שלא יודע להתאים את עצמו, לא שורד. גם ציבור שלא יודע להתאים את עצמו, אינו יכול לשרוד לטווח הארוך. זה לא נתון לויכוח. זו עובדה טכנית. למשל: מי שלא עובד, אין לו כסף. ומי שאין לו כסף, אין לו מה לאכול. ושינוי אחד גורם לשינוי אחר, שגורם בתורו לשינוי נוסף, שפותח דלת לשינויים נוספים. כך עובדת ההיסטוריה.

לפעמים צריך להסתכל על ההיסטוריה מהצד. אנחנו לא יכולים לשנות את העולם. יש רק כוח אחד שיכול: המציאות. בסופו של דבר היא תנצח, בדרך כזו או אחרת. ומי שטוען שהוא יכול לנצח את המציאות, בין אם הוא אדם או ציבור, יגלה את טעותו בעתיד. וגם זה קרה המון פעמים בהיסטוריה. אין כל חדש תחת השמש, אמר קהלת.