ילדים זו שמחה, ילדים זו ברכה, כך אומר השיר.
אנחנו דואגים להם, מטפלים בהם, מתמודדים איתם ועם כל מה שהם מביאים, מהגן, מהחבר או מבית הספר. זה קשה, זה שוחק, זה מבלבל ואי אפשר לדעת אם אנחנו בסדר או לא.
הילדים הם העתיד שלנו, ואנחנו רוצים שיהיה להם עתיד טוב ושיהיו מאושרים. אנחנו רוצים לשלוח אותם לבית הספר ששם את הילד במרכז ושיאהבו אותם שם.
אבל אחת לכמה זמן יש כותרת על התעללות כזו או אחרת בילדים ע"י הגננת, המורה, השכן או מי שזה לא יהיה.
במובן מסויים, גם בהתבוננות שטחית ניתן לראות שעבירות כנגד ילדים הן העבירות הכי קלות במערכת המשפט. לעיתים נראה שככל שהעבירה פוגעת יותר בילד, כך רשויות החוק מתייחסות אליה בקלות ראש יותר. הטיפול במקרה נדחה ונדחק, אם בכלל קורה, החקיקה לא ברורה ולא חמורה מספיק, והליך האכיפה לרוב כל כך מורכב שרוב המתלוננים מושכים את התלונה חזרה, ורבים בוחרים שלא להתלונן כלל.
נראה שעבירות כנגד ילדים הן מן הקלות במערכת המשפט. הטיפול בהן נדחה ונדחק, החקיקה לא ברורה או חמורה מספיק, והליך האכיפה לרוב כ"כ מורכב, שרוב המתלוננים מושכים את תלונתם או בוחרים שלא להתלונן
במבט מעמיק יותר על מערכת המשפט שלנו ועל עבירות נגד ילדים אפשר לראות לעיתים כי דחיפות הטיפול במקרה הינה על פי חריפות הסיקור החדשותי או כמות היח"צ שנעשה לאירוע
בואו נעשה תרגיל במתמטיקה לגבי אחוזי הטיפול במקרי פגיעה בילדים:
- מקרה שלא מדווח לא מטופל
- מקרה שדווח ללא סיקור נסגר פעמים רבות בעילה של חוסר עניין בציבור, זיהום ראיות, חוסר בראיות וכו'.
- מקרה שדווח, שהתקשורת מעורבת בו, שנערכות הפגנות בעניינו עד כדי כך שלא שולחים את הילדים לגן – מטופל גם מטופל.
מקרה שלא מדווח לא מטופל. מקרה שדווח ללא סיקור נסגר בד"כ בעילת חוסר עניין לציבור, זיהום ראיות, חוסר בראיות וכו'. מקרה שדווח וסוקר ונערכות הפגנות בעניינו עד שלא שולחים את הילדים לגן – מטופל גם מטופל
מה ניתן ללמוד מזה?
ככול שלמקרה יש יותר יח"צ הוא מקבל יותר יחס! יותר יחס מהמשטרה, יותר יחס מבית המשפט ויותר יחס מהציבור. יח"צ = יחסי-ציבור!
שיעור נוסף שניתן ללמוד היא שנכון להיום מותר, מותר לפגוע בילדים, מותר להתעלל בהם, מותר להשתמש בהם.
מותר כי אף אחד לא מייחצן אותם, ולכן אף אחד לא אוכף את החוק, ואם לא אוכפים אז מותר, נכון?
מותר מכיוון שאלו העבירות הכי קלות במערכת המשפט, כי גם כשאוכפים הענישה מגוחכת. ואין טיפול מניעתי.
נכון להיום מותר. מותר לפגוע בילדים, מותר להתעלל בהם, מותר להשתמש בהם. מותר כי אף אחד לא מייחצן אותם, ולכן אף אחד לא אוכף את החוק, וגם כשאוכפים הענישה מגוחכת ואין טיפול מניעתי
יחסי ציבור הם כבר מזמן לא עניין של פולטיקאים ואנשי עסקים. זה עניין של כולנו, של הילדים שלנו. כי הם לא מקבלים יחס! ואז העבירות ממשיכות. ולכן היום העבריין הוא החזק בעיניי החוק.
היום בעידן הרשתות החברתיות היח"צ הוא עלינו. ככול שאנחנו נותנים לנושא מסויים קדימות כן הראשויות יתנו לו קדימות.
המפתח לשינוי הוא אצלנו, כמי שצורכים את יחסי הציבור וכמי שמשתפים ומייחצנים אותם. לכן אם אנחנו רוצים שידאגו לילדים שלנו אנחנו צריכים לעשות לנושאים האלה יחסי ציבור בעצמנו!
שחף בן-שלום הוא פסיכותרפיסט משפחתי, מכשיר מדריכי הורים ויועצים זוגיים, פעיל חברתי, ומייסד פרוייקט "סירות הצלה" למניעת התעללות בילדים
בעין בלתי מזוינת, לונדון נראית זהה לעיר שהתגוררתי בה בשנות ה-2000. עדיין סוגרים את הפאבים מוקדם, חנויות הספרים מצוינות, האוכל יחסית בינוני וחלקים מהעיר כל כך מרהיבים שכמעט כואב בעיניים. אבל יש אי שקט חדש באוויר, ונראה שזה נובע מברקזיט.
כתוצאה מכך קיים מצב נדיר, שישראל חוותה לאחרונה אולי רק ב-2001: הסכמה כמעט אוניברסלית שהאופוזיציה תנצח בענק בבחירות שחייבות להתקיים עד סוף השנה. מנהיג הלייבור סר קיר סטארמר, תובע לשעבר אמין ומשעמם, נתפס כראש הממשלה "ממתין".
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
הלב השבור של חוף זיקים
בהרצאה מעניינת שנשא לאחרונה פרופ' משה הלברטל, הוא דן בנושא האמון. הוא מנה מספר תנאים הנדרשים למתן אמון: מקצועיות, אמפתיה, קשב. לשם המחשה שוו בנפשכם בחירת מומחה רפואי שיזכה באמון החולה.
קיימת קטגוריה רביעית המתייחסת למצבים החורגים מהאינטרסים האישיים של הפרט.
ד״ר אלדד שידלובסקי הוא מרצה לכלכלה במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ד"ר שידלובסקי – בהחלט נשכחה. כל סקרי דעת הקהל שנערכו מאז שואת ה-7 באוקטובר מוכיחים שרוב מוחלט בקרב המגזרים החרדי והציוני דתי מתנגדים לעסקת לשחרור החטופים. הסיבות הן פשוטות – החטופים והחטופות הם עבורם לא יהודים. הקיבוצניקים שביניהם הם "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" כלשונו של "הרב" שך ומשתתפי מסיבות הנובה והפיין שביניהם הם עובדי אלילים ועבודה זרה. ועבור פדיונו משבי של מי שאיננו יהודי, אין לסיים את מלחמת המצווה.
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
בערב ליל הסדר הלכנו לכיכר החטופים. זו הייתה חוויה מצמררת, כמעט דתית. הקהל הגדול שנאסף סביב המאהל הגדול בו התכנסו המשפחות היה חרישי מאוד וענן עצב עמד מעל רחבת המוזיאון. ידעת שכל מי שהיה שם שאל את עצמו איפה הם, מה הם עושים עכשיו, קר להם, על מה הם חושבים, איך הופקרו ככה.
מתוך המאהל הגדול בקעה שירה והקהל בחוץ הצטרף אליה כמו בתפילה, שיר אחר שיר, ולא יכולת שלא להפוך בשורה "שלח את עמי" ולשיר עם כולם "דומם שטה תיבה קטנה" בעצב עמוק ובלי אבק ציניות לשם שינוי.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם