ועדת חקירה ממלכתית או פרלמנטרית? תחת הכסות של "אובדן אמון הציבור במערכת המשפט ובעומד בראשה" מתבשל לו מהלך ליכודי לחקיקת חוק, אשר יחייב כי אירועי ה-7/10 יחקרו בוועדה פרלמנטרית מיוחדת, ובה בלבד. זו הצעה אשר מה שמעניין בה הוא המבנה המוזר בו היא נבנתה. והשאלה היא – מדוע נדרש הליכוד למנגנון כה מסובך כדי להשיג תוצאה פשוטה כל-כך?
לכאורה, אם באמת היה הליכוד חושב כי העם איבד את אמונו באובייקטיביות מערכת המשפט, הרי שאין פשוט מלפנות לציבור ולשאול אותו במשאל עם. אבל האופציה הזו לא עלתה, והמעניין הוא כי היא לא עלתה גם מתוך האופוזיציה.
ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.
למונח "תרבות" יש משמעויות רבות ומגוונות. ניתן להגדירו כמכלול תפיסות, אמונות וערכים המייחדים קבוצה מסוימת. אך מעבר לכך, התרבות כוללת גם את הידע, הסמלים והמשמעויות המגולמות באמצעי המדיה השונים, כגון ספרים, מוזיקה, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ואפילו המדיה הדיגיטלית המתפתחת.
התרבות אינה רק דרך ביטוי אומנותית או אינטלקטואלית – היא השפה שבאמצעותה בני האדם מבינים את עולמם, יוצרים זהות אישית וקולקטיבית, ומנהלים דיאלוג עם חוויות חייהם.
ד״ר אלדד שידלובסקי הוא ראש החוג בפועל לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.
המהפכה המשפטית היא הכרח. היא נובעת מהצורך החיוני להתאים את סוג המשטר להשגת היעד – סיפוח שטחים. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בלי לנטרל את בג"ץ ו"בצלם", לעקר את מוסדות אכיפת החוק והמנגנונים הדמוקרטים ולהטיל פיקוח על החשיבה.
השלב לריבונות בשטחים חייב לעבור כשהדמוקרטיה אינה מהווה עוד עצם בגרון. ראוי לבלום את האנרכיה שהדמוקרטיה מייצרת כחטוטרת טורדנית המכשילה את גאולת הארץ. בנימין נתניהו השרדן הבלתי נלאה הפנים שהדבר עולה בקנה אחד עם שמירת שלטונו.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מר גבריאלי. יש לך טעות בנקודה מהותית "החברה החרדית של היום ברובה היא ציונית". ממש לא. רק לפני שבוע נשא הרב דב לנדא, ראש הפלג הליטאי והמנהיג הרוחני של מפלגת "דגל התורה" שלה 4 חברי כנסת נאום מסית נגד הציונות ונגד חיוב החרדים להפוך לציונים. כלומר – 4 חברי הכנסת של דגל ביום תחילת כהונתה של הכנסת (לפני שינויי החוק הנורבגי) הם לא ציונים. הלאה – במפלגת "אגודת ישראל" היו ביום תחילת כהונת הכנסת ה-25 ארבעה חברי כנסת נוספים. אחד (גולדקנופף) שליח הרבי מגור – לא ציוני, אחד (אייכלר) שליח הרבי מבעלז – לא ציוני. אחד (פרוש) שליח החסידויות הקטנות – לא ציוני. האחרון, שליח הרבי מויז'ניץ – לא ציוני.
במועצת חכמי התורה של ש"ס חברים רבנים לא ציונים, שמגדירים עצמם כאלה. מבחינת ההגדרה הציונית של חברי הכנסת – היא לא ברורה לי באופן מלא. בהנחה שחלק מחברי הכנסת של ש"ס מגדירים עצמם לא ציונים, הרי שההנחה שלך מוטעית.