מתוך כל הַגָּלוּיוֹת שנגזרות על האדם בחייו, שלוש גָּלוּיוֹת מעסיקות אותי במיוחד בעת הזאת. גלות הדעת, גלות הגיל והגלות הכלכלית. הן קשורות זו בזו, משפיעות זו על זו ולעיתים מסתירות היטב זו את זו.

מתוך כל הַגָּלוּיוֹת שנגזרות על האדם בחייו, שלוש גָּלוּיוֹת מעסיקות אותי במיוחד בעת הזאת. גלות הדעת, גלות הגיל והגלות הכלכלית. הן קשורות זו בזו, משפיעות זו על זו ולעיתים מסתירות היטב זו את זו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הגלות נכפית על האדם כתהום של בדידות, לרוב מודחקת ומוכחשת גם על ידי החברה וגם על ידי הגולה בה. החברה אינה סובלנית כלפי הגולים, קולם מערער על סדריה, אבל היא מעמידה פנים. החברה טובה בלהעמיד פנים ומשקיעה בכך משאבים רבים. לעיתים היא מתנאה במראית־עין של גולים סמליים, שגלותם נסבלת ונוחה ומקובלת על הבריות.

גם הגולים מעמידים פנים. הם זקוקים להיתכנות כלכלית וחִברוּתית כדי להשמיע ברבים את מלוא גלותם, את כל־קוֹלם החורג ממסלולו הכנוע של העדר, בלי להרמס תחתיו ובלי לעגל פינות.

אם אין לך אמצעים, אתה חייב להמציא לעצמך שפה (וניבים) ולשכלל את אומנותך כדי לדבר דרכה עם העולם, עליו ועל עצמך. אתה חייב לשייף את הכלים כדי לדווח מן הרותחין בלי שיתהפכו עליך הרוחות. האומנות היא מפלטו של הגולה מעריצותו של הקונצנזוס.

לפעמים צריך כמה רעידות אדמה כדי שהַמַּגְמָה שרתחה במעמקים תתחיל לבעבע מהסדקים. ימי המגפה הראשונים הכשירו את התנאים, ויונתן בר גיורא, שמאז ומתמיד תפס אותי במילים, וגם בין השורות, עשה מן הגלויות שלי יצירה קברטית, שאותה הפיק, הלחין, עיבד והקליט במלואה, בקולו ובקולה של לילך כספי. הפרויקט נקרא על שם אחד השירים בו "היופי אוזל במהירות". היום יוצא לרשת בשקט שיר שלישי מתוכו וקליפ חדש, "כך חרב העולם".

הגלות נכפית על האדם כתהום של בדידות, לרוב מודחקת ומוכחשת גם על ידי החברה וגם על ידי הגולה בה. החברה אינה סובלנית כלפי הגולים, קולם מערער על סדריה, אבל היא מעמידה פנים

כך חרב העולם

כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם. מִי שֶׁחָשַׁב, בְּמִלִּים נִבְרָא הָעוֹלָם, חָשַׁב שֶׁאִם יְתַקֵּן אֶת הַמִּלִּים, גַּם יְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם. תִּקֵּן וְתִקֵּן, עַד שֶׁיָּצְאוּ הַמִּלִּים מֵהֶקְשֵׁרָן וְעָזְבוּ אֶת הָעוֹלָם. הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, וְהַמִּלִּים בְּשֶׁלָּהֶן, מְעוֹפְפוֹת כְּאִלּוּ בִּזְכוּתָן נִבְרָא הָעוֹלָם. מְתֻקָּנוֹת וְיָפוֹת עָפוּ עַל עַצְמָן, מְנֻתָּקוֹת מֵהָעוֹלָם. הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ לְהַכְאִיב וְהַמִּלִּים הִמְשִׁיכוּ לְתַקֵּן אֶת עַצְמָן.

לכי לישון

עַכְשָׁו לְכִי לִישֹׁן. מָה זֶה כְּבָר יַעֲזֹר, לְהִתְהַלֵּךְ כָּכָה, לִנְשֹׁר. לְכִי לִישֹׁן. זוֹכֶרֶת, לְכִי לִישֹׁן הָיָה הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן. וְהִנֵּה, חָזַר אֵלַיִךְ אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. מָה הִשְׁתַּנָּה. הוֹ, הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. אַבָּא וְאִמָּא מֵתוּ. וּכְבָר אֵינֵךְ יָפָה. כְּשֶׁכָּתַבְתְּ אֶת הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן לֹא יָדַעְתְּ לְאָן, וְאַתְּ אַחֲרָיו נִפְעֶרֶת, תִּרְאִי אוֹתָךְ, אַף אֶחָד לֹא זוֹכֵר בִּכְלָל שֶׁפַּעַם הָיִיתְ מִישֶׁהִי אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת. עַכְשָׁו לְכִי לִישֹׁן.

עַכְשָׁו לְכִי לִישֹׁן. מָה זֶה כְּבָר יַעֲזֹר, לְהִתְהַלֵּךְ כָּכָה, לִנְשֹׁר. לְכִי לִישֹׁן. זוֹכֶרֶת, לְכִי לִישֹׁן הָיָה הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן. וְהִנֵּה, חָזַר אֵלַיִךְ אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. מָה הִשְׁתַּנָּה. הוֹ, הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. אַבָּא וְאִמָּא מֵתוּ. וּכְבָר אֵינֵךְ יָפָה

יופי

הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה גָּדוֹל
כְּדֵי לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמוֹ
לְהָזִיז הָרִים, לְהוֹבִיל דֵּעָה
לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת
זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת.

הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת
וְצָרִיךְ לְפָחוֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה
לְהָסִיט מִמְּעוֹפוֹ
לְהַכּוֹת גַּלִּים, לְאַוְרֵר רֵאוֹת
לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת
זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת.

הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת
וְעַכְשָׁו יֵשׁ לָלֶכֶת לְשׁוּמָקוֹם
וְלִשְׁתּוֹת לַעֲבָרוֹ
לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת, לְהַמְצִיא מִלִּים
לְהַרְעִים שְׁתִיקוֹת
מָה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?

הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת
וְעַכְשָׁו יֵשׁ לָלֶכֶת לְשׁוּמָקוֹם
וְלִשְׁתּוֹת לַעֲבָרוֹ
לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת

מתוך הפרויקט "היופי אוזל במהירות". שָׁרִים: יונתן בר גיורא ולילך כספי. הפקה, לחן, עיבוד: יונתן בר גיורא. מילים: הדרה לוין ארדי (מתוך "עד התוהו הבא – סטנדאפ על פי תהום", ומהספר הבא, "השנים העצובות"). גיטרות: עמרי בר גיורא. בימוי ועריכת קליפים: נעם לב ויונתן בר גיורא. תודות מיוחדות ליאיר לב ויובל אור.

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

האירועים הטרגיים שהתרחשו במתחם בז"ן בעקבות התקפת הטילים האיראנית, אשר גבו אובדן חייהם של שלושה עובדים מסורים, הם בראש ובראשונה טרגדיה אנושית שהותירה את כולנו אבלים וכואבים.

מבצע "עם כלביא", במסגרת מלחמת חרבות ברזל, הרחיב את הסיכונים הביטחוניים בכלל המדינה, ובתוך כך בערים כמו בת ים, ראשון לציון, בני ברק, תל אביב, באר שבע וחיפה. עם זאת, אין לגזור ממשבר ביטחוני זה מסקנות פזיזות באשר לעתידו של משק האנרגיה בישראל, כפי שמובאות בכתבתו של אביב לביא שפורסמה לאחרונה ב"זמן ישראל". למרבה האירוניה, העובדות המובאות בכתבה מובילות דווקא למסקנה הפוכה מזו שהכותב מציע – והן מחייבות חיזוק התעשייה המקומית, בוודאי שלא פירוקה.

ניר קנטור הוא מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים.

"אני לא מספיק רזה", "לא מספיק שרירי", "רחוקה מהאידיאל" – אלו רק חלק מהאמירות הנפוצות שמהדהדות בקרב רבים בקהילה הלהט"בית, המשקפות את הלחץ החברתי הנרחב בנושא דימוי הגוף. חודש הגאווה השנה היה אמור להביא איתו צבעוניות, שמחה וחגיגה של נראות – אך המלחמה השאירה את כולם במרחבים המוגנים מאימת הטילים האיראניים.

גם בימים כתיקונם, ללא ההסתגרות במקלטים ובממ"דים שחווינו במלחמה מול איראן, ישנם רבדים פנימיים עמוקים של התמודדות עם דימוי גוף ומשקל, המשפיעים באופן משמעותי על הבריאות הנפשית והפיזית של הקהילה.

ד״ר אסנת רזיאל היא מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל.