דניאל שנהר
הזמן של
דניאל שנהר

דניאל שנהר הוא עורך דין לזכויות אדם, המנהל את המחלקה המשפטית במוקד להגנת הפרט. עובד כעורך דין במוקד מזה כ-12 שנים, עסק בזכויות כלואים ובדיני הגירה ומעמד בישראל. בעל תואר ראשון במשפטים ובמדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במשפט זכויות האדם מהקתדרה לזכויות אדם ע"ש אמיל זולא במכללה למינהל ותואר ביחב"ל מהאוניברסיטה של ברצלונה.

עת להכרעה עקרונית בסוגיית הריסות בתים למפגעים

סערה רבתי פרצה בימים האחרונים בעקבות פסק הדין של בג"ץ בעניין ההחלטה להרוס את בית משפחת אבו בכר ביעבד, בצפון הגדה המערבית. כזכור, אבי המשפחה מואשם בכך שהשליך לבנה שהרגה חייל, שהיה בפעילות מבצעית בכפר בחודש מאי האחרון.

כפי שאנו רגילים כאשר נהרגים ישראלים בידי פלסטינים, מיהר הצבא להוציא צו הריסה לדירתו של החשוד, בה מתגוררים, מלבדו, אשתו ושמונת ילדיו, בהם שבעה קטינים. מדובר במשפחה קשת יום במיוחד, וביתה שיועד להריסה מעיד על כך. האישה ושמונת הילדים, וכן שני אחיו של החשוד, על נשותיהם וטפם, שגרים גם הם באותו בניין רעוע, ושהיו צפויים להיפגע ישירות מהצעד, לא ידעו על כוונתו (אם היתה כזו מראש) של החשוד להשליך לבנה, לא היו מעורבים בכל דרך במעשה, ואף לא הביעו תמיכה במעשה בדיעבד. עובדה זו לא הפריעה כלל למפקד הצבאי, השולט בגדה המערבית מטעם מדינת ישראל, להוציא צו הריסה לדירת המגורים. לדידן של רשויות הצבא, מדובר בצעד הכרחי על מנת למנוע מעשים שכאלה בעתיד.

המשפחה קשת היום, אישה ו-8 הילדים, מהם 7 קטינים, 2 אחיו של החשוד, על נשותיהם וטפם, שגרים גם הם באותו בניין רעוע והיו צפויים להיפגע מהצעד, לא ידעו על כוונתו, לא היו מעורבים ולא הביעו תמיכה במעשה

בג"ץ החליט, בדעת רוב, לבטל את צו ההריסה. על כך יצא קצפם של רבים בציבוריות הישראלית, וכנראה עוד היד נטויה. מעיון בטקסטים החריפים שפורסמו בתקשורת וברשתות החברתיות נראה שהתוקפים לא קראו את פסק הדין, ואינם מכירים את השתלשלותה של פסיקת בג"ץ בנושא הריסות בתי המשפחות של מפגעים בשטחים לאורך שנות הכיבוש הישראלי.

הצבא נסמך בהחלטתו להרוס את הבית על תקנה 119 לתקנות ההגנה, תקנה מנדטורית, שבאה לעולם על רקע ההתקוממות נגד השלטון הבריטי. מטרתה המוצהרת של התקנה היתה להעניש את המתקוממים, ולדכאם באמצעות צעדי הפחדה וענישה קולקטיבית. התקנה עברה כלשונה לתוך ספר החוקים הישראלי ומעולם לא בוטלה, וכך הוחלה גם על שטחי הכיבוש הישראלי. הצבא החל לעשות בה שימוש נרחב בסמוך לאחר 1967.

בג"ץ החל להידרש לסוגיה בשנות השבעים של המאה הקודמת, אולם מעולם לא קיים דיון מעמיק בהמשך התחולה של התקנה הזו, שהורתה כאמור בימים אחרים, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר צעדי ענישה נגד אוכלוסיה אזרחית נחשבו מקובלים. בדיון מעמיק הכוונה היא, כמובן, לדיון בראי ההתפתחויות המשמעותיות מאוד שחלו מאז במשפט הבינלאומי, ובפרט בדיני הכיבוש, שמכוחם שולטת מדינת ישראל בשטחים שכבשה ב-1967.

בין היתר, בתקופה זו באו לעולם אמנות ג'נבה, פרשנות נרחבת נכתבה על ההגבלות שהאמנות מטילות על מדינות, ובראשן הגבלות על ענישה קולקטיבית של חפים מפשע, ופגיעה מכוונת ברכוש פרטי. כוונת המנסחים והמפרשים היתה ברורה: למנוע הישנות של פשעי מלחמה כפי שאירעו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולפרוס רשת הגנה מעל אוכלוסיה כבושה ומחוסרת אזרחות, שאין מדינה שיכולה להגן על זכויותיה. בנוסף לזה, גם בתוך מדינת ישראל פנימה אירעו כמובן שינויים בדין, אשר הגבילו את חופש הפעולה של הרשויות בפגיעה בזכויות אדם, בראשם כינונו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והצטרפותה של מדינת ישראל לאמנות זכויות האדם הבינלאומיות ב-1991.

מאז החלת התקנה בחוק הישראלי באו לעולם אמנות ג'נבה והגבלות על מדינות, בראשן על ענישה קולקטיבית של חפים מפשע ופגיעה מכוונת ברכוש פרטי, וגם בישראל חוקקו הגבלות על פגיעה בזכויות אדם

השינויים המפליגים הללו מקבלים ביטוי מינורי בלבד בפסיקתו של בג"ץ, שאמון על פרשנות הדין הבינלאומי כשהוא בוחן את פעולתן של רשויות הצבא. קריאה בפסק הדין שעורר את הסערה הגדולה מעלה שגם בו אין דיון מעמיק בשאלה המרכזית, האם לא הגיעה העת לבטל את תקנה 119, ולהורות שלצבא אין סמכות להרוס בתים של חפים מפשע, רק כי קרובם נחשד בהריגה של ישראלי.

שופטי הרוב נצמדו באדיקות להלכה הנוהגת, קרי, קיבלו עליהם את העובדה שבג"ץ מאשר הריסות עונשיות. כל הדיון בפסקי הדין של השופטים מזוז וקרא נסב על אופן ההפעלה של התקנה במקרה של הבית ביעבד. השופטים החליטו שבשל העובדה שאין ויכוח שאשתו, שמונת ילדיו ושני אחיו של החשוד חפים מפשע, אזי אין מקום להרוס את כל דירתו של החשוד, כי אם ישנה אפשרות לאטום את חדרו בלבד, מכוח אותה תקנה. בשפה משפטית, מדובר בדיון במישור המידתיות, דיון שמתחמק מהעיסוק בשאלה במישור עצם קיומה של הסמכות.

על מה, אם כן, סערה הארץ? האם על השאלה מדוע לא הורסים שני חדרים וחצי, אלא מסתפקים באפשרות אטימה של חדר? כי הרי בזה מדובר, בסופו של דבר. מבחינה משפטית, הדרישה של פוליטיקאים וצייצנים מהירי מקלדת לקיים על כך דיון נוסף היא לא פחות ממופרכת. בית המשפט העליון אינו מקיים דיונים נוספים על פסיקותיו אם לא נקבעת בהן הלכה חדשה, כלומר, אם לא השתנה הדין בעקבות פסק דין. אין ספק שבמקרה זה לא שונה הדין; ההלכה לפיה מותר לרשויות הצבא להרוס בתים מכוח תקנה 119 על מכונה עומדת. אופן ההריסה (או האטימה) על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה אינו מצדיק דיון נוסף. רחוק מזה.

אין זה אומר, כמובן, שפסק הדין לא מהווה הישג עבור המשפחה. הקטנת הנזק ביחס לצעד הדרקוני שביקש הצבא לנקוט נגדם היא דבר חשוב מאוד, קריטי אפילו. לכן אנחנו ממשיכים לפנות לבג"ץ בעתירות נגד צווי ההריסה הללו, בתקווה להציל ולו במעט את בתיהם של חפים מפשע, ולמנוע פגיעה אנושה בזכויות אדם בניגוד למשפט הבינלאומי. אולם, פסק הדין כלל אינו מתקרב למה שאנו, כארגון זכויות אדם, דורשים מבית המשפט – לקיים דיון עקרוני בשאלה אם הגיוני שבשנת 2020 ישראל עושה שימוש בתקנה מימי המנדט הבריטי, כדי להעניש ולהפחיד אוכלוסיה אזרחית שלא פשעה. זאת, בהרכב מורחב של שופטים, שיישבו על המדוכה ויכריעו בעניין הזה באופן ראוי המותאם לזמן.

כל הדיון נסוב על אופן הפעלת התקנה. על כך שבשל חפות משפחתו אין מקום להרוס את כל דירתו אלא לאטום את חדרו בלבד. בשפה משפטית, מדובר בדיון על מידתיות, שמתחמק משאלת עצם קיומה של הסמכות

האין זה אירוני שהקריאות הנשמעות מכל עבר לקיים דיון נוסף ולהרחיב את ההרכב נשמעות עכשיו דווקא ממי שמצדדים במדיניות הזו, שנזעקו מהתוצאה אליה הגיע בג"ץ במקרה זה (עניין נדיר לכשעצמו, לצערנו הרב)? אנו כמובן היינו שמחים לדיון נוסף כזה, אולם, מבחינה משפטית, אין לזה שום בסיס. נכונו לנו כנראה עוד עתירות רבות, ומאבקנו בתקנה 119 רחוק מסיום.

דניאל שנהר הוא עורך דין לזכויות אדם, המנהל את המחלקה המשפטית במוקד להגנת הפרט. עובד כעורך דין במוקד מזה כ-12 שנים, עסק בזכויות כלואים ובדיני הגירה ומעמד בישראל. בעל תואר ראשון במשפטים ובמדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במשפט זכויות האדם מהקתדרה לזכויות אדם ע"ש אמיל זולא במכללה למינהל ותואר ביחב"ל מהאוניברסיטה של ברצלונה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 923 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 20 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות

למקרה שפיספסת

מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-3 תגובות

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים ו-1 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-5 תגובות

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים

הכישלון הזה אינו יתום

מסיבת העיתונאים אמש של ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות היתה הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה ● בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כשהיו כמה עשרות חולים ● היום, עם עשרות אלפי נדבקים, כולם רק מחפשים איך לתחמן כדי להפר את הסגר השני ● לא בכדי נתניהו הזכיר אתמול את גנץ בפעם הראשונה ● פרשנות

מסיבת העיתונאים אמש (חמישי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר הבריאות יולי אדלשטיין, המעבר המצולם מבידוד לבידוד של כל שר, ארשת הפנים העגומה, המסרים והתוכניות, עוד תוכניות, היו הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה.

זהו מחדל מנהיגותי, בריאותי, אזרחי, חברתי והסברתי מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור.

זהו מחדל מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור

בסגר הראשון היה שיתוף פעולה ציבורי מלא עם ההוראות. מילות השבח שהרעיף ראש הממשלה אז על האנשים ועל המשמעת האזרחית והערבות ההדדית נכנסו כבר לפנתיאון הרטוריקה. מה שקרה בין הגל הראשון והגל השני עוד ייחקר, כי התוצאה המחרידה נכון להיום עומדת על קרוב ל- 50 אלף נדבקים במדינה של 9 מיליון תושבים.

האירועים הקשים בחודשים האחרונים – התקנות הסותרות, היחס השונה לקבוצות ומגזרים, האינטרס הפוליטי מאחורי כל החלטה, פני ההנהגה והדוגמה האישית – שכנעו רבים לדפוק את המערכת, שלא דורשת את טובתם.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים ואפילו זכינו להכיר את האנשים שהגיעו מספינת הקורונה ביפן ואת בעל חנות הצעצועים מאור יהודה, שנדבק בנגיף.

היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון. כולם שומעים גם את ראשי המדינה מודים שהסגר לא ישנה בהרבה את המצב ומתפלצים.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים. היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון

השיח ברשתות היום הוא איך נלבש מכנסיים קצרים וסניקרס, נלך לאן שאנחנו רוצים ונספר שאנחנו עושים ספורט; איך נתחמן שאנחנו בדרך לעבודה; ואיך נפברק הפגנה או ביקור רפואי מחוץ לעיר. ב"זהו זה" הראו אתמול באחד המערכונים אזרח שהתחפש לשוטר בדרך לסעודת החג אצל ההורים. "זה לא סגר, זו בדיחה", אמר נתניהו לפרויקטור רוני גמזו. אולי הוא צודק.

מסיבת העיתונאים המשולשת אמש באה לומר לציבור "חכו רגע, תנו עוד צ'אנס, תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תיתנו לנו להחמיר איתכם". "הלב כואב לי", אדלשטיין הודה בפני המתפללים שיאלצו להישאר מחוץ לבתי הכנסת שלהם. מעניין אם הלב הכואב של אדלשטיין ישכנע את חסידי בעלז להישאר בבית בתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא

"נחמיר את ההנחיות. נדון עם בני גנץ ועם החברים", אמר נתניהו. ראש הממשלה לא דן עם החליפי שלו לפני ההסכם עם איחוד האמירויות ולא הזמין אותו לוושינגטון, אבל לפני שמטילים גזרות על הציבור – מזמינים את גנץ, מתייעצים איתו והופכים אותו לשותף מלא בכישלון.

