למרות שדומה שכל ענייננו הבטחוני, מופנה כלפי ארגוני הטרור הפלסטינאים (שהם לפי דעתי מורתעים מאוד בעקבות המלחמה), יש כן מקום לדאגה ודווקא מכיוון לא צפוי, אם כי מדברים עליו די הרבה לאחרונה. כוונתי להתעצמות הצבא המצרי. מה שקורה בגבול סיני, דומה למה שקרה בגבול עוטף עזה, צבא גדול מצרי, נערך שם במבנה התקפי. כמובן ידוע שצבא מצרים התעצם במידה רבה, בעת האחרונה וכמובן, איש אינו מגלה מדוע, בעצם. הוא גם הפר משך שנים, את הסכם הפסקת האש, תוך מחשבה של ישראל, שהדבר נועד למלחמה בחמאס.
בתגובה של גוף ישראלי כלשהו, רשמי או לא, יוצר והופץ ברשת, הסרטון הידוע, שבו נראה תרחיש אסון ענק, למצרים, אם מטוסים יתקפו את סכר אסואן… מהצד השני, של האויב ההיסטורי ירדן, אלו תלויים מאוד באספקת מים מישראל, בגלל שמצב המים בממלכה המדברית, על סף אסון ממש.
אני לא מאלה שמתרגשים כל כך מהפלישה הרוסית לאוקראינה וההתנהלות של פוטין. יש פה שני צדדים למטבע ומה שקרה הוא תגובה אוטומטית של המערב, לרצון של אוקראינה להצטרף לנאטו. כלומר יש פה איבה ישנה ופחד מבוסס עמוק, בין המערב לרוסיה, יותר מאשר צעד עוין אמיתי של רוסיה כנגד אוקראינה. לי נראה שכניסתה של אוקראינה למלחמה עם רוסיה, מבוססת על עוינות עמוקה, ורק מובילה למלחמה שאין לה שום סיכוי שתיגמר אי פעם.
לנו בישראל, אין אינטרס להסתכסך עם הרוסים, שלא עשו לנו שום בעיות. יתרה מזאת, המספר הרב של עולי רוסיה בישראל, דווקא עוזר לנו מבחינת היחסים עם רוסיה. צעדיו של טראמפ כלפי רוסיה, לא מפתיעים מבחינתי. ההתעקשות של אירופה המערבית, להתנגד ולהסית נגד רוסיה, היא, בעיני, לא מועילה לשלום העולמי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מעורר מחשבה.. אני חושב שהשכחה שלנו בזמנים של תנועת מידע מהירה, משפיעה עלינו לקבל את האירועים כאילו נולדו הרגע. וכך אנחנו משחזרים את המתח הזה שכבר הורגלנו בו, תחושה של להיות במוכר, בבית..