כבר כשהייתי בכיתה י' בהולנד בשנות השמונים המוקדמות, זמן רב לפני שהתחלתי לחשוב על לנסוע לישראל (שלא נדבר על עלייה ארצה), התאהבתי בשפה העברית. קודם בצלילים שלה, וכשהתחלתי ללמוד שפות ותרבויות שמיות באוניברסיטה באמסטרדם, גם בדקדוק. כל זה עוד לפני שממש למדתי לקרוא או לדבר את השפה. אוצר מילים ושליטה שוטפת רכשתי רק כמה שנים לאחר מכן, באולפן הקיץ באוניברסיטה העברית.

הגעתי לישראל בפעם הראשונה בתחילת שנות התשעים. במשך חודש גרתי ועבדתי כמתנדב בקיבוץ כיסופים. באחד הימים החופשיים שלי לקראת סוף אותו חודש נסעתי לבאר שבע. שם, בקניון, נכנסתי לחנות מוזיקה ושאלתי את המוכר על "מוזיקה ישראלית עכשווית טובה". לפי ההמלצות שלו קניתי קסטה אחת (זוכרים מה זה?) של אתניX, ושתיים של חוה אלברשטיין, כולל אלבומה האחרון דאז "לונדון" (1989). אף על פי שישנם כמה שירים של אתניX בפלייליסט שלי בספוטיפיי שאותו תייגתי "ישראלי שונות", אני מזמן כבר לא עוקב אחרי מה שנשאר מאותה להקה. אולם לגבי חוה אלברשטיין, שתי הקסטות האלה היו התחלה של אהבה שנמשכת עד עצם היום הזה.

יונתן בר-און (Bert de Bruin) הוא היסטוריון ומורה לאנגלית במרכז חינוך ליאו באק בחיפה. ב1995 עלה ארצה מהולנד, והוא בעל טור שבועי ביומון ההולנדי Friesch Dagblad.

שריקת הפתיחה למונדיאל 2026, המתקיים על דשא האצטדיונים הנוצצים של צפון אמריקה, הצמידה מאות מיליוני אוהדים ברחבי העולם הערבי והמוסלמי למסכי הטלוויזיה.

אך בעוד השחקנים נלחמים על תהילה ספורטיבית, מאחורי הקלעים מתחולל קרב מרתק לא פחות – הקרב על פניו של האסלאם המודרני.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

בליץ החקיקה שקואליציית "אכול ושתה כי מחר אנו עלולים להפסיד את הבחירות", מצביע על הצורך של מדינת ישראל לחוקק שורה ארוכה של חוקים, שיאפשרו לה להשתקם מ-30 שנות שלטון השחיתות, הכאוס, ההסתה והמחדלים של בנימין נתניהו.

עיקרי החוקים נוגעים לעובדה הפשוטה שנתניהו מקבל וקיבל החלטות קריטיות לגורלה של ישראל במגוון תחומים – לבדו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

עברתי לאחרונה קורס בינה מלאכותית.

מטבעי אני אוהב להישאר מעודכן ולהיות מצוי בחידושים האחרונים ובטרנדים הלוהטים של המין האנושי, על כן זה רק עניין של זמן מהרגע שבו אני שומע על חידוש כלשהו ועד שאני מנסה אותו בעצמי – והזמנים הולכים ומתקצרים.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.