א' לקתה בדיכאון, בפעם הראשונה בחייה, לאחר שפוטרה בסגר השני של הקורונה. אחרי כעשרה חודשי אבטלה היא מצאה עבודה חדשה, אבל הדכדוך והמועקה, התקפי החרדה ותחושת החידלון, רק הלכו והתעצמו, נגסו בתפקוד היומיומי שלה ודלדלו את מעט כוחותיה.
כשניסתה לקבוע תור דרך קופת חולים לפסיכולוג/ית באזור מגוריה, נאמר לה שתצטרך להמתין חודשים. כמה? המוקדנית לא ידעה לענות. "השירות בקהילה בקריסה", אמרה לה בצער רופאת המשפחה. "אני יכולה לרשום לך בינתיים פרוזאק. אם יש לך מחשבות אובדניות, לכי לחדר מיון".
רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוזו רפואה המסתמכת על דווח הפציינט. רפואה לא מדויקת .רבים ניסו הרבה תרופות ממשפחות שונות עם לא מעט תופעות לוואי הגורמות קושי לפציינט מאלצות העדרות מהעבודה. הכל בגדר ניסוי וטעייה. חבל שכך. התרופות ממכרות וקשה מאד להיגמל מהן.