דוקטור מוחמד עודה, חבר בוועידת האינטראקציה עם החברה הישראלית באש"ף, קורא לבוחרים הישראלים להצביע עבור מנהיגים אשר ישיגו הסכם שלום בר קיימא עם הפלסטינים

* * *

אומרים, הכנס לנעליו של אויבך, או תעמיד את עצמך במקומו, אמירות נדושות מימים ימימה, אולם המטרות באמירות אלה רבות ומגוונות. בהן קריאת מחשבות אויבך כדי לדעת איך להתעמת אתו, או חיפוש אחרי נקודות שיובילו לפתרונות שיענו על שאיפות שני הצדדים, או שתי המטרות יחד.

ישראל נמצאת היום פחות מחודשיים לבחירות לכנסת, בחירות המהוות קריטריון שישראל מתגאה בו בפני העולם להיותה הדמוקרטיה היחידה באזור. וזאת לדעת, שאינה מיישמת את הדמוקרטיה הלכה למעשה בכל התחומים ולכל אזרחיה, מבלי להתחשב בדתם או מוצאם.

איש מתושבי ישראל אינו יכול לפסוק שיהודים זוכים לאותו יחס, ובמיוחד כשמדובר במיעוטים. וכדי שלא יובנו דברי שלא כהלכה, או יוצאו מהקשרם, אתן שתי דוגמאות: אחת מעידה על אפליה בין יהודים ליהודים, והאחרת עם המיעוטים האחרים: היהודי האתיופי בוודאות אינו כשאר היהודים, והערבים תושבי המקום בוודאות אינם כמו היהודים האתיופים.

הבחירות המוקדמות הן פועל יוצא מהצטברות התיקים וניסיון לברוח מתיקי השחיתות, היחס לעזה והעברת הכספים לחמאס והחשש מהבלתי צפוי בצפון. כל אלו דחפו את בנימין נתניהו לכיוון הקדמת הבחירות, לא מוקדמות אלא מוקדמות מאוד, בתקווה שיהוו חבל הצלה בשבילו.

מאז האינתיפאדה השנייה נטע נתניהו בלב הישראלים פוביה, שכל הפלסטינים הם טרוריסטים ורוצחים. זאת, לאחר שבנה שתי חומות – האחת חומרית, שבין מטרותיה הסתרת הראיה בשני הכיוונים; וחומה נפשית, כתוצאה מגורמים רבים, אשר החשוב שבהם אי הבנת הבלתי צפוי (מה מסתתר מאחורי החומה החומרית).

על הישראלי לראות כל פלסטיני כמי שהוא או טרוריסט או פועל הבונה את ההתנחלויות, ובמקביל על הפלסטיני לראות בכל ישראלי כמי שהוא חייל משפיל והורג במחסומים, או מתנחל המשתולל בכבישי הגדה המערבית ובירושלים, או סוהר המונע מאלפים את זכויותיהם הבסיסיות בגלל התנגדותם לכיבוש.

שגרה זו מנציחה את המשך המאבק בקצב שהוא רוצה ומבטיחה לו המשך השליטה בשלטון.

מה הייתי עושה אילו הייתי ישראלי?

הנושא לא קל כלל וכלל, אולם אינו בלתי אפשרי. מה עוד שהפעלת השכל והסקת מסקנות משחזור ההיסטוריה המודרנית, מעמידה אותי כישראלי במסלול הנכון, איך לא, כשאני מודע לכך שישראל נלחמה יותר מעשר מלחמות ולא השיגה לא שלום, לא ביטחון ולא יציבות, למרות שניצחה בכל המלחמות.

וכאן הייתי מסיק את המסקנות שהמלחמות לא מביאות שלום, לא ביטחון ולא יציבות. לכן, הייתי פושט מעלי את גלימת הפוביה שנטע נתניהו במשך יותר מחמש עשרה שנים, והייתי מחפש שותפות עם החברה הפלסטינית.

אימרת אהוד ברק, שאין פרטנר פלסטיני – אשר נתניהו ניצל עד תום – האמירה הזאת היא שאין שותף, והיא נכונה במאה אחוזים במונחים של נתניהו ובהשקפת עולמו.

לכן על הישראלי להבין כי השותף הפלסטיני האמיתי הוא השותף שלמרות כל העושק המוטל על עמו מוכן להגיע לפתרון צודק, כולל ובר קיימא.

• הייתי כישראלי מחפש את הישראלים הרבים הרואים בשלום אינטרס אמיתי להם, אך מוסתים כאילו ישראל בסכנה קיומית. אולי תירוץ זה היה מובן בהתחלה – אולם לאחר הסכם השלום עם מצרים וירדן והסכמי אוסלו, ולאחר מכן יוזמת השלום הערבית והאביב הערבי – קשה לשכנע יותר שקיימת סכנה קיומית כזו למדינה, שברשותה יותר ממאתיים ראשי חץ גרעיניים.
• הייתי מאמץ הפתרון על בסיס החוק הבינלאומי, הקמת מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל ונרמול היחסים עם 57 מדינות, סיום המאבק וניצול המשאבים המושקעים על הביטחון למען הפיתוח.
• הייתי עושה למען הצלת ישראל מידי הנהגה המובילה אותה לתהום, על ידי בחירת הנהגה המאמינה בשלום ומכבדת את זכויות האדם ולא מנשלת זכות הפרט.
• הייתי מאמץ פתרון שתי המדינות בגבולות 67 כדי שיהיה לכל עם מדינה עצמאית וריבונית ויחד ישמרו על היציבות והשלום.
• הייתי עושה לסיום כיבוש אדמות המדינה הפלסטינית לפני שיהיה מאוחר, כי האלטרנטיבה הינה מדינה אחת שאינה עונה על עתיד הצרכים המיוחדים ליהודים הישראלים.
• הייתי מחפש ידיד פלסטיני שיש ביננו לבינו מכנים משותפים, איעזר בו אם ישתנו התנאים, במקום בידיד רחוק שלא יוכל לעזור אם אהיה חולה בגלל המרחק הרב.
• הייתי רואה בעצמי חלק מהמזרח התיכון וחלק מהאנושות שעל כתפי מונחות השמירה על הזכויות הבסיסיות לאדם ולהגדרה עצמית.

לבסוף, הייתי חוזר לאנושיות שבי ולערכים המוסריים הלכה למעשה, דרך בחירת הנהגה החולקת איתי רעיונות, ערכים ויסודות שיגשימו הסכם שלום בר קיימא עם שכנינו הפלסטינים ובאזור כדי להבטיח עתיד טוב יותר לבני ולנכדי עמי האזור ובמיוחד הפלסטיני וישראלי.

חבר בוועידת האינטראקציה עם החברה הישראלית באש"ף

אולם הספורט של בית הספר, אי שם בתחילת ספטמבר. קולות ההורים והמחנכים התערבבו לכדי אווירה של דריכות וציפייה. האספה השנתית התחילה במילות ברכה מפי מנהלת בית הספר, והמיקרופון נדד בין השורות, לשאלות ההורים.

השיחה, מנומסת ונעימה בתחילתה, התחממה במהירות כשאחד ההורים, דמות מוכרת בקהילה, נעמד ודיבר בעד חינוך מבוסס ערכים לאומיים-דתיים, תוך שהוא שולל כל "סטייה מהשורה" כלשונו: "איך זה שהילדים שלנו לומדים שלהיות הומו זה בסדר? לא שיש לי בעיה עם הומואים, אבל למה ללמד על זה בתיכון למה?".

עו״ד איתמר קרמר הוא מנהל משמר החינוך הממלכתי, מבית קרל ברל כצנלסון, גבעת חביבה ואידאה. מנהל בית ספר תיכון ומחנך לשעבר, פעיל חברתי בעל ניסיון של 20 שנים בניהול חינוכי.

האם בסופו של דבר המשיח יפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו? הסיכוי לא גדול, אבל הרבה תלוי במחאה.

יש מראית עין לפיה הנושאים הכבדים המשסעים את ישראל זה ציר פילדלפי, מדינה פלסטינית וכו'. אלה באמת נושאים כבדים, בעיקר משום שהם קשורים בעסקת החטופים, אבל העניין האמיתי המשסע את ישראל הוא האם המשיח יבוא מתי שירצה, או כשהיהודים יגידו לו לבוא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

"אני במקום בן כספית הייתי נעלב על כך שלא הזמינו אותי להעיד בפני ועדת החקירה האלטרנטיבית בחסות עלי אקספרס". את הטוקבק ערל הלב הזה, אליו נחשפתי כשגללתי בימים האחרונים ברשת איקס (לשעבר טוויטר), לא כתב בוט. אפילו לא בורג זוטר יותר או פחות במכונת הרעל. אלא יונתן אוריך, יועץ ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.

הסרקזם של אוריך (אליו אייל אשל, אביה של רוני אשל, הספיק להגיב), מצטרף לשורה ארוכה ארוכה של התבטאויות אומללות ואפילו מרושעות מצד הממשלה וסביבתה: מ"אתה אומר דברים שאומרים לך להגיד" של הגברת שרה נתניהו לאב שכול בניחום אבלים, דרך "מה כבר קרה?" של ח"כ דודי אמסלם בנוגע לשינוי החלטת הקבינט על ציר פילדלפי (מה שקרה זה שישה חטופים שנרצחו), ועד הימים העליזים של "למי רע פה?" של השר יצחק גולדקנופף ו"אנחנו חיים בתקופה של נס" של השרה אורית סטרוק. נדמה שהממשלה נמצאת במלחמה לא רק נגד חמאס, גם לא רק נגד משפחות החטופים, אלא נגד שני עמודי תווך ישראלים: החמלה וההגינות.

בן 29 | ממובילי מחאת בחירות עכשיו ודורשינוי | סטודנט למדע המדינה, היסטוריה וחינוך | מחנך ופעיל ציבורי