כשפרצה המלחמה, הציבו נהיגיה שתי מטרות, בעצם חלומות, חיסול החמאס ושחרור החטופים. למי שלא פחד להסתכל לאמת בעיניים ידע שאחת סותרת את השניה, את המקל הזה אי אפשר להחזיק בשני צדדיו.
בארוחת צהרים משפחתית לפני כחודשיים כשעלה הנושא אמרתי את זה, והנכד החכם שלי שאל אותי: ואם אני הייתי אחד מהחטופים, היססתי מעט ואמרתי: גם אם אתה היית בין החטופים הבחירה הייתה כך. מה שאמרתי להם בהמשך: זו בחירה כמו בחירתה של סופי, שתי בחירות נוראות, אבל הוספתי: בלי ניצחון חד משמעי של חיסול הנהגת החמס ברצועת עזה, למדינת ישראל במזרח התיכון אין זכות קיום. תמונת הניצחון היא ראשו של סינואר ושותפיו על צלחת.
באותה שיחה הוספתי שבמלחמה, שבא נפלו עד אז כ 1400 אזרחים וחיילים, והיו כ 200 חטופים, היא מלחמה לא פחות משמעותית – לדעתי יותר – ממלחמת העצמאות שבה נפלו רק מקרב הלוחמים 6000 חללים זה מאוכלוסיה של 600 אלף תושבים יהודיים.
החיים של אלה שנפלו במחמה עכשיו, ובוודאי לא בכל מלחמות ישראל, לא יותר זולים או חסרי ערך או קדושים מאלה של החטופים. כדי שמדינת ישראל תשרוד במזרח התיכון יש להגיע להחלטות קשות. החמאס גילה את הנקודה הארכימדית שלנו, אם חפצי חיים אנחנו עלינו למוטט את המנוף הזה שלהם בכך שנחסל אותם.
12 המרגלים אמרו למשה: ארץ אוכלת יושביה, לא האמינו להם ושלחו שני מרגלים נוספים – נגיד בן גביר וסמוטריץ – שאמרו ארץ נהדרת, אפשר לכבוש ולרשת בצ'יק צ'אק.
ביבי כרגיל שקרן ומניפולטור משדר לנו שהוא נגד פשרה בעניין החטופים, אבל בתוך תוכו הוא מת שילחצו עליו כך שאח"כ יוכל להגיד עשיתי את מה שאתם בקשתם ממני לעשות.
ביבי הקומבינטור של טיסנקרופ ומי שהעביר מיליוני דולארים לסינואר במזומן, כסף לא מסומן, שמי יודע כמה נשאר בדרך ובידי מי, נראה לי המרוויח העיקרי בכל עסקה עם סינואר והעיקר שלא יפתח את הפה.
אשמח מאוד אם מישהו יתייחס לזה המבוסס על תחקיר הצוללות של התנועה לאיכות השלטון
https://docs.google.com/document/d/1UHQf56RPWSK2MF-_uqZwm0cZGc3xdsxN/edit?usp=sharing&ouid=112556472580083664664&rtpof=true&sd=true
מבול הצעות החוק האנטי דמוקרטיות ומהלכים כוחניים של הממשלה מוכיחים כי גם בחודשי המלחמה הקשים ההפיכה המשטרית לא עצרה לרגע. כשהפוליטיזציה של מערכות השלטון חוגגת והדמוקרטיה נמצאת בנסיגה חדה, מדינת ישראל בדרך להפוך לאוטוקרטיה אלקטורלית.
בינואר הקרוב יימלאו שנתיים לתוכנית שהשיק שר המשפטים יריב לוין לרפורמה במערכת המשפט. מאז ועד היום, ניצבת הדמוקרטיה הישראלית בפני האתגר הגדול של חייה: להיות או לחדול.
פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית ישראלית למדע המדינה וראשת החוג לממשל ולחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי בנוסף היא ראשת המכון לחקר הגליל במכללה ויועצת נשיא המכללה להוגנות מגדרית. תושבת כפר ורדים המייצגת את המשפחות הצעירות בוועד המנהל של עמותת משתכני הכפר. מתנדבת בעמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. במסגרת פעילותה זו כתבה מחקרים על נשים בפוליטיקה המקומית, ואחד מהם זכה בפרס הצטיינות מהאגודה הישראלית למדע המדינה.
אחד אחרי השני הם צועדים, בתורם יפלו אל הבור, יכוסו ברגבי האדמה המדממת, ולא יצאו משם עוד לעולם. בחורים מלאי חלומות ותוכניות לעתיד, כל כך קצר היה הביקור שלהם על פני האדמה הזו. "הותר לפרסום" ו"הותיר אחריו" המחנק מאיים להגיע, הלב מאיים להתפורר, ואז במפתיע זה חולף. מסתבר שבסוף מתרגלים להכל, גם לזה. נהיינו קהים רגשית.
אני אחות שכולה מגיל 12, ואני רוצה להגיד לכם משהו חשוב. השכול, הוא לא הולך לשום מקום. הוא לא נמוג. ולא מתפוגג ולא נחלש או נעשה יותר קל. הוא רק משנה צורה מפעם לפעם, או משנה אותנו. השכול אויב עקשן ואלים, מחליש ומתיש, את הגוף והנשמה, מבודד חברתית ומשפחתית וגורם למחלות. השכול הוא פרטי, פרטי שלך.
יעל שילר, אחות שכולה של איתן מלמד ז"ל, כוריאוגרפית ורקדנית בעלת סטודיו Ano Luna -המרכז הישראלי לרקדנים בתל אביב (צילום פורטרט: רון קדמי).
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אם המאמר הזה מייצג את רמת האקדמיה הישראלית כיום – מה הפלא ש"תלמידי ישראל קרסו במבחן העולמי במתמטיקה ומדעים", כפי שנכתב כאן בכותרת הבוקר?
אתם יודעים מה? אינני זוכר בדיוק כיצד הגעתי לאתר הזה, אבל העיקר שאמצא את דרכי החוצה מכאן.
?You take care now, you hear
והתשובה לשאלה הנשאלת בפיסקה האחרונה: אף אחד.
אנחנו בקרב מאסף. אולי נצליח לדחות במעט את הקץ אבל הסוף ידוע. הדמוגרפיות מנצחות, ומכיוון שאבותינו, מקימי המדינה הליברל-דמוקרטית המופתית לא חלמו בחלמותיהם הגרועים ביותר מי ירש אותם, הם לא השכילו לבצר כמו שצריך את הדמוקרטיה. חלקם אף רכבו על הנמר הלאומני והחרדי בדרך לשלטון, והנה….לכאן הגענו. לא נהיה לא פולין ולא הונגריה. יותר דומה לאפגניסטן, או במקרה הטוב לבנון. ומכאן, אומר הקפטן, איש איש לנפשו.