רבים מתעמקים בשאלת הפוסטראומה שלאחר הקורונה ובנושא סדרי עולם חברתיים ולאומיים חדשים. יש המשלים את עצמם שנתחבק בתום הקורונה עד שנתמוסס איש ברעהו מרוב אהבה זולת. ויש שחושבים להיפך.

ואני שואלת שאלה אינטימית מינורית לכאורה: מה נלבש? ואם לצמצם את השאלה לרגע (כדי להרחיבה אחר כך): מה אלבש?

שרית פוקס, חוקרת תרבות, ביוגרפית ("נמר בוער" על נסים אלוני), סיימה תואר שני בהצטיינות יתרה בחוג לתיאטרון (.נושא עבודת המאסטר היה "מימד הזמן הנפשי ביצירת סמואל בקט"), עיתונאית, בוגרת 28 שנים במעריב עד סמוך לסגירתו. בת 65. תחביב: לספוג אש על החוצפה לטעון טענה אופוזיציונית, להתמוטט מחלק מהתגובות, לקום, ולהתחיל מחדש

שתי נשים עדינות נפש ממני, כנראה, התוודו ואף מחו על מה שעוללה הקורונה לתפיסתן העצמית כנשים בוגרות אך לא קשישות. פרופ' עמיה ליבליך טענה שמעולם קודם לקורונה לא הרגישה עצמה זקנה, למרות היותה כבת 80, בעוד שנרי לבנה דיברה בטור שלה על עידן האג'יזם (מתחרז עם פאשיזם), ועל כך שהיא מצפה מדור הצעירים להחזיר לדור שלה חיבה.

החוויה שלי בתוך מתקפת הקורונה אלימה יותר. מתוך התבוננות בצעירים שעונדים את הצעירות (בשורוק) שלהם בביטחון ובהתרסה באזור מגורי בתל-אביב, אלה המכונים צעירים פשוט שמחים על ההזדמנות להיפטר מאיתנו. רוצים, גם אם לא אומרים את זה במפורש בדרך כלל, שנחדל להתקיים. כי אז נפנה את דירותינו היקרות ואת כספי הקצבאות או הפנסיות המהוות נטל על המדינה.

שרית פוקס, חוקרת תרבות, ביוגרפית ("נמר בוער" על נסים אלוני), סיימה תואר שני בהצטיינות יתרה בחוג לתיאטרון (.נושא עבודת המאסטר היה "מימד הזמן הנפשי ביצירת סמואל בקט"), עיתונאית, בוגרת 28 שנים במעריב עד סמוך לסגירתו. בת 65. תחביב: לספוג אש על החוצפה לטעון טענה אופוזיציונית, להתמוטט מחלק מהתגובות, לקום, ולהתחיל מחדש

העבדות נחשבה במשך אלפי שנים לחלק טבעי של הסדר האנושי, ואיננה עוד. גם עונש המוות הולך ועובר מן העולם המתוקן. ביטולם התחיל בקולות בודדים שהעזו לשבור שתיקה, ובעקבותיהם קמו מנהיגים אמיצים שיצרו דמיון פוליטי חדש.

וזה גם דינה של המלחמה, המלווה את האנושות משחר ימיה: לעבור מן העולם, ואולי אפילו בימינו.

אברהם (אברום) בורג הוא סופר, מורה, לומד ופעיל פוליטי. לשעבר חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. בורג רץ מרתונים, נאבק, מיעוט ואופטימי.

בס"ד

ברדיו המשיכו המומחים לנתח את מהלכי הבחירות ואת האפשרויות השונות והבטן שלי התהפכה. רק אני שומעת את זה? בטוח לא. הרי אלו אותם צלילים שהיו בחמש מערכות בחירות בין אפריל 2019 לנובמבר 2022. והנה שוב זה קורה ואנחנו בקושי שלוש שנים אחרי ה-7 באוקטובר. שוב המהלומות בלי מחשבה לטווח ארוך מה טוב למדינת ישראל, אילו אינטרסים חיוניים למדינה ואיך בונים תוכנית לטווח ארוך ולא רק מטרילים את המערכת עד שהכול יקרוס לבחירות נוספות. סירנות האזעקה צריכות להחריש אוזניים. אז איך זה שוב קורה?

עו"ד סא"ל (במיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, שירתה בפרקליטות הצבאית ובמשרד החוץ, חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית, כותבת סיפורי ׳קשת אחים׳ (keshet-achim.com)

העשור האחרון במדינת ישראל מתאפיין בחוסר יציבות פוליטית כרוני ובשחיקה מתמדת של המערכת הציבורית. מערכת הבחירות הבליטה את טירוף המערכות הפוליטי שבו מצויה החברה הישראלית, המשפיע על כל תחומי החיים.

שורש הבעיה אינו טמון רק במחלוקות אידאולוגיות, אלא בהיעדר איזונים במערכות השלטון ובקריסתן הדרמטית של המפלגות הגדולות. בעוד שבעבר התבססה המדינה על שתי מפלגות דומיננטיות ששימשו גשר מתווך ואחראי בין הציבור למוקדי ההכרעה, כיום נשטפה הזירה במפלגות אווירה חולפות הצצות כפטריות לאחר הגשם.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.