אנשים מדברים על איכות הסביבה, קיימות, אקולוגיה, אבל אי אפשר לדבר על איכות הסביבה בלי לדבר על קפיטליזם. בעוד גרינפיס עוצרים עוד תחנה פחמית באשקלון, טריליוני דולרים מושקעים בשטיפת מוח אותה נהוג לכנות "פרסומות" כדי שאנחנו נצרוך עוד מיליוני דברים שאנחנו לא צריכים.

מדברים על איכות הסביבה, קיימות, אקולוגיה, אבל אי אפשר לדבר על איכות הסביבה בלי לדבר על קפיטליזם. כשגרינפיס עוצרים תחנה פחמית באשקלון, טריליוני דולרים מושקעים בשטיפת המוח המכונה "פרסומות"

קפיטליזם גם משתמש ללא בושה באותו ערך אקולוגי אותו הוא משמיד דרך קבע, כמו בפרסומת החדשה של נביעות, בה הם מספרים שהם מתחילים להשתמש בחמישים אחוז פלסטיק ממוחזר בבקבוקי הפלסטיק שלכם. המטרה של הפרסומת? לגרום לכם לצרוך יותר בקבוקים כמובן. אם אקולוגיה הייתה מעניינת אותם, הם היו עושים פרסומות על איך אפשר להשתמש בפחות בקבוקי פלסטיק – אבל זה כמובן לא מעניין אותם, אלא רק שורת הרווח. בדו"ח הרווח והפסד שלהם אין שום שורה שמדברת על מצב איכות הסביבה, רק רווחים והוצאות.

הנוהג הנפסד של 'התיישנות מתוכננת' הוא הנוהג להנדס את המוצרים שלנו ככה שיחזיקו שנים ספורות, בניגוד למוצרים של ההורים שלנו שהחזיקו גם יובל שנים. במילים אחרות הדור שלנו הולך לקנות חמישה-שישה מקררים במהלך חייו במקום המקרר או שניים שהדור הקודם קנה. זה אומר הרבה יותר שימוש במשאבים שהולכים ומתמעטים, הרבה יותר זיהום, שינוע, חיריה מתנפחת שלא לצורך. זה קורה עם כמעט כל מוצר שיש לכם בבית, כשהמקרה המפורסם ביותר הוא האייפון והאטה המכוונת שלו על ידי אפל. 

בעיית היצור כבעיה עסקית מרכזית פסה מהעולם, אין היום קושי לייצר חולצה. אנחנו מייצרים 30 מיליארד חולצות בשנה. הקושי העסקי של החברות הוא שיווקי. איך לגרום לכם לקנות דווקא את המוצר שלהם. אז הם יעטפו מוצרים בעטיפות רבות ובזבזניות. נשמע סביר שכמות האריזות היום כפולה ומכופלת לעומת הדור הקודם, בלי שום תועלת אמיתית לצרכן? כרגיל התועלת היא ליצרן, על חשבון האפשרות לחיות בביוספרה שלנו לכלל בני האדם.

הנוהג הנפסד של 'התיישנות מתוכננת' הוא הנוהג להנדס את המוצרים שלנו ככה שיחזיקו שנים ספורות, בניגוד למוצרים של ההורים שלנו שהחזיקו גם יובל שנים. המקרה המפורסם ביותר הוא האייפון והאטה המכוונת שלו על ידי אפל

אז אם ארגון סביבתי כלשהו או אישיות פוליטית לא מעזים לדבר על קפיטליזם, בין אם זה כי המנכ"לים שלהם אנשים שבעים שמרוויחים הרבה, או מתוך חוסר רצון להפחיד תורמים עשירים, או סתם פחד לדבר על שינוי גדול מדי – מה שלא תהיה הסיבה – הם לא יגיעו לשום מטרה סביבתית אמיתית בחיים.

אני לא עובד אצל אף אחד, אני לא חייב כלום לאף אחד, ואין לי בעיה להגיד את האמת הקשה בפנים. אנחנו חייבים לעשות פה שינויים מסיביים. לא אנרגיה ירוקה, שינויים מסיבים עד מאוד אם אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה עולם שאפשר לחיות בו.

הרצאה מוקלטת שלי בנושא. מוזמנים לצפות ולהפיץ לכל עבר אם תראו לנכון:

יונתן גן-מור הוא כלכלן מומחה בתופעות המחסור המלאכותי, מחסור אותנטי וכלכלת שפע. מייסד שותף ל'פרויקט ונוס ישראל'. מרצה כשבע שנים ברחבי הארץ והשמיע רעיונותיו אל מול למעלה ממאה אלף ישראלים.

מערכת בחירות חדשה ונוספת זו הזדמנות שגרתית, נדירה וחוזרת על עצמה, לדבר על מה שמטריד את נתניהו לאורך כל הקריירה שלו: המשילות. נתניהו ונאמניו מייללים בכל מערכת בחירות על היעדר "יכולת משילות". מאשימים את כל העולם, אחותו ופרקליטיו, על שלא נותנים להם למשול. אילו רק היועמ"ש, ובג"ץ, והפקידים העקשנים היו מסירים את ידיהם מפעולות השרים, או אז הציבור היה נותר המום מיכולת המשילות שלהם. מיכולתם לקבל החלטות ולבצע אותן כפי שמגדירים המומחים למשילות.

נתניהו ונאמניו מייללים בכל מערכת בחירות על היעדר "יכולת משילות" ומאשימים את כל העולם. אילו רק היועמ"ש, בג"ץ והפקידים היו מסירים ידיהם מפעולות השרים, או אז הציבור היה נותר המום מיכולת המשילות שלהם

אז, כן אז, הם היו מקדמים את כל מה שתקוע בחיינו. רפורמות ענק להורדת יוקר המחיה, בתי חולים חדשים נוצצים, תחבורה מודרנית ויעילה, הקלות מס גרנדיוזיות ומערכות חינוך, רווחה, איכות הסביבה ו…חלל מפותחות. רק תנו לנו משילות ושר הסייבר דודי אמסלם אפילו לא יקרא ליועמ"ש "מנייאק" וידליק מחשב.

אלא שבכל השיח המופרך הזה נעדרת שאלה אחת קריטית: האם לשרים הללו יש בכלל כישורי משילות? האם הם יודעים לנהל? לתכנן? לשכנע ולהעביר החלטות, לוודא ביצוע? לקדם חוקים למען הציבור ולמען מטרות שהם מבטיחים כל כך יפה לקדם? האם הם יודעים למנות אנשי מקצוע לתפקידים הבכירים שתחת אחריותם? האם הם יודעים לתקצב ולהגיש לממשלה ולציבור תכניות ארוכות טווח שישנו את חיינו מן הייסוד וייטיבו איתם? או הכל הצגה אחת גדולה שכל מטרתה להישאר על הבמה של השלטון כדי לקבל משכורות עתק ולא לעשות כלום.

חסמי המשילות, governance baririers על פי המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, מוגדרים כמכשולים המונעים ממדיניות מסוימת להתבצע ועקב כך נפגעת תקינותו וכושר פעולתו של המשטר הדמוקרטי. מכשול הוא כל היבט שמונע או מעכב את התממשותה של תוצאה הרצויה ע"י הממשלה: אדם, תהליך, מוסד, פרוצדורה, נורמות, חוקים, מצב כלכלי, ידע או היעדר ידע. החסמים חולקו לתחומים המשפטיים, הביורוקרטיים והפוליטיים.

"לשמחתנו" כי רבה, הגיע נגיף הקורונה והעמיד את הסוגיה באור נכון. מעתה יש לדבר על כישורי המשילות ולא סתם על "משילות". הכישורים הללו של קבינט הקורונה, שרי הבריאות, החינוך, ביטחון הפנים וביטחון המדינה, ראש הממשלה ושר האוצר שלו, ראש הממשלה החליפי והמנכ"ל החליפי שלו – כולם כולם לדאבון ליבנו, חסרי כישורי משילות.

זה נורא פשוט. זה בוהק לעין ומסנוור וחד וברור כמו ליקוי חמה דרך זכוכית מגדלת.

רק תנו לנו משילות ושר הסייבר דודי אמסלם אפילו לא יקרא ליועמ"ש "מנייאק" וידליק מחשב. אלא שבכל השיח המופרך הזה נעדרת שאלה אחת קריטית: האם לשרים הללו יש בכלל כישורי משילות?

נתוני משרד הבריאות של הימים האחרונים מצביעים על ירידה בכל המדדים של חולים קשים, מונשמים ומתים. אבל הפרויקטור החדש, יחד עם הממונה על בריאות הציבור ושר הבריאות עם ראש הממשלה הראשי שלו, מדברים על סגר שלישי מתקרב.

המשק נמצא במסלול התרסקות מטורף, מיליון מובטלים מחכים בבית לחיסון שיציל את פרנסתם, אלפי עסקים נסגרים וחבורת קבינט הקורונה עוסקת בישיבות ליליות אין סופיות ובשאלה אם כיתה ד' תחזור ללמוד מחר בקפסולה. חסמי המשילות במקרה זה הם פשוט היעדר כישורי משילות.

ההתמודדות עם משבר הקורונה מחייבת את הממשלה להסיר חסמים ביורוקרטיים, פוליטיים כדי ליצור סביבה מוגנת מהנגיף. זה מחייב גם חקיקה מסוימת שתאפשר פעולות לא שגרתיות. אלא שמי שאמור להיות יצירתי מקצועי ונאמן לאינטרס הציבורי הוא עצמו חסר את הכישורים לעשות זאת.

ללינוי אשרם אלופת אירופה החדשה בקרב רב בתחום ההתעמלות האמנותית, נדרשו כישורי גמישות, אתלטיות, יצירתיות, קואורדינציה, כוח, מהירות, תיאום ודיוק כדי להשיג את  התואר הנכסף. היא השקיעה שנים של אימונים ותחרויות כדי להגיע לכושר ולכישורים הנוכחיים שזיכו אותה במדליית זהב.

כל ספורטאי, זמר, שחקן, במאי, רופא, מורה, אינסטלטור או חוקר מוח, נהג, טבח או כל בעל מקצוע אחר, נדרש ללמוד ולהכשיר את עצמו כדי להגיע למקצוענות בתחום בו הוא עוסק ועל מנת להגיע להישגים. אבל הפוליטיקאים שלנו לא דורשים מעצמם שום כישורי משילות. כלום. יכול ראש ממשלה למנות את דודי אמסלם לשר הסייבר גם אם אין לו שום השכלה, הכשרה, ניסיון או קשר לעולם המחשבים והסייבר. גם אם מעולם לא למד מהי מתקפת סייבר ומה משמעותה. אבל הוא עולה על "המזרון" (של עולם ההייטק) ומבקש לקבל "מדליה אולימפית בהתעמלות אמנותית" (ולהתמנות לשר הממונה על תחום שאינו מבין בו כלום). בדיחה. פארסה. על חשבוננו. אמסלם כמובן יגיד שמי שמבקר אותו על כך הוא מנייאק.

יכול נתניהו למנות את מירי רגב לשרת התחבורה ואולי בהמשך לשרת החוץ, גם אם היא מתכוונת למנות במשרדה עסקני ליכוד חסרי כישורים לתפקידים בהם יש להם אחריות על מיליארדי שקלים בתקציב וחיי מאות אלפי אזרחים. את מירי רגב לא מעניין בכלל צרכי התחבורה והכישורים הנדרשים כדי לנהל את מערך התחבורה הציבורית. היא בעניין של בחירות במרכז הליכוד. ואין לה שום כישורי משילות. לא לה ולא לנתניהו שמינה אותה. מירי רגב היא חסם משילות.

יכול רה"מ למנות את דודי אמסלם לשר הסייבר גם ללא השכלה, הכשרה או קשר לעולם המחשבים והסייבר. הוא עולה על "המזרון" (של עולם ההייטק) ומבקש לקבל "מדליה אולימפית" (בתחום שאינו מבין  בו)

נתניהו יכול להוביל כנסת שלמה לשיתוק מוחלט למרות שהוא מכיר את החוקים והנהלים, הוא יכול להוביל את חברי הכנסת התומכים בו לשיתוק המדינה כולה ובלבד שלא יצטרך לעמוד למשפט. ואלה הנבחרים המקוננים על היעדר משילות, מוכנים להפסיק למשול. מוכנים שלא נבחן כלל את כישורי המשילות שלהם ובלבד שיישארו בתפקידיהם.

יכול בני גנץ למנות במפלגתו החדשה אנשים חסרי כל כישורים לתפקידים ממלכתיים רק בשל הנאמנות האישית שלהם אליו וללא קשר לדעותיהם שאינן תואמות כלל את ההבטחות לבוחרים. עומר ינקלביץ כבר אמרנו? פארסת מינוי מבקר המדינה כבר אמרנו? פארסת הויתור על תפקיד יו"ר הכנסת?

לבני גנץ אין שום כישורים למנות אנשי ציבור רציניים, ערכיים, נאמנים לבוחריהם. מרגע שנבחר הוא מקרטע בהחלטות הזויות, סותרות, מנוגדות למה שהתחייב לבוחר, החלטות הפוגעות ביכולתו להיבחר שוב בעצמו, פוגעות באמינותו, פוגעות בכל ערך שעליו הצהיר ופוגעות בעיקר בציבור שנתן לו את קולו. לגנץ אין כישורי משילות.

במשרד הביטחון הוא משדר בלבול. את ועדת הבדיקה לנושא רכש הצוללות וכלי השיט הוא הקים בלית ברירה, באיחור, בגמגום משילותי ולא כהחלטה מקצועית רצינית בדוקה, ואחרי יומיים קיבל סטירת לחי מהיועמ"ש שעצר את עבודת הוועדה. פשוט לא רציני. זוכרים את החסמים? תהליך, מוסד, פרוצדורה, נורמות, חוקים? בני גנץ, הוא עצמו במו ידיו ובהיעדר עמוד השדרה בגופו, מהווה חסם משילותי.

