הגעתי למאמר בזכות הסדרה על האנגלי שגוייסה לרגל אחרי סמויים בממשלה הבריטית שעבדו בשביל הקומוניסטים. יהודיה שעבדה ככתבנית במשרד הקבינט מתחזה כנוצריה עם צלב ומספרת לריצה על האנטישמים במשרד. היא מזכירה את שלוש היהודיות שהוסגרו על ידי ממשל האיים והמשת"פים ונרצחו באושוויץ. כואב הלב.
בזמן שהייתי שגרירת ישראל במדינות הבלטיות (לטביה, ליטא ואסטוניה), בוריס דקיינידזה, יהודי בן 32 מגיאורגיה שהיה מנהיג "הבריגדה הווילנאית", הורשע בהזמנת רצח עיתונאי שחקר את מעלליו.
העד העיקרי נגדו היה מי שסחט את ההדק, אך למרות הבעייתיות בכך ערעורו נדחה והוא הוצא להורג בירייה לעורפו. בכך היה לאדם האחרון שהוצא להורג בליטא, אשר הייתה אז, ב-1995, בהליכי הצטרפות למוסדות אירופיים-דמוקרטיים ונדרשה להתאים את עצמה לכללים המקובלים בקרב מדינותיהם.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
בראשית הציונות ועד שנות השמונים של המאה העשרים היה לחקלאות מקום מיוחד באתוס הציוני. בניגוד גמור למדינות לאום מודרניות אחרות, שאימצו את המהפכה התעשייתית והפנו משאביהם מן השדה אל עבר המפעל – הציונות בחרה לעצמה נתיב אחר.
על אף היותה של הציונות תנועה מודרנית, בחרה הציונות את החקלאות כפרקטיקה מרכזית של התנועה. לחקלאות היו יתרונות רבים עבור התנועה ששאפה להקים בית מדיני, ביניהן פיזור האוכלוסייה, יישוב גבולות, ביטחון מזון, יצירת מקומות תעסוקה ועוד. לא בכדי, הסטרטאפים הראשונים של ישראל יכולים להיחשב הקיבוץ והמושב, שתי צורות ישוב חקלאיות ייחודיות שפותחו בישראל.
ד"ר אבי שניידר הוא סוציולוג העוסק במחקר של המרחב הכפרי ומשמש כדיקן הסטודנטים של המכללה למנהל. מומחה בהתיישבות הכפרית בישראל ומחבר הספר "במקום מושבו —סולידריות במושב העובדים המתחדש" שיצא לאחרונה בהוצאת יד טבנקין.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
החטופים הולכים ונעלמים. נכון להיום נותרו, על פי הערכות, בין 30 ל-40 חטופים חיים בלבד, שגורלם נחרץ ככל שלא יושג הסכם. המספרים קטנים ככל שחולף הזמן. לפני כשבועיים היו, עפ"י ההערכות, בין 35 ל-45 חטופים חיים.
בעוד הפוליטיקאים מסמאים את עיני הציבור עם סיסמאות ריקות כמו "ניצחון מוחלט", "השמדת חמאס", "רק לחץ צבאי יחזיר את החטופים", ו"החטופים לא מתים, הם רק סובלים" – בקרוב כבר לא יהיה את מי להחזיר. הגיע הזמן לומר בגלוי, ועם כל הכאב, שהלחץ הצבאי לא רק שלא הביא לשחרור החטופים, אלא הביא למותם – באופן ישיר או עקיף – של למעלה ממחצית מהחטופים שהיה ניתן להחזיר בעסקה.
דרור דביר הוא פעיל חברתי ויזם היי-טק. הוא כותב על ענייני היום ועל מגוון נושאים כלכליים וחברתיים. פרסם כתבות וטורי דעה ב-ynet, בגלובס, ב-TheMarker ובזמן ישראל. בין השאר ערך עבור גלובס תחקיר עומק על רווחי משפחת עופר על חשבון חברת צים.
הגיע הזמן לומר בגלוי, ועם כל הכאב, ישראל על 10 מיליון תושביה לא תוכל לעמוד בעסקה המופקרת שהחמאס מציע 700 חיילים נהרגו לנו עד שהצלחנו להגיע עד ררפיח
די לתמימות: אסור להיכנע ולסגת מעזה ולא מציר פילדלפי החמאס לא פרייר מה לא ברור החמאס ידרוש ערובות מהעולם לאי חזרתנו, יתחמש ייבא טילים ויקים מחרטות טילים והכול יחזור לאחור כולל חטיפות חוזרות ונשנות.
די לשקרים כאילו הכול הפיך: לאחר נסיגה מעזה ופירוק המחנה ההומניטארי העולם לא ייתן לנו לחזור!
ציר פילדלפי: אחרי כישלון מצרים במניעת אוטוסטרדת האמל"ח והחימוש בפילדלפי שהזינה את עיר הטרור הגדולה בעולם, הרעיון להיעזר שוב בשירותיה הוא בבחינת הפקרה ורמייה עצמית
מי ששונאים את ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו לא שוכחים כלום מ-30 השנים האחרונות. מי שמקדשים את צורר היהודים ביבים שקרניהו כ"ביבי מלך ישראל" לא זוכרים כלום מבחירה, ולא אכפת להם מכלום – פרט לכך שהשונאים ייסבלו. זו בדיוק הבדיחה העתיקה על סוחר בשוק שהמלאך נגלה לו בחלום ואמר: מה שאתן לך, לאוייב שלך אתן כפליים. אמר לו הסוחר "האוייב שלי הוא בעל הדוכן ממול. תעקור לי עין אחת".
אני טוענת שיש טעות בקביעת סיבת המוות מנזקי עישון.
לרוב נוטים ליחס את התמותה מנזקי עישון לסיגריות.
לא בהכרח אדם שמת מנזקי עישון , מת מעשון סיגריות חמרות שנקבע כך לרוב.
גם באם האדם נהג לעשן מפני שמת.
לא בהכרח הסיגריא הרגה אותו באם גר באזור המפרץ למשל…
יש התכנות שאם ימפו את המתים מנזקי עישוןויבודדו את אלה שגרים באזורים מזהמים במיוחד, או עובדים באזורים מזהמים מיוחד, ימצאו הגיון לקבוע כשליש ממתים מנזקי עישון מתו מעשן שאינו עשן סיגריות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם