למרות שדומה שכל ענייננו הבטחוני, מופנה כלפי ארגוני הטרור הפלסטינאים (שהם לפי דעתי מורתעים מאוד בעקבות המלחמה), יש כן מקום לדאגה ודווקא מכיוון לא צפוי, אם כי מדברים עליו די הרבה לאחרונה. כוונתי להתעצמות הצבא המצרי. מה שקורה בגבול סיני, דומה למה שקרה בגבול עוטף עזה, צבא גדול מצרי, נערך שם במבנה התקפי. כמובן ידוע שצבא מצרים התעצם במידה רבה, בעת האחרונה וכמובן, איש אינו מגלה מדוע, בעצם. הוא גם הפר משך שנים, את הסכם הפסקת האש, תוך מחשבה של ישראל, שהדבר נועד למלחמה בחמאס.
בתגובה של גוף ישראלי כלשהו, רשמי או לא, יוצר והופץ ברשת, הסרטון הידוע, שבו נראה תרחיש אסון ענק, למצרים, אם מטוסים יתקפו את סכר אסואן… מהצד השני, של האויב ההיסטורי ירדן, אלו תלויים מאוד באספקת מים מישראל, בגלל שמצב המים בממלכה המדברית, על סף אסון ממש.

אני לא מאלה שמתרגשים כל כך מהפלישה הרוסית לאוקראינה וההתנהלות של פוטין. יש פה שני צדדים למטבע ומה שקרה הוא תגובה אוטומטית של המערב, לרצון של אוקראינה להצטרף לנאטו. כלומר יש פה איבה ישנה ופחד מבוסס עמוק, בין המערב לרוסיה, יותר מאשר צעד עוין אמיתי של רוסיה כנגד אוקראינה. לי נראה שכניסתה של אוקראינה למלחמה עם רוסיה, מבוססת על עוינות עמוקה, ורק מובילה למלחמה שאין לה שום סיכוי שתיגמר אי פעם.
לנו בישראל, אין אינטרס להסתכסך עם הרוסים, שלא עשו לנו שום בעיות. יתרה מזאת, המספר הרב של עולי רוסיה בישראל, דווקא עוזר לנו מבחינת היחסים עם רוסיה. צעדיו של טראמפ כלפי רוסיה, לא מפתיעים מבחינתי. ההתעקשות של אירופה המערבית, להתנגד ולהסית נגד רוסיה, היא, בעיני, לא מועילה לשלום העולמי.

הרמטכ"ל יכול לדבר גבוה-גבוה ואנחנו יכולים להתעלם מהלעג של נסראללה כלפי החולשה שפוקדת את ישראל. אבל האמת, שכמו תמיד, יש פה מלכוד. השאננות שוב אחזה בנו. כמו לפני מלחמת יום כיפור. בונים על דיבורים ובמעשים, הולכים לקראת אסון, עם הרפורמה המשפטית. ארה"ב כבר הציבה לנו גבולות ומעקמת את האף כלפי הממשלה הזאת. משהו מסריח פה. הטקטיקה של נתניהו, היא להרבות במעשים שנויים במחלוקת, כדי להקים עליו עוד ועוד קהלים, עד אשר הרפורמה, שהיא שורש כל רע, תיבלע לה אי שם והוא יוכל להעביר אותה, בלי שנרגיש בכך אפילו.

למחאה הזאת יש בעיה אחת: חושבים שזה המשך המחאות של השמאל ולא מתייחסים אליה ברצינות. רבים מאלו שהצביעו נתניהו, מרגישים באמת, שרימו אותם, אבל מהססים להצטרף למחאה ששמה על דגלה את סילוקו של נתניהו. שכן הם לא מבינים, שאין בין המחאות של השמאל וההאשמות נגד נתניהו ודרעי, לבין המחאות האלו, שום דבר משותף באמת.
מרוב שציבור רחב צעק כל הזמן זאב זאב, ומחא על כל העסק של נתניהו, עכשיו לא מתייחסים להמונים, שהצטרפו למחאה, ברצינות. הם לא מבינים שאלו רוצים להצביע על הסכנות הגדולות באמת, לדמוקרטיה, לכלכלה ולביטחון של ישראל.
טעות היא, אם כן, להתנגד למשא ומתן לפני שייפסקו ההליכים, שכן זאת האג'נדה של המפגינים הוותיקים, שמנסים לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: גם להרשיע את נתניהו וגם לבטל את הרפורמה. חסידי נתניהו רואים בכל המהלך הזה, עוד טריק לפגוע בנתניהו ולא מבינים את חומרת המצב.

תתעוררו!
אני לא אוהב את הביטוי הזה, הקיצוני כל כך, כי אני אדם רגוע ואוהב שלווה.
אבל הפעם אין מה לעשות, חייבים להתעורר מהר, כי גונבים לנו את המדינה!
כשפרצה אנתיפאדת 2000 וראש הממשלה ושר המשטרה, אמרו שלא צריך להיכנס חזק בערבים, שתפסו עליה טרמפ, והתקיפו את הישראלים שנסעו בוואדי עארה, אני הזדעקתי ואמרתי שיש לפעול בדחיפות ומיד בצורה הכי קשה ואלימה שאפשר נגד המפגינים.
וגם כשאריק שרון החליט על תוכנית ההתנתקות, מיד אמרתי: הבן אדם השתגע.
אז עכשיו אל תגידו נחכה ונראה, צריך לפעול מיד ובצורה הכי נחרצת, נגד התוכנית הזדונית של נתניהו והגוש שלו.
אל לנו להיות קצרי רואי ולהתרשם מהקריאה להפסיק את המחאה בעקבות הפיגוע, מי שמפגין זה למען העתיד של כולנו, שהוא בסכנה, בלי שם קשר לפיגוע זה או אחר.