ממש כמו המחנה הליברלי בישראל, הדמוקרטים בארה"ב לא מבינים איפה הם חיים ואיך עושים פוליטיקה במקום הזה. הם מברכים את עצמם על כך שלא חטפו תבוסה ניצחת בבחירות האמצע ב-8 לנובמבר, ורואים בזה סוג של ניצחון. עוד ניצחון כזה והם ימצאו את עצמם במקום העגום של מחנה השינוי בישראל, כאשר פראי אדם עומדים להבעיר את הבית על יושביו.
הדמוקרטים בארה"ב מברכים את עצמם על כך שלא חטפו תבוסה ניצחת בבחירות האמצע ב-8 לנובמבר, ורואים בזה סוג של ניצחון. עוד ניצחון כזה והם ימצאו את עצמם במקום העגום של מחנה השינוי בישראל
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בהתחשב בכך שהדמוקרטים הפסידו את השליטה בבית הנבחרים ולא הצליחו לנצל באמת את המלחמה המאוד לא פופולרית של הרפובליקאים בהפלות, החגיגה מעידה כמה נמוכות היו הציפיות שלהם מעצמם. זה שוב מזכיר את הקמפיין העלוב של המרכז-שמאל בישראל, שברח מכל אמירה, שיחק בונקר וקיווה לתיקו – למרות שהיה לו נשק משובח בארסנל.
הדמוקרטים הצליחו אמנם להוסיף לעצמם מושב בסנאט בפנסילבניה, שם הם התמודדו מול מועמד חלש בדמות ד"ר מחמט עוז, אזרח טורקי התומך ברודן בארץ מולדתו, שבעצם לא גר במדינה והיה מנותק מבוחריה – אבל בסך הכל, במניין הקולות לסנאט בארה"ב כולה הם דווקא הפסידו בפער קטן. פשוט היה להם מזל בשליש הספציפי של הסנאט שעמד לבחירה הפעם (סנאטור משרת 6 שנים ובחירות יש כל שנתיים).
בבית הנבחרים, שבו כל מושב עמד לבחירה כל פעם, הדמוקרטים הפסידו ב-54 מיליון מול 51 מיליון – פער של 3%. יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי איבדה בזאת את משרתה והרפובליקאים עומדים להשתמש ברוב (האמנם דחוק) שזכו בו כדי להתנגד אוטומטית לכל חקיקה של הנשיא ג'ו ביידן (ממש כמו הימין בישראל – אותה התנהלות מופקרת ומחפירה), לנהל חקירות נגדו (ונגד בנו), ולהשבית את השירותים הפדרליים היכן ומתי שרק ניתן.
"הצלחה" דמוקרטית דומה לזו ב-2024 תושיב בבטחה את הנשיא לשעבר דונלד טראמפ – או את המושל הרפובליקאי של פלורידה רון דסנטיס – בבית הלבן.
החגיגה של הדמוקרטים מעידה כמה נמוכות היו ציפיותיהם מעצמם. זה שוב מזכיר את הקמפיין העלוב של המרכז-שמאל בישראל, שברח מכל אמירה, שיחק בונקר וקיווה לתיקו – למרות שהיה לו נשק משובח בארסנל
כדי להצדיק את צהלותיהם, הדמוקרטים אומרים לעצמם שמפלגתו של הנשיא המכהן נוטה להיפגע בבחירות האמצע – שמתקיימות שנתיים אחרי וגם שנתיים לפני הבחירות לנשיאות (שמלוות כל פעם בבחירות לשני בתי הקונגרס ולרוב מביאות הצלחה למפלגתו של מי שנבחר לנשיא). וזה נכון: בחירות 2022 היו פחות גרועות לדמוקרטים מאשר התבוסות שלהם ב-1994 וב-2010.
עם זאת, לפעמים מפלגתו של הנשיא דווקא מצליחה. זה נוטה להתרחש לאחר אירועים גדולים – למשל ב-2002 כאשר הציבור התלכד סביב הנשיא ג'ורג' וו. בוש בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר כשנה לכני כן. כך אמור היה להיות גם השנה, שהיא גם חריגה, ממספר סיבות.
ראשית, הייתה ההגזמה המטורפת של הרפובליקאים בכך שגרמו לביטול פסקת בית המשפט העליון מ-1973 שאסרה על איסור על הפלות. בתחבולות אין קץ הביאו הרפובליקאים ליצירת רוב שמרני בעליון, תוך הרדמת הציבור בהבטחות שקריות שלא יגעו בהפלות כי הרי העניין מזמן הוכרע. כעת, במהירות שיא, מחצית המדינות אסרו (או הגבילו) הפלות, והדבר לא פופולרי להדהים. רוב גדול בציבור, רוב עצום בקרב נשים, ואפילו בוחרים רפובליקאים רבים מתנגדים. זה היה צריך להביא לעונש הרבה יותר גדול.
שנית, טראמפ עדיין בסביבה, מגייס את הבסיס שלו אבל מעצבן את כל השאר – ואלה שני שלישים מהציבור. נשיאים לשעבר צפויים להיעלם באלגנטיות אל הרקע וכתיבת הזיכרונות, אבל לא כך טראמפ. ההתערבות הרבה שלו בבחירות 2022 והריצה שלו ב-2024 היו צריכים להניע את הדמוקרטים לקלפיות.
שלישית, היה מאמץ חצוף של אגף טראמפ במפלגה להריץ מועמדים לתפקידים ספציפיים במדינות – מושלים, תובעים כלליים, מזכירי מדינה – שיהיו ממוקמים היטב כדי לפעול לביטול הפסדי בחירות עתידיות של רפובליקאים. הם לא טרחו אפילו להסתיר את התוכנית הזו, ומדובר במתקפה יותר חריפה על הדמוקרטיה אפילו ממה שהימין בארץ מתכנן (אוי לאצבעות שכך מקלידות). למרבה המזל, רוב המועמדים הללו הפסידו, וזו באמת ההצלחה העיקרית – אבל לתופעה החסרת תקדים הזו היו אמורות להיות השלכות הרבה יותר קיצוניות.
טראמפ עדיין בסביבה, מגייס את הבסיס שלו אבל מעצבן את כל השאר – ואלה שני שלישים מהציבור. נשיאים לשעבר צפויים להיעלם באלגנטיות אל הרקע וכתיבת הזיכרונות, אבל לא כך טראמפ
הרפובליקאים לא היו מאפשרים ליתרונות כאלה לחמוק – בדיוק כפי שנתניהו היה עושה מטעמים מכתבי אישום (זהים לשלו) נגד בני גנץ או יאיר לפיד. בתרחיש הפוך, ההתקפות ההיסטריות היו מגיעות לכל מסך, שלט חוצות ובית במדינה. התקשורת השמרנית הייתה מצליפה פרופגנדה רועשת במוחו של כל צופה דרך עיתונאי-דמה (כמו טאקר קרלסון ברשת התעמולה פוקס) שהם בעצם דוברים רהוטים, שקרניים, יעילים ואכזריים באופן שטני להדהים. הדמוקרטים לא עושים דבר מכל זה.
הדמוקרטים יכלו לנהל קמפיין אגרסיבי שיבטיח שכל אמריקאי ידע שהרפובליקאים בונים מנגנון לגניבה שיטתית של בחירות. באמצעות פרסומות מתוחכמות ברשתות החברתיות אפשר היה לפרט את התוכנית הרפובליקאית לדכא את הצבעת המיעוטים ולבנות לעצמם רוב אוטומטי מבחינת מספר המושבים, בשיטות בזויות של שרטוט מניפולטיבי של מחוזות בחירה. הרפובליקאים הם רמאים, פשוטו כמשמעו (עד לפני כ-50 שנה הדמוקרטים היו היותר גרועים, אגב) – ואמריקאים לא אוהבים רמאים.
הדמוקרטים יכלו להזכיר לכל אמריקאי שהרפובליקאים הם הסיבה שאין איסור על נשק קטלני במיוחד ובגללם כל ניסיון לרסן את טירוף הרציחות בנשק – ייחודי בעולם המפותח – הוא כמו עקירת שיניים. הם יכלו להזכיר לכל אמריקאי שחוק הבריאות אובמה-קייר, שרק מעטים רוצים בביטולו, יבוטל גם יבוטל אם לרפובליקאים יהיה רוב בסנאט.
הרפובליקאים לא היו מאפשרים ליתרונות כאלה לחמוק – בדיוק כפי שנתניהו היה עושה מטעמים מכתבי אישום (זהים לשלו) נגד גנץ או לפיד. בתרחיש הפוך, ההתקפות ההיסטריות היו מגיעות לכל מסך
הם היו יכולים להזכיר לכל אמריקאי שה"זהירות הפיסקלית" שהרפובליקאים מתהדרים בה היא שקר מוחלט, ושהם אחראים לרוב החוב הלאומי, בין היתר בגלל הורדות מס לעשירים – במדינה המפותחת הכי לא-שיוויונית בעולם, בגללם.
הם היו צריכים להפציץ את האמריקאים בצביעות המטורפת סביב סירוב הרפובליקאים לערוך שימוע למועמדו של הנשיא ברק אובמה לעליון ב-2016 בטיעון המופרך לפיו הנשיא אינו יכול למנות שופט עליון בשנת בחירות – אלא אם כן הנשיא הזה הוא טראמפ (כחודש לפני בחירות 2020). האמריקאים (לצערי בניגוד לחלק ניכר מהישראלים) אינם אוהבים צביעות.
הם היו יכולים פשוט לשדר כל דבר שנאמר אי פעם על ידי הסנאטורים טד קרוז, לינדזי גרהאם או מיץ' מקונל – כי האופי הכל-כך נחשי (אם לא לטאתי) של בכירי הרפובליקאים הוא נכס נדיר שגם הוא בוזבז.
הדמוקרטים יכלו לעשות כל זאת ועוד, אבל מדובר היה בקמפיין שלילי, והם עדינים מדי בשביל דבר שכזה. זו בעיה שהדמוקרטים חולקים עם עמיתים ליברליים בכל העולם, כולל בישראל. הרי עומדים למנות כאן פושעים ממש לעמדות מפתח, להבעיר את המדינה ולהצעיד אותה אל חורבן די ודאי, והקמפיין הדפוק והזחוח של לפיד אמר בעיקר ש"באנו לעבוד".
השמאל (מרכז) היה פעם אזור החיוג של המהפכנים הרדיקליים, אבל הוא מייצג כעת את המשכילים והשאננים. הם מתאבלים על הטמטום כביכול של ההמונים, אבל חסרים את האנרגיה, הדחף והקילר אינסטינקט לסחוף אותם.
הדמוקרטים יכלו לעשות כל זאת ועוד, אבל מדובר היה בקמפיין שלילי, והם עדינים מדי בשביל דבר שכזה. זו בעיה שהדמוקרטים חולקים עם עמיתים ליברליים בכל העולם, כולל בישראל
כמו מחנה השינוי בישראל, הדמוקרטים מתמודדים עם דרקון רושף אש, והם באים לקרב חמושים בקנקן של יין רוזה ופלטת גבינות. זה מעורר רחמים, אבל יותר עלינו מאשר על הפוליטיקאים העלובים.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכותב שכח לציין שבארהב הגורם מספר אחד להצבעה זאת הכלכלה. כמו שנאמר
It's the economy, stupid. במצב של אינפלציה של 8 אחוז לשנה ומחיר גלון דלק סביב ה-4.50 דולר זה נס שהדמוקרטים לא הפסידו את הסאנט והצליחו לנצח בבחירת המושלים במדינות שיהיו קריטיות לבחירות ב2024. כן הרפובלקאנים יפתחו בחקירות נגד הנשיא ביידן אבל בהפרש של 5 מקומות הנזק יהיה קטן יחסית. הלוואי שבישראל היו מצביעים אנשים בכמות כזאת כמו בארהב עבור שימור הדמוקרטיה ושמירת הזכויות של הנשים