ילדים זו שמחה, ילדים זו ברכה, כך אומר השיר.
אנחנו דואגים להם, מטפלים בהם, מתמודדים איתם ועם כל מה שהם מביאים, מהגן, מהחבר או מבית הספר. זה קשה, זה שוחק, זה מבלבל ואי אפשר לדעת אם אנחנו בסדר או לא.
הילדים הם העתיד שלנו, ואנחנו רוצים שיהיה להם עתיד טוב ושיהיו מאושרים. אנחנו רוצים לשלוח אותם לבית הספר ששם את הילד במרכז ושיאהבו אותם שם.
אבל אחת לכמה זמן יש כותרת על התעללות כזו או אחרת בילדים ע"י הגננת, המורה, השכן או מי שזה לא יהיה.
במובן מסויים, גם בהתבוננות שטחית ניתן לראות שעבירות כנגד ילדים הן העבירות הכי קלות במערכת המשפט. לעיתים נראה שככל שהעבירה פוגעת יותר בילד, כך רשויות החוק מתייחסות אליה בקלות ראש יותר. הטיפול במקרה נדחה ונדחק, אם בכלל קורה, החקיקה לא ברורה ולא חמורה מספיק, והליך האכיפה לרוב כל כך מורכב שרוב המתלוננים מושכים את התלונה חזרה, ורבים בוחרים שלא להתלונן כלל.
נראה שעבירות כנגד ילדים הן מן הקלות במערכת המשפט. הטיפול בהן נדחה ונדחק, החקיקה לא ברורה או חמורה מספיק, והליך האכיפה לרוב כ"כ מורכב, שרוב המתלוננים מושכים את תלונתם או בוחרים שלא להתלונן
במבט מעמיק יותר על מערכת המשפט שלנו ועל עבירות נגד ילדים אפשר לראות לעיתים כי דחיפות הטיפול במקרה הינה על פי חריפות הסיקור החדשותי או כמות היח"צ שנעשה לאירוע
בואו נעשה תרגיל במתמטיקה לגבי אחוזי הטיפול במקרי פגיעה בילדים:
- מקרה שלא מדווח לא מטופל
- מקרה שדווח ללא סיקור נסגר פעמים רבות בעילה של חוסר עניין בציבור, זיהום ראיות, חוסר בראיות וכו'.
- מקרה שדווח, שהתקשורת מעורבת בו, שנערכות הפגנות בעניינו עד כדי כך שלא שולחים את הילדים לגן – מטופל גם מטופל.
מקרה שלא מדווח לא מטופל. מקרה שדווח ללא סיקור נסגר בד"כ בעילת חוסר עניין לציבור, זיהום ראיות, חוסר בראיות וכו'. מקרה שדווח וסוקר ונערכות הפגנות בעניינו עד שלא שולחים את הילדים לגן – מטופל גם מטופל
מה ניתן ללמוד מזה?
ככול שלמקרה יש יותר יח"צ הוא מקבל יותר יחס! יותר יחס מהמשטרה, יותר יחס מבית המשפט ויותר יחס מהציבור. יח"צ = יחסי-ציבור!
שיעור נוסף שניתן ללמוד היא שנכון להיום מותר, מותר לפגוע בילדים, מותר להתעלל בהם, מותר להשתמש בהם.
מותר כי אף אחד לא מייחצן אותם, ולכן אף אחד לא אוכף את החוק, ואם לא אוכפים אז מותר, נכון?
מותר מכיוון שאלו העבירות הכי קלות במערכת המשפט, כי גם כשאוכפים הענישה מגוחכת. ואין טיפול מניעתי.
נכון להיום מותר. מותר לפגוע בילדים, מותר להתעלל בהם, מותר להשתמש בהם. מותר כי אף אחד לא מייחצן אותם, ולכן אף אחד לא אוכף את החוק, וגם כשאוכפים הענישה מגוחכת ואין טיפול מניעתי
יחסי ציבור הם כבר מזמן לא עניין של פולטיקאים ואנשי עסקים. זה עניין של כולנו, של הילדים שלנו. כי הם לא מקבלים יחס! ואז העבירות ממשיכות. ולכן היום העבריין הוא החזק בעיניי החוק.
היום בעידן הרשתות החברתיות היח"צ הוא עלינו. ככול שאנחנו נותנים לנושא מסויים קדימות כן הראשויות יתנו לו קדימות.
המפתח לשינוי הוא אצלנו, כמי שצורכים את יחסי הציבור וכמי שמשתפים ומייחצנים אותם. לכן אם אנחנו רוצים שידאגו לילדים שלנו אנחנו צריכים לעשות לנושאים האלה יחסי ציבור בעצמנו!
שחף בן-שלום הוא פסיכותרפיסט משפחתי, מכשיר מדריכי הורים ויועצים זוגיים, פעיל חברתי, ומייסד פרוייקט "סירות הצלה" למניעת התעללות בילדים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו