יש לטפח בקרב הדתיים יהודים ערבים ואירנים את המחשבה הרציונלית על חוסר ההיתכנות הלוגית באלוהים שמגיב למעשי אדם.
למה אל מגיב הוא רעיון בלתי אפשרי: מחשבה רציונלית על אמונה ומציאות

האם אלוהים מגיב? האם הוא שומע תפילות, משנה את דעתו, או מגיב למעשים מוסריים שלנו?
עבור רוב המאמינים – ברור שכן. כל הדתות התאיסטיות מתארות אל מגיב: כזה שמעניש, סולח, מתגמל, ואף מגלה את רצונו לאנשים. אבל כשבודקים את הרעיון הזה ברצינות, מגלים שהוא לא רק מוטל בספק – אלא פשוט בלתי אפשרי מבחינה לוגית.
במאמר הזה אראה מדוע הרעיון של "אל מגיב" מתמוטט כששואלים עליו שאלות פשוטות אך נוקבות – ומה המשמעות של זה לגבי דת, מוסר וידע.
❖ סתירה בסיסית: האם אלוהים מושלם – או משתנה?
דתות רבות טוענות שאלוהים הוא בלתי משתנה, נצחי ומושלם. בו בזמן הן טוענות שהוא מגיב – מתרגש, כועס, מתחרט או מתגמל.
אבל אם אלוהים מושלם ואינו משתנה – איך הוא יכול להגיב?
תגובה פירושה שינוי: אם התפללתי ואלוהים החליט "לשנות את דעתו", הרי שחל שינוי. אלוהים עבר ממצב שבו לא רצה להגיב, למצב שבו כן רצה. שינוי כזה סותר את עצם ההגדרה של ישות נצחית ומושלמת.
אם כן:
• אם אלוהים בלתי משתנה, הוא לא באמת מגיב;
• ואם הוא מגיב, הוא אינו בלתי משתנה.
זוהי סתירה לוגית שאי אפשר לפתור על ידי משחקי מילים כמו "רצון נצחי שמתגלה בזמן". זו טענה מעגלית שמתחמקת מהשאלה במקום להתמודד איתה.
❖ ומה עם "אל משתנה חלקית"?
חלק מהתיאולוגים מציעים פשרה: אולי אלוהים לא משתנה במהותו, אבל כן משתנה בגישה שלו כלפי בני אדם – למשל, כועס על מעשה רע, ושמח על מעשה טוב.
לכאורה זו פשרה נאה. בפועל, היא יוצרת בעיות חדשות:
• היא הופכת את אלוהים לישות מורכבת – חלקה משתנה, חלקה לא. אך על פי האמונה המסורתית, אלוהים הוא ישות פשוטה ואחידה.
• אם אלוהים משתנה בגישה או ברגש, הוא קשור לזמן ולתגובות – כלומר, כפוף למציאות שלנו, לא מחוצה לה.
• ואם רגשותיו משתנים, אי אפשר לסמוך על כך שהתגלות אחת רלוונטית לנצח. אולי דעתו השתנתה?
במילים אחרות, גם אל משתנה חלקית לא פותר את הסתירה, אלא רק מעביר אותה לשפה פחות חדה.
❖ התגלות אינה פתרון – אלא בעיה
רבים אומרים:
"אבל אלוהים כבר גילה לנו את רצונו. הוא התגלה לנביאים, נתן תורה, או שלח את משה/ישו/מוחמד וכו'."
זה נשמע כמו פתרון – אבל זו בריחה מהבעיה האמיתית.
• יש עשרות "התגלויות" שונות. כל דת טוענת שדווקא הנביא שלה דיבר עם אלוהים – וכולן סותרות זו את זו.
• ההתגלויות תלויות בזמן ובמקום. למה אלוהים יגלה אמת נצחית רק לעמים מסוימים, בשפות מסוימות, בזמנים מסוימים?
• הן אינן ניתנות לבדיקה. אי אפשר לחזור עליהן, לאמת אותן, או להבדיל בינן לבין פנטזיה או השראה אנושית.
אם אלוהים מגיב, אנחנו צריכים לדעת איך. לומר "הוא כבר סיפר למישהו אחר לפני אלפיים שנה" זה לא פתרון – זו התחמקות.
❖ אם אלוהים מגיב – צריך לחקור אותו כמו תופעה טבעית
נניח לרגע שאלוהים אכן מגיב. אז איך נדע מה הוא רוצה?
יש רק דרך אחת רציונלית: לבדוק את ההשפעות של המעשים שלנו ולראות אם יש תגובה אלוהית עקבית. במילים אחרות, עלינו לבצע:
1. השערה: מה יגרום לאלוהים להגיב?
2. ניסוי: תפילה, מעשה טוב, קורבן וכו'.
3. תצפית: האם קרה משהו?
4. מסקנה: האם התגובה חוזרת על עצמה?
זהו ההליך המדעי – ואין דרך אחרת לדעת אם ישות מגיבה באמת.
הבעיה היא – שאין שום תוצאה עקבית כזו:
• תפילות נענות באקראיות.
• ניסים קורים או לא קורים ללא דפוס.
• אין הוכחה שמוסר טוב "מזכה" אותך בתגמול אלוהי.
אם אין תגובה ברורה, אין טעם לדבר על "אל מגיב". ואם אין תגובה – זו אמונה ללא בסיס.
❖ למה בכלל יש כל כך הרבה דתות?
אם באמת יש אל אחד שמגיב, היינו מצפים לראות אחידות בגילוי רצונו: כל האנשים היו אמורים להגיע לאותן מסקנות מוסריות ותיאולוגיות.
בפועל קורה ההפך:
• דת אחת מתירה אלכוהול, אחרת אוסרת.
• אחת קוראת למלחמה, אחרת לשלום.
• כל אחת טוענת: "רק אנחנו קיבלנו את האמת".
זו אינה עדות לאל מגיב. זו עדות לכך שכל עם המציא אל משלו – לפי הצרכים והערכים המקומיים.

❖ אם אין אל מגיב – מה כן יש?
לסלק את רעיון האל המגיב אינו אומר שאין מוסר או משמעות. להפך – זה אומר שאנחנו אחראים לבנות אותם בעצמנו.
אפשר:
• ליצור משמעות, במקום לחפש אותה בהתגלויות עתיקות;
• לבנות מוסר, לפי מה שעובד, ולא לפי צווים בלתי ניתנים לבדיקה;
• לחקור את המציאות, במקום להיכנע לאמונה עיוורת.
זה לא ריקנות – זו חירות אינטלקטואלית.

❖ סיכום
אלוהים מגיב? זה נשמע יפה. אבל זה לא מחזיק מים.
• זה סותר את רעיון האל המושלם;
• זה לא עקבי מבחינה לוגית;
• זה לא מתיישב עם העובדות;
• וזה לא עומד בשום מבחן של אמת.
אם אלוהים מגיב, היינו רואים את זה. אבל אנחנו לא רואים. לא בתפילה, לא בנבואה, לא במוסר. לכן, הדרך הרציונלית היא להודות בכך – ולבנות חיים מלאים ומשמעותיים בלי להזדקק לאשליות.

פרופסור יוסי צור