הציבור החרדי גויס ביום חמישי לעצרת תפילה – או ליתר דיוק, להפגנה גדולה נגד חוק הגיוס – אך התוצאה, מבחינתו, הייתה סתמית. על אף מאות האוטובוסים שהובילו תלמידים מישיבות ברחבי הארץ וסגירת הכביש הראשי לכבוד האירוע, לעצרת לא היו השלכות פוליטיות כלשהן.
האירוע הסתיים במוות טרגי של צעיר חרדי בן 20. מאחר שסיבת המוות לא הייתה ברורה בזמן אמת, מיהרו המארגנים להכריז על סיום העצרת ולקרוא לכל המשתתפים לשוב לישיבותיהם.
אם המארגנים קיוו שהפגנת הענק – בה נכחו ככל הנראה כ־300 אלף איש – תשפיע על ראש הממשלה בנימין נתניהו ותוביל לפטור גורף מגיוס, הרי שהתוצאה היא כישלון מוחלט.
השאלה המתבקשת היא – מה השיגו מנהיגי הציבור החרדי בכינוס הזה? בפועל, הם הבהירו לשאר אזרחי המדינה כי אינם רואים עצמם עוד חלק ממנה
הפלגים החרדיים ביקשו להתאחד תחת מטרייה אחת, אך לא הצליחו להגיע להסכמה על המסרים המרכזיים: האם להתנגד רק לגיוס תלמידי הישיבות או לכל גיוס. התוצאה הייתה עצרת נטולת מסרים, נטולת נאומים – ובעיקר נטולת תוכן.
התקשורת עקבה באדיקות אחר ההפגנה מן הבוקר, והתמקדה באירוע שבו נזרקו בקבוקי מים על כתבת חדשות 12 ענבר טויזר. טויזר הפגינה מקצוענות ואיפוק, סירבה להתלהם כלפי תוקפיה והמשיכה לשדר מן השטח.
בהמשך היום עברו כלי התקשורת לעקוב אחר טיפוס מסוכן של צעירים על מנוף באתר בנייה סמוך – ורבים חשו כי "אסון מירון 2" מתקרב. כך נראתה העצרת: מצד אחד, אירוע נטול מסרים והסכמות; מן הצד האחר – ציבור עצום, צייתן לרבניו, כשיר גופנית לשירות קרבי אך מתכנס למעמד ריק מתוכן.
ברשתות החברתיות נצפו מסרים חריפים בהרבה: שלטים באנגלית שעליהם נכתב (בשגיאת כתיב) "Israel is an enemy state" ושרפת דגל ישראל. השאלה המתבקשת היא – מה השיגו מנהיגי הציבור החרדי בכינוס הזה? בפועל, הם הבהירו לשאר אזרחי המדינה כי אינם רואים עצמם עוד חלק ממנה.
רבים מבינים עתה כי גיוס החרדים יהיה כמעט בלתי אפשרי, והדיון הציבורי זולג לעבר שלילת זכויות. השבוע נרשמה קפיצת מדרגה: לא רק קריאות לשלילת זכויות כלכליות, אלא גם של זכויות אזרח בסיסיות
רבים מבינים עתה כי גיוס החרדים יהיה כמעט בלתי אפשרי, והדיון הציבורי זולג לעבר שלילת זכויות. השבוע נרשמה קפיצת מדרגה: לא רק קריאות לשלילת זכויות כלכליות, אלא גם של זכויות אזרח בסיסיות – ובראשן, זכות ההצבעה. ח"כ אביגדור ליברמן מדבר על כך כבר חודשים, יו"ר תנועת המילואימניקים יועז הנדל הצטרף לטיעון לאחרונה, וכעת גם יאיר לפיד הודיע כי הוא תומך ביוזמה.
הנתונים מחזקים את המגמה: כחצי מהישראלים תומכים בשלילת זכות ההצבעה ממי שקיבל צו גיוס ובחר שלא לשרת – כך על פי סקר של זמן ישראל וסקר נוסף של אולפן שישי ששודר בערב שבת.
![חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס בירושלים תחת הסיסמה "לא נרתעים מהמעצרים אך רועדים מהיעדים", 30 באוקטובר 2025](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/10/F251030CG327-1024x640.jpg "חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס בירושלים תחת הסיסמה "לא נרתעים מהמעצרים אך רועדים מהיעדים", 30 באוקטובר 2025")
קשה להאמין שהיוזמה הזו תעבור. מדובר בפגיעה חוקתית חריגה שאינה מקובלת במדינה דמוקרטית. שינוי חוק יסוד הכנסת מחייב רוב של לפחות 61 חברי כנסת. אם הח"כים החרדים מבינים את הסכנה, עליהם לשאוף לחוקק את חוק יסוד החקיקה – כך שהקואליציה הבאה לא תוכל לשנות את כללי המשחק כרצונה.
עם זאת, מתעוררת שאלה נוספת: מה יקרה אם לא ייפגעו בזכות לבחור, אלא רק בזכות להיבחר? הזכות להיבחר קבועה בסעיף 6(א) לחוק יסוד הכנסת, ומוגבלת על ידי כמה סייגים: גיל מינימום של 21, תקופת צינון של שבע שנים למי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון, וכן פסילה של בעלי תפקידים ציבוריים שונים – ובהם הרבנים הראשיים, מבקר המדינה, שוטרים, סוהרים והרמטכ"ל.
כמו כן, החוק שולל את הזכות להיבחר ממי שהסית לגזענות, שהה במדינת אויב או שלל את זכות קיומה של ישראל.
מתעוררת שאלה נוספת: מה יקרה אם לא ייפגעו בזכות לבחור, אלא רק בזכות להיבחר? לפי ההצעה, מי שקיבל צו גיוס ולא התייצב לא יוכל להיבחר לכנסת, לראשות עירייה או לתפקיד בשירות המדינה
אתמול, במהלך דיון בתוכנית "פגוש את העיתונות", הציע הפרשן משה קלוגהפט לזנוח את רעיון שלילת זכות הבחירה – ולדון במקום זאת בשלילת הזכות להיבחר. לפי הצעתו, מי שקיבל צו גיוס ולא התייצב לא יוכל להיבחר לכנסת, לראשות עירייה או לתפקיד בשירות המדינה. ייתכן שגם תימנע ממנו האפשרות להתמודד במכרזים ממשלתיים או לשמש כקבלן חיצוני לגופים ציבוריים.
גם להצעה הזו קשה לראות סיכוי ממשי לעבור חקיקה, אך היא לפחות נשמעת מתונה והגיונית יותר – כזו שמתמקדת במנהיגים של הציבור החרדי ולא בקהל הנאמנים העיוור שמקבל הוראות מלמעלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנושלילת זכות הצבעה ממי שלא התגייס היא בעייתית טכנית כי זכות ההצבעה מתחילה בגיל 18 והגיוס הוא לרוב מאוחר יותר. זה יוצר מצב של זכות שניתנה ונשללה לאידיבידואל.
את גיל ההצבעה, בלי קשר לנ"ל, יש להעלות ל-24. זה יהיה מאוד לא פופולרי לפוליטיקאים שמתחנפים לצעירים, אבל זה נדרש.
כן, יבואו ויטענו שצעיר שמגוייס לא ייתכן שלא יוכל להצביע – וזה טיעון שגוי. הצבעה לכנסת דורשת בגרות וידיעת עולם שאין לבן 18 – האחרונים מצביעים לפי מה שהדמות הסמכותית אמרה להם (הורים או רב) או על פי מה שהחבר'ה נסחפו בו. הם לא מבינים בכלום, אין להם ניסיון בכלום, ולרוב סובלים מעודף בטחון עצמי ובשכנוע עצמי.
לאחר ששירת בצבא וראה את המשמעות של מלחמה, נגד מי אנחנו נלחמים ואיך הם נלחמים נגדנו, ושל שליטה צבאית באוכלוסיה אזרחית, ושל ליווי צבאי לאזרחים הגרים מחוץ לגבולות המדינה בשטח שיפוט צבאי – אז הוא מבין את ההשלכות של האשליות שהפוליטיקאים מנסים למכור לו. לאחר שעשה טיול בעולם וראה ארצות אחרות להשווה, לאחר שלמד משהו באוניברסיטה או בקורסים מקצועיים, לאחר שעבד קצת למחייתו, הבין מה הם מיסים, מהו יוקר המחיה, ועשה קצת אינטראקציה עם משרדי ממשלה – אז הוא בשל להצביע ולהכריע את עתיד העם.
בדיוק בגלל הנ"ל כל המפלגות הדתיות, חרדים וסרוגים, יתנגדו לכך כי הם בונים על גידול מנדטים ע"י עודף ילודה, ועל אוכלוסיה שבויה וצייתנית שמרגילים אותה לפתק מסויים בקלפי מגיל צעיר.
את לא מסתכלת על הנתונים הנכונים. אם חצי מאזרחי ישראל תומכים בשלילת זכות הצבעה ממשתמטים, המשמעות היא שלערך 75% מאזרחי ישראל הלא-ערבים והלא-חרדים תומכים בכך. הרי אין משמעות למה חושבים החרדים והערבים – ברור שהם לא רוצים לשלול את זכות הבחירה של עצמם. אז אם נעשה את החישוב של 20% ערבים ועוד 13% חרדים, נגיע לקצת פחות מ75% תמיכה בשלילת זכות ההצבעה ממשתמטים. סביר להניח שגם אותם 25% הנוספים, גם הם תומכים בשלילת הטבות בסיסיות, אבל חוששים ממצב של פגיעה ביסודות הדמוקרטיה וכיוצא בזה.