העובדה שהציבור מאפשר לאנשים חסרי כישורי משילות לנהל את חייו, דומה לאפשרות שחולה לב ייתן לקצב לנתח את ליבו. האם אדם שלא יודע לשחות יכול להיות מפקד השייטת בחיל הים? האם מפקד השייטת יכול להיות שר החינוך רק בגלל שהוא יודע לשחות?

זה שהציבור מאפשר לחסרי כישורי משילות לנהל את חייו, דומה לאפשרות שחולה לב ייתן לקצב לנתח את ליבו. האם אדם שלא יודע לשחות יכול להיות מפקד שייטת? האם מפקד השייטת יכול להיות שר חינוך רק בגלל שהוא יודע לשחות?

האם אדם שמאמין בבתי ספר לנבואה יכול להיות שר החינוך? האם ח"כ הנאשם בשוחד יכול להיות ראש ממשלה ועבריין שישב בכלא יכול לחזור לתפקיד של שר? כל האנשים האלה הם אנשים חסרי כישורי משילות וחסרי כשירות משילותית.

כישורי משילות משמעותם קודם כל לדבר אמת. זהו כישרון של בני אדם נורמטיביים בדרך כלל. אבל האם ראש ממשלה שמשקר יומיום בכל דבר ועניין יכול לנהל מדינה? הרי הדבר הראשון שנדרש בניהול מדינה הוא קבלת אמון מהאזרחים. אי אפשר לזכות באמון אם אתה מפר אמונים ומשקר לאזרחים. לנתניהו אין כישורי משילות.

אמנם אין חוק בישראל שאוסר על ראש ממשלה לשקר. אם 11 שופטי בג"צ ידונו בעתירה (דימיונית) נגד ראש ממשלה שקרן, הם יתנו לו הכשר לשקר. במציאות לא בדימיון. כמו שנתנו לנאשם בשוחד הכשר לכהן כראש ממשלה. הרי אין חוק שאוסר את זה. אבל כישורי משילות אינם הכישורים ללכת על קצות האצבעות או לקרוץ בשתי העיניים ולעשות פליק פלאק לאחור. גם לא הכישורים לנאום בפתוס ודיקציה נכונה.

כישורי משילות זו היכולת למשול על בסיס נתוני אמת, קיום הבטחות ומעשים שבגינם הציבור נתן לנבחרים את קולו כי האמין ביכולתם לממש הבטחות, לנהל, לתכנן, לבצע, לשנות את חייו. נתן לשופטים את היכולת להיבחר לתפקידם מתוך אמון בניסיונם, בידע שלהם, באינטגריטי וברמת המוסר שלהם כאשר הם יושבים על כס המשפט. הציבור נתן לשרים את המשרדים עליהם הם ממונים, נתן לחברי הכנסת את המנדט לחוקק חוקים ולפקח על הממשלה. מי שלא מבין זאת, לוקה בהבנת כישורי המשילות.

אמנם אין חוק בישראל שאוסר על רה"מ לשקר. אם 11 שופטי בג"צ ידונו בעתירה (דימיונית) נגד רה"מ שקרן, הם יתנו לו הכשר לשקר. במציאות לא בדימיון. כמו שנתנו לנאשם בשוחד הכשר לכהן כראש ממשלה

ומה באמת לגבי בג"צ? האם לבג"צ יש כישורי משילות בתחום הפיקוח השיפוטי על פעולות השלטון? אלה שאמורות להתנהל על פי חוקי המדינה? לכאורה יושבים בבג"צ אנשים רמי מעלה שלמדו והתנסו עשרות שנים בתחום המשפט. אלא שכישורי משפט אין בהם די כדי להוכיח כישורי משילות. נדרשת גם בושה. כן. כמה קילוגרמים של בושה נדרשים לכל בעל תפקיד בכיר, אפילו לשופט עליון. באמצעות הבושה יכול אותו אדם להשיג כישורי משילות חזקים, ולגדל עמוד שדרה יציב שיעזור לו למנוע החלטות לא סבירות, לא מוסריות, לא הגיוניות מצד הממונים עליו, שלא לדבר על החלטות קטסטרופליות, נפשעות ועברייניות של השלטון. הבושה היא אותו רגע טהור של מחשבה שחולפת במוחו של בעל תפקיד באשר למחויבותו לציבור. עליו לסנן פחדים, לגרש איומים ולראות רק את האינטרס הציבורי ארוך הטווח.

שופטי בג"צ שאישרו לראש ממשלה נאשם בפלילים, שאין לו כישורי משילות כאמור, לכהן כראש ממשלה, הם שופטים לא הגיוניים ולא מוסריים. אנשים שלקחו החלטות לא סבירות שכל בר דעת מבין שאין בהן כל היגיון והן סותרות את השכל הישר, את המוסר והצדק גם אם אין חוק כתוב המנוסח כמו שלט אזהרה על שפת הים. אילו השופטים היו מצוידים בכמה קילוגרמים של בושה, אין ספק שהיו מוצאים את הכישורים והאומץ למנוע מצב אבסורדי זה שבעטיו מדינה שלמה מובלת לאבדון בידי ממשלה של חסרי כישורי משילות.

"ראש ממשלה חזק – ישראל חזקה", הייתה סיסמת בחירות ב-2013 מטעם הליכוד. חזק במה? בוודאי לא במשילות. נתניהו החזק נכנע לחמאס ושחרר 1000 מחבלים עם דם על הידיים תמורת חייל אחד. נתניהו החזק מעביר כל חודש עשרות מיליוני דולרים לחמאס בעזה, למרות שהירי ובלוני התבערה נמשכים. נתניהו נכשל בהבטחות הסיפוח, נכשל בהתמודדות עם נגיף הקורונה ונכשל בניהול תקציב המדינה – הוא פשוט לא מעביר תקציב. תקציב שהוא הסמל המרכזי ליכולת המשילות וזאת כדי להשאיר בידיו פתח מילוט מהרוטציה.

אלה לא כישורי משילות. אלו כישורים של סוחר סוסים, גנב דעת או שרלטנות לשמה. נתניהו מוביל את ישראל כבר פעם רביעית לבחירות לפני שהצליח לנהל ממשלה יציבה ולמשול בענייני המדינה, כל זאת לאחר שהציבור והכנסת נתנו בידיו את יכולת "המשילות" שביקש. מלא מלא.

אילו השופטים היו מצוידים בכמה קילוגרמים של בושה, אין ספק שהיו מוצאים את הכישורים והאומץ למנוע מצב אבסורדי זה שבעטיו מדינה שלמה מובלת לאבדון בידי ממשלה של חסרי כישורי משילות

אבל אין לו כישורים. הוא מערבב את ענייניו האישיים באינטרס הציבורי, הוא לובש נעליים גבוהות כשהוא עולה על המזרן, רגליו השעירות קשות כאבן, הוא לא מצליח לעשות שפגט או לגלגל את הכדור או את הטבעות, הוא לא מסוגל לבצע שום פעולה משילותית אמנותית טהורה, כי אין לו כישורים, וכל מה שהוא יודע זה לחבוט נאומים לתוך מיקרופונים ולשדר תעמולה, להסית ולדבר ערב ערב על הצלחותיו המדומיינות. עם "כישורים" כאלה בוודאי אי אפשר לנהל מדינה.

המשילות היחידה שנותרה כיום בישראל היא הניסיון התמידי להיבחר ולהישאר בשלטון. שם – בשלטון, כבר לא צריך להוכיח שום כישורי משילות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

ועדת אגרנט הסתירה את הטעות של המודיעין האמריקאי, את חילוקי הדעות, ואת הפער המודיעיני שנוצר בין ההערכות של המודיעין הישראלי והאמריקאי ערב מלחמת יום כיפור.

מסך העשן שיצרה הוועדה מנע פגיעה ביחסי החוץ של ישראל בשנים הראשונות אחרי המלחמה אך לאחר 47 שנים הגיע הזמן לפזרו. הקונספציה השגויה של אמ"ן הסיחה את דעת הציבור ואיפשרה להסתיר את הטעות של המודיעין האמריקאי, שהרעיף על ישראל הערכות מרגיעות ושגויות ב-24 השעות לפני פרוץ המלחמה, כפי שמסר דיין בעדותו לוועדה.

מסך העשן שיצרה הוועדה מנע פגיעה ביחסי החוץ של ישראל בשנים הראשונות אחרי המלחמה, אך לאחר 47 שנים הגיע הזמן לפזרו. העיסוק בקונספציה השגויה של אמ"ן איפשר להסתיר את טעות המודיעין האמריקאי

דו"ח הפוסטמורטם הראשוני של סוכנות הביון האמריקאית מדצמבר 1973 קובע שהיה כישלון של המודיעין האמריקאי שלא התריע על מלחמה. בדומה למסקנות של ועדת אגרנט שפורסמו מספר חודשים לאחר הדו"ח האמריקאי באפריל 1974, הדו"ח קובע שהיה לאמריקאים מודיעין בשפע, מספק ומדוייק, ושהבעיה היתה באנליזה המודיעינית שנכשלה בשל הפרה-קונספציה, שהערבים בחרו בפתרון מדיני ולא צבאי. דו"ח הפוסטמורטם האמריקאי מציין גם שהמודיעין האמריקאי הושפע יתר על המידה מההערכות השגויות של המודיעין הישראלי.

דיין העריך כבר ביום שישי ה-5 באוקטובר בבוקר שמלחמה תפרוץ וביקש מזעירא להתיישר מודיעינית עם האמריקאים. המודיעין האמריקאי השיב שהערבים אינם מתכוונים לתקוף ולא תהיה מלחמה. הטעות של המודיעין האמריקאי שיתקה את מנהיגי ישראל שחששו שהאמריקאים יאמרו שישראל שוב פתחה במלחמה.

ועדת אגרנט קיבלה את הטענה של דיין שישראל היתה חייבת להיות מתואמת, מיושרת ומהודקת עם האמריקאים עד הסוף, כדי שנקבל סיוע אמריקאי במהלך המלחמה. קיסינג'ר איים על מנהיגי ישראל בחודשים שלפני המלחמה שאם ישראל תפתח במלחמה האמריקאים לא יסייעו לה ותהיה שואה גמורה.

דיין, בעזרת היועץ המשפטי של משרד הבטחון, עו"ד אליקים רובינשטיין, שיכנע את הועדה שהיה מחוייב להיות מיושר עד הסוף עם האמריקאים. ועדת אגרנט קיבלה את דעתו והתעלמה מהטעות בהערכת הכוחות של דיין, שאמר שעשה רק את המינימום כי חשש שישראל תשאר לבדה במלחמה.

דיין העריך כבר ב-5 באוקטובר בבוקר שמלחמה תפרוץ וביקש מזעירא להתיישר מודיעינית עם האמריקאים. המודיעין האמריקאי השיב שהערבים אינם מתכוונים לתקוף ולא תהיה מלחמה. הטעות שיתקה את מנהיגי ישראל

מסך העשן שיצרה הועדה מסתיר כבר 47 שנים את הטעות הקשה של המודיעין האמריקאי ערב המלחמה. היו שם חילוקי דעות ופער בין ההערכות של המודיעין האמריקאי והישראלי שנוצר ערב המלחמה. היה זיכוי של הדרג המדיני בשל הצורך להיות מיושר ומהודק עד הסוף עם האמריקאים, כדי שיהיו מחוייבים לסייע לנו במלחמה. לטענת דיין ויועצו המשפטי אליקים רובינשטיין, אחרי שהאמריקאים אמרו לנו כי לא תהיה מלחמה, לדרג המדיני לא היתה ברירה לכאורה, והוא פעל מתוך אילוץ מדיני שהיה בחזקת כורח עליון.

האם חילוקי הדיעות והפער בהערכות המודיעיניות היו אמיתיים?

הרולד פורד, היסטוריון של סוכנות הביון האמריקאית שכתב את הביוגרפיה של ראש הסוכנות בזמן המלחמה, וויליאם קולבי, כתב שקיסינג'ר הסתיר מידע קריטי שהיה בידיו על המלחמה – מראש הסוכנות קולבי ומשאר קהילת המודיעין האמריקאית.

פורד כותב כי גורם נוסף אשר פגע בהערכה של קהילת המודיעין האמריקאית – היה מצבו של הנשיא ניקסון. דעתו של ניקסון היתה מוסחת עקב פרשת ווטרגייט שהייתה בשיאה בזמן המלחמה, ולכן לא התקיימו פגישות עבודה סדירות בבית הלבן עם הנשיא. לדוגמה, קיסינג'ר קיבל מידע בהול על המלחמה ב-5 באוקטובר בערב מריי קליין, ראש מחלקת המודיעין והמחקר במחלקת המדינה האמריקאית, אבל לא שיתף את ישראל ואת הסי. איי. אי. במידע שקיבל.

חילוקי הדיעות והפער המודיעיני בין ישראל וארה"ב היו למעשה מלאכותיים. קיסינג'ר היה צריך להעביר מיידית ובאופן בהול את המידע הקריטי שקיבל על המלחמה מריי קליין ביום שישי בערב. איתו היה צריך לקבל גם את המידע הקודם שקיבל מברנז'נייב על הכוונות הרציניות של הערבים לפתוח במלחמה, ולהגיד לדיין ולגולדה: 'אתם צודקים, הערבים מתכוננים לתקוף את ישראל מחר, תגייסו מילואים, אתם רשאים להתחיל עם מכה מונעת, אנחנו אתכם, מתואמים ומהודקים עד הסוף'.

קיסינג'ר לא עשה זאת והטעה את כולם. את האמריקאים, הישראלים, הרוסים, וגם את המצרים לכל אורך שנת 1973. לקיסינג'ר היתה מדיניות חשאית, דו-פרצופית, מקיאווליסטית, שלא היתה המדיניות האמריקאית הפורמלית ולא אושרה על ידי הממשל האמריקאי.

קיסינג'ר הטעה את כולם. את האמריקאים, הישראלים, הרוסים, וגם את המצרים לאורך שנת 1973. לקיסינג'ר היתה מדיניות חשאית, דו-פרצופית, מקיאווליסטית, שלא אושרה על ידי הממשל האמריקאי

המדיניות של קיסינג'ר במלחמה היתה הפוכה ממדיניותו של הנשיא ניקסון, ונגדה את האינטרס האמריקאי הגלובלי להביס את הרוסים במלחמה, ולבסס את מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון ובעולם כמעצמת העל המובילה. יתכן שקיסינג'ר פעל בחשאי עבור האינטרסים של חברות הנפט האמריקאיות.

ניקסון ושלזינגר התערבו ברגע האחרון ומנעו את נפילת ישראל לתהום, בניגוד לדעתו של קיסינג'ר, והפעילו את הרכבת האוירית המסיבית לישראל שאיפשרה לישראל להפוך את הקערה על פיה במבצע אבירי הלב. גולדה מאיר הודתה לנשיא ניקסון מקרב לב על כך ובצדק בסיום המלחמה. הנשיא ניקסון היה ידיד ישראל ולא רצה להפסיד מלחמה שנייה לסובייטים בשנת 73, בניגוד למזכירו המקיאווליסטי, קיסינג'ר, שפעל בחשאי מאחורי גבו וגב המודיעין האמריקאי.

קיסינג'ר, מזכירו של "הנסיך" הנשיא ניקסון, נקרא "המקיאוולי האמריקאי" על ידי מעריצים ומבקרים. קיסינג'ר:

"מקיאוולי היה התיאורטיקן הפוליטי הראשון בעידן הנצרות שבאופן שיטתי ניתח את הדרישות של כוח והישרדות".

בריאליזם המיליטריסטי של מקיאוולי, התוצאה מצדיקה את האמצעים ומדינאות מופרדת ממוסר:

"יש מצבים מסויימים שבהם ככל שהשרידות יותר מאויימת, אפשרות הבחירה נעשית מוגבלת יותר, אלא אם כן אתה מעדיף להיהרס מאשר להשתמש באמצאים קיצוניים".

דיין לוקח אחריות אך ועדת אגרנט מתעלמת

דיין טעה בהערכת הכוחות, וחשב שישראל יכולה להרשות לעצמה מדיניות של לעשות רק את המינימום, ושגם כך ישראל תכה את האוייב שוק על ירך. השופט לנדוי כינה את החשש של דיין תסביך דה-גול, אך כפי שהתברר במלחמה, החשש של דיין היה לגמרי מוצדק. קיסינג'ר עצר את הסיוע הצבאי לישראל למרות צייתנותם העיוורת של מנהיגי ישראל.

אם הדבר היה תלוי בקיסינג'ר, ישראל היתה מקבלת את הסיוע החליפי שהובטח לה רק בסיום המלחמה כשהיא על סף כניעה בשל חוסר קריטי בציוד צבאי חליפי שהוא עיכב.

קיסינג'ר עצר את הסיוע הצבאי לישראל למרות צייתנותם העיוורת של מנהיגי ישראל. אם הדבר היה תלוי בו, ישראל היתה מקבלת את הסיוע החליפי שהובטח רק בסיום המלחמה, על סף כניעה בשל חוסר קריטי בציוד שעיכב

למזלה של ישראל, בסוף השבוע הראשון למלחמה סאדאת דחה את הצעת הפסקת האש במקום של רוסיה, ארה"ב ובריטניה. ישראל הצליחה לשכנע את מזכיר ההגנה שלזינגר ואת הנשיא ניקסון שרק רכבת אוירית מסיבית של מטוסי הצבא האמריקאי תאפשר לישראל לנצח במלחמה, והם התניעו את הרכבת האוירית האמריקאית בניגוד לדעתו של קיסינג'ר, שהמשיך להתנגד ולנסות למזער את הנזק, שגרמה לדעתו החלטת נשיא ארה"ב לסייע לישראל.

דיין לקח אחריות על הטעות המרכזית של מלחמת יום כיפור, הטעות בהערכת הכוחות, ביום השני של המלחמה, ב-7 באוקטובר 1973. שהובילה לטעויותיו האחרות.

הוידוי של דיין מה-7 באוקטובר 1973 נאמר בישיבה פורמלית ומתועדת של קבינט המלחמה של גולדה מאיר, בו השתתפו מלבד ראש הממשלה ושר הבטחון גם השרים הבכירים ישראל גלילי ויגאל אלון ומנכ"לי משרד החוץ, משרד ראש הממלה ומזכיריהם הצבאיים. לכן יש להודעה\וידוי של דיין תוקף היסטורי.

לא ברור איך יכלה ועדת אגרנט להתעלם מההודעה של דיין מה-7 באוקטובר 1973 שנאמרה בשלושת הימים הראשונים של מלחמת יום כיפור, אותם חקרה ועדת אגרנט בפירוט רב. לא יתכן שהפרוטוקול הדרמטי של קבינט המלחמה מה-7 באוקטובר שבו דיין אמר:

"לא הערכתי די את כח האויב, את המשקל הלוחמתי שלו, והגזמתי בהערכת הכוחות שלנו וביכולתם לעמוד",

לא היה על שולחן הועדה. אחרי המלחמה, דיין אימץ את סיפור ההפתעה שלא היתה, את הקונספציה השגויה של אמ"ן שאותה דחה לפני המלחמה, האשים את הדרג הצבאי בטעות בהערכת הכוחות ויישר קו עם מסקנות דוח הפוסטמורטם האמריקאי של קולבי ושל ועדת אגרנט.

אין עוד צורך לחפות על מעשי קיסינג'ר והטעויות של דיין

קיסינג'ר לא היה ידיד ישראל ב1973. משה דיין וגולדה מאיר כשלו בהבנת המדיניות של קיסינג'ר וחשבו שהוא הטוב בידידי ישראל בוושינגטון, ושכל חברי הקבינט האמריקאי של הנשיא ניקסון "ללא יוצא מהכלל" הם מימינו, בחזית אחידה נגד ישראל. כך אמר קיסינג'ר לדיפלומטים הישראלים שהאמינו בו אמון עיוור. לעומת זאת, לחברי הקבינט האמריקאי, קיסינג'ר הורה להתנהג מול ראש הממשלה גולדה מאיר בברוטליות ואגרסיביות גדולה אף יותר ממנו, כדי שיוכל לשחק את האיש הטוב.

קיסינג'ר לא היה ידיד ישראל ב-1973. דיין וגולדה מאיר כשלו בהבנת מדיניותו. חשבו שהוא הטוב בידידי ישראל בוושינגטון ושכל חברי הקבינט האמריקאי של ניקסון "ללא יוצא מהכלל" בחזית אחידה נגד ישראל

גולדה מאיר אמרה למנכ"ל משרדה מרדכי גזית שקיסינג'ר עשה "מעל ומעבר" למען ישראל ואל להם להטיל בו דופי באפריל 1973. היא לא שינתה את דעתה עד סוף המלחמה כשהתעמתה איתו בוושינגטון ב1 בנובמבר. דיין אמר לועדת אגרנט גם לאחר המלחמה, ב-11 בפברואר 1974, שהתרשם כי קיסינג'ר אמר אמת. אך יצירת חילוקי הדעות והפער המלאכותי בהערכות המודיעיניות של ישראל וארה"ב ערב המלחמה על ידי אי שיתוף מידע קריטי על המלחמה עם קהילת המודיעין האמריקאית ועם ישראל, מצטרפים לשורת מעשים של קיסינג'ר שפגעו קשה בישראל במלחמה.

ועדת אגרנט סיפקה לקיסינג'ר ולדיין מסך עשן שאיפשר להם להתחמק מאחריותם והגיע זמן לפזרו. יחסי ישראל ארה"ב טובים וחזקים ואינם תלויים יותר ביועץ לבטחון לאומי ומזכיר המדינה האמריקאי המקיאווליסטי, הנרי קיסינג'ר, שאיים אין ספור פעמים על ישראל בעצירת אספקת מטוסי הפנטום, בהתנתקות מישראל ובהערכה מחדש של יחסי ישראל ארה"ב – ביודעו שזו נקודת החולשה של משה דיין וגולדה מאיר.

אין צורך יותר לחפות על מעשיו ועל מדיניותו הדו פרצופית והעוינת של קיסינג'ר לישראל בשנת 1973. קיסינג'ר היה היוצא מהכלל שפעל בחשאי מאחורי הקלעים בוושינגטון ופגע בישראל וביחסי ישראל-ארה"ב יותר מכל חבר קבינט או יועץ לבטחון לאומי אחר בממשל האמריקאי אי פעם.

אין צורך יותר לחפות גם על הטעויות של דיין, מחשש שיתחיל "פרשה" חדשה כפי שאמרה אחרי המלחמה גולדה מאיר. דיין היה האיש שנתן את ההוראה להפעיל את רשת הסוכנים  במצרים בשנות החמישים, ודיין נתן את ההוראה לא להזיז כוחות ולהתחיל "צנוע" במלחמת יום כיפור כי טעה בהערכת הכוחות וחשב שגם כך נכה את המצרים שוק על ירך. ועדת אגרנט טעתה כשזיכתה את הדרג המדיני ויצרה את מסך העשן עבורם.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf