עד תחילת 2026 נדמה היה כי המזרח התיכון צועד לעבר תקופה של איזון מחודש. ערב הסעודית, בהובלת יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שידרה קו פרגמטי וזהיר, שיח על מועצת השלום ביום שאחרי עזה, מסרים מדודים באשר לנורמליזציה עתידית עם ישראל, והקפדה על רטוריקה מאופקת כלפי ישראל.
ריאד לא אימצה קו פרו-ישראלי אך גם לא הובילה קמפיין הסלמה מתוזמן, והתמונה האזורית לפחות כלפי חוץ שידרה יציבות מחושבת.
סעיד חמזה, חבר בקבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה" העוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני ומאסטרנט בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועבודה בעיניים מצליחה רק לרגע. ניסיון הטשטוש של הרצח האכזרי של העיתונאי הסעודי האופוזיציונר באיסטנבול, הביתור הזוועתי של גופתו לחתיכות והטסת החלקים לריאד, לא נשכחה עד היום שנים אחר כך. ויש מי שמזכיר זאת ללא הרף. הענין הוא האינטרסים החשובים לכאורה של הטורקים והאמריקנים והאחרים. המקבלים את המנהיג הסעודי למרות ידיו המגועלות בדם. מענין שביידן לא סלח לו מעולם.