באחד מימי א' האחרונים, בשעת בוקר מוקדמת, בעודי יושבת במיטה, עדיין בפיג'מה, מאזינה לחדשות הבוקר, כוס קפה ראשון ביד, החלטתי שהגיע הזמן לפיג'מה חדשה. חיש מהר החלפתי מלבושיי ושמתי פעמיי לעבר הקניון הקרוב. שם, חשבתי לעצמי, אמצא בוודאי את מבוקשי.
בחנות הראשונה אליה נכנסתי, רשת ידועה להלבשה תחתונה, ניגשה אליי מוכרת נחמדה. "במה אוכל לעזור", שאלה אותי בקולה הערב. "אני מחפשת פיג'מה" עניתי. היא הצביעה לעבר הדוכן שעליו הועמסו ערמות של פיג'מות. "בבקשה", אמרה והמשיכה לעבר הקונה הבא. לרגע קט חשבתי שהיא התבלבלה, כול הפיג'מות על הדוכן היו מעוטרות בדמויות מסרטי דיסני, פו הדוב, מיני ומיקי מאוס, נסיכת הקרח ועוד דמויות שהספקתי כבר לשכוח. הסתכלתי סביב לוודא שאני במחלקת הנשים ולא הילדים, אכן, מחלקת נשים.
המוכרת הצביעה לעבר דוכן הפיג'מות. לרגע חשבתי שהיא התבלבלה, כול הפיג'מות שם היו מעוטרות בדמויות מסרטי דיסני. הבטתי סביב כדי לוודא שאני במחלקת הנשים ולא הילדים. אכן, מחלקת נשים
הצצה קטנה למחלקת הגברים הבהירה שכול הפיג'מות הן בבדים כהים, ללא עיטור ילדותי כלשהו. רגע, בזווית עיני קלטתי, תלויה על קולב, פיג'מה עם דמותו של סופרמן. נו, אתם יודעים, לגברים הגיבורים. כמו שאתם מבינים, מהחנות יצאתי ללא בגד ללילה.
למה מעצבי אופנה מתעקשים על אינפנטיליזציה של הנשים? ולמה אנחנו מתלבשות כמו ילדות? האם זו דרך להמעיט מכוחנו? להשאיר אותנו כילדות?
לאורך השנים אופנה מבטאת הלך רוח בחברה. בשנות השישים, עת התחילה המהפכה המינית, נשים צעירות התחילו ללבוש חצאיות מיני כביטוי לשחרור והתרסה נגד נורמות לבוש מקובלות.
טרנד אופנת הפאנק בשנות השבעים הגיע כתגובת נגד לתנועת "האהבה והשלום" של שנות השישים. הפאנק הפך לסמל אנטי ממסדי, תרבות נגד ואינדיבידואליזם. נשים אנגליות ואמריקאיות, שפעלו במאה ה-19 למתן זכות בחירה לנשים, הקימו את התנועה הידועה, הסופרז'יסטיות. הן נהגו ללבוש בגדים בשילוב הצבעים: זהב, סגול, לבן וירוק. הצבעים הפכו סמל למאבק שלהם.
כיום, שוררת מגמה נוסטלגית באופנה. במסגרתה מתחוללת אינפנטיליזציה של הנשים. זה בא לידי ביטוי בבגדים עם דמויות מסרטים מצוירים. אופנה שמחזירה אותנו לתקופת הילדות חסרת דאגות. החיים היו פשוטים, היה כיף. יחד עם זאת חשוב להבין שלהיות "ילדה" – אין פירושו להרגיש רק שמחה וחוסר דאגה. זו גם דרך לקחת מאיתנו את כוחנו.
הצצה למחלקת הגברים הבהירה שהפיג'מות בבדים כהים, ללא עיטור ילדותי. בזווית עיני קלטתי, על קולב, פיג'מה עם דמות סופרמן. נו, לגברים הגיבורים. למה מעצבי אופנה מתעקשים על אינפנטיליזציה של הנשים?
החודש חל יום האישה הבינלאומי. מנתוני הלמ"ס ונתונים אחרים שהתפרסמו, עולה כי מעמד הנשים בארץ לא השתפר ובחלק מהפרמטרים גם נסוג.
- בישראל חיות כ-5 מיליון נשים. בדיוק מחצית מהאוכלוסייה, כ-70% מהן מעל גיל 18.
- תוחלת החיים שלהן הוא כ-85 שנים. הן חיות יותר מהגברים אבל חולות יותר.
- כ-600 אלף נשים רשומות במשרד הרווחה, כ-20% יותר מאשר גברים.
- יש פי 3 נשים מגברים שחוו אלימות, ניצול והזנחה במשפחה ונרשמו במשרד הרווחה.
- נשים חשות בדידות יותר מגברים.
- נשים משכילות יותר מגברים, אבל רק 34% מועסקות בהייטק.
- שיעור התעסוקה הכללי של נשים כ 58%, שליש מהן, במשלחי יד נשיים מסורתיים, מקרב המנהלים, רק כ- 30% הן מנהלות.
- קיים פער משמעותי בשכר בין גברים ונשים. נשים מרוויחות 30% פחות מגברים. לאורך השנים הפער גדל. פערי השכר הם בין הגבוהים בעולם בין המדינות המפותחות. רק 63% מהנשים מרוצות משכרן, לעומת 73% מהגברים.
- לפי דו"ח ה-OECD, הפער בין נשים וגברים בישראל בשכר הוא השני בגודלו בקרב 44 מדינות.
- שיעור הנשים שנפגעו מעבירת הטרדה מינית הוא פי 6 משיעור הגברים. מרבית המוטרדים מינית הן נשים בנות 20-34. 25% מהן נפגעו במקום העבודה.
- רק 30 נשים מכהנות בכנסת ישראל. 3 שרות בממשלה והשאר חברות כנסת.
- רק 15 נשים מכהנות כראשות רשויות מתוך 250. במועצות של הרשויות מכהנות רק 18% נשים.
- לפי דו"ח של ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום האחרון בשוויון בין נשים וגברים.
המדדים שהשתפרו השנה ביחס לשנים קודמות הם בעיקר: השכלה ותוחלת חיים. אבל במדד של תחושת הביטחון חלה ירידה.
במצב הנשים בישראל חל שיפור איטי מאוד במהלך השנים. אבל בעתות משבר כמו הקורונה או מלחמה, חלה התדרדרות במצבן והן בעיקר אלה שמשלמות את המחיר. המדד הראשוני שנפגע בעת משבר הוא המדד הכלכלי. המקום הראשון שבו רואים את ההתדרדרות הוא התעסוקה.
לפי דו"ח של ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום האחרון בשוויון בין נשים וגברים. בעתות משבר כמו הקורונה או מלחמה חלה התדרדרות במצבן והן בעיקר אלו שמשלמות את המחיר
מלחמת חרבות הברזל, לפי דו"ח שרות התעסוקה, השפיעה דרמטית על מספר דורשי התעסוקה ובמיוחד על הנשים. הרבה יותר נשים נרשמו בשרות התעסוקה מאשר גברים, בעיקר בגלל שבענפים שנפגעו מהמלחמה מועסקות יותר נשים. אבל התופעה קיימת גם בענפים אחרים וההנחה היא שמדובר באימהות לילדים מתחת לגיל 18.
נשים נאלצו להישאר בבית ולטפל בילדים, בעיקר בגלל שהמיגדור המסורתי של התפקידים ההוריים עדיין קיים בתקופתנו. הוכחה לכך קיימת בתקופת הקיץ, שבה יותר נשים מובטלות. זה קורה מאחר שהן נשארות בבית בהיעדר מסגרות לילדים. נשים נושאות בנטל כבד יותר בעתות משבר, זה אתגר שהחברה הישראלית חייבת להתמודד עמו.
מצבנו לא טוב גם במדדים נוספים, ראו לדוגמה את המצב במשרות הבכירות, במשרדי הממשלה. לאחרונה פסק בג"ץ כי הממשלה מפירה את הוראת המחוקק לייצוג הולם במשרדי הממשלה, בכך שהיא לא ממנה נשים לתפקידי מנכ"ליות. בית המשפט העליון הורה לממשלה לתקן מצב זה תוך חצי שנה.
מכול האמור לעיל, עולה תמונה מדאיגה של חוסר שוויון מובנה.
נשים משכילות יותר מגברים, משתכרות פחות מגברים ומועסקות בשיעור נמוך יותר מגברים. לצערנו, הן מיוצגות פחות בממשלה, בכנסת וברשויות המקומיות.
בישראל קיים מדד מגדר, שבוחן מגמות בהתפתחות אי שוויון מגדרי בישראל.
המדד מראה כי הפער המגדרי גדל עם השנים.
עולה תמונה מדאיגה של חוסר שוויון מובנה. נשים משכילות יותר מגברים, משתכרות פחות מגברים ומועסקות בשיעור נמוך יותר מגברים. לצערנו, הן מיוצגות פחות בממשלה, בכנסת וברשויות המקומיות
ביום 08.03.25, חל יום האישה הבינלאומי. בכול העולם חגגו את היום המיוחד הזה בדרכים שונות. יש מדינות שהוכרז בהם יום חופש לכול המשק, יש מדינות בהן רק הנשים קבלו יום חופש.
השנה ציינו באו"ם 30 שנה ל"הצהרת בייג'ינג". ההצהרה נחשבת למגילת הזכויות של הנשים בעולם. הגדירו בה את הזכויות של נשים וילדות ואף קבעו יעדים במגוון נושאים. על ההצהרה חתמו 189 מדינות וביניהן ישראל.
מדינות שחתמו עליה, התחייבו לפתח תוכניות פעולה לתיקון ולשינוי המצב. בדו"ח שפרסם השנה האו"ם, לרגל 30 שנה מאז הצהרת בייג'ינג, עולה מצב מדאיג במיוחד. כול מדינה רביעית בעולם דיווחה על נסיגה חמורה בזכויות נשים. משייכים את הנסיגה בזכויות הנשים למשברים שהעולם עובר. קורונה, מלחמות, מצב כלכלי רע.
רק 87 מדינות מונהגות על ידי נשים. כול 10 דקות נרצחת בעולם אישה או ילדה על ידי בן זוגה או משפחתה. רשתות חברתיות ו-AI מפיצים סטריאוטיפים מזיקים. הפער הטכנולוגי הקיים בין גברים ונשים מגביל את ההזדמנויות העומדות בפני הנשים.
המוטיב שנבחר השנה באו"ם, ללוות את יום האישה הבינלאומי ולפעול על פיו, הוא "האצת תהליכים".
בעולם הבינו שהשינוי המתבקש במעמד הנשים קורה לאט מדי וכי יש להאיץ את התהליכים לקראת השוויון. יש לפעול לסגירת פערים, להגדלת ייצוג פוליטי ולהבטחת חינוך שווה. יעשו את זה באמצעות השקעה בדור הצעיר, הילדות ונשים צעירות, מתוך הבנה שהן העתיד.
רק 87 מדינות מונהגות בידי נשים. כול 10 דקות נרצחת בעולם אישה או ילדה בידי בן זוגה או משפחתה. רשתות חברתיות מפיצות סטריאוטיפים מזיקים עליהן. הפער הטכנולוגי בין גברים ונשים מגביל את הזדמנויותיהן
.לכבוד יום האישה בארץ הוזמנו לאירועים שונים כדי לציין את החגיגה.
נחשפנו כולנו לפעילויות ייעודיות ברשויות המקומיות. שבוע מיוחד צוין ברשתות החברתיות, בהרצאות ותוכניות ספורט לנשים. המשרד לשיווין חברתי הוציא פוסטים ברשתות החברתיות שמהלל ומפאר את הנשים. מקומות עבודה חילקו מתנות וארגנו טיולים מפתים בחו"ל.
בכנסת ישראל התכנסה הוועדה לקידום מעמד האישה והדוברים נשאו הצהרות מבטיחות. עמותות ושדולות הגיעו להשתתף ולהציג את מצב הנשים. במליאת הכנסת נשאה השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה נאום חוצב להבות.
ואז, כשהסתיימו החגיגות, קמנו למחרת בבוקר, עדיין עם הפיג'מה וכוס הקפה במיטה, ואנו שואלות את עצמנו, מה השתנה? התשובה, איך נאמר בעדינות, לא משהו. ומה אנחנו יכולות לעשות? קודם כול ולפני הכול, להיות מודעות לנושא. לקרוא טוב טוב את הנתונים למעלה, לזכור אותם כול יום כשקמים בבוקר.
ואז אפשר להתחיל בדבר קטן, לא לקנות פיג'מה עם פו הדוב. השאר יבוא, נקווה.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכתבה מעלפת ועצובה בנתונים שלה. לצערנו העתיד יהיה עצוב עוד יותר, כי עם מפלגות שמרניות וימניות מאד בארץ והעולם, הסיכוי שמעמד הנשים ישתפר הולך ויורד.
חזרנו עשרות שנים לאחור בכל מה שקשור לזכויות נשים. אני גם לא יודע אם הנתונים, כוללים את הנשים במגזר הדתי/חרדי והמגזר הערבי.
אני לא מאמין בהאצת תהליכים. תהליכים צריכים להיבנות מלמטה, בחינוך גם במוסדות החינוך וגם בבתים ובקהילות. ראינו שהניסיון של הנשיא אובמה, להאיץ תהליכי דמוקרטיזציה במדינות בלי מסורת של דמוקרטיה, נחלו כשלון חרוץ. השינוי צריך להיות פוליטי לגמרי. נשים צריכות להצביע למפלגות ולמנהיגים, שיהיו מחויבים לנשים הלכה למעשה. למשל שיבוץ מועמדים ברשימות המועמדים בשיטת הריץ'-רץ'- בן ואחריו בת וחוזר חלילה. ראינו במלחמה, איזה כוח יש לנשים גם להנהיג וגם להילחם. לעומן הנשים שמייצגות אותנו בכנסת, שהן בדיחה עצובה של עליבות ומחסור חמור בחמלה.
הכוח בידי הנשים וגם בידי הגברים. אני בטוח שבבחירות הבאות, אתן עדיפות מוחלטת למפלגות ציוניות, שזכויות הנשים חרוט על דגלן.