מגפת הקורונה היא מגפת האגואיזם

אילוסטרציה (צילום: tronand istockphoto)
tronand istockphoto
אילוסטרציה

אסור לנו להתעלם מהפיל שבחדר, מגפת הקורונה מסמנת בקווים ברורים את ההבדל בין האזרחים שמוכנים לתרום לחברה ולחוסנה לבין האזרחים שלא מוכנים ומעדיפים את האינטרס האישי הפרטי על פני האינטרס הכללי.

יצא לי לדבר עם כמה מתנגדי חיסונים וכמות הסיפורים העצמיים שלהם הצליחה להדהים אותי.

אסור להתעלם מהפיל שבחדר, מגפת הקורונה מסמנת בקווים ברורים את ההבדל בין האזרחים שמוכנים לתרום לחברה ולחוסנה לבין אלה שמעדיפים את האינטרס האישי על פני האינטרס הכללי

לדוגמה: מתנגדת אחת אמרה שמאד מוזר לה שבכל מקום בעולם ה"סיפור הזה של הקורונה" קיים, זאת אומרת, היא כל כך לא מאמינה בשום נתון ועובדה שאפילו מציאות שנמצאת בכל העולם, מציאות שמגובה במספרים ונתונים, לא מצליחה לשכנע אותה שזו האמת.

תופעת מתנגדי החיסונים/ מכחישי המגפה ניזונה משני מקורות עיקריים לפי דעתי:

1

השתלטות הרשתות החברתיות על השיח הציבורי. וחמור הרבה יותר מכך, השתלטות הרשתות החברתיות על התודעה הקולקטיבית של תרבות המערב ויצירת מציאות שבה אין אמת, אין עובדות, פוסט מודרניזם שיצא מכלל שליטה באופן קיצוני. פוסט מודרניזם שמביא אותנו לימי הביניים החדשים, ההמון מאמין בפיות, שדים וסיפורי סבתא בפייסבוק.

2

אגואיזם קיצוני של הפרטים בחברה המערבית. תפיסה של זכויות הפרט ואינדיבידואליזם קיצוני שבה לפרט יש זכויות בלתי מוגבלות. אותו סוג של ליברטריאניזם אמריקאי שמוביל לזכויות פרט קטלניות כמו הזכות לשאת נשק, מוביל את האדם הפרטי ברחבי העולם המערבי לתחושה שאסור למדינה להתערב בחייו האישיים, תוך התעלמות מכך שרק המדינה היא הגוף שמסוגל לדאוג לבריאותו, לחייו, לביטחונו האישי. התעלמות מכך שכל שרות ציבורי שעובר לידיים פרטיות סופו לנצל את האזרח הקטן, לגבות ממנו יותר כסף ולתת לו שירות יותר גרוע.

השתלטות הרשתות החברתיות על השיח הציבורי, וחמור הרבה יותר מכך, השתלטות הרשתות החברתיות על התודעה הקולקטיבית של תרבות המערב, יצרו מציאות שבה אין אמת ואין עובדות

וכך השילוב הקטלני הנ"ל מוביל אותנו למצב הנוכחי שבו חלק גדול מאד מהאוכלוסייה מתחסן נגד הקורונה אך חלק קטן ולא מבוטל מתנגד להתחסן. החיסון למעשה לא מצליח לחסל את המגפה כי החלק הלא מחוסן ממשיך להפיצה. ועל כך יש להוסיף את אי לבישת מסכות הפנים בישראל כתופעה די ייחודית לעולם המערבי.

נקודה חשובה נוספת היא כמובן האוכלוסייה הפגיעה ביותר למחלה, אוכלוסיית הזקנים. אותה מתנגדת חיסונים, שמהווה דוגמה מייצגת לאנשים שנתקלתי בהם, אמרה בצורה מאד גלויה שהם כבר זקנים, הגיע זמנם. זאת אומרת מה אכפת לנו מהזקנים, גם ככה יש יותר מדי מהם בעולם. אם המגפה פוגעת בהם זה לאו דווקא דבר שלילי. בין כה וכה אוכלוסיית הזקנים היא אחת מהאוכלוסיות הפגיעות והחלשות כך שמאד קל לוותר עליה ולפגוע בה.

מה שמעניין אותי הוא איך אותם מתנגדי חיסונים היו פועלים ומתנהגים אילו הקורונה הייתה פוגעת בעיקר בילדים. אני מרשה לעצמי להניח שכל אחד ואחת מהם, ללא יוצא מן הכלל, היו מתחסנים למרות כל החששות.

ועוד דבר חשוב, חלק גדול ממתנגדי החיסונים מכחישים את היותם מתנגדים וממציאים לעצמם כל מיני סיפורים ותירוצים שעוטפים את האגואיזם הטהור שלהם. פתאום יש הרבה אנשים רגישים, אלרגיים וכדומה.

מעניין אותי איך מתנגדי החיסונים היו נוהגים אילו הקורונה הייתה פוגעת בעיקר בילדים. אני מרשה לעצמי להניח שכל אחד ואחת מהם, ללא יוצא מן הכלל, היו מתחסנים למרות כל החששות

הפתרון היחידי הוא פגיעה כלכלית באותם מתנגדים שאין סיבה רפואית להתנגדותם. ללא תעודת התחסנות ישלמו מס נוסף שיגבה על ידי קופות החולים.

יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
הפעם המגיב עמית אדלר מאיר את בורותו בנושא החיסונים ומסיק מסקנות שגויות על בסיס הנחות לא רלוונטיות. כל החיסונים שמקבלים תינוקות וילדים הם חיסונים מסוג ראשון (וירוס מוחלש או מומת) וחיסוני... המשך קריאה

הפעם המגיב עמית אדלר מאיר את בורותו בנושא החיסונים ומסיק מסקנות שגויות על בסיס הנחות לא רלוונטיות. כל החיסונים שמקבלים תינוקות וילדים הם חיסונים מסוג ראשון (וירוס מוחלש או מומת) וחיסונים מסוג שני (חלבונים שונים) המעודדים את מערכת החיסון לייצר הגנה מפני הנגיף הרלוונטי.
אין אף חיסון ילדים מסוג שלישי, חיסון שליח (mRNA). החיסון היחיד שאושר לשימוש חירום בטכנולוגיה הזו זה לקורונה.
חיסונים סוג ראשון ושני עברו שנים מחקרים של יעילות ובטיחות ויש תמימות דעים בעולם לגבי יעילותם. הם גם חיסונים חזקים שאינם "דולפים". המחוסן לא נדבק ולא מדביק. על חיסון מסוג mRNA אין כלל הסכמה גורפת. ההסכמה הגורפת היא שהוא חיסון "דולף", בנוסף הוא גם לא נבדק לאורך שנים כמו שאר החיסונים לפניו. אף אחד בעולם לא יודע מהן השפעות ארוכות הטווח של חיסון mRNA כי לא עבר מספיק זמן. האישור לשימוש חירום ניתן ללא בדיקות ארוכות שנים. מאות מיליוני אנשים קיבלו זריקה שאף אחד לא בדק עד הסוף.
אבל זה לא מפריע לעמית אדלר להתייחס לחיסון הקורונה בקלות דעת כזו כאילו הכל בסדר איתו. כאילו זה שקית במבה שפותחים ואוכלים ברגע. אפשר לראות במערכת דיווח תופעות הלוואי האמריקאית (VAERS) איך בשנת 2021 טיפס גרף התלונות בצורה דרמטית והרוב המוחלט אלה דיווחים על חיסון הקורונה. "3-4 חיסוני קורונה", מה זה בקבוק קוקה קולה? אקמול? איזה זלזול ואיזו בורות משתקפת באמירה הזו. ובעיקר יהירות בסגנון ה"יהיה בסדר" הישראלי כל כך. והוא כותב על אחרים "פייק ניוז" כשכל התגובה היא פייק אחד גדול. כמה חוסר מודעות. שאלוהים יעזור לנו מהטיפשים.

לפי אתר משרד הבריאות, כל תינוק בישראל מקבל כמעט 20 סוגי חיסונים בשנה הראשונה לקיומו. 20 חיסונים בשנה... ופה מתלוננים על 3-4 חיסוני קורונה כאילו מדובר בקונספירציה לחיסול האוכלוסייה. צודק... המשך קריאה

לפי אתר משרד הבריאות, כל תינוק בישראל מקבל כמעט 20 סוגי חיסונים בשנה הראשונה לקיומו. 20 חיסונים בשנה… ופה מתלוננים על 3-4 חיסוני קורונה כאילו מדובר בקונספירציה לחיסול האוכלוסייה. צודק כותב המאמר, יש פה שילוב מנצח בין פייק ניוז לסופר אגואיזם

כמה נוח לשכוח שכל אותן אוכלוסיות קשישים ונכים שהמערכת כל כך חרדה פתאום לבריאותם הוזחו במשך שנים, קשישים מתים מקור בבתיהם ואין להם כסף לקנות תרופות, נכים צריכים לצאת על כיסאות הגלגלים של... המשך קריאה

כמה נוח לשכוח שכל אותן אוכלוסיות קשישים ונכים שהמערכת כל כך חרדה פתאום לבריאותם הוזחו במשך שנים, קשישים מתים מקור בבתיהם ואין להם כסף לקנות תרופות, נכים צריכים לצאת על כיסאות הגלגלים שלהם לכבישים להפגין ומתמודדי פוסט טראומה מתאבדים בהמוניהם.. מערכת בריאות שהוזנחה שנים… אבל הלא מחוסנים אשמים באגואיזם. אנשים שמעיזים להעלות ספק צודק על יושרת המערכת ודאגתה לאזרחיה ומסרבים להיות מוזרקים בכפייה כל חודשיים אשמים באגואיזם. גם עכשיו כשראש הfda, ראש הממשלה וכל מדען ורופא שתשאל יודו שאין היגיון אמפידיולוגי בתו הירוק, שהוא לא מגן מהדבקה ולא מפחית אותה, כשבעצם הודו שהדירו ציבור שלם, מנעו ממנו פרנסה וחיים נורמלים ושיסו בו ציבור אחר על סמך שקר מוחלט, ועדיין לא מחוסנים אשמים. עלייה חדה במתים צעירים מדום לב בשנה וחצי האחרונות, מסמכים חסויים עם חברת פייזר, הסתרות, השתקות ותעמולה שניזונה בעיקר מהפעלת לחץ ושקרים ואחרי כל זה עדיין הלא מחוסנים אשמים באגואיזם?

מגפת הקורונה עושה עימנו חסד. היא מסירה את המסכה מעל הפשיסטים. מעל הלאומנים. מעל שונאי הזרים והאחרים. כותב הפוסט, יונתן אורון, בהחלט נמנה על הקבוצה הפשיסטית. הרי מהי ההגדרה של הפשיזם: "ה... המשך קריאה

מגפת הקורונה עושה עימנו חסד. היא מסירה את המסכה מעל הפשיסטים. מעל הלאומנים. מעל שונאי הזרים והאחרים. כותב הפוסט, יונתן אורון, בהחלט נמנה על הקבוצה הפשיסטית. הרי מהי ההגדרה של הפשיזם: "המדינה עומדת בפשיזם כערך עליון – למדינה יש ערך מוסף מסכום חלקיה. המדינה דואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל למען העם ובשמו. לצורך זה מעניקים הפרטים לה את חירותם מרצון."
וזה החזון שמר אורון חולם עליו. זה אולי לא יפה לגלות בגיל 43 שאתה פשיסט, אך זו המציאות כפי שמתבטאת בפוסט הזה.

הפשיסטים מעניקים למדינה את חירותם. והמדינה בתמורה מעניקה להם תו ירוק. הפשיסט מסתובב בעולם ויכול להיכנס לכל מקום רק בזכות הסריקה. הפשיסט מעניק למדינה את הסמכות לסרוק אותו לטובת המדינה. לטובת הכלל.

לפשיסטים אין בעיה עם אלה שאין להם תו ירוק. מבחינתם הם האחר. והאחר לא קיים. את האחר יש להעניש. בהתחלה על ידי "מס נוסף שיגבה על ידי קופות החולים" ובהמשך? ההמשך ידוע. ההמשך התרחש רק לפני כמה עשרות שנים באירופה. הפשיסט גם מנדב אחרים להיות קאפו. הוא עצמו לא מתפלש בזוטות של "מס נוסף". את זה הוא נותן לקאפו לעשות. הכי קל להסתכל הצידה ולא לראות.

בפוסט הזה חושף מר אורון את בורותו בכל הנוגע לקורונה. לו היה מקשיב, שומע ולומד היה מבין כמה דברים על הוירוס, על המחלה, על החיסון והיה חוסך לעצמו התבזות בפוסט מופרך כזה. לפחות זכינו להכיר את דמות הפשיסט טוב יותר.
אך אורון לא קורא "רשתות חברתיות" הוא לבטח ניזון מהערוצים המסחריים שכל מה שהם יודעים זה לשדר שקרים והיסטריה.
לו היה עוקב בטוויטר היה מגלה שאין בעולם הסכמה על ה"חיסון" מסוג mRNA. חיסון שצריך לקחת 3 פעמים בשנה ולא מונע הדבקה, זה לא חיסון.
לו היה עוקב בפייסבוק היה קורא עשרות ומאות תופעות לוואי כתוצאה מה"חיסון".
לו היה קורא נתונים היה רואה שלא מת אף ילד מקורונה בשנתיים האחרונות אך כולם היסטריים לחסן ילדים.
לו היה מבין מי הם אנשי צוות הצט"מ שמחליטים עלינו היה קולט שעובדים עליו.
לו היה שואל מה קורה בעולם היה מגלה שאין מדיניות אחת מנצחת. וזו הישראלית היא אחת מהגרועות שבהן.
והכי חמור, יונתן אורון מתגולל על "מתנגדי החיסונים" שמוזנים על ידי פייק, כשהוא עצמו ממש כאן מפיץ פייק ושקרים: "החיסון למעשה לא מצליח לחסל את המגפה כי החלק הלא מחוסן ממשיך להפיצה". לו היה מסתכל על נתוני משרד הבריאות היה רואה שמי שמפיץ את הקורונה אלה הם המחוסנים מלא. אבל העובדות אף פעם לא מפריעות לאף פשיסט להפיץ את הרעל סביב.

הפשיסט לא תמיד מוכן להקריב את גופו למען המדינה, הוא בעיקר מוכן להקריב אחרים שלא מאמינים באמונה שלו. אנשים מסוגו של יונתן אורון הסתובבו ב 1933 ו 1934 ו 1935 ולא עשו כלום כשחוקים שונים נגד השכנים שלהם נכנסו לתוקף. הם לא עשו כלום, כי הם האמינו שהמדינה חשובה יותר. הם האמינו שמה שהמדינה מחליטה, זו האמת ויש לציית. אורון מייחל למדינה בו כולם יצייתו. והדרכון הירוק הוא אות הצייתן.

הפשיסט לא מוכן לקבל אנשים כמוני שלא מאמינים בממסד. לא מאמינים שהממסד פועל לטובת האזרחים. שלא מאמינים למילה מיוצאת מפיו של פוליטיקאי. עבור הפשיסט, המדינה היא מקור הסמכות העיקרי והיחידי. ואילו אני, לא חושב ככה. הסמכות היחידה על הגוף שלי ושל הילדות שלי היא עמוד השדרה המוסרי שלי.

משחקים היפותטיים של "מה היה קורה אילו הילדים היו חולים קשה", לא רלוונטיים. המציאות חזקה יותר מכל משחק. אני אשכרה בעצבים עכשיו. אנשים מסוגו של יונתן אורון עושים לי רע. הקלות שבה הפשיסט יוצא מהם היא מדהימה בעיני.

בימים אלה ממש בטיפול נמרץ באיכילוב נמצאת ידידה שלי בת 49 אחרי שעברה התקף לב. קרישי דם חסמו את העורקים והיה כפסע בינה ובין המוות. רק תגובה מהירה של הרופאים השאירו אותה בעולם הזה. היא שלושה חודשים אחרי הבוסטר. כמובן שהרופאים לא קושרים בין שלושת הזריקות לקרישי הדם שנוצרו. הם אובדי עצות ומחפשים את הסיבה. הם כמובן לא ימצאו אותה כל עוד לא יקשרו החסימה בלב ל"חיסון". וכמוה יש המונים. תופעות לוואי נוראיות שרק מי שלא מוכן לראות, לא רואה.

שני דברים אחרונים:
אני עצמי לא מחוסן. עברתי בקלות את הקורונה עוד ב 2020 ואין לי כל כוונה להתחסן. אם מר יונתן אורון רואה בי סכנה, הוא מוזמן להתחבר לפייזר באינפוזיה, לשים על עצמו שיריון ולבודד עצמו כמה שרוצה. רק שלא יטריד אף אחד עם ההיסטריה והפחדים שלו. יש כדורים טובים נגד חרדה.

ב 11/2021 שלחתי פוסט שנדחה על יד מערכת "זמן ישראל". בפוסט כתבתי את דעתי על הפשיסטים כמו יונתן אורון והמערכת לא היתה מוכנה לפרסם. כך שיש מצב שגם תגובה זו תיחמק ותצונזר. אסור להפיץ נרטיב אחר בתקופה הזו.

עוד 496 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // שבת, 29 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

לשכת נתניהו: הטענה שהציע את מערכת פגסוס עבור הישגים מדיניים שקרית

בתחקיר נטען שבן סלמאן התקשר לנתניהו וכי ישראל קיבלה אישור טיסה מעל סעודיה עבור התרת השימוש בפגסוס ● זוהר: אם מישהו בליכוד מקיים שיחות עם איילת שקד הוא טועה ● השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים: לא נחכה לאישור בנט כדי להקים מדינה ● ישראל חתמה על הסכם לרכישת חיסונים של Novavax ● פרשת אהוביה סנדק: תוגברה האבטחה סביב ראשת מח״ש קרן בר מנחם

עוד 24 עדכונים

גם זקנים מנסים להתחדש ולהתרענן

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בהקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי, חכם וגם משעשע ובעל איכויות ספרותיות. "לא, זאת בכלל לא ירידה" הגבתי, והבחורה הופתעה מתגובתי. ספק אם יכולה הייתה לרדת לסוף דעתי.

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. הצלחה נמדדת בעיניהם, מן הסתם, בתארים, בעמדות כוח ובמיקום גבוה בהיררכיה. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות של שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך, שחדלת מזמן להתחדש ואתה עושה שוב ושוב עוד מאותו דבר.

המשפטנית המנוחה פרופסור רות בן-ישראל הורישה לנו דוגמה מופתית ואמיצה של התמודדות עם אותה תחושה. היא הייתה, בין השאר, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וגם כלת פרס ישראל לחקר המשפט.

לפני כשנה הלכה לעולמה כמעט בת 89. עם פרישתה לגמלאות בשנת 2000 הייתה לפרופסור אמריטוס בפקולטה. בשנת 2005, בגיל 74, פרשה לחלוטין מכל עיסוק במשפטים ופנתה לציור ממוחשב של סיפורי המקרא. בשנים הבאות פרסמה ספרים, הציגה בתערוכות. בפרק האחרון בחייה עסקה גם בריקוד (במסגרת להקת קשישות), במוזיקה ובכתיבת שירה.

וכך היא הסבירה את ההסבה המקצועית הקיצונית:

"הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן, ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה".

לתפנית החדה בחייה התלווה (כצפוי) קושי רגשי הכרוך, כדבריה, בוויתור על מעמדה כדמות מובילה במקצועה הקודם ובמעבר לתחתית הסולם בעיסוקה החדש. היא שקלה את היתרון שבהתחדשות – מול החיסרון שבהתחלה מחדש.

"הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון, כתבה. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש, גברו על החשש מאובדן היוקרה המעמדית".

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך

בודדים עושים בזקנתם תפנית כה חדה, הסבה מקצועית של 180 מעלות. אבל לא מעטים מצליחים להתחדש בתחום עיסוקם הישן וליצור ניואנסים חדשים גם בגיל השלישי, וכבר נאמר שוב ושוב שיצירה היא מעיין נעורים.

העיתונאית-סופרת-מתרגמת רות בונדי המחוננת היטיבה להגדיר את טעמה וכוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים ברשימה שחיברה בהיותה בת 85 (הרשימה פורסמה לאחר מותה בגיל 94, כבר ציטטתי אותה לאחרונה, בהקשר אחר).

"שיגרה היא סתם פיהוק עד שמגיעים לזיקנה… השיגרה היא משענת, בטחון, ידידה בשעת צרה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים. הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

גם רות בונדי נרתעה ונזהרה מ"עוד מאותו דבר".

שנתיים חלפו היום, ואת עוד לגמרי אתי ואיתנו. נשארת ותישארי. מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה. רק נותר הגעגוע,…

Posted by Tal Bashan on Wednesday, November 13, 2019

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לא כאן המקום לדון בהרחבה בשאלה המורכבת. לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש.

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש

לעומת זאת, מחקרים רבים הצביעו על מאפיינים ייחודיים של יצירה לעת זקנה. הבולטים שבהם: הצטמצמות המרחב החיצוני והתבוננות מעמיקה פנימה, חתירה לפשטות וחסכון בקישוטים אמנותיים, הבעה אינטנסיבית, אדישות יחסית למוסכמות האסתטיות של התקופה.

רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)
רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)

על כך כותבים ד"ר מירי ורון והפרופסור אמיר כהן-שלו בספרם (המומלץ!) "על שפע היש הנמלט – שירה בזקנה, זקנה בשירה".

ויש מי שמצליחים להתחדש אבל נתקלים במחסום של גילנות (אייג'יזם בלעז), באותה דעה קדומה המתייגת אדם בהתאם לסטריאוטיפ של גילו. כך, למשל, התקשורת כמעט לא מתייחסת לתערוכות של אמנים שהוכרו מזמן כמובילים. מבקרי אמנות מניחים, כנראה: כבר ראינו והכרנו אותם. דיינו. כבר לא מצפים למצוא באמנותם ניואנסים ועומקים חדשים.

הכרתי מקרוב את מכת הגילנות בתחום התקשורת. שחיקה, התיישנות ואיבוד רלוונטיות אכן אורבים לכל מי שעוסק בתחום התזזיתי. תוחלת החיים המקצועית של טאלנטים בטלוויזיה (ולעתים גם ברדיו) אינה עולה, במקרים רבים, על 15 שנים.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות זה קורה בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם הסטריאוטיפי כארכאיים שזמנם עבר.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם כארכאיים שזמנם עבר

התופעה נפוצה למדי בעיתונות הדפוס. הנה, למשל, מעשה בכתבת, קולגה שלי לשעבר. היא ניחנה בכתיבה רעננה, קלילה וצבעונית כקצפת, אך חפה מוולגריות שנתפסה אז כסממן של "כתיבה צעירה". לעניות דעתי, קלילותה התאימה מאוד ל"ידיעות אחרונות". אבל בכירים העדיפו להטיל משימות על כתבים צעירים ממנה. "למה אתה דוחק אותי?" היא שאלה ישירות את רכז הכתבים. "עייפות החומר" הוא ענה חד וחלק.

האיש זכור לי כמי שהיה שקוע מאוד בגילוי כישרונות צעירים. אולי היה בזה גם עניין של אגו. הוא קיווה, מן הסתם, שהתגליות הצעירות ייזכרו לו ויירשמו על שמו. ספק אם טרח בכלל להכיר את כתיבתה הייחודית של אותה כתבת מקופחת. הלוא היא כבר התקרבה, אבוי! לגיל חמישים.

*  *  *

אני מנסה להיאחז באופטימיות ובדוגמאות מעודדות. אולי לגרש את הפחדים הנלווים להחלפת קידומת. אבל אי אפשר להתכחש כליל לאימת הזיקנה. במשך קרוב לשמונה שנים הייתי מתנדבת בעמותת "עמך" (המציעה סיוע חברתי ורגשי לניצולי שואה). זאת הייתה חוויה מאתגרת, מאלפת אבל גם מעציבה.

ומה הייתה האמירה הכי מדכאת (לטעמי) ששמעתי במהלך ההתנדבות? "זקנים, על מה יש להם לדבר?" אמרה לי בת 84. היא התאלמנה בגיל 80 אחרי 60 שנות נישואים, ומאז סבלה מכל רגע של לבד. בעידודו של בנה היחיד התחילה לבקר במתנ"ס, אבל ברחה משם במהירות. "כי מדברים שם רק על מחלות" אמרה. ואני חשבתי, מבועתת: "מה טעם בהמשך החיים כאשר אזלו כל הנושאים לשיחה ונשאר רק העיסוק במחלות?". הלוא כל פסיכולוג מתחיל יודע לומר שבגיל השלישי סם החיים הוא סקרנות. ההתעניינות במה שמעבר לצרותיך הפרטיות.

אני נזכרת במה שאמרה לי בראיון עיתונאי הפסיכולוגית והסופרת ניצה אייל ז"ל, שהרבתה לעבוד עם זקנים ולחקור את ההזדקנות והזקנה. לפני כשנתיים היא הלכה לעולמה. ההתפתחות הקוגנטיבית, כדבריה, אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אבל יש במקומותינו תופעה מצערת מאוד. אנשים רבים מקדימים לעזוב את הראש שלהם, לעתים עוזבים אותו עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם.

הסופרת והפסיכולוגית ניצה אייל ז"ל אמרה לי בראיון, שההתפתחות הקוגנטיבית אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אך יש אנשים המקדימים לעזוב את ראשם, לעתים עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם

הכרתי גם עמך חסרי השכלה ששימרו חיוניות גם בזקנתם. ובכל זאת, יש כנראה משהו באמירה התלמודית:

"תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים – חכמה נתווספה בהם, שנאמר: 'בשישים חכמה ולאורך ימים תבונה'. ועמי הארץ כל זמן שמזקינים טיפשות נתווספה בהם".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,022 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הירקון זורם ומוקצף לים

הגלובוס הירוק של השבוע הולך לראש עיריית ירושלים משה ליאון, שהחליט לפתוח מחדש את הדיון על הבנייה ההרסנית ברכס לבן ● הגלובוס השחור ניתן למזהמי הנחלים, שסיפקו השבוע תזכורת עגומה למה שקורה כשגשמים חזקים פוגשים תשתיות כושלות ● והטיפ: נותרו ימים ספורים להשתתף במבצע ספירת הציפורים הארצית

עוד 720 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מִילִּים 118

וורדל מחזיר אותנו למקד את מבטנו במילה אחת. בלי קונטקסט. בלי פוזיציה. בלי קונוטציות. בלי פרשנות. בלי ספינים. וכשכולנו עושים את זה ביחד, בלי חשיבות עצמית, בלי מיסטיקה, בלי אסטרטגיה, רק בשביל הכיף, אז לפחות לדקות אחדות אנחנו שוב רקמה אנושית אחת חיה

עוד 1,467 מילים

למקרה שפיספסת

מכירת סוף כהונה

הסדרי הטיעון המקלים עליהם חתם מנדלבליט - ללא בקרה ציבורית או צורך לתת דין וחשבון לציבור - תואמים את כלל כהונתו: התכופפות מתמשכת בפני פוליטיקאים שסרחו, תוך גרימת נזק חמור לעקרון השוויון ולשלטון החוק ● גם הודעתו של היועמ"ש לסנגורי נתניהו על הפסקת המו"מ להסדר טיעון אינה מסמנת סוף פסוק בפרשה ● ומילה על אתי כרייף והופעתה אמש ב"עובדה" ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
"...ומעל לכל: הטמעת המסקנה, הן בקרב הציבור והן בקרב הפוליטיקאים, כי נבחר ציבור משוכלל מספיק, הרוקם מבעוד מועד תוכנית למנות לצמרת מערכת אכיפת החוק מועמדים שיש להם חולשות, כלפיו או בכלל –... המשך קריאה

"…ומעל לכל: הטמעת המסקנה, הן בקרב הציבור והן בקרב הפוליטיקאים, כי נבחר ציבור משוכלל מספיק, הרוקם מבעוד מועד תוכנית למנות לצמרת מערכת אכיפת החוק מועמדים שיש להם חולשות, כלפיו או בכלל – עלול להצליח בתוכניתו."

זיקוק נהדר של סיפור המטלית והנוכל.

עוד 1,377 מילים ו-1 תגובות

ישראל וטורקיה - האם הצינה בין שתי המדינות מפשירה?

בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור – מצרים, סעודיה, האמירויות וכאמור גם ישראל.

בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור

דבריו של הנשיא ארדואן בדבר ביקור צפוי של הנשיא יצחק הרצוג בטורקיה בחודש הבא (שלא הוכחשו בישראל) מהווים את שיאה של המגמה בה חזינו בחודשים האחרונים.

קדמו לכך, כזכור, סיומה המהיר של פרשת מעצר בני הזוג הישראלים בטורקיה, שיחות הטלפון בין הנשיא ארדואן ועמיתו הישראלי הרצוג, ושיחת הטלפון הנדירה בין שרי החוץ (הטורקי דרש בשלומו של לפיד שחלה בקורונה).

המהלכים הללו ממחישים את ההבנה באנקרה, כי עקב הבידוד הטורקי באזור, ולנוכח הארכיטקטורה האזורית המרשימה שנבנתה בעשור האחרון והקשיים מבית של ארדואן (כלכלית ופוליטית), מתבקש מאמץ לחמם את מערכות היחסים הקרירות עם מספר מדינות מפתח באזור.

באנקרה מבינים כי הבידוד הטורקי באזור, הארכיטקטורה האזורית המרשימה שנבנתה והקשיים מבית של ארדואן – מחייבים מאמץ לחימום מערכות היחסים הקרירות באזור

ההבהרה האמריקאית לפיה וושינגטון איננה תומכת בפרויקט השאפתני – East Med Pipeline –  נסכו עידוד באנקרה, שמא ניתן להסב לעברה (ודרכה) תוכניות יצוא של גז ממזרח הים התיכון.

איך ישראל צריכה להגיב? האם להיענות לחיוכים ולמסרים? ואם כן, האם בתנאים מסוימים?

ובכן, עקרונית ערוצים פתוחים עדיפים על פני היעדר דיאלוג בין הדרגים המדיניים הבכירים בשתי המדינות, ובמיוחד לנוכח מעמדה ומשקלה של מדינה כטורקיה. אולם, בשנים האחרונות נקודות המחלוקת בין המדינות העמיקו עד מאד, ואף קיבלו, בעיקר מן הצד הטורקי, ביטויים פומביים חריפים.

המחלוקת מתמקדת בסכסוך הישראלי–פלסטיני ובהתנהלות הטורקית מול החמאס; במקומו של האסלאם הפוליטי באזור (וממשלו של ארדואן נושא אותו בגאון); ואל מול מערכת היחסים ההדוקה שהתבססה בשנים האחרונות בין ישראל, יוון, קפריסין ומצרים, כולל סביב הקמתו של פורום הגז האזורי, שלמעשה ממחישים את "מידורה" של אנקרה ממערך הבריתות שנוצקו באזור.

בנסיבות הנוכחיות שומה על ישראל להתנהל לאורם של מספר עקרונות:

  • מצבה האסטרטגי של ישראל ומרחב התמרון המדיני שלה משופרים. מבחינה זו המקח וממכר מול אנקרה צריך להתנהל בנחת ובאורך רוח.
  • חימום דו השיח המדיני עם אנקרה אסור שיבוא על חשבון מערכות היחסים הקרובות והאמון הרב שהושג עם יוון וקפריסין.
  • המחלוקת בסוגיה הפלסטינית תישאר בעינה, כולל האופן בו טורקיה רואה את החמאס. אולם, נוכחותם (הפעילה) של בכירי החמאס בטורקיה; הפעילות הטורקית המוגברת בירושלים; והרטוריקה החריפה (והפוגענית) כלפי ישראל (ובעיקר מצידו של הנשיא ארדואן) חייבים לקבל מענה ראוי, שישרת את האינטרסים הישראלים.
  • הפוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה ראוי (ובלתי נמנע) שיעלה על שולחן הדיונים בין המדינות. אולם מאליו ברור, שתנאי הכרחי לדיון מעשי בהקשר זה תלוי במידת האמון שנוצרת, או משתקמת, בין שתי המדינות, ומדובר בתהליך ממושך שלא נבנה במחי כף אחת.

בשורה התחתונה, חשוב לזכור, כי מדובר במדינה מרכזית באזור, עם רלוונטיות שלה לסוגיות מרובות, שנוגעות לאינטרסים ישראליים חיוניים. מבחינה זו, אם ניתן לגשר על הפערים והמחלוקות ראוי לעשות כן, ולו בכדי לבחון האם ועד כמה ניתן לאתר מחדש מפגשי אינטרסים בין ישראל וטורקיה, שבשנים האחרונות התמסמסו. חשוב גם לזכור את היקף הסחר העשיר בין המדינות ואת הקשרים האזרחיים, התרבותיים ואף ההיסטוריים.

כמדינה מרכזית עם רלוונטיות לסוגיות שנוגעות לאינטרסים ישראליים חיוניים, ראוי לנסות לגשר על המחלוקות עם טורקיה, אם ניתן, ולו כדי לבחון מחדש מפגשי אינטרסים

ישראל מצויה, כפי שתיארנו, בצומת אסטרטגית נוחה, ומשום כך חיוני מאד לבחון בחיוב את האיתותים מאנקרה, אולם באופן שיענה על האינטרסים החיוניים שלה, ומערך היחסים המרשים שכוננה באזור בשנים האחרונות.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 539 מילים
עודכן לפני 7 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

דווקא גנץ, ולא בנט, הוא זה שפועל להכשיר מאחזים

המתנחלים לא מבינים מה קפץ על גנץ, שהיה עד כה די עוין כלפיהם, אבל הם גם לא ממהרים לקבל אותו כאביר ההתנחלויות החדש ● פרסום ראשון: מזכ"ל מפלגת העבודה קורא לגדי איזנקוט להתמודד על ראשות המפלגה ומאתגר שוב את ההנהגה של מרב מיכאלי ● וליצמן קפץ על מכירת החיסול של מנדלבליט, שמוכר במחירי הפסד רגע לפני סיום הכהונה ● פרשנות

עוד 1,275 מילים ו-1 תגובות

אף על פי שהיא פועלת הרחק מתחת לרדאר הציבורי, הרכב ועדת השמות הממשלתית, כמו החלטותיה, מהווה מקור למחלוקת מתמשכת מאז קום המדינה ● הרגישות המיוחדת סביב מתן שמות ליישובים ולמקומות גאוגרפיים אינה מפתיעה: מדובר במאבק סמוי ברובו אך רווי יצרים - על ההיסטוריה, הזהות, הבעלות, הזיכרון והתודעה הקולקטיבית של תושבי הארץ ● דעה

עוד 1,289 מילים

מצרים מתחילה לשנות את יחסה להכחשת שואה

לפני שבוע אימצה עצרת האו"ם החלטה ישראלית נגד הכחשת שואה ● אחד התומכים בהחלטה היה השגריר המצרי לאו"ם, ימים ספורים לפני שמצרים ציינה בפעם הראשונה את יום השואה הבינלאומי ● בתוך כך, רוחות המלחמה במזרח אירופה מאיימות לפגוע בכלכלה האמריקאית: ארה"ב מאיימת בסנקציה טכנולוגית תקדימית, אך היא עשויה לחזור אליה כמו בומרנג ● פרשנות

עוד 871 מילים

הקורונה הורגת: בשנה שעברה, כמו ב-2020, נרשמה תמותה עודפת גבוהה בכל העולם ● שיטות הערכה שונות מציגות מספרים שונים, אבל כולן מראות שבזמנים ובמקומות שבהן התחלואה בקורונה עלתה, התמותה הכללית גדלה ● הסגרים לא עזרו אבל החיסונים הורידו את התמותה ● ובמדינות עם מערכת בריאות כושלת, כולל ארה"ב, נרשמה התמותה הגבוהה ביותר, ולא רק מקורונה

עוד 3,094 מילים

עיתון הבית של המנהיג העליון של איראן פרסם השבוע איום של בכיר ח'ותי נגד ישראל, בעקבות מתקפות המורדים על איחוד האמירויות ● בישראל לא הגיבו לאיום, אבל פוקחים עין על הזירה בתימן, במיוחד לנוכח אמצעי הלחימה הזורמים לשם מאיראן ● פרשנות

עוד 560 מילים ו-1 תגובות

משרד הבריאות: תלמידים שחלו בקורונה לא יידרשו להיבדק במשך 60 ימים מהחלמתם

מנדלבליט סגר את החקירה נגד השוטרים שרדפו אחר אהוביה סנדק ● ליצמן חתם על הסדר טיעון - יודה בהפרת אמונים בפרשת לייפר, וייגזר עליו מאסר על תנאי ● בנט על נתניהו: "כשהבין שלא אאפשר לו לגרור את ישראל לבחירות, הוא ממש איים - 'אני אפעיל עליך את כל המכונה שלי, את הצבא' ● בית הדין לעבודה ביטל את השביתה שעליה הכריזה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד

עוד 45 עדכונים

"הוא נשאר כדי להגן על הקהילה היהודית"

הוא שלח את בנו לארה"ב עוד בשנות ה־50, התעקש להישאר באיראן אחרי המהפכה האסלאמית כדי לסייע לקהילה היהודית – והוצא להורג בכיתת יורים ● עורכת מדור הצילומים ברשת אן־בי־סי חושפת את הסיפור הנשכח של סבא שלה, חביב אלגניאן, מנהיגה החילוני של הקהילה היהודית באיראן: "הוא עזר ליהודי איראן לעלות לארץ הרבה לפני המהפכה"

עוד 1,008 מילים

הוועד הורה לעובדים להחרים את השופטת שמונתה לבדוק את התלונות

מעקב הנהלת הרכבת מינתה שופטת לבדוק עשרות תלונות של עובדים על התעמרות שיטתית מצידה של הסמנכ"לית ורד פרוינד ● אולם השבוע הצהיר ועד העובדים כי מדובר ב"מהלך מכור" והנחה את העובדים להימנע משיתוף פעולה עם השופטת ● יו"ר הוועד גילה אדרעי: "זה חלק מהמאמץ הכללי להפחיד, כדי שתזכרו מי יכול לפגוע בכם" ● הנהלת הרכבת: "יבוצעו שינויים והתאמות בתהליך לפי הצורך"

עוד 769 מילים

"אבא, זה נכון שאתה אדם רע?"

לרשויות המקומיות, שירותי הרווחה ולמערכת המשפטית אין את הכלים להתמודד עם הסתה מצד אחד ההורים, שעשויה להביא לניתוק קשר מוחלט ● ארגוני נשים טוענים ש"ניכור הורי" הוא כלי אסטרטגי שמכסה על התנהגות אלימה, מנגד נטען כי גם נשים סובלות מהתופעה ● במקרה הטוב מופנות המשפחות לטיפול אצל גורמים פרטיים: "זה סיוט כי אני ממש מזהה שינויים בהתנהגות הילדה שלי"

עוד 1,467 מילים ו-1 תגובות

יפעת שאשא-ביטון: התנהלות אגרסיבית - לא בבית ספרנו

במשרד החינוך פועלים להוצאת צווי מניעה ● משרד הבריאות מכחיש את הטענה כי שרון אלרעי-פרייס לחצה על יפה בן דויד להתנגד לביטול הבידודים; "ספינים שמטרתם להכפיש" ● נחמן אש אישר מתן חיסון רביעי לבני 18 ומעלה הסובלים ממחלות רקע ● ארדואן: הנשיא הרצוג יגיע לביקור רשמי בטורקיה בפברואר - ייתכן שהביקור ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה