קיצוניות פוליטית והיהודים

משמאל אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ומימין אילהן עומאר, "הפרוגרסיביות", 2018 (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais)
AP Photo/Pablo Martinez Monsivais
משמאל אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ומימין אילהן עומאר,"הפרוגרסיביות", 2018

כאשר דנים בקיצוניות ובקיטוב פוליטי, קיימת נטייה טבעית לטעון כי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בארה״ב אינם אלא תמונות מראה האחד של השני. הטוען זאת נראה כמאוזן ואפילו כרחב אופקים, כזה המסוגל לחיות בשלום עם העובדה שהקיצונים מהצד שלו גרועים בדיוק כמו הקיצונים מהצד האחר. האמנם?

כשדנים בקיצוניות ובקיטוב פוליטי, נטען בד"כ שהימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בארה״ב הם תמונות מראה האחד של השני. הטוען זאת נראה מאוזן ואפילו רחב אופקים. האמנם?

בעוד שהסכנה הנובעת מן הימין הקיצוני מכוּוֶּנֶת כלפי יהודים, והיא כרוכה בהתעללות, התקפות גופניות ואף רצח (ההתקפות על בתי הכנסת בפיטסבורג ובפוואי ב-2019). ההתקפה מן השמאל הקיצוני מכוונת נגד היהדות והציונות.

על מנת להתמודד עם הקיצוניים מימין ומשמאל  חשוב להבין את  השורשים שמהם הם צומחים.

אחד המאפיינים הבסיסיים של השמאל (וגם אחת מסכנותיו) הוא נטייתו הגוברת לאי-ליברליזם. נטייה זו שבאה לידי ביטוי בעיקר באוניברסיטאות, הולכת ומתרחבת אל החברה כולה. והיא מאופיינת בין היתר ב"תרבות הביטול" (cancel culture) המונעת ממרצים, בהם מדענים בולטים, שאינם עונים על הקריטריונים של התקינות הפוליטית, או שאוחזים בהשקפות שאינן פרוגרסיביות דיין, מלפנות אל סטודנטים בקמפוס, אפילו ביחס לתחומי התמחותם המדעית.

צעדים אנטי-ליברליים בוטים אלה ננקטו במשך שנים ע"י תרבות ונהלים אוניברסיטאיים, שבאמצעותם יכולים היו סטודנטים למנוע דיון על נושאים מסוימים, או ביטוי של דעות מסוימות, על סמך הצהרה כי דעות ונושאים אלה גורמים להם לחוש "אי-ביטחון".

יצירות ספרותיות ופילוסופיות קלאסיות סומנו כמכילות מילים או ביטויים העלולים לגרום לסטודנטים לחוש "אי-ביטחון". מאחורי כל זה עמד הניסיון לכפות סדר יום שהתמקד בראייה צרה של השגת צדק לקבוצות זהות מדוכאות.

יצירות קלאסיות סומנו כמכילות מילים או ביטויים העלולים לגרום לסטודנטים לחוש "אי-ביטחון". מאחורי כל זה עמד הניסיון לכפות סדר יום שהתמקד בראייה צרה של השגת צדק לקבוצות זהות מדוכאות

ניסיונות אלה ליצירת אוטופיות טוטליות, קשורים בטבורם לפרוגרמה התרבותית של התודעה המודרנית, המכפיפה את כל ההסדרים והמוסדות החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים לחשיבה רפלקטיבית המבקרת את עצמה.

על פי תודעה זו, נורמות תרבותיות ומיניות והיררכיות חברתיות נוצרו ונקבעו על ידי בני האדם ולא על ידי האל. הכרה כזו יכולה להוביל לסובלנות ולפלורליזם – שהרי כולנו יצורים אנושיים, ואיש מאיתנו אינו חסין מטעויות. בו-זמנית, היא עלולה להוביל לניסיונות מרחיקי לכת לפתור בעיות אנושיות וחברתיות של אי-שיוויון ואי-צדק, הקיימות מקדמת דנא.

כאשר אנו מאמינים כי פתרונות כאלה נמצאים בהישג ידינו, גדול הפיתוי לאכוף אותם, ולו תוך שימוש בכוח. שכן מדוע לסבול אי-צדק אם בידינו המפתח לצדק לכל. וכך אנו מקימים מחנות ריכוז ו"גולאגים" בשם השחרור, הצדק והשוויון.

לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר סר חינם של הנאציזם והפשיזם, רבים האמינו, לפחות במערב, כי הגענו לעידן חף מאידיאולוגיה. אך תחזיות אלה הוכחו כמוקדמות מדי. דומה שנכנסנו לעידן אידיאולוגי עם אותן שאיפות אוטופיסטיות-טוטליות שפרחו לפני אותה מלחמה.

הקו האוטופיסטי-טוטליסטי חזר והתמקם ביחס לחתירה לשוויון בין זהויות גזעיות ומיניות שונות. כתוצאה מכך, בעסקים וארגונים רבים נפתחו "לשכות גיוון", שתפקידן להבטיח גיוון הזהותי וגזעי בתוך הארגון. מוסדות רבים החלו לדרוש ציות ל"אני מאמין" הפרוגרסיבי שלהם.

כך, לדוגמה, באוניברסיטת קליפורניה נדרשים אלה המבקשים לקבל משרות הוראה למלא הצהרות שבהן יפרטו כיצד יקדמו גיוון והכללה. הצהרות שלא עמדו בדרישות גרמו לפסילת מועמדים, עוד לפני שנשקלו הישגיהם האקדמיים.

לדוגמה, באוניברסיטת קליפורניה המבקשים לקבל משרות הוראה נדרשים למלא הצהרות שבהן יפרטו כיצד יקדמו גיוון והכללה. הצהרות שלא עמדו בדרישות גרמו לפסילת מועמדים, עוד לפני שנשקלו הישגיהם האקדמיים

ההקבלה לקומוניזם עולה מיד: גם בחברות קומוניסטיות קיימת בכל משרד, ארגון, בית ספר ומפעל "ועדת מפלגה" שתפקידה לדאוג לנאמנות אידיאולוגית.

כתוצאה מכך מורגשת ירידה בתפיסות ליברליות וסובלניות, כגון ההגנה על חופש הביטוי. 40% מן המילניאלים (ילידי שנות ה-80 ואילך) מאמינים כי יש לדחוק ביטויים הנחשבים כמעליבים מיעוטים. זאת לעומת 25% או פחות בגילאים מבוגרים יותר (מרכז המחקר פיו). מאמר שפורסם לא מכבר בכתב-העת היוקרתי "אמריקן סוציולוג'יקל  ריוויו" מצא כי לימודי אמנויות, מדעי הרוח ומדעי החברה באוניברסיטאות אינם מלמדים פתיחות וסובלנות כי אם להפך – מגבירים את האמונה כי יש אמת מוסרית אבסולוטית, וכי היא בהישג ידנו.

בסביבה כזו, לציונות אין שום סיכוי. מבחינתם, ישראל והציונות, מעצם מהותן, מגלמות את הרשע הקולוניאליסטי והגזעני, והן שותפות לגזענות ולדיכוי באמריקה וברחבי העולם כולו. יש לדכא אותן, להעלימן. הן סותרות ומזהמות את הטוהר האידיאולוגי של החברה הנגאלת, הנבנית כעת לנגד עינינו.

היהדות אינה נותרת מאחור. לא רק שהיא נתפסת כדת שבטית השייכת לשלב פרימיטיבי יותר בהיסטוריה, אלא שהיא פועלת באכזריות ברברית נגד תינוקות ובעלי חיים, והיא מקושרת אל היהודים הלבנים עתירי זכויות היתר. למרות שיהודים, כיחידים, בהחלט יכולים לאמץ דעות פרוגרסיביות ואף להפוך לפעילים יעילים בעד הפרוגרסיביות, אין להעניק ליהדות אותה מידה של סובלנות והבנה לה ראויות הדתות של העמים הסובלים מדיכוי אמיתי.

בסביבה כזו, לציונות אין שום סיכוי. מבחינתם, ישראל והציונות, מעצם מהותן, מגלמות את הרשע הקולוניאליסטי והגזעני, והן שותפות לגזענות ולדיכוי באמריקה וברחבי העולם כולו. יש לדכא אותן, להעלימן

האיום האחר מגיע מן הימין. אופיו שונה מאופיו של האיום המגיע משמאל. הוא מאיים על יהודים, בעיקר באופן פיסי, לא על הציונות (שבה הוא עשוי לתמוך) או על היהדות. סיבותיו שונות מסיבות האיום משמאל. דומה שלאנטישמיות ימנית רצחנית יש זיקה להתפרקות חברתית קיצונית, המובילה לדמיונות פוליטיים בעלי אופי קונספירטיבי ופרנואידי.

בספרה יסודות הטוטליטריות הגדירה חנה ארנדט אחד מן המקורות לתנועה האנטישמית והפשיסטית המודרנית בתור "האספסוף". "האספסוף" מורכב מפרטים שאיבדו את השתייכותם המעמדית, כלומר אנשים שהקפיטליזם המודרני סילק מן המבנים האורגניים של החברה – משפחות, עיסוקים, מעמדות ושכבות. הם מתקיימים בשולי החברה והם לא נהנים מייצוג פוליטי בפרלמנט.

כותבת ארנדט:

"האספסוף, בהיותו מסולק מן החברה ומן הייצוג הפוליטי, פונה בהכרח אל פעולה חוץ-פרלמנטרית. יתר על כן, הוא נוטה לחפש את הכוחות האמיתיים בחיים הפוליטיים באותן תנועות והשפעות הסמויות מן העין והפועלות מאחורי הקלעים".

אלה הם היהודים, הבונים החופשיים והישועים. אף שהאספסוף מורחק מפעולה פוליטית ריאליסטית ורציונלית, יש לו גישה לפנטסיה פוליטית, במיוחד כזו המציגה את היהודים (ואחרים) בתור איומים.

אותם תהליכים המיוחסים לאספסוף האנטישמי והפשיסטי במחצית הראשונה של המאה ה-20, חוזרים על עצמם בזירה החברתית, הכלכלית והפוליטית הנוכחית בארצות הברית.

אותם תהליכים המיוחסים לאספסוף האנטישמי והפשיסטי במחצית הראשונה של המאה ה-20, חוזרים על עצמם בזירה החברתית, הכלכלית והפוליטית הנוכחית בארצות הברית

סיפור חורבנו של מעמד העובדים הלבנים ידוע היטב כיום. הגלובליזציה והעברת המשרות מחד גיסא, הרובוטים והאוטומציה הממוחשבת מאידך גיסא, גרמו לכך שכמעט בלתי-אפשרי לגברים לבנים חסרי השכלה גבוהה למצוא משרות שיאפשרו להם לקיים משפחה וליהנות מאורח חיים של מעמד בינוני צנוע.

אובדן המשרות האלה הרס את חיי המשפחה במגזרים רבים של המעמד העובד. הואיל ולא משתלם לנשים, העובדות כמזכירות, מטפלות וכו', להתחתן וכך לאבד שליטה גם על כספן וגם על ילדיהן, הן המירו את הנישואין ב"זוגיות סדרתית ללא נישואין". רוב הלידות במעמד העובדים הלבנים מתרחשות כיום שלא במסגרת נישואין, ורוב היחידות המשפחתיות הן של אמהות חד-הוריות, המגדלות את ילדיהן יחד עם בני-זוג מתחלפים.

אובדן התעסוקה וחיי המשפחה הביא לאובדן הכבוד העצמי ולייאוש, שהוחרף בשל תיאורה של אוכלוסייה זו בתור "עלובים", "גסי רוח" וכיו"ב. התוצאה הקיצונית ביותר מכל אלה היתה עלייה עצומה במיתות שנגרמו לאנשים בידי עצמם, על ידי אלכוהוליזם, מנת יתר של תרופות או התאבדות. כתוצאה מכך, תוחלת החיים בקרב זכרים לבנים חברי המעמד העובד בגיל העמידה נמצאת כיום בירידה, תופעה מזעזעת כאשר מדובר במדינה מפותחת.

התפרקות חברתית איננה מאפשרת ליחיד לנסח לעצמו יעדים פוליטיים ברורים, ובמקום היא מעודדת פנטזיות פוליטיות הנפוצות בעיקר בקרב לבנים שמרנים בעלי הכנסה נמוכה וחסרי השכלה גבוהה – אלה מאמינים כי ביידן גנב את הבחירות, וכי ה"מהגרים פולשים לארה״ב וממירים את הרקע התרבותי והאתני שלנו".

האמונות בדבר "ההמרה" ו"תפיסת מקומנו" מובילות לתיאוריות קונספירציה אנטישמיות. משתתפי מצעד העליונות הלבנה בשארלוטסוויל בשנת 2017 צעקו "היהודים לא יתפסו את מקומנו". בטבח ב"עץ החיים" הואשמו היהודים גם בפלישה וגם בתפיסת מקום ולכן המתקפות נגדם היו מבחינת התוקפים  צעדים הגנתיים נגד האיום היהודי.

משתתפי מצעד העליונות הלבנה בשארלוטסוויל ב-2017 צעקו "היהודים לא יתפסו את מקומנו". בטבח ב"עץ החיים" הואשמו היהודים בפלישה ובתפיסת מקום. לכן המתקפות נתפסו כצעדי הגנה מהאיום היהודי

הקהילה היהודית יכולה לטפל בגורמים היותר עמוקים של השנאה האנטישמית. לשם כך עליה לאמץ מדיוניות המטפלת בנפרד בהתפרקות החברתית הגורמת לאנטישמיות אלימה בימין, ובאוטופיזם הטוטליסטי המסוכן בשמאל.

באשר לימין יש לנקוט בגישה "פרו-חברתית", המחזקת את המוסדות התומכים במעמד העובדים – עבודה, משפחה, דת ואיגודי העובדים. לתמוך במדיניות שתעודד ותיצור תנאים שיאפשרו לרבים – גברים ונשים – לצאת לעבודה. תנאים כמו פתיחתם של גני ילדים ומעונות יום המאפשרים לשני בני הזוג לעבוד, ומאפשרים גם לאנשים המשתכרים מעבודה לקבל מענקים.

ובאשר לאוטופיזם הטוטליסטי. האינטלקטואלים היהודיים הגדולים של המאה ה-20 – ישעיהו ברלין, יעקב טלמון, חנה ארנדט – כולם זיהו את הסכנות, לחברה בכלל וליהודים, הטמונות באוטופיזם הטוטליסטי. כולם תמכו בפלורליזם ליברלי. יש לחזור למחקריהם וליישם אותם על האוטופיזם בן זמננו, שדומה כי הוא נע מן הטוטליסטי אל הטוטליטרי.

יתרה מכך, המסורת היהודית, ובמיוחד המסורת ההלכתית הרבנית שהתפתחה בגולה, מתברכת במשאבים רבים של צניעות ואירוניה אנטי-אוטופיסטית. כל מי שלמד ברצינות גמרא והלכה יודע כי הנחת היסוד שלהן היא כי לבני אנוש אין גישה לאמת האבסולוטית, וכי לכל השאלות יש צדדים רבים ("אלה ואלה דברי אלוהים חיים"). כל אלה עטופים בתחושת אירוניה – "חוש ההומור היהודי", המהווה מרכיב חשוב בזהות היהודית, והוא מבוסס על הכרה בפער שבין המציאותי לבין האידיאלי.

המסורת היהודית, ובמיוחד ההלכתית-רבנית שהתפתחה בגולה, מתברכת במשאבי צניעות ואירוניה אנטי-אוטופיסטית. כל מי שלמד ברצינות גמרא והלכה יודע כי הנחת היסוד היא שלבני אנוש אין גישה לאמת האבסולוטית

חוקרים ואינטלקטואלים יהודיים באמריקה גייסו רגישות זו בצורה ניכרת למען ביקורת על ישראל ומדיניותה. הגיעה העת שהם ינצלו רגישות זו להערכה ולביקורת על האוטופיזם בחברה שבהם חיים.

ד"ר שלמה פישר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית במכון שחרית. תחומי המחקר שלו הם בצומת שבין דת, פוליטיקה ומעמד וכן בקשר שבין דת, דמוקרטיה ואזרחות בחינוך. לימד סוציולוגיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות נוספות, פרסם מחקרים רבים אודות הציונות הדתית ותנועת ש"ס ועבד כ-30 שנה בשדה החינוך. הוא בין המייסדים והמנהלים של יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, המתמקד בחינוך לדמוקרטיה בחינוך הממלכתי-דתי. (צילום: מכון שחרית)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
הח"מ מלא ביקורת מימין ושמאל, אבל על הדת אין לו ביקורת, על היחס לנשים, להט"בים וללא יהודים... גם ההשוואה לרעות הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני נראה לי לא הגון, כן השמאל חוטא בטהרנות יתר, כן... המשך קריאה

הח"מ מלא ביקורת מימין ושמאל, אבל על הדת אין לו ביקורת, על היחס לנשים, להט"בים וללא יהודים… גם ההשוואה לרעות הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני נראה לי לא הגון, כן השמאל חוטא בטהרנות יתר, כן האוניברסיטאות נותנות לילדים שעוד לא רכשו את השכלתם להכתיב שפה ואפילו תוכן בקמפוסים וזה מרגיז ולא חינוכי בהגדרה. אבל להשוות את זה לרעל הימין, לחוסר המחשבה, ההגינות, ההיגיון… והנטייה לאלימות, בורות, ושנאה… איפה האיש הזה חי? ואגב, השמאל בארה"ב כמו רוב העולם, מתנגד לאלימות בשם הציונות, הימין הקיצוני בארה"ב ובעולם הוא נגד *יהודים* ומאמין שהם השולטים מאחורי הקלעים…

מסטול מעצמו, מגודל ידיעותיו ויכולתו לחבר שירה מידע יבש ולא תמיד מעניין - מכור לפלספנות. זאת ביקורת בונה כמובן, שכן בצידה גם הערכה על שחייה טוטאלית בחומר הנדון. טוויוטר: "מתי אמר שחוזר?"... המשך קריאה

מסטול מעצמו, מגודל ידיעותיו ויכולתו לחבר שירה מידע יבש ולא תמיד מעניין – מכור לפלספנות. זאת ביקורת בונה כמובן, שכן בצידה גם הערכה על שחייה טוטאלית בחומר הנדון.
טוויוטר: "מתי אמר שחוזר?"
אגודת המסיבות טראנס הישראלית: "יש היום אפטרים ש-ג-ע-ו-ן"

עוד 1,434 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // שבת, 29 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

לשכת נתניהו: הטענה שהציע את מערכת פגסוס עבור הישגים מדיניים שקרית

בתחקיר נטען שבן סלמאן התקשר לנתניהו וכי ישראל קיבלה אישור טיסה מעל סעודיה עבור התרת השימוש בפגסוס ● זוהר: אם מישהו בליכוד מקיים שיחות עם איילת שקד הוא טועה ● השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים: לא נחכה לאישור בנט כדי להקים מדינה ● ישראל חתמה על הסכם לרכישת חיסונים של Novavax ● פרשת אהוביה סנדק: תוגברה האבטחה סביב ראשת מח״ש קרן בר מנחם

עוד 24 עדכונים

גם זקנים מנסים להתחדש ולהתרענן

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בהקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי, חכם וגם משעשע ובעל איכויות ספרותיות. "לא, זאת בכלל לא ירידה" הגבתי, והבחורה הופתעה מתגובתי. ספק אם יכולה הייתה לרדת לסוף דעתי.

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. הצלחה נמדדת בעיניהם, מן הסתם, בתארים, בעמדות כוח ובמיקום גבוה בהיררכיה. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות של שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך, שחדלת מזמן להתחדש ואתה עושה שוב ושוב עוד מאותו דבר.

המשפטנית המנוחה פרופסור רות בן-ישראל הורישה לנו דוגמה מופתית ואמיצה של התמודדות עם אותה תחושה. היא הייתה, בין השאר, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וגם כלת פרס ישראל לחקר המשפט.

לפני כשנה הלכה לעולמה כמעט בת 89. עם פרישתה לגמלאות בשנת 2000 הייתה לפרופסור אמריטוס בפקולטה. בשנת 2005, בגיל 74, פרשה לחלוטין מכל עיסוק במשפטים ופנתה לציור ממוחשב של סיפורי המקרא. בשנים הבאות פרסמה ספרים, הציגה בתערוכות. בפרק האחרון בחייה עסקה גם בריקוד (במסגרת להקת קשישות), במוזיקה ובכתיבת שירה.

וכך היא הסבירה את ההסבה המקצועית הקיצונית:

"הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן, ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה".

לתפנית החדה בחייה התלווה (כצפוי) קושי רגשי הכרוך, כדבריה, בוויתור על מעמדה כדמות מובילה במקצועה הקודם ובמעבר לתחתית הסולם בעיסוקה החדש. היא שקלה את היתרון שבהתחדשות – מול החיסרון שבהתחלה מחדש.

"הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון, כתבה. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש, גברו על החשש מאובדן היוקרה המעמדית".

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך

בודדים עושים בזקנתם תפנית כה חדה, הסבה מקצועית של 180 מעלות. אבל לא מעטים מצליחים להתחדש בתחום עיסוקם הישן וליצור ניואנסים חדשים גם בגיל השלישי, וכבר נאמר שוב ושוב שיצירה היא מעיין נעורים.

העיתונאית-סופרת-מתרגמת רות בונדי המחוננת היטיבה להגדיר את טעמה וכוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים ברשימה שחיברה בהיותה בת 85 (הרשימה פורסמה לאחר מותה בגיל 94, כבר ציטטתי אותה לאחרונה, בהקשר אחר).

"שיגרה היא סתם פיהוק עד שמגיעים לזיקנה… השיגרה היא משענת, בטחון, ידידה בשעת צרה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים. הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

גם רות בונדי נרתעה ונזהרה מ"עוד מאותו דבר".

שנתיים חלפו היום, ואת עוד לגמרי אתי ואיתנו. נשארת ותישארי. מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה. רק נותר הגעגוע,…

Posted by Tal Bashan on Wednesday, November 13, 2019

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לא כאן המקום לדון בהרחבה בשאלה המורכבת. לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש.

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש

לעומת זאת, מחקרים רבים הצביעו על מאפיינים ייחודיים של יצירה לעת זקנה. הבולטים שבהם: הצטמצמות המרחב החיצוני והתבוננות מעמיקה פנימה, חתירה לפשטות וחסכון בקישוטים אמנותיים, הבעה אינטנסיבית, אדישות יחסית למוסכמות האסתטיות של התקופה.

רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)
רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)

על כך כותבים ד"ר מירי ורון והפרופסור אמיר כהן-שלו בספרם (המומלץ!) "על שפע היש הנמלט – שירה בזקנה, זקנה בשירה".

ויש מי שמצליחים להתחדש אבל נתקלים במחסום של גילנות (אייג'יזם בלעז), באותה דעה קדומה המתייגת אדם בהתאם לסטריאוטיפ של גילו. כך, למשל, התקשורת כמעט לא מתייחסת לתערוכות של אמנים שהוכרו מזמן כמובילים. מבקרי אמנות מניחים, כנראה: כבר ראינו והכרנו אותם. דיינו. כבר לא מצפים למצוא באמנותם ניואנסים ועומקים חדשים.

הכרתי מקרוב את מכת הגילנות בתחום התקשורת. שחיקה, התיישנות ואיבוד רלוונטיות אכן אורבים לכל מי שעוסק בתחום התזזיתי. תוחלת החיים המקצועית של טאלנטים בטלוויזיה (ולעתים גם ברדיו) אינה עולה, במקרים רבים, על 15 שנים.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות זה קורה בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם הסטריאוטיפי כארכאיים שזמנם עבר.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם כארכאיים שזמנם עבר

התופעה נפוצה למדי בעיתונות הדפוס. הנה, למשל, מעשה בכתבת, קולגה שלי לשעבר. היא ניחנה בכתיבה רעננה, קלילה וצבעונית כקצפת, אך חפה מוולגריות שנתפסה אז כסממן של "כתיבה צעירה". לעניות דעתי, קלילותה התאימה מאוד ל"ידיעות אחרונות". אבל בכירים העדיפו להטיל משימות על כתבים צעירים ממנה. "למה אתה דוחק אותי?" היא שאלה ישירות את רכז הכתבים. "עייפות החומר" הוא ענה חד וחלק.

האיש זכור לי כמי שהיה שקוע מאוד בגילוי כישרונות צעירים. אולי היה בזה גם עניין של אגו. הוא קיווה, מן הסתם, שהתגליות הצעירות ייזכרו לו ויירשמו על שמו. ספק אם טרח בכלל להכיר את כתיבתה הייחודית של אותה כתבת מקופחת. הלוא היא כבר התקרבה, אבוי! לגיל חמישים.

*  *  *

אני מנסה להיאחז באופטימיות ובדוגמאות מעודדות. אולי לגרש את הפחדים הנלווים להחלפת קידומת. אבל אי אפשר להתכחש כליל לאימת הזיקנה. במשך קרוב לשמונה שנים הייתי מתנדבת בעמותת "עמך" (המציעה סיוע חברתי ורגשי לניצולי שואה). זאת הייתה חוויה מאתגרת, מאלפת אבל גם מעציבה.

ומה הייתה האמירה הכי מדכאת (לטעמי) ששמעתי במהלך ההתנדבות? "זקנים, על מה יש להם לדבר?" אמרה לי בת 84. היא התאלמנה בגיל 80 אחרי 60 שנות נישואים, ומאז סבלה מכל רגע של לבד. בעידודו של בנה היחיד התחילה לבקר במתנ"ס, אבל ברחה משם במהירות. "כי מדברים שם רק על מחלות" אמרה. ואני חשבתי, מבועתת: "מה טעם בהמשך החיים כאשר אזלו כל הנושאים לשיחה ונשאר רק העיסוק במחלות?". הלוא כל פסיכולוג מתחיל יודע לומר שבגיל השלישי סם החיים הוא סקרנות. ההתעניינות במה שמעבר לצרותיך הפרטיות.

אני נזכרת במה שאמרה לי בראיון עיתונאי הפסיכולוגית והסופרת ניצה אייל ז"ל, שהרבתה לעבוד עם זקנים ולחקור את ההזדקנות והזקנה. לפני כשנתיים היא הלכה לעולמה. ההתפתחות הקוגנטיבית, כדבריה, אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אבל יש במקומותינו תופעה מצערת מאוד. אנשים רבים מקדימים לעזוב את הראש שלהם, לעתים עוזבים אותו עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם.

הסופרת והפסיכולוגית ניצה אייל ז"ל אמרה לי בראיון, שההתפתחות הקוגנטיבית אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אך יש אנשים המקדימים לעזוב את ראשם, לעתים עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם

הכרתי גם עמך חסרי השכלה ששימרו חיוניות גם בזקנתם. ובכל זאת, יש כנראה משהו באמירה התלמודית:

"תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים – חכמה נתווספה בהם, שנאמר: 'בשישים חכמה ולאורך ימים תבונה'. ועמי הארץ כל זמן שמזקינים טיפשות נתווספה בהם".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,022 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הירקון זורם ומוקצף לים

הגלובוס הירוק של השבוע הולך לראש עיריית ירושלים משה ליאון, שהחליט לפתוח מחדש את הדיון על הבנייה ההרסנית ברכס לבן ● הגלובוס השחור ניתן למזהמי הנחלים, שסיפקו השבוע תזכורת עגומה למה שקורה כשגשמים חזקים פוגשים תשתיות כושלות ● והטיפ: נותרו ימים ספורים להשתתף במבצע ספירת הציפורים הארצית

עוד 720 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מִילִּים 118

וורדל מחזיר אותנו למקד את מבטנו במילה אחת. בלי קונטקסט. בלי פוזיציה. בלי קונוטציות. בלי פרשנות. בלי ספינים. וכשכולנו עושים את זה ביחד, בלי חשיבות עצמית, בלי מיסטיקה, בלי אסטרטגיה, רק בשביל הכיף, אז לפחות לדקות אחדות אנחנו שוב רקמה אנושית אחת חיה

עוד 1,467 מילים

למקרה שפיספסת

מכירת סוף כהונה

הסדרי הטיעון המקלים עליהם חתם מנדלבליט - ללא בקרה ציבורית או צורך לתת דין וחשבון לציבור - תואמים את כלל כהונתו: התכופפות מתמשכת בפני פוליטיקאים שסרחו, תוך גרימת נזק חמור לעקרון השוויון ולשלטון החוק ● גם הודעתו של היועמ"ש לסנגורי נתניהו על הפסקת המו"מ להסדר טיעון אינה מסמנת סוף פסוק בפרשה ● ומילה על אתי כרייף והופעתה אמש ב"עובדה" ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
"...ומעל לכל: הטמעת המסקנה, הן בקרב הציבור והן בקרב הפוליטיקאים, כי נבחר ציבור משוכלל מספיק, הרוקם מבעוד מועד תוכנית למנות לצמרת מערכת אכיפת החוק מועמדים שיש להם חולשות, כלפיו או בכלל –... המשך קריאה

"…ומעל לכל: הטמעת המסקנה, הן בקרב הציבור והן בקרב הפוליטיקאים, כי נבחר ציבור משוכלל מספיק, הרוקם מבעוד מועד תוכנית למנות לצמרת מערכת אכיפת החוק מועמדים שיש להם חולשות, כלפיו או בכלל – עלול להצליח בתוכניתו."

זיקוק נהדר של סיפור המטלית והנוכל.

עוד 1,377 מילים ו-1 תגובות

ישראל וטורקיה - האם הצינה בין שתי המדינות מפשירה?

בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור – מצרים, סעודיה, האמירויות וכאמור גם ישראל.

בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור

דבריו של הנשיא ארדואן בדבר ביקור צפוי של הנשיא יצחק הרצוג בטורקיה בחודש הבא (שלא הוכחשו בישראל) מהווים את שיאה של המגמה בה חזינו בחודשים האחרונים.

קדמו לכך, כזכור, סיומה המהיר של פרשת מעצר בני הזוג הישראלים בטורקיה, שיחות הטלפון בין הנשיא ארדואן ועמיתו הישראלי הרצוג, ושיחת הטלפון הנדירה בין שרי החוץ (הטורקי דרש בשלומו של לפיד שחלה בקורונה).

המהלכים הללו ממחישים את ההבנה באנקרה, כי עקב הבידוד הטורקי באזור, ולנוכח הארכיטקטורה האזורית המרשימה שנבנתה בעשור האחרון והקשיים מבית של ארדואן (כלכלית ופוליטית), מתבקש מאמץ לחמם את מערכות היחסים הקרירות עם מספר מדינות מפתח באזור.

באנקרה מבינים כי הבידוד הטורקי באזור, הארכיטקטורה האזורית המרשימה שנבנתה והקשיים מבית של ארדואן – מחייבים מאמץ לחימום מערכות היחסים הקרירות באזור

ההבהרה האמריקאית לפיה וושינגטון איננה תומכת בפרויקט השאפתני – East Med Pipeline –  נסכו עידוד באנקרה, שמא ניתן להסב לעברה (ודרכה) תוכניות יצוא של גז ממזרח הים התיכון.

איך ישראל צריכה להגיב? האם להיענות לחיוכים ולמסרים? ואם כן, האם בתנאים מסוימים?

ובכן, עקרונית ערוצים פתוחים עדיפים על פני היעדר דיאלוג בין הדרגים המדיניים הבכירים בשתי המדינות, ובמיוחד לנוכח מעמדה ומשקלה של מדינה כטורקיה. אולם, בשנים האחרונות נקודות המחלוקת בין המדינות העמיקו עד מאד, ואף קיבלו, בעיקר מן הצד הטורקי, ביטויים פומביים חריפים.

המחלוקת מתמקדת בסכסוך הישראלי–פלסטיני ובהתנהלות הטורקית מול החמאס; במקומו של האסלאם הפוליטי באזור (וממשלו של ארדואן נושא אותו בגאון); ואל מול מערכת היחסים ההדוקה שהתבססה בשנים האחרונות בין ישראל, יוון, קפריסין ומצרים, כולל סביב הקמתו של פורום הגז האזורי, שלמעשה ממחישים את "מידורה" של אנקרה ממערך הבריתות שנוצקו באזור.

בנסיבות הנוכחיות שומה על ישראל להתנהל לאורם של מספר עקרונות:

  • מצבה האסטרטגי של ישראל ומרחב התמרון המדיני שלה משופרים. מבחינה זו המקח וממכר מול אנקרה צריך להתנהל בנחת ובאורך רוח.
  • חימום דו השיח המדיני עם אנקרה אסור שיבוא על חשבון מערכות היחסים הקרובות והאמון הרב שהושג עם יוון וקפריסין.
  • המחלוקת בסוגיה הפלסטינית תישאר בעינה, כולל האופן בו טורקיה רואה את החמאס. אולם, נוכחותם (הפעילה) של בכירי החמאס בטורקיה; הפעילות הטורקית המוגברת בירושלים; והרטוריקה החריפה (והפוגענית) כלפי ישראל (ובעיקר מצידו של הנשיא ארדואן) חייבים לקבל מענה ראוי, שישרת את האינטרסים הישראלים.
  • הפוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה ראוי (ובלתי נמנע) שיעלה על שולחן הדיונים בין המדינות. אולם מאליו ברור, שתנאי הכרחי לדיון מעשי בהקשר זה תלוי במידת האמון שנוצרת, או משתקמת, בין שתי המדינות, ומדובר בתהליך ממושך שלא נבנה במחי כף אחת.

בשורה התחתונה, חשוב לזכור, כי מדובר במדינה מרכזית באזור, עם רלוונטיות שלה לסוגיות מרובות, שנוגעות לאינטרסים ישראליים חיוניים. מבחינה זו, אם ניתן לגשר על הפערים והמחלוקות ראוי לעשות כן, ולו בכדי לבחון האם ועד כמה ניתן לאתר מחדש מפגשי אינטרסים בין ישראל וטורקיה, שבשנים האחרונות התמסמסו. חשוב גם לזכור את היקף הסחר העשיר בין המדינות ואת הקשרים האזרחיים, התרבותיים ואף ההיסטוריים.

כמדינה מרכזית עם רלוונטיות לסוגיות שנוגעות לאינטרסים ישראליים חיוניים, ראוי לנסות לגשר על המחלוקות עם טורקיה, אם ניתן, ולו כדי לבחון מחדש מפגשי אינטרסים

ישראל מצויה, כפי שתיארנו, בצומת אסטרטגית נוחה, ומשום כך חיוני מאד לבחון בחיוב את האיתותים מאנקרה, אולם באופן שיענה על האינטרסים החיוניים שלה, ומערך היחסים המרשים שכוננה באזור בשנים האחרונות.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 539 מילים
עודכן לפני 6 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

דווקא גנץ, ולא בנט, הוא זה שפועל להכשיר מאחזים

המתנחלים לא מבינים מה קפץ על גנץ, שהיה עד כה די עוין כלפיהם, אבל הם גם לא ממהרים לקבל אותו כאביר ההתנחלויות החדש ● פרסום ראשון: מזכ"ל מפלגת העבודה קורא לגדי איזנקוט להתמודד על ראשות המפלגה ומאתגר שוב את ההנהגה של מרב מיכאלי ● וליצמן קפץ על מכירת החיסול של מנדלבליט, שמוכר במחירי הפסד רגע לפני סיום הכהונה ● פרשנות

עוד 1,275 מילים ו-1 תגובות

אף על פי שהיא פועלת הרחק מתחת לרדאר הציבורי, הרכב ועדת השמות הממשלתית, כמו החלטותיה, מהווה מקור למחלוקת מתמשכת מאז קום המדינה ● הרגישות המיוחדת סביב מתן שמות ליישובים ולמקומות גאוגרפיים אינה מפתיעה: מדובר במאבק סמוי ברובו אך רווי יצרים - על ההיסטוריה, הזהות, הבעלות, הזיכרון והתודעה הקולקטיבית של תושבי הארץ ● דעה

עוד 1,289 מילים

מצרים מתחילה לשנות את יחסה להכחשת שואה

לפני שבוע אימצה עצרת האו"ם החלטה ישראלית נגד הכחשת שואה ● אחד התומכים בהחלטה היה השגריר המצרי לאו"ם, ימים ספורים לפני שמצרים ציינה בפעם הראשונה את יום השואה הבינלאומי ● בתוך כך, רוחות המלחמה במזרח אירופה מאיימות לפגוע בכלכלה האמריקאית: ארה"ב מאיימת בסנקציה טכנולוגית תקדימית, אך היא עשויה לחזור אליה כמו בומרנג ● פרשנות

עוד 871 מילים

הקורונה הורגת: בשנה שעברה, כמו ב-2020, נרשמה תמותה עודפת גבוהה בכל העולם ● שיטות הערכה שונות מציגות מספרים שונים, אבל כולן מראות שבזמנים ובמקומות שבהן התחלואה בקורונה עלתה, התמותה הכללית גדלה ● הסגרים לא עזרו אבל החיסונים הורידו את התמותה ● ובמדינות עם מערכת בריאות כושלת, כולל ארה"ב, נרשמה התמותה הגבוהה ביותר, ולא רק מקורונה

עוד 3,094 מילים

עיתון הבית של המנהיג העליון של איראן פרסם השבוע איום של בכיר ח'ותי נגד ישראל, בעקבות מתקפות המורדים על איחוד האמירויות ● בישראל לא הגיבו לאיום, אבל פוקחים עין על הזירה בתימן, במיוחד לנוכח אמצעי הלחימה הזורמים לשם מאיראן ● פרשנות

עוד 560 מילים ו-1 תגובות

משרד הבריאות: תלמידים שחלו בקורונה לא יידרשו להיבדק במשך 60 ימים מהחלמתם

מנדלבליט סגר את החקירה נגד השוטרים שרדפו אחר אהוביה סנדק ● ליצמן חתם על הסדר טיעון - יודה בהפרת אמונים בפרשת לייפר, וייגזר עליו מאסר על תנאי ● בנט על נתניהו: "כשהבין שלא אאפשר לו לגרור את ישראל לבחירות, הוא ממש איים - 'אני אפעיל עליך את כל המכונה שלי, את הצבא' ● בית הדין לעבודה ביטל את השביתה שעליה הכריזה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד

עוד 45 עדכונים

"הוא נשאר כדי להגן על הקהילה היהודית"

הוא שלח את בנו לארה"ב עוד בשנות ה־50, התעקש להישאר באיראן אחרי המהפכה האסלאמית כדי לסייע לקהילה היהודית – והוצא להורג בכיתת יורים ● עורכת מדור הצילומים ברשת אן־בי־סי חושפת את הסיפור הנשכח של סבא שלה, חביב אלגניאן, מנהיגה החילוני של הקהילה היהודית באיראן: "הוא עזר ליהודי איראן לעלות לארץ הרבה לפני המהפכה"

עוד 1,008 מילים

הוועד הורה לעובדים להחרים את השופטת שמונתה לבדוק את התלונות

מעקב הנהלת הרכבת מינתה שופטת לבדוק עשרות תלונות של עובדים על התעמרות שיטתית מצידה של הסמנכ"לית ורד פרוינד ● אולם השבוע הצהיר ועד העובדים כי מדובר ב"מהלך מכור" והנחה את העובדים להימנע משיתוף פעולה עם השופטת ● יו"ר הוועד גילה אדרעי: "זה חלק מהמאמץ הכללי להפחיד, כדי שתזכרו מי יכול לפגוע בכם" ● הנהלת הרכבת: "יבוצעו שינויים והתאמות בתהליך לפי הצורך"

עוד 769 מילים

"אבא, זה נכון שאתה אדם רע?"

לרשויות המקומיות, שירותי הרווחה ולמערכת המשפטית אין את הכלים להתמודד עם הסתה מצד אחד ההורים, שעשויה להביא לניתוק קשר מוחלט ● ארגוני נשים טוענים ש"ניכור הורי" הוא כלי אסטרטגי שמכסה על התנהגות אלימה, מנגד נטען כי גם נשים סובלות מהתופעה ● במקרה הטוב מופנות המשפחות לטיפול אצל גורמים פרטיים: "זה סיוט כי אני ממש מזהה שינויים בהתנהגות הילדה שלי"

עוד 1,467 מילים ו-1 תגובות

יפעת שאשא-ביטון: התנהלות אגרסיבית - לא בבית ספרנו

במשרד החינוך פועלים להוצאת צווי מניעה ● משרד הבריאות מכחיש את הטענה כי שרון אלרעי-פרייס לחצה על יפה בן דויד להתנגד לביטול הבידודים; "ספינים שמטרתם להכפיש" ● נחמן אש אישר מתן חיסון רביעי לבני 18 ומעלה הסובלים ממחלות רקע ● ארדואן: הנשיא הרצוג יגיע לביקור רשמי בטורקיה בפברואר - ייתכן שהביקור ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה