אחת לכמה שבועות, לפעמים אחת לשבוע, מתפרסמת ידיעה על פגיעה מינית בילדות וילדים. לאחרונה היתה זו החשיפה של החסידים שנוצלו על ידי בנו של האדמו"ר מגור, ואחריה הותר לפרסום שמו של שלום חזן, רב קהילה בירושלים שפגע בילדים בבית הכנסת.
ואני רוצה להתבונן על הכתבות האלה ממקום טיפה שונה.
ראשית, העובדה שיש הרבה פרסום על קהילה כזו או אחרת, לא מעיד שהמקרים האלה נפוצים שם יותר. זה מעיד שדווקא בקהילות האלה הסיפורים האלה מפורסמים יותר ויוצאים יותר החוצה, להבדיל מהקהילות היותר "ליברליות" (כמו חוג לתיאטרון למשל).
זה קורה בכל קהילה, ויכול להיות בכל בית. ללמד את הילד להגיד "לא!" "זה הגוף שלי" זה נחמד, אבל זה לא ימנע את הפגיעות האלה. והסיבה לכך מאוד מאוד פשוטה:
מערכת יחסים של ניצול מיני היא בהכרח מערכת יחסים של יחסי כוחות. איך אמרנו כשהיינו ילדים: "זה לא כוחות!" ילד יכול להגיד "לא, זה הגוף שלי" לחבר שלו ששווה לו בכוח ובמעמד. זה הרבה הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי, לעמוד מול אדם מבוגר ממנו, גדול ממנו פיזית, בעמדת כוח עליו ובעמדת השפעה עליו. נוסיף על זה שמי שמנצל גם משתמש במניפולציות כדי לשכנע, להפחיד ולהקטין את המנוצלים שלו.
מערכת יחסים של ניצול מיני היא מערכת של יחסי כוחות. ילד יכול להגיד "לא, זה הגוף שלי" לחבר ששווה לו בכוח ובמעמד. הרבה יותר קשה לעמוד מול מבוגר יותר, גדול יותר פיזית, שנמצא בעמדת כוח והשפעה
במערכת יחסים כזו זה "לא כוחות" ואין לילד שום אפשרות לעמוד מול זה.
מה שיכול ליצור איזון הוא הנוכחות הפיזית והמנטלית של ההורים והקהילה. וגם זה מורכב. נוכחות פיזית של ההורים יכולה לעזור ולמנוע. העניין הוא שבחוגים/ישיבות/בית הספר וכו', ההורים לא נוכחים פיזית ופה אנחנו מכניסים את הנוכחות המנטלית (הרגשית). הורים שמצלחים להנכיח את עצמם בנפשו של הילד שולחים אותו מוגן יותר מפני ניצול ופגיעה. איך הוא מוגן יותר? מכיוון שילדים שיש להם נוכחות הורית מנטלית משדרים את זה החוצה, הם משדרים הרבה פחות פגיעות וכאילו אומרים לעולם "משגיחים עלי".
איך עושים את זה? צריך לאפשר לילד לדבר. כי ה"שומרים עלי" זה בעצם "יש לי מישהו שמקשיב לי".
שימו לב! לא אומרים לי מה לעשות, לא אומרים לי מה נכון ומה לא נכון. מקשיבים לי.
הקשבה של ההורים היא אחד הבסיסים לאיזון מערכת יחסי הכוח של הפוגע והנפגע.
ילדים שיש בחייהם נוכחות הורית מנטלית -משדרים את זה החוצה. כאילו אומרים לעולם: "משגיחים עלי". זה בעצם "יש לי מישהו שמקשיב לי". לא אומרים לי מה לעשות, לא אומרים לי מה נכון ומה לא. מקשיבים לי
ואז זה לא משנה אם זה המורה, בן הרב, או אפילו הרב עצמו. בבחירת הקורבן הוא לא יבחר את הילדים שמשדרים "מקשיבים לי", ויהיה לו יותר קשה לעשות עליהם מניפולציות פיזיות ורגשיות.
בנוסף ילד שמקשיבים לו יהיה בתחושה שהוא יכול לספר להורים שלו דברים תוך כדי שיחה. כשההורים מקשיבים, הילד יוכל להבין מה נכון ומה לא נכון ויוכל לשאול את הוריו לגבי דברים שהוא לא בטוח בהם.
הרבה מעבר לערך של תוכן השיחה והתובנות, הילד יקבל כוח רק מעצם קיום השיחה. ואם יעבור סדנה בחוג לתאטרון, בה יבקשו ממנו להוריד חולצה או מכנסים, הוא יוכל להיות הרבה יותר יציב בדעתו, ואם לא, לפחות לשתף את הוריו ולהתייעץ איתם מה לעשות. וזה! זה מה שילווה אותו כשהוא עומד מול הפוגע ויקטין את הסיכון לפגיעה.
שחף בן-שלום הוא פסיכותרפיסט משפחתי, מכשיר מדריכי הורים ויועצים זוגיים, פעיל חברתי, ומייסד פרוייקט "סירות הצלה" למניעת התעללות בילדים
הלקח של בנימין נתניהו ממחדל 7 באוקטובר הוא, שביכולתו להמשיך באותה דרך שהובילה למחדל. ככל שהמחדל עמוק יותר הוא מתעקש להעמיק אותו. בורח מהצורך הדחוף ללמוד את שורשי המחדל, לתקן אותם ולבנות מחדש את מערכות הביטחון של ישראל.
פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ומינוי שר חסר כל ניסיון ביטחוני, רק מעיד על המשך ההיצמדות לדרך שהובילה לזוועות טבח שמחת תורה. כי מה כבר יכול להשתבש עם שר ביטחון חסר ניסיון באמצע מלחמה?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לפחות הייתם מאזנים כתבה זו עם דעות נוספות.