עוד 487 מילים

תיעוד החסידים תקועים בגבול בלארוס בתנאים מחפירים

סרטון שהגיע לידי זמן ישראל מתעד את מצבם הירוד של מאות חסידי ברסלב אשר ניסו להגיע מבלארוס לאומן, ולא הורשו להיכנס לשטח - בעוד נהגי משאיות שנחסמו בגבול מתייחסים אליהם בלעג ● "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף... צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי... אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים", אומר בסרטון אחד הנהגים

כ-1,500 חסידי ברסלב נתקעו בין בלארוס לאוקראינה, בדרכם לקברו של הרבי נחמן באומן, ונהגי המשאיות שנחסמו בגבול אינם מרוצים. סרטון שהגיע לידי זמן ישראל וצולם על ידי אחד מנהגי המשאיות מתעד את המתרחש שם כעת.

"שמו פה אוהלים, ממש אללה אכבר", אומר הנהג המצלם, שזהותו אינה ידועה, בגיחוך. "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף… צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי… אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים. חסרות להם רק נערות ליווי. אירגנו להם פה מסיבה…"

לפי ההערכות של ממשלת אוקראינה, כ-40 אלף חסידים פוקדים אותה לקראת ראש השנה היהודי בימי השגרה. השנה הגבילה אוקראינה את מכסת הישראלים שיכולים להיכנס אל גבולותיה ל-3,000, ואסרה את כניסתם של שאר החסידים.

בימים האחרונים ניסו החסידים לחצות את הגבול, ברגל או דרך הנהר, אך נעצרו על ידי צבא אוקראינה והוחזרו לבלארוס.

גם בשעה זו, נמצאים בקו הגבול לא מעט חסידים ולא חוזרים על עקבותיהם. מנהיגי חסידות ברסלב פועלים באמצעות שר הפנים אריה דרעי בניסיון לפתור את המשבר מול ממשלת אוקראינה. אך עד כה לא הושגו תוצאות מול הממשלה, וגם לא יצאה הנחיה המורה לחסידים לחזור על עקבותיהם. בינתיים, הצלב האדום סיפק לחרדים שם סיוע, ובכלל זה אוהלים ואוכל.

ממשרד החוץ הישראלי נמסר כי שר החוץ גבי אשכנזי הנחה את השגרירויות בקייב ובמינסק להגיע לאזור הגבול בין המדינות, לוודא שלחסידים יש את הציוד הדרוש, כולל מזון ושתייה, ולנסות למנוע הידרדרות של המצב.

לזמן ישראל נודע כי השגרירויות של ישראל בבלארוס ובאוקראינה עומדות בקשר גם עם חברות התעופה, בניסיון לפתור את המשבר. ואולם לישראל אין כל סמכות רשמית להורות לחסידים להתפנות מהגבול.

"מי שגרם לכל זה אלה לא החסידים. הגענו לפה כי היו דיבורים על מתווה שניתן יהיה להיכנס לאוקראינה מהגבולות הסמוכים", אמר לזמן ישראל חיים וייצהנדלר, דובר חסידי ברסלב שנתקעו בגבול. "הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש.

"הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש"

"כששמענו שזה המצב, חזקה עלינו צוויו של רבי נחמן, שאמר לנו לפני פטירתו לא לפספס ראש שנה אחד, וכמו שאמר תלמידו אפילו תהיה כל הדרך חרבות וסכינים שלופים, אני אזחל לאומן, אז אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. רק חבל שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, מצרה את צעדיה בכל הקשור ליהדות, דת וחרדים.

"אנחנו נמצאים פה תחת כיפת השמיים בגשם זלעפות כבר שעתיים. נשים עם תינוקות בעגלות, נכים בכיסאות גלגלים, ואפילו כוס תה וכוס מים אף נציג ישראלי לא הביא לנו. בראש השנה הגיע הזמן לתקן אפילו במעט את הנזקים שמדינת ישראל גרמה לנו, ולתת לנו להיכנס. כי מפה רק למקום אחד אנו נוכל ללכת – לאומן באוקראינה".

זמן ישראל פנו לתגובה גם לשר הפנים, אך טרם התקבלה התייחסותם לעניין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה... כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל ... המשך קריאה

כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה… כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל בפולין של המאה התשע עשרה ולא קבוצה של מאמינים מגובשים. חארות שכל אוקראיני שראה את הניירות מאחל שלא יכנסו, מחזקים סטראוטיפים אנטישמיים. אין מנהיג ישראלי שמגיב לדברים.. הם לא מסכנים.. הם גועליים.

עוד 437 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה