תשמעי, קראתי ואין לי הרבה מה להוסיף. את צודקת. ועל זה נאמר: סו וואט! הבעיה היא לא בקבלת האישור שאנו צודקים או לא. הבעיה היא שבלתי אפשרי להתווכח עם אף אחד,שכן המילה "צדק" או המילה "אמת" הן לחלוטין עניין של פרשנות סובייקטיבית. תלוי את מי שואלים. בעולמנו, אתה יכול להתעלם לחלוטין מעובדות, גם היסטוריות וגם מדעיות ולהחליט על עובדות אחרות לחלוטין, אפילו כאלו מומצאות או דמיוניות ולהחליט שהנה מצאת את האמת האבסולוטית ועכשיו לכו תתווכחו איתי על מי צודק. כשלוקחים "אמת" שכזו ועוד מוסיפים לה חתימת אישור של "מומחים" כאלה ואחרים, בדומה לאישורם של אותם 400 מומחים ש"צדקו" באישורם למבצע הכושל, והרי לך אמת חדשה שאחרים לא חשבו עליה ועכשיו לך תתווכח איתה. היום, רואים את זה בכל פינה אשר פונים אליה, במיוחד כשהתקשורת משמשת חותמת גומי לאג'נדות כאלה ואחרות, ולראייה, אתה שומע יותץר ויותר ציטוטים שנשמעו במהדורת החדשות אמש מפי "מומחים", אין כמעט מקום לדעה הפרטית הבלתי משוחדת, אחרי שבדקת, בחנת, ראית ונכחת בעצמך לדעת. לך תתווכח עם הבלתי ניתן לויכוח. ואנה אנו באים? למצב שבו כבר לא איכפת, שלא לומר התעייפנו, הכחות אזלו, וכל מה שהבנאדם רוצה זה לשבת בשקט תחת גפנו ותחת תאנתו, לשתות כוס תה, לקרוא איזה ספר ולהאזין למוסיקה ראויה, רק תעזבו אותי בשקט. אתם וה"אמת" שלכם. חג שמח.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם