מסגד א-נורי ובו צריח אל-חַדְבַּאא (הגיבן), הם סמליה של העיר מוסול בעיראק. האתר מזכיר את מגדל פיזה באיטליה בשל נטייתו של הצריח. הוא מהווה סמל להיסטוריה המפוארת של עיראק ושל האזור בכלל. מדוע התגייסו מצרים והאמירויות לשפץ מסגד בעיראק בחודש האחרון? כמה יעלה השיקום ובכמה עבודה כרוך הפרויקט? מהו סיפורו של של המסגד היפהפה בו בחר אבו בכר אל-בגדאדי להצהיר על ח'ליפותו?

מסגד א-נורי ובו צריח אל-חַדְבַּאא (הגיבן), הם סמליה של העיר מוסול בעיראק. האתר מזכיר את מגדל פיזה באיטליה בשל נטייתו של הצריח. הוא מהווה סמל להיסטוריה המפוארת של עיראק ושל האזור בכלל

את הצריח של מסגד חדבאא רואים ממרחקים במחוז נינווה בעיראק. עד שהשתלטו עליו טרוריסטים ב-2014, היה המסגד המרהיב ביופיו מוקד של מתפללים וגם תיירים רבים.

בשבוע שעבר נחתם הסכם בין האמירויות לעיראק, לפיו הנסיכות העשירה תממן את שיפוץ מסגד א-נורי הגדול בעלות של 50.4 מיליון דולר. האיחוד האירופאי יוסיף 25 מיליון דולר לשיקום. את הפרויקט ינהל אונסקו והשיפוץ ייקח חמש שנים.

שרת התרבות והפיתוח של האמירויות נורה אל-כעבי אמרה כי בניית המסגד מסמלת את שיתוף הפעולה האסטרטגי והתרבותי בין שתי המדינות, האמירויות ועיראק. בתשובה, הודה שר התרבות והתיירות העיראקי קייס חסין רשיד לאמירויות והזכיר כי המסגד פוצץ ע"י ארגון דאעש במהלך כיבוש העיר מוסול ב-2017 וזהו רגע היסטורי משמח.

הפרויקט יעניק לצעירים עיראקים כאלף משרות בתחום הארכיטקטורה, ההנדסה, השיפוצים והבנייה. בהמשך, מתכננת ממשלת עיראק לשפץ את כל העיר מוסול העתיקה, שנפגעה במלחמה נגד דאעש, במבצע הקרוי "החייאת הרוח של מוסול". הפרויקט כולל גם שיקום של מערכת החינוך והתרבות בעיר. לפני כשנתיים נחתם הסכם עם אונסקו גם על שיפוץ שתי כנסיות עתיקות בעיר, בה התקיימה קהילה נוצרית עד לכיבוש דאעש.

מצרים גם היא תשתתף בשיקום המסגד השנה. צוות מצרי יבנה את אולם התפילה הפנימי, תוך הקפדה על שחזור מדויק. העבודות של מצרים והאמירויות יתבצעו בתאום מלא עם הוקף (ההקדש של רשויות הדת) הסוני בעיראק. גובהו של הצריח (מִאְדַ'נַה) לקריאה לתפילה 45 מטרים והוא בן 840 שנה. המסגד היה נתון לשליטת ארגון דאעש בין השנים 2014-2017, שנות קיומה של "המדינה האסלאמית".

בשבוע שעבר נחתם הסכם בין האמירויות לעיראק, לפיו הנסיכות העשירה תממן את שיפוץ מסגד א-נורי הגדול בעלות של 50.4 מיליון דולר. האיחוד האירופאי יוסיף 25 מיליון דולר לשיקום. את הפרויקט ינהל אונסקו והשיפוץ ייקח חמש שנים

מדוע החליטה ממשלת עיראק לשפץ את מסגד א-נורי ראשון, לפני כל האתרים המקודשים לאסלאם שנהרסו במלחמה?

היסטוריה מפוארת

מסגד נורי נקרא ע"ש נור א-דין, המנהיג המוסלמי שהחל את המלחמות נגד הצלבנים, לפני סלאח א-דין. המסגד וצריחו נבנו ע"י נור א-דין מחמוד זנכּי במאה ה-12 והיה המסגד הגדול והמפואר ביותר בעיר אחרי המסגד האומיי שנבנה כארבע מאות שנה לפניו.

נור א-דין ששלט בעיר מטעם הח'ליפות העבאסית, החליט לבנות את המסגד בגדה המערבית של נהר החידקל, כי לא היה מקום תפילה מספיק לתושבים במסגד האומיי, במיוחד בתפילת יום השישי.

הבנייה ארכה כשלוש שנים והסתיימה בשנת 1172 בעלות גבוהה למדיי. נור א-דין סרב לדין עם יועצו הכלכלי בהוצאות ואמר לו: "עזוב את החשבון ליום החשבון (כינוי ליום הדין)". נור א-דין הקים בה מדרסה (בית מדרש ללימודי דת), בה לימדו חכמי דת ידועים.

מאז עבר המסגד מספר שיפוצים אחרי שחלקים ממנו נפגעו במלחמות, כגון אחרי הפלישה המונגולית במאה ה-13. גיאוגרפים ונוסעים מוסלמים סיפרו עוד במאה ה-14 על "מסגד הגיבנת" המדהים ביופיו לחוף החידקל, שהיה כבר אז מכופף מעט.

השיקום האחרון לפני הנוכחי אירע אחרי מאות שנים של הזנחה בשנת 1944, בזכות תרומה כספית נדיבה לוקף העיראקי. המבנה החדש שימר את הכתב הערבי הכּוּפי הקדום ואת הצורות הגיאומטריות היפהפיות המעטרות את הצריח. בשנות ה-60 הופיע צריח המסגד על בול דואר כאתר תיירות ועליה לרגל מרכזי בעיראק.

כתם שחור

אחרי השתלטות הטרור של דאעש במערבה של עיראק נפל האתר בידי הטרוריסטים. ב-5 ביוני 2014 עלה מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי למִנְבַּר (במת הדרשן) של מסגד א-נורי והנהיג תפילה בה קרא למוסלמים לציית לו. בסוף אותו החודש, ברמדאן הוכרזה הח'ליפות של "המדינה האסלאמית". הישות החדשה הייתה למרכז טרור עולמי. היא לא דמתה כלל לח'ליפות המוסלמית הקלאסית, שהייתה בימי הביניים אחד ממרכזי התרבות של האנושות.

ב-5 ביוני 2014 עלה מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי למִנְבַּר (במת הדרשן) של מסגד א-נורי והנהיג תפילה בה קרא למוסלמים לציית לו. בסוף אותו החודש, ברמדאן, הוכרזה הח'ליפות של "המדינה האסלאמית", שהייתה למרכז טרור עולמי

עם נסיגתו של ארגון דאעש בעיר מוסול והתקרבותם של הקואליציה האמריקאית והצבא העיראקי לאתר אירע האסון. ב-21 ביוני 2017 פוצץ דאעש את המסגד ההיסטורי ופרסם הודעה שקרית לפיה הפצצה אמריקאית הרסה את המסגד.

שיקום המסגד – חזרה לשפיות

בעיראק פוגגה מעט את השמחה על השיפוץ הביקורת שהועלתה בכמה אמצעי תקשורת על הפרויקט המתוכנן. מספר פרשנים עיראקיים תהו האם לא היה ראוי יותר כי קבוצה של ארכיטקטים עיראקיים בני המקום תשפץ את האתר. אחרים הביעו חשש כי חלקים מהמסגד החדש ייראו כמו המסגדים של האמירויות ולא ישמרו על צביונה הייחודי הארכיטקטוני של מוסול העתיקה.

עם זאת, רוב הפוליטיקאים באזור והעיתונאים הביעו סיפוק רב מהפרויקט. אין ספק כי בנייתו מחדש של המסגד ההרוס מסמלת את סופה של אחת התקופות האפלות בתולדות העיר מוסול והאסלאם בכלל – תקופת שליטתו של דאעש.

למכרז לשיפוץ המסגד ניגשו ארכיטקטים רבים מרחבי העולם הערבי. זכייתו של צוות דווקא ממצרים במכרז היא סמלית. סלאח א-דין, המצביא הכריזמטי ששלח נור א-דין לקהיר, הפך לאגדה בחייו. סלאח א-דין שליט מצרים ניצח במלחמה את ממלכת הצלבנים וכבש את ירושלים מידיה.

"המדינה האסלאמית" לא הייתה ח'ליפות אמתית, כי בניגוד לח'ליפויות של ימי הביניים (האומיית והעבאסית), היא התמקדה בהרס ולא בבניה. ח'ליפות דאעש התמחתה במה שהגדירה כג'יהאד (מלחמת הקודש): בטרור, ברצח ובהרס. אנשי דאעש הרסו אתרים קדומים יקרי ערך וקברים עתיקים בטענה כי הם מסמלים עבודת אלילים. זאת אחרי שאתרי מורשת עולמיים בעיראק שרדו 1300 שנות תרבות ערבית ומוסלמית.

"המדינה האסלאמית" לא הייתה ח'ליפות אמתית, כי בניגוד לח'ליפויות של ימי הביניים (האומיית והעבאסית), היא התמקדה בהרס ולא בבניה. ח'ליפות דאעש התמחתה במה שהגדירה כג'יהאד (מלחמת הקודש): בטרור, ברצח ובהרס

התגייסות העולם הערבי מסמלת את השאיפה של מדינות ערביות להילחם בקיצוניות ובקנאות המוסלמית, ולשוב ולפתח את אתרי המורשת בארצות ערב. יש להניח, כי מאחורי השיפוץ עומד גם אינטרס אסטרטגי, כפי שציינה שרת התרבות של האמירויות, כלומר מאמץ של הציר הסוני המתון לקרב את עיראק לעולם הערבי ולהרחיקה מאיראן.

הפרויקטים לשיקום אתרי מורשת בעולם הערבי בשנים האחרונות כוללים מבנים מהעולם העתיק, כנסיות ומסגדים עתיקים. גם אתרים יהודים אינם מקופחים. ב-2010, מעט לפני פרוץ "האביב הערבי" שופץ בית כנסת הרמב"ם בקהיר וב-2019 שופץ בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה. שני הפרויקטים מומנו ע"י ממשלת מצרים. ב-2020 אישרה ממשלת מצרים לשפץ את בית הקברות היהודי העתיד בקהיר "אל-בסאתין" במימון אמריקאי.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

ההחלטה הלבנונית מ-11.4.21 להרחיב, במהלך חד-צדדי, את גבולה הימי מול ישראל ב-1,430 קמ"ר מהווה מהלך מפתיע, שמסבך עוד יותר את המשא ומתן המורכב ממילא בין ישראל ולבנון. כזכור, בחודש אוקטובר האחרון חודש המשא ומתן בין שתי המדינות, כולל באמצעות מפגשים ישירים ביניהן. הוא לא הוביל לפריצת דרך, ובמובנים מסוימים אף הוביל לנסיגה.

בשקט בשקט הצד הלבנוני שרטט בהחלטה ממשלתית (מהשעה האחרונה ובהמלצת הצבא) את הגבול הימי עם ישראל והוסיף (שימו לב) 1430 קמ"ר לשטח שנמצא במחלוקת עם ישראל – 860 קמ"ר. המשמעות שהמו"מ בין ישראל ללבנון בתיווך אמריקני לשרטוט הגבול הימי פשוט התפוצץ לו בלי הרבה רעש. צבא לבנון בשירות חיזבאללה

— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) April 12, 2021

שני הצדדים, אמנם בהובלה לבנונית, נקטו בעמדות מקסימליסטיות, שחרגו מאלו שננקטו בעבר, אולי על מנת לשפר את עמדות המיקוח שלהן. לבנון, כידוע, מתמודדת עם משבר כלכלי ופוליטי חסר תקדים. השחקנים הפוליטיים אינם מצליחים להרכיב ממשלה חדשה, לנוכח מערך סבוך של אינטרסים וכיפופי ידיים בו מעורבים גם (כמו תמיד בלבנון) שחקנים חיצוניים. מה הוביל, אם כן, להחלטה הלבנונית לסבך עוד יותר את העניינים?

לבנון מתמודדת עם משבר כלכלי ופוליטי חסר תקדים. השחקנים הפוליטיים אינם מצליחים להרכיב ממשלה חדשה, לנוכח מערך אינטרסים וכיפופי ידיים סבוך, במעורבות שחקנים חיצוניים. מה הוביל, אם כן, להחלטה הלבנונית לסבך עוד יותר את העניינים עם ישראל?

ראוי להצביע על מספר גורמים אפשריים. סבך האינטרסים של השחקנים השונים, כולל (או במיוחד) אלו של החזבאללה, מחייב את לבנון להציג עמדה ניצית וקשוחה מול ישראל, אף אם היא עומדת בסתירה לעמדות העבר. כך, בין השאר, ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא מישל עון ומי שכיהן בעבר כשר אנרגיה וגם חוץ, בולם, בתמיכת חזבאללה, פשרה שתוביל להקמת ממשלה.

בהקשר האנרגטי, יש להניח שלא יאפשר לשחקנים אחרים לקטוף את פירותיה של הסכמה עם ישראל, שעשויה לאפשר לפתוח את שוק האנרגיה ולשגר בכך מסר חיובי לכלכלה הלבנונית (אף אם ייקח עוד שנים לקטיפת הדיבידנדים הכלכליים).

אין להוציא מכלל אפשרות גם את איראן, שבעיתוי הנוכחי, בו נעשה ניסיון לשוב להסכם הגרעין וערב בחירות לנשיאות ביוני, התקדמות במשא ומתן הלבנוני-ישראלי איננה נחשקת בעיניה.

זאת ועוד, בשבועות האחרונים התפתחה לה, ולא כל כך בשקט, מחלוקת בין סוריה ולבנון סביב הגבול הימי ביניהן. מדובר אמנם במחלוקת שאיננה חדשה, כולל אגרות משני הצדדים לאו"ם סביב פרשנותן לגבול הימי. אולם לאחרונה סוגיה זו החריפה על רקע אישור סורי לחברה רוסית לבצע פעולות סקר באזור, שלפי הלבנונים הינו חלק מהמים הכלכליים שלהם. בלבנון נשמעו קולות ביקורת נגד סוריה, ושר החוץ הלבנוני הבהיר כי יש לקיים משא ומתן עם דמשק בסוגיה זו. נמסר גם, כי הנשיא הסורי בשאר אסד התקשר לפני כשבועיים לנשיא הלבנוני מישל עון, וקבל על הביקורת הנשמעת בלבנון כלפי סוריה.

בנסיבות הנתונות, נוח יותר ללבנון לנקוט בעמדה "פטריוטית וקשוחה" מול ישראל מאשר מול סוריה, ובמיוחד כאשר מדובר גם ברוסיה, שלמעשה השתלטה בשנים האחרונות על הזכויות האנרגטיות במים הכלכליים הסוריים (וגם ביבשה).

בנסיבות הנתונות, נוח יותר ללבנון לנקוט בעמדה "פטריוטית וקשוחה" מול ישראל מאשר מול סוריה, ובמיוחד כאשר מדובר גם ברוסיה, שלמעשה השתלטה בשנים האחרונות על הזכויות האנרגטיות במים הכלכליים הסוריים

לאן הולכים מכאן, ביחס למשא ומתן בין לבנון וישראל? האם נסתם הגולל על הסכמות כלשהן?

ובכן, לא בהכרח. חיוניותו של הסכם עומדת בעינה, ובעיקר עבור לבנון. ככלות הכול, ישראל כבר נהנית מפירותיו של הגז הטבעי במימיה, כלכלית ומדינית, ולבנון מתמודדת עם משבר חמור במיוחד. המהלך האחרון, יהא חריף אשר יהא, מסבך כאמור את העניינים, אולם בראיה הלבנונית מרחיב, אולי, את מרחב התמרון שלה ב"משחק הפוקר הפרוע" עם ישראל.

כעת, יותר מתמיד, יש הכרח בחידוש התיווך האמריקני, על מנת להשיב את שני הצדדים למסגרת קונסטרוקטיבית יותר. ממשל ביידן כבר התמקם בבית הלבן, ושינה באחת את התפיסה ביחס למדיניות-החוץ האמריקנית, מחוסר עניין והתמקדות פנימה, ל"חזרתה של אמריקה לזירה הבינלאומית".

חשוב מאד לחדש את הדילוגים הדיפלומטיים האמריקניים בין ירושלים וביירות, ראשית כדי למנוע גלישה לניתוק מגע והחרפת המתח, וכמובן לחידוש השיח, אמנם בנסיבות נוחות פחות, ומאתגרות יותר. אולם, זהו סוד קסמו של משא ומתן, האם לא כך?

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/