התמונה של הנאשם נתניהו יושב על כיסא בחוף הים, מוקף במאבטחים, היא ארטיפקט אחד בסדרה אינסופית של ארטיפקטים שכולם יחד מהווים קמפיין נירנור (סוג של התעללות רגשית, מניפולציה פסיכולוגית שנועדה לערער את בטחון קורבנה בשפיותו, גזלייטינג) מתמשך. כזה שנועד להפוך את התוקף לקורבן ואת הקורבן לתוקף.

הקורבנות תמיד היתה הצד האפל של הישראליות. הביביזם לקח את הצל הזה והפך את הפתולוגיה לאידאולוגיה. נתניהו הוא הקורבן האולטימטיבי. היהודי הנרדף על ידי גלגולים שונים של רשע מטאפיזי: מהמצרים, היוונים, הרומאים, הספרדים, הגרמנים, ועכשיו מתנגדיו הפוליטיים.

הקורבנות תמיד היתה הצד האפל של הישראליות. הביביזם לקח את הצל הזה והפך את הפתולוגיה לאידאולוגיה. נתניהו הוא הקורבן האולטימטיבי. היהודי הנרדף על ידי גלגולים שונים של רשע מטאפיזי

זו משמעות השאלה שנתן ארתור פינקלשטיין לנאשם נתניהו במתנה, האם אתה יותר יהודי או יותר ישראלי. הישראליות ביקשה למחוק את תודעת הקורבנות של הגלות. החלוצים שעלו מאירופה בכו בלילה בשקט לתוך הכרית על ההורים והאחים שנספו בשואה, אבל נשכו את שפתם ולא העזו להתקרבן בפרהסיה. את ילדיהם גידלו להיות צברים.

הצברים גדלו, וניגבו את הדם של חבריהם מפניהם במלחמה, אבל גם הם לא העזו להתקרבן. יצחק רבין לא לבש באותו רביעי לנובמבר ארור אפוד מגן כי אפוד מגן זה להתקרבן. ומחנה השלום לא יצא למלחמת חרמה נגד המחנה הפוליטי שעשה את זה, כי להאשים זה להתקרבן.

בתמונה המהפנטת הקורבן מביט בתוגה אל הים כמו אילוסטרציה למזמור תהלים:

"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן".

מאבטחיו הרבים עומדים סביבו, תזכורת לצופים – שגם בלי לראות את האיום, ובלי שהוא אפילו יהיה קיים, הרי הוא שם.

צריך להבהיר, לעתים יש יתרונות עצומים בלהיות קורבן. קורבנות יכולה להיות כמו קלף ג'וקר מוסרי שמאפשר לחרוג מחוקי המוסר הרגילים שחלים על כולם. קורבנות עלולה להיות עמדת שליטה. ולכן מי שעוסקים בנרנור נוהגים לשלוט בקורבנות שלהם על ידי היפוך מניפולטיבי של התפקידים.

כך עושה לנו ראש המשטר, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. פעם אחר פעם אנחנו שומעים שהמיליונר, שלא לומר מולטי-מיליונר, שחי מעל עשור על חשבון משלם המיסים, הוא נכה כלכלי שבקושי סוגר את החודש. הלב מתכווץ, עוד רגע אנחנו מרימים למיליונר גמ"ח.

מיקי זוהר לקראת ההצבעה בועדת הכספים: "לא רוצים להגיע למצב שנתניהו מחפש איך לגמור את החודש"

האזינו לראיון המלא: https://t.co/uEKPCfVSjp#נכוןלהבוקר @zoharm7 @GLZRadio

— ישי שנרב (@IshayShnerb) June 23, 2020

השר דודי אמסלם טוען במליאת הכנסת: יש מלצרים שמרוויחים יותר מראש הממשלה. אגב שכר הברוטו של ראש הממשלה עומד על כ-54,000 ש"ח. pic.twitter.com/qAXf9fOi7V

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) November 4, 2020

וכך הוא מסדר לעצמו מחיקת חוב של מיליון ש"ח למס הכנסה רטרואקטיבית 11 שנה אחורה, כשבמדינה שנשבע לה אמונים והתווה את מדיניותה באופן ריכוזי חסר תקדים – יש מיליון מובטלים. אבל הוא הקרבן. הם חמוצים.

