אחת לכמה שבועות, לפעמים אחת לשבוע, מתפרסמת ידיעה על פגיעה מינית בילדות וילדים. לאחרונה היתה זו החשיפה של החסידים שנוצלו על ידי בנו של האדמו"ר מגור, ואחריה הותר לפרסום שמו של שלום חזן, רב קהילה בירושלים שפגע בילדים בבית הכנסת. 

ואני רוצה להתבונן על הכתבות האלה ממקום טיפה שונה. 

ראשית, העובדה שיש הרבה פרסום על קהילה כזו או אחרת, לא מעיד שהמקרים האלה נפוצים שם יותר. זה מעיד שדווקא בקהילות האלה הסיפורים האלה מפורסמים יותר ויוצאים יותר החוצה, להבדיל מהקהילות היותר "ליברליות" (כמו חוג לתיאטרון למשל).

זה קורה בכל קהילה, ויכול להיות בכל בית. ללמד את הילד להגיד "לא!" "זה הגוף שלי" זה נחמד, אבל זה לא ימנע את הפגיעות האלה. והסיבה לכך מאוד מאוד פשוטה:

מערכת יחסים של ניצול מיני היא בהכרח מערכת יחסים של יחסי כוחות. איך אמרנו כשהיינו ילדים: "זה לא כוחות!" ילד יכול להגיד "לא, זה הגוף שלי" לחבר שלו ששווה לו בכוח ובמעמד. זה הרבה הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי, לעמוד מול אדם מבוגר ממנו, גדול ממנו פיזית, בעמדת כוח עליו ובעמדת השפעה עליו. נוסיף על זה שמי שמנצל גם משתמש במניפולציות כדי לשכנע, להפחיד ולהקטין את המנוצלים שלו. 

מערכת יחסים של ניצול מיני היא מערכת של יחסי כוחות. ילד יכול להגיד "לא, זה הגוף שלי" לחבר ששווה לו בכוח ובמעמד. הרבה יותר קשה לעמוד מול מבוגר יותר, גדול יותר פיזית, שנמצא בעמדת כוח והשפעה 

במערכת יחסים כזו זה "לא כוחות" ואין לילד שום אפשרות לעמוד מול זה. 

מה שיכול ליצור איזון הוא הנוכחות הפיזית והמנטלית של ההורים והקהילה. וגם זה מורכב. נוכחות פיזית של ההורים יכולה לעזור ולמנוע. העניין הוא שבחוגים/ישיבות/בית הספר וכו', ההורים לא נוכחים פיזית ופה אנחנו מכניסים את הנוכחות המנטלית (הרגשית). הורים שמצלחים להנכיח את עצמם בנפשו של הילד שולחים אותו מוגן יותר מפני ניצול ופגיעה. איך הוא מוגן יותר? מכיוון שילדים שיש להם נוכחות הורית מנטלית משדרים את זה החוצה, הם משדרים הרבה פחות פגיעות וכאילו אומרים לעולם "משגיחים עלי".

איך עושים את זה? צריך לאפשר לילד לדבר. כי ה"שומרים עלי" זה בעצם "יש לי מישהו שמקשיב לי".

שימו לב! לא אומרים לי מה לעשות, לא אומרים לי מה נכון ומה לא נכון. מקשיבים לי. 

הקשבה של ההורים היא אחד הבסיסים לאיזון מערכת יחסי הכוח של הפוגע והנפגע. 

ילדים שיש בחייהם נוכחות הורית מנטלית -משדרים את זה החוצה. כאילו אומרים לעולם: "משגיחים עלי". זה בעצם "יש לי מישהו שמקשיב לי". לא אומרים לי מה לעשות, לא אומרים לי מה נכון ומה לא. מקשיבים לי

ואז זה לא משנה אם זה המורה, בן הרב, או אפילו הרב עצמו. בבחירת הקורבן הוא לא יבחר את הילדים שמשדרים "מקשיבים לי", ויהיה לו יותר קשה לעשות עליהם מניפולציות פיזיות ורגשיות.

בנוסף ילד שמקשיבים לו יהיה בתחושה שהוא יכול לספר להורים שלו דברים תוך כדי שיחה. כשההורים מקשיבים, הילד יוכל להבין מה נכון ומה לא נכון ויוכל לשאול את הוריו לגבי דברים שהוא לא בטוח בהם. 

הרבה מעבר לערך של תוכן השיחה והתובנות, הילד יקבל כוח רק מעצם קיום השיחה. ואם יעבור סדנה בחוג לתאטרון, בה יבקשו ממנו להוריד חולצה או מכנסים, הוא יוכל להיות הרבה יותר יציב בדעתו, ואם לא, לפחות לשתף את הוריו ולהתייעץ איתם מה לעשות. וזה! זה מה שילווה אותו כשהוא עומד מול הפוגע ויקטין את הסיכון לפגיעה.  

שחף בן-שלום הוא פסיכותרפיסט משפחתי, מכשיר מדריכי הורים ויועצים זוגיים, פעיל חברתי, ומייסד פרוייקט "סירות הצלה" למניעת התעללות בילדים

הנה תמצית תסריט הבלהות שהתממש: יואב גלנט הפחדן אזר אומץ ואמר לציבור במרץ 2023 שבנימין נתניהו חייב להפסיק עם ההפיכה המשטרית, כי הערכת אמ"ן היא שעלולה לפרוץ מלחמה. זאת בשל כך שאויבינו מזהים את החולשה ההיסטורית שנתניהו הוביל אליה.

ובאמת: מי לא יכול היה לזהות את הדבר השקוף הזה? מנהיג בלתי כשיר שממוקד בעצמו בלבד אשר הרכיב ממשלת ימין קיצוני בזויה שמוקעת במערב. ביצוע הפיכה משטרית שהופכת את ישראל לדיקטטורה רקובה. כל גורם משפטי, כלכלי, מדיני וביטחוני במערב המום מהטרלול וחש סלידה עמוקה מממשלה פתולוגית זו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אנחנו נמצאים עכשיו במשבר בשתי חזיתות: בדרום – מלחמת "מבול עזה", מלחמה עוצמתית ברצועת עזה נגד חמאס; ובצפון, בלבנון – מלחמת "מבול חזבאללה", מלחמה נגד ארגון חזבאללה, שבשלב זה היא בעצימות נמוכה, אבל נדרש שינוי מצב מוחלט וחיסול האיום שלו עלינו מלבנון, ומלחמה זו עלולה להתפתח למלחמה בעצימות גבוהה מאוד.

אציג כאן חזונות לשלום שראוי לישראל לדבוק בהם, הן כלפי הפלסטינים והן כלפי לבנון, מטרות מלחמה של ישראל למלחמות לעת הזאת הנכפות על ישראל בדרום ובצפון, ולסיום דרכי פעולה אפשריות (דפ"אות): לפעולה מדינית; הסברה לדעת הקהל בעולם; ופנייה ישירה לאוכלוסייה הלא מעורבת ברצועת עזה ובלבנון.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".

אירועי השבת השחורה הזכירו שוב את עוצמת השיתוק של מערכות השלטון דווקא כשהכי נזקקנו להם. באורח פלא, במקומם ולצידם, באור קמה לה חברה אזרחית שהחלה לתת את המענה שהעם כל כך זקוק לו בתחומי החברה המגוונים – חברה שהחלה לתפעל את המערכות באופן מעורר השראה וכך תפסה את המקום של המנהל הציבורי ומשרדי הממשלה.

לממשלה ולמנהל הציבורי יש עוצמה, סמכויות רחבות, לגיטימציה ומשאבים. תחומי אחריותם רבים, ובמסגרתם הם אחראים על חקיקה, תקנות, נהלים, תקציבים, איסוף נתונים מתמיד והיערכות קבועה לשינויים ומשברים בתחומי ביטחון, טבע, בריאות, כלכלה. אך הם מתאפיינים בתרבות ארגונית נוקשה ושמרנית, ותהליכי עבודה מסועפים ובירוקרטים.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית בבניית חוסן אישי וקהילתי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חברה בוערים.