איום הרחפנים בגבול הצפון מחייב מענה טכנולוגי ומבצעי מהיר. אבל הבעיה העמוקה יותר היא תרבות ארגונית שבה מודיעין, עליונות מבצעית וטכנולוגיה עלולים לדחוק הצידה את ההבנה האסטרטגית: מה האויב רוצה, מה הוא מוכן לשלם, ואיזה הישג הוא מבקש להשיג.

*  *  *

במאמר חשוב שפרסם במרכז דדו ב־2024, תא"ל (מיל.) ד"ר מאיר פינקל טוען כי בצה"ל התפתחה "תחושת שליטה גבוהה במציאות", שהפכה לחלק מן התרבות הארגונית של מפקדי צה"ל.

ד״ר עוזי ערן, סא"ל במיל', הוא חוקר בתחום הפסיכולוגיה של המשפט וקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות וסיכון. מחקריו עוסקים בהשפעת סגנונות חשיבה, אינטואיציה והטיות קוגניטיביות על שיקול הדעת של שופטים, ומקבלי החלטות מדיניות וצבאיות.

מזרח ירושלים היא המקום שבו ישראל מודדת את ריבונותה לפי תוכניות בנייה, תקציבי חומש, נוכחות משטרתית ודגלים, ואילו המציאות מודדת אותה לפי ביוב, כיתות לימוד, היתרי בנייה, תעסוקה, עוני, תחושת ביטחון ואמון.

הפער בין שתי המדידות האלה הוא לב הסיפור. הדוח המעודכן של קבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה" לשנת 2026 מצביע על מגמה כפולה: מצד אחד, ישראל מגבירה את מאמציה להעמיק שליטה במזרח העיר, בעיקר באמצעות בנייה יהודית, חינוך ישראלי, תמריצים כלכליים, אכיפה והרחקת סממנים פלסטיניים. מצד שני, ככל שהשליטה נעשית כוחנית, בירוקרטית וחד־צדדית יותר, כך נחשפת חולשתה.

אל"מ במיל' רון שצברג הוא מנכ"ל שותף בקרן לשיתוף פעולה כלכלי ומרכז את תחום ירושלים בקבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה". 

אחד הדברים המתסכלים ביותר במחאה בשנתיים האחרונות הוא הפער בין מה שאנחנו רואים לבין מה שאחרים רואים. אותם אירועים, אותן הצבעות בכנסת, אותם מינויים, אותם נאומים – ובכל זאת נדמה שאזרחי ישראל חיים בעולמות שונים.

קל לייחס את הפער הזה לשקרים, לתעמולה או לערוצי תקשורת שונים. אבל חלק ממנו נובע ממשהו עמוק יותר: הדרך שבה הקוגניציה האנושית בנויה.

פרופ' ענת מריל היא חוקרת קוגניטיבית בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד, חברת סגל בחוג לקוגניציה ומדעי המוח ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.