כך הוא דורש ומקבל להעביר לאומה שידורים שקריים בלב משבר חמור, ללא שאלות מעיתונאים. אבל מגדף ומסית ומשמיץ את התקשורת שהם משקרים.

לעתים יש יתרונות עצומים בלהיות קורבן. קורבנות יכולה להיות קלף ג'וקר מוסרי המאפשר לחרוג מחוקי המוסר שחלים על כולם. היא יכולה להיות עמדת שליטה. שליטה בקורבנות שלהם ע"י היפוך מניפולטיבי של התפקידים

כך הוא מאשים אזרחים שהם מפיצי מחלות, ומפיל את האחריות על התפשטות הקורונה בלעדית על אזרחים, אבל בעצמו, הוא וחברי הקואליציה שלו, מפרים פעם אחר פעם, בליל הסגר ובמקרים אחרים את ההנחיות והחוקים. הכנסת מלאה נדבקים, אבל הציבור אשם. אליו מתקשרים מכל העולם כדי ללמוד.

כך הוא מאשר מכירת צוללות מתקדמות ומטוסים מתקדמים על דעת עצמו לכאורה תוך ניגוד עניינים, אבל האזרחים שדורשים ועדת חקירה הם בוגדים ואנרכיסטים. הרי אבאל'ה עובד מסביב לשעון! איך אתם מעזים להפגין?!

נתניהו עושה צעד נוסף לעבר הקיסרות, עם החזרי מס, ארוחות שף, מטוס פרטי – למה לעצור כאן? או לחילופין – מה? איזה מיתון? לא שמענו על שום מיתון הhttps://t.co/7cSc8Cd4n3 pic.twitter.com/UlHOop5v7K

— כלכליסט | Calcalist (@calcalist) June 23, 2020

בקמפיין נרנור הציבור – לא משנה כמה כסף וכח ומאבטחים יש לנאשם, הוא תמיד במרכז, והוא תמיד הקורבן. ובגלל הפתולוגיה הזו של הקורבנות בחברה הישראלית, אין רגישות סבירה להבדלים מהותיים ביחסי כח.

וכך אנשים תופסים מצב שבו אזרחים מפגינים מול מעון ראש הממשלה, אחד המקומות המאובטחים בעולם, כשווה למצב שבו מפגינים מול הבית של אזרח פרטי חסר הגנה כמו גונן בן יצחק. הרי אלו מפגינים ואלו מפגינים. זה בית וזה בית. סימטריה מזוייפת משטיחה במניפולציה פערי כח.

מצב בו אזרחים מפגינים מול מעון רה"מ, אחד המקומות המאובטחים בעולם, נתפס כשווה למצב שבו מפגינים מול בית אזרח פרטי חסר הגנה כגונן בן יצחק. הרי אלו מפגינים ואלו מפגינים. זה בית וזה בית. סימטריה מזוייפת משטיחה פערי כח

כך נדמה לאנשים שזה הגיוני שחברת כנסת תתבע אזרחית ועיתונאית שמותחת עליה ביקורת, כשאותה אזרחית לא יכולה לתבוע אותה כי יש לה חסינות. או שגוף עם כיסים עמוקים שממומן מכספי ציבור ישתיק ביקורת של אזרחים עם תביעות השתקה על סכומים אסטרונומיים שאין לאזרחים מהשורה.

הצילום של הקרבן והים הוא כל מה שיש לנאשם להציע. זה העבר. זה ההווה. זה העתיד.

ולכן הוא מבקש עכשיו אבטחה לעשרים שנה. כקשיש בן 90 ומעלה הוא מתכנן להמשיך לשבת ככה.

מעבר לגבולות התמונה, במציאות, מיליון מובטלים, מאות אלפי תלמידים בבית, קשישים נטושים, דיכאונות והתאבדויות. הוא לא רואה אותם. ולא יראה אותם לעולם.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.