אין כל התייחסות לכשלון העצום של כל מערכות הכיטחון שידעו, חזרו לישון ולא עשו שום דבר להתגונן. הפיקוד הבכיר היה צריך לעוף ביוזמתו כבר בבתאריך 8.10.2023. בשביל זה לא צריך וועדות חקירה. הם לא שינו את הפרדיגמה שהביעה לאסון וממציאים שיטות לחימה שמאפשרת לאויבים לשוב ולהתארגן מחדש שוב ושוב. הם גם ממשיכים במינויים כדאשתקד.
כמה שקרים, חצאי אמיתות ועובדות לא מבוססות.
אין שום בעיה עם ועדת חקירה, יש בעיה לחקור תחת אש ויש בעיה עם זהות אנשי הועדה (שמאל רדיקלי במקרה של ועדה ממלכתית, או ימין ריאלי במקרה של ועדה ממשלתית). אגב, להבדיל מהמשתמע משמות הועדות, בראשונה לא יושבים מלכים ובשניה לא יושבת הממשלה. כל הויכוח הוא על מי ימנה את אנשי הועדה, שמאל רדיקלי שמהווה מיעוט בעם ורוב בעליון, או ימין שפוי שמהווה רוב בעם.
אכן כן, ולא רק. וועדת חקירה ממלכתית תקח לפחות שנה של עבודה מאומצת לאיסוף עדויות, ריכוזן, והפקת לקחים בידי חברי הוועדה.
כלומר שנה של המשך המצב הנוכחי, ויישום ההמלצות, שתמיד יהיה חלקי ביותר כי מרבית התוצאות ימוסמסו, יקח חודשים רבים עד שנים. בינתיים המערכת הנוכחית תמשיך בכשליה.
בלי זריקת הנאשם מכל המדרגות, פיזור הכנסת והליכה לבחירות בתוך ארבעה חודשים לכל היותר, מדינת ישראל נמצאת על מסלול התרסקות בהאצה, כך שאי החלפת השלטון במיידי מובילה לחורבן וודאי. גם אם יישארו שברי מדינה מבחינה גיאוגרפית, דמוגרפית ושלטונית, זו כבר לא תהיה מדינה מתפקדת (כבר כיום התפקוד לא משהו), ויתכן מאד שיתקיים מצב של מאבק קיום יום יומי של אותם שברי מדינה בפני התקפות מחוץ ואולי אף מפנים.
השבעה באוקטובר תפס אותנו לגמרי לא מוכנים: מבחינה צבאית, פוליטית וחברתית. תוך שעות ספורות התעשת הצבא, אך לדרג הפוליטי לקח מספר חודשים להתעשת. מי שהבין מייד שהוא נקרא לדגל היה העם: אזרחים ואנשי צבא לשעבר שמיהרו למקומות שהותקפו, חתרו למגע עם האויב וניסו להציל ככל יכולתם צעירים בפסטיבל נובה ומשפחות בעוטף עזה ובערים שהותקפו.
שעות לאחר מכן ולאחר שיצאנו מההלם של "איך זה קרה?" התגייסו חלקים רבים ב"להקה" של העם לעזור בכל מה שאפשר. תרומות של בגדים, צעצועים, רהיטים וכל מה שנזקקו לו המפונים הרבים כדי להקים בתים ארעיים במקום חדש. עזרה מתמשכת הייתה בקטיף בדרום ובצפון המותקפים כדי לעזור להציל את היבול, התגייסות למען החיילים בארוחות, מקלחות בשטח, עזרה בשיקום העסק אחרי המילואים, עזרה לנשים שנשארו בבית ועוד. כל זאת בהתנדבות מלאה ותוך תחושת שליחות חזקה של שמירה על העם. אנו, א.נשי בריאות הנפש טיפלנו בעשרות אלפי פניות של אנשים, נשים, ילדים ובני נוער שהיו במצוקה.
נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, ששיטות הטיפול שלה נסמכות על תיאוריות פסיכואנליטיות ובראשן התיאוריות של פרויד ושל יונג, על תיאוריות משפחתיות וחברתיות, כמו גם על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. מחברת הספרים "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור). צילום: מלי ארואסטי
בשבועות האחרונים, עם התגברות המתיחות בכל הגזרות, ובמיוחד בגזרה הצפונית, הפוקוס מופנה באופן טבעי וברור לנפגעים הישירים של המלחמה: התושבים המפונים, החיילים והעסקים הקורסים. בתוך הכאב העצום שחווה החברה הישראלית, קל לשכוח את הנפגעים השקופים של המלחמה הזאת – משפחות החולים והמאושפזים בבתי החולים.
כשאנו שומעים על בתי חולים העומדים בפני קריסה בשל העומסים האדירים, כדאי שנזכור את המשפחות שכבר מלוות את יקיריהן בבתי החולים זמן רב לפני שהמלחמה פרצה.
שימי גשייד הוא מנכ"ל רחשי לב. מכהן בתפקידים חברתיים מגוונים, המחברים בין מגזרים וקהלים שונים. בנוסף מנהל את ארגון "חברים" האחראי על תפעול מערך השירות האזרחי, המשלב את צעירי המגזר החרדי במסגרות שירות לאומי-אזרחי.
שובו של מכחיש האקלים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
האם עידן הקרח שחזו בשנות ה-70 כבר חלף?
האם האחוזה שקנה בארי סואטורו (ברק חוסיין אובמה) ב-Martha's Vineyard כבר כוסתה במים – על-פי תחזיותיו של המיליארדר בעל המטוס הפרטי אל גור?
ומה הקשר בין אביזרי דיג שזרוקים במים לבין האקלים?
"אני חושבת שהתמכרנו לשנאה. ושנאה היא כמו סם"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם