עם תום הקיץ מתחדשים עלינו לא רק שנה עברית וחגי תשרי, אלא גם מהלכי ההפיכה המשטרית – ותגובות הנגד. ושוב כולנו מוצפים בטיעונים משפטיים עמוסי מושגים מקצועיים, מתקשים לעקוב אחריהם, שוכחים אותם דקה אחרי שקראנו, ונותרים עם סימני שאלה.

זה מתסכל. זה מרתיע. זה משתיק. אבל אסור לתת לים המושגים לשתק אותנו; זו זכותנו, וגם חובתנו האזרחית, לעקוב, להבין, לגבש דעות מושכלות לגבי המהלכים הדרמטיים המתרחשים כאן עכשיו. הרי על כך המאבק: להיות אזרחיות ואזרחים מבינים ופעילים, ולא נתינות ונתינים. אז מה עושות?

ד"ר אורית קמיר היא משפטנית פמיניסטית אקטיביסטית, ומרצה למשפט, מגדר ותרבות. חוקרת וכותבת על כבוד האדם. חברה במרכז הישראלי לכבוד האדם. ירושלמית, צמחונית ואוהבת חיות.

השבוע התבשרנו שהכנסת הכניסה תיקון למספר חוקים, ומעתה עבירות מין, כולל הטרדות מיניות, שבוצעו ממניע לאומני ייחשבו חמורות הרבה יותר מאשר עבירות מין "רגילות", ועונשן יהיה כפול.

לכאורה – סיבה למסיבה: זכויות נשים חוזקו ועברייני מין ייענשו ביתר חומרה. אבל זהו, שלא. כי כל חוק וכל שינוי בחוק, כל זכות וכל החמרת ענישה, צריך לבחון תמיד לאור התמונה הגדולה, לאור הערכים שהחוקים מקדמים, ולאור ההיסטוריה ולקחיה. ולאור כל אלה, החקיקה החדשה לא מקדמת זכויות נשים ואת מעמדן, אלא פוגעת בהם.

ד"ר אורית קמיר היא משפטנית פמיניסטית אקטיביסטית, ומרצה למשפט, מגדר ותרבות. חוקרת וכותבת על כבוד האדם. חברה במרכז הישראלי לכבוד האדם. ירושלמית, צמחונית ואוהבת חיות.

בשבוע שעבר, השרה לשוויון חברתי מאי גולן עלתה לנאום במליאת הכנסת והטיחה בחבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת הדמוקרטים שהוא "מחתן כלבים בבתי הכנסת ההזויים שלך".

כידוע, גלעד קריב אינו מפקד פלגה ביחידת עוקץ הצה"לית ולא אחראי על צוותי כלבנים, אלא אחד ממנהיגי היהדות הרפורמית בישראל.

צח בורוביץ' הוא מנכ"ל חברת "הקבינט" קשרי ממשל ולובינג, ובעברו איש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".

מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.