סערה רבתי פרצה בימים האחרונים בעקבות פסק הדין של בג"ץ בעניין ההחלטה להרוס את בית משפחת אבו בכר ביעבד, בצפון הגדה המערבית. כזכור, אבי המשפחה מואשם בכך שהשליך לבנה שהרגה חייל, שהיה בפעילות מבצעית בכפר בחודש מאי האחרון.
כפי שאנו רגילים כאשר נהרגים ישראלים בידי פלסטינים, מיהר הצבא להוציא צו הריסה לדירתו של החשוד, בה מתגוררים, מלבדו, אשתו ושמונת ילדיו, בהם שבעה קטינים. מדובר במשפחה קשת יום במיוחד, וביתה שיועד להריסה מעיד על כך. האישה ושמונת הילדים, וכן שני אחיו של החשוד, על נשותיהם וטפם, שגרים גם הם באותו בניין רעוע, ושהיו צפויים להיפגע ישירות מהצעד, לא ידעו על כוונתו (אם היתה כזו מראש) של החשוד להשליך לבנה, לא היו מעורבים בכל דרך במעשה, ואף לא הביעו תמיכה במעשה בדיעבד. עובדה זו לא הפריעה כלל למפקד הצבאי, השולט בגדה המערבית מטעם מדינת ישראל, להוציא צו הריסה לדירת המגורים. לדידן של רשויות הצבא, מדובר בצעד הכרחי על מנת למנוע מעשים שכאלה בעתיד.
דניאל שנהר הוא עורך דין לזכויות אדם, המנהל את המחלקה המשפטית במוקד להגנת הפרט. עובד כעורך דין במוקד מזה כ-12 שנים, עסק בזכויות כלואים ובדיני הגירה ומעמד בישראל. בעל תואר ראשון במשפטים ובמדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במשפט זכויות האדם מהקתדרה לזכויות אדם ע"ש אמיל זולא במכללה למינהל ותואר ביחב"ל מהאוניברסיטה של ברצלונה.
לעתים התחלות טובות נגמרות רע והתחלות קשות נגמרות טוב. נראה שמה שקורה לאחרונה מבחינת ישראל, הוא מהסוג השני. תחילת התקופה שאנו עדיין מצויים בה, ה-7 באוקטובר, הייתה קשה מאד. גם ההמשך לא פשוט או קל. אך יש עתה סימנים להתפתחויות חשובות מבחינת מדינת ישראל, דהיינו קפיצת מדרגה בהשתלבותה במרחב סביבה.
מאז קמה מדינת ישראל, אחת ממטרותיה המרכזיות הייתה להיות משולבת באזור ולא להיות לנצח נטע זר בו. אבות הציונות היו ערים לפרובלמטיקה הזו וכאשר הגו את חזונם. ציפייתם הייתה שאף שההתחלה תהיה לוחמנית, הרי שעם הזמן אפשר יהיה להגיע ליחסים תקינים בין הגוף הלאומי היהודי שיקום פה לבין הארצות הערביות מסביב. וזה אכן מה שבהדרגה קורה.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם