ההחלטה למנות את מוחמד מג'אדלה לפרשן קבוע בחדשות 12 היא התנהגות חריגה ומבורכת של גוף תקשורת ישראלי גדול. למעשה מאז ימיה של לוסי אהריש לא כבש אף ערבי את שעת הפריים טיים. מג'אדלה, שבולט בכישרונו ורהיטותו, הגיע על כנפי הלגיטימציה שהעניק ביבי לערבים להיות חלק מהקואליציה. לגיטימציה שממשלת בנט ידעה למנף יפה. התקשורת הגיבה בהתאם לרוח הפוליטית החדשה, אך קשה לדעת האם מדובר בשינוי אד הוקי או שינוי מהותי, והאם במקרה שהקואליציה לא תשרוד בהרכבה הנוכחי מג'אדלה ישאר במקומו.

מג'אדלה, שבולט בכישרונו ורהיטותו, הגיע על כנפי הלגיטימציה שהעניק ביבי לערבים להיות חלק מהקואליציה. אך קשה לדעת האם מדובר בשינוי מהותי, והאם במקרה שהקואליציה לא תשרוד מג'אדלה ישאר במקומו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אזרחי ישראל הערבים מהווים כ-20% מהציבור הישראלי, אבל שיעור ההופעה שלהם בתקשורת עומד על אחוזים בודדים בלבד. למרבה הצער, למרות פתיחתו של שוק התקשורת והמינוף שנתנו הרשתות החברתיות לקולן של קבוצות מיעוט, עדיין הזירה המרכזית מונחית על ידי עוד מאותו דבר. המנחים המרכזיים הם לא ערבים, וגם לא רוסים או מזרחים. אלו בדרך כלל צריכים להוכיח כישרון יוצא דופן כדי להשתחל במקרה הטוב ככתבים וכפרשנים.

בהשתלמויות לאנשי תקשורת שנערכו במכון "זולת" בנושא זכויות אדם בתקשורת, אמר מג'אדלה:

"נשים וגברים המשתייכים לקבוצות מיעוט בדרך כלל לא יופיעו בתקשורת כמומחים לנושאים שאינם קשורים להשתייכותם הסטריאוטיפית".

כך, למשל, בעת משבר הקורונה הארוך כמעט שלא מרואיינים רופאים ערבים ישראלים. התקשורת נוטה להתמקד באזרחי ישראל הערבים כמעט אך ורק כשהדברים נוגעים לטרור ולפשיעה – וכתוצאה מכך מחזקת את הסטריאוטיפים השליליים ומגביהה עוד יותר את חומת החשדנות בין יהודים לערבים.

הבעיה של העדר ייצוג בתקשורת המיינסטרים היא בעלת השלכות חברתיות אך גם אזרחיות-פרסונליות. המיינסטרים התקשורתי יוצר תמונה מעוותת של "הנורמלי", ומי שאינו נחשף לבני דמותו או שבני דמותו מקובעים על המרקע רק בהקשרים מסוימים ומוטים, יתקשה לפלס דרכו בחברה מחוץ להשתקפויות אלו.

החשיבות של מג'אדלה על המרקע היא כפולה. ראשית במישור המקצועי, כמי שמהווה חלק מהחברה הערבית ומעורה בפוליטיקה שלה עד דק, איש אינו יכול לחלוק על הבנתו המעמיקה את התחום אותו הוא מסקר ומפרשן.

ברמה החברתית, הופעתו מאפשרת ליהודים, כמעט לראשונה, להכיר את הפוליטיקה ואת החברה הערבית באופן בלתי מתווך ובלתי סטריאוטיפי. הוויכוחים שלו בפאנל מול אנשי ימין ובכלל מפשיטים את הדמוניזציה המלווה בדרך כלל את המחלוקות בין יהודים לערבים ומקהים את המתח שהורגלנו בו שנים.

הופעתו מאפשרת ליהודים להכיר את הפוליטיקה והחברה הערבית באופן בלתי מתווך ולא סטריאוטיפי. ויכוחיו מול אנשי ימין ובכלל מפשיטים את הדמוניזציה המלווה בד"כ מחלוקות בין יהודים לערבים

יש לקוות שנוכחותו של מג'אדלה בפריים טיים לא תהיה בגדר אופנה רגעית וחולפת ושהוא ישרוד בפריים טיים גם ללא קשר להרכב הקואליציה. בהמשך לכך יש לקוות שיתפנו מקומות נוספים לכישרונות חדשים מקבוצות שונות ומגוונות בחברה הישראלית, אשר ירעננו את ההרכבים המשמימים ולא אחת הרדודים שאנו נאלצים לצפות בהם מדי ערב.

השוויון בייצוג התקשורתי הוא ערך חשוב בפני עצמו וגם אמצעי לשיכוך מתחיה של החברה הישראלית המפולגת. אם שר התקשורת יועז הנדל אכן , כפי שהוא מצהיר לא אחת, מעוניין לאחות את הקרעים הוא חייב לפעול למען שוויון זה.

ד”ר רויטל עמירן ריכזה את פרויקט השתלמויות העיתונאים במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. עמירן, ד"ר במדע המדינה והייתה חברה בוועדות ציבוריות שונות.

לאחרונה  משה בוגי יעלון, שר ביטחון לשעבר, העז  לומר שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה. בתגובה הוא ספג תגובות קשות. היו שרצו לשלוח אותו לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי עם אבחנה של שגעון. היו מי שאמרו שבזקנתו הוא מבייש את נעוריו. אולי דווקא ההפך הוא הנכון.

לפי המתרחש בפוליטיקה של ימינו ברור כי לו יעלון היה אזרח פשוט, הוא היה כבר מקבל הזמנה לחקירה. העם מזועזע מהדברים ולא מבין איך אפשר לומר דברים כאלה על הצבא המוסרי שלו.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.

המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מקיים באופן קבוע מחקרי דעת קהל בישראל. לאורך השנים ובכל המחקרים, בודק המכון את מידת האמון להם זוכים מוסדות השלטון בקרב הציבור בישראל.

בכל המחקרים שערך המכון לחירות ואחריות, ללא יוצא מן הכלל, מבין כל מוסדות השלטון – "זוכה" הכנסת לתפוס את המקום האחרון באמון הציבור. לא ששאר המוסדות זוכים לאמון גבוה במיוחד, אבל הכנסת תמיד משתרכת מאחור ובפער ניכר מאלה שמעליה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.