לכנסת ה־26 עשויים להיבחר עשרות חברי כנסת חדשים שהציבור אינו מכיר. לפי ההערכות, כ־45–50 פוליטיקאים שלא כיהנו בעבר כחברי כנסת ייכנסו למשכן – ואולי אף ייקבע שיא במספר חברי הכנסת החדשים.

אחת הדמויות החדשות והמסקרנות היא דבורה שריפיאן בכר (44), שהצטרפה למפלגת ישר! בהובלת הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט.

שריפיאן בכר, לשעבר סוכנת מבצעית במוסד, החלה את הקריירה הביטחונית שלה כלוחמת בצוות המבצעים "טקילה" של שב"כ. היא נולדה באיראן ב־1982, שלוש שנים לאחר המהפכה האיראנית. כשהייתה בת שבע נמלטו הוריה לישראל עימה ועם שני אחיה הגדולים, תוך שהם מסתירים את יעד הנסיעה. המשפחה התיישבה בבאר שבע.

אם לשפוט לפי קצב דיבורה של שריפיאן בכר, שפע הסיפורים והסחבקיות הטבעית שלה, היא עשויה להיות אחת מחברות הכנסת החדשות הפוריות ביותר במליאת הכנסת

לאחר שפרשה משירותי הביטחון הישראליים, עברו שריפיאן בכר ובן זוגה, ד"ר מאור בכר, לקיבוץ אילות הסמוך לאילת, כדי להגשים את חלומו של מאור לשמש רופא ילדים בפריפריה.

שריפיאן בכר הצטרפה למערכת החינוך באילת והקימה את מגמת המצוינות "ביטחון ומודיעין במסלול איראן" ללימוד פרסית, מודיעין וגיאופוליטיקה לתלמידי תיכון. התוכנית זכתה בפרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת. היא בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ובמדע המדינה, תעודת הוראה באזרחות ובפרסית ותואר שני במנהיגות חינוכית, הוראה ולמידה.

דבורה שריפיאן בכר, חברת מפלגת ישר! ובכירה לשעבר בשב"כ ובמוסד, 3 באוגוסט 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

לפני כמה ימים נפגשנו במטה מפלגת ישר! בצומת מורשה. אם לשפוט לפי קצב דיבורה של שריפיאן בכר, שפע הסיפורים והסחבקיות הטבעית שלה, היא עשויה להיות אחת מחברות הכנסת החדשות הפוריות ביותר במליאת הכנסת ואף למלא בקלות שעות של פיליבסטר, אם יהיה צורך. אף שאסור לה לחשוף 99% מהדברים שעשתה בקריירה הביטחונית שלה, היא בהחלט יודעת להרשים קהל.

בציבור נוצרה תחושה שהמוסד טעה בהערכותיו ובציפייה להפלת המשטר האיראני במלחמת "שאגת הארי" בחורף 2026. מה את חושבת על הפער בין מה שהוצג לבין מה שקרה בפועל?
"אני חושבת שנורא נוח להסתכל מהצד ולנתח. מהיכרותי רבת־השנים עם האקוסיסטם המודיעיני־מוסדי, המציאות הרבה יותר מורכבת, ואני דנה אותם לכף זכות.

"אני מכירה פחות או יותר את הדמויות. מי שלא חי את איראן 25 שנה לאחור אינו יכול להבין מה עשתה התקיפה הראשונה של 'עם כלביא' לאיראן. זה מבצע התקפי ששינה את האקוסיסטם האיראני. זה משפט שלמדתי מבוגי (משה יעלון, הרמטכ"ל לשעבר).

"מי שלא חי את איראן 25 שנה לאחור אינו יכול להבין מה עשתה התקיפה הראשונה של 'עם כלביא' לאיראן. זה מבצע התקפי ששינה את האקוסיסטם האיראני"

"הוא אמר: 'עם כלביא הפך את איראן מביצה לחביתה. היא לא תחזור להיות ביצה'. לא אמרתי שהמבצע הראשון הביא את איראן לפתחה של מהפכה, אבל הוא שינה את מצבם החברתי, המנטלי והתודעתי של האיראנים עד לנקודת אל־חזור. את זה אני אומרת בלי לראות מודיעין חי".

את קושרת זאת גם למחאת הסוחרים בשוק הגדול בטהרן בשלהי 2025?
"בוודאי. אני אשת מודיעין ועוסקת ב־WEBINT – Web Intelligence, מודיעין מהרשת – משום שאינני חשופה עוד לחומר מודיעיני, וטוב שכך.

חנויות בבזאר העתיק של טהרן סגורות במהלך המחאות באיראן, 6 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

"אני זוכרת שבנובמבר 2025 קראתי ציוץ של בחור איראני־אמריקאי שהצליח לטוס לאיראן בפעם הראשונה אחרי המלחמה. הוא חזר כעבור שבועיים ואמר: 'אתם לא מבינים מה קורה באיראן. נקעה נפשם. יום אחד יש חשמל ויום אחד אין; יום אחד יש מים ויום אחד אין'.

"אותו אדם דיווח שאיראן נמצאת בנקודת אל־חזור. הנשים אינן מוכנות לעטות חיג'אבים וצ'אדורים (בגד מסורתי שמכסה את האישה מהראש ועד הרגליים, ט"ש); אנשים רוקדים ברחובות, רוצים שינוי ואינם מאמינים לשום גורם ממסדי.

"אבל יש קבוצה שממשיכה להחזיק את המשטר: כ־30 מיליון איראנים מוסלמים־שיעים, דתיים וקיצוניים, שרוצים בקיומו. מהם קשה להיפטר. השלטון האיראני בונה את אופיו המסועף מאז פברואר 1979, מפני שהוא ממתין ליום שבו תבוא ישות מערבית כמו ארה"ב או ישראל ותנסה לפרק אותו. האליטה הכלכלית שזורה שתי וערב באליטה השלטונית; הכול מעורבב, והמשפחות מתחתנות זו בזו.

"הבוקר קראתי בפייסבוק, בפרסית, סיפור קשה על בעל מוסך באיראן. כשהחלו ההפגנות רצו צעירים ברחוב, והוא אמר להם: 'היכנסו לכאן, אגן עליכם'. אחר כך התקשר לאנשי המשטר – ולמוחרת נמצאו במקום גופות"

"הבוקר קראתי בפייסבוק, בפרסית, סיפור קשה על בעל מוסך באיראן. כשהחלו ההפגנות רצו צעירים ברחוב, והוא אמר להם: 'בואו, היכנסו לכאן. אגן עליכם ואסתיר אתכם'. אחר כך התקשר לאנשי המשטר ואמר להם לבוא, ולמוחרת נמצאו במקום גופות.

"אלה עדויות אותנטיות שמוציאים אנשים שמתחברים לאינטרנט באמצעות סטארלינק. לפי הסיפור, שילמו לו מאה דולר, סכום שיכול להחזיק את משפחתו זמן רב".

אישה מחזיקה ילד במהלך טקס אבל בטהרן, איראן, 25 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

מה כוחן של הסנקציות שעליהן הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באוגוסט 2026? הרי כבר היו תקופות של לחץ כלכלי, ובכל זאת איראן פיתחה מסלולים לעקיפת הסנקציות ושרדה.
"אחרי הסנקציות של אובמה, בסביבות 2014, כשניתקו אותם ממערכת SWIFT (העברת התשלומים הבינלאומית, ט"ש) ולא אפשרו להם לבצע העברות כספים, הם חזרו לסחר חליפין. נפט תמורת תוצרת חקלאית, למשל.

"הם שילמו לחזבאללה בחביות נפט, ומאז למדו להסתדר באמצעות חברות קש, בנקאות שחורה ומטבעות דיגיטליים.

אבל מצבה החברתי של איראן כיום אינו דומה לזה של העשור הקודם. במציאות החברתית הדרמטית שנוצרה, הסנקציות הן כלי משמעותי, אבל הן לא יספיקו לבדן.

"אנחנו הישראלים אוהבים דברים פשוטים ותוצאות מהירות: 'טאק־טאק, נעשה סנקציות'. האיראנים ראו כיצד הנייבי סילס הביאו את מדורו באזיקים, וזה נראה פשוט. כאן זה לא יהיה פשוט. זו איראן; זה משחק שחמט"

"אנחנו הישראלים אוהבים דברים פשוטים ותוצאות מהירות: 'טאק־טאק, נעשה סנקציות'. האיראנים ראו כיצד הנייבי סילס הביאו את מדורו באזיקים, וזה נראה פשוט. כאן זה לא יהיה פשוט. זו איראן; זה משחק שחמט".

"פיצוץ אישיות"

לאחר שסיימת את שירותך במערכת הביטחון יכולת לפנות לייעוץ ביטחוני ולהשתכר שכר גבוה. מדוע בחרת בחינוך?
"כשהחלטתי ללכת עם מאור, בן זוגי, למדבר, עשיתי זאת משום שהחלום שלו היה לעסוק ברפואה בפריפריה. הוא רופא ילדים ורצה לסייע לילדים בדרום ולצמצם את הפערים בשירותי הרפואה בין אילת למרכז.

דבורה שריפיאן בכר, בן זוגה ד"ר מאור בכר ובנותיהם, 3 באוגוסט 2026 (צילום: באדיבות דבורה שריפיאן בכר)

"בהתחלה, קיבלתי הצעה מחברת הסייבר NSO לנהל את לקוחות החברה באמירויות, בשכר גבוה פי שלושה. אז עוד חשבו שנוכל לטוס מרמון או לקחת קטמרן לג'דה". שריפיאן בכר מתלוצצת, כמובן, שכן ג'דה היא עיר נמל בערב הסעודית, לחוף הים האדום, כאלף קילומטרים דרומית לאילת.

"אבל נזכרתי כיצד מנהלת התיכון שלי בבאר שבע, רחל תירוש, האמינה בי וטיפחה אותי. רציתי לעשות את אותו הדבר למען צעירים".

שריפיאן בכר מספרת בגעגועים על תירוש, מנהלת מיתולוגית של מקיף ג' בבאר שבע, שהייתה קשוחה וחמה ושכנעה את משפחת שריפיאן לסטות מהמנהגים המסורתיים שהביאו עימם מאיראן. "לעולם לא אשכח איך היא ישבה עם אמא שלי ואמרה לה: 'פה זה ישראל. לא צריך לחתן ילדים בגיל 18'. אמא שלי כיבדה אותה, אבל ענתה: 'את לא מבינה איך אנחנו הפרסים חושבים'".

"הבית שלי היה פונדמנטליסטי ופטריארכלי. לכל הבנות במשפחה היה גורל אחד: אחותי ושלוש בנות דודותיי המבוגרות ממני חותנו בשידוך, ואף אחת מהן לא התגייסה לצה"ל"

אבל תירוש התעקשה ושינתה את מסלול חייה של שריפיאן בכר. היא זיהתה שמדובר בתלמידה מוכשרת, בעלת יכולות וכושר הנהגה.

כמה שנים לאחר מכן, כאשר שריפיאן בכר התגייסה לצה"ל חרף התנגדות הוריה, הייתה זו תירוש שקיבלה שיחת טלפון מהחיילת הצעירה, שעמדה לסיים את קורס המדריכות בהצטיינות.

דבורה שריפיאן בכר על כתפי אימה (צילום: באדיבות דבורה שריפיאן בכר)

"הבית שלי היה פונדמנטליסטי ופטריארכלי. לכל הבנות במשפחה היה גורל אחד: אחותי ושלוש בנות דודותיי המבוגרות ממני חותנו בשידוך, ואף אחת מהן לא התגייסה לצה"ל. אני התנגדתי. בגיל 16 הבנתי מהר מאוד שהדרך למוביליות חברתית בישראל עוברת בצה"ל.

"היה לי 'פיצוץ אישיות': אני פרסייה, עם מניירות וערכים פרסיים, ואני גם ישראלית. רחל המנהלת אמרה לי: 'רוצי, דבורה, רוצי'. הייתי יו"ר מועצת התלמידים של מחוז הדרום ויו"ר מועצת הנוער העירונית. ידעתי לדבר, והניצנים של יכולות הפיקוד והמנהיגות כבר היו שם.

"רחל סייעה לי לכתוב מכתבים לצה"ל ולבקש שיזמנו אותי למיונים לקורס טיס. כשהלכתי לגיבוש טיס היא אמרה להוריי שאני בטיול שנתי. חודש לפני החיול באתי לאמא שלי רועדת ואמרתי לה שאני הולכת לצבא.

"רחל סייעה לי לכתוב מכתבים לצה"ל ולבקש שיזמנו אותי למיונים לקורס טיס. כשהלכתי לגיבוש טיס היא אמרה להוריי שאני בטיול שנתי. חודש לפני החיול באתי לאמא שלי רועדת ואמרתי לה שאני הולכת לצבא"

"אמא, שמעולם לא הרביצה לנו, נתנה לי סטירה מצלצלת והחרימה אותי. היא לא הגיעה ליום הגיוס. שרדתי חודשיים בקורס טיס, בעיקר בזכות המורל והמוטיבציה, ואז הודחתי והפכתי למדריכת חי"ר.

"יום לפני סיום קורס המדריכות הודיעו לי שאני מצטיינת הקורס, אבל איש מבני משפחתי לא תכנן להגיע לטקס, משום שהם עדיין לא דיברו איתי. התקשרתי מטלפון ציבורי לרחל ואמרתי: 'את חייבת לבוא לטקס. מי ירים לי?' היא נסעה מעומר, אספה את הוריי בבאר שבע והביאה אותם לטקס.

"היא ישבה לידם בטריבונה, עם מצלמת וידאו ביתית, ותיעדה אותם צופים בי מקבלת את ההצטיינות. אמא שלי בכתה. משם הם נפתחו".

תמונות ילדות של דבורה שריפיאן בכר (צילום: באדיבות דבורה שריפיאן בכר)

אם כן, לאורך כל נעורייך בבאר שבע הייתה משפחתך שונה מהסביבה וקשורה למולדת האיראנית?
"כן. הייתי קפטנית נבחרת הכדורסל של התיכון, אבל אמא הייתה מחוררת לי את הכדורים משום שחששה שבגלל האימונים אני אצמח לגובה ולא אמצא חתן. בבית בבאר שבע אכלנו על ה'סופרה', מפת רצפה מסורתית שסביבה יושבת המשפחה על הרצפה.

"כשפגשתי את מאור ועברתי לגור איתו בגבעתיים, אמא השביעה אותי שאיש לא ידע שבתה גרה עם גבר לפני הנישואים. לשמחתי, כל בנות המשפחה הצעירות ממני כבר התגייסו לצה"ל ולא שודכו לחתן שבחרו להן הוריהן".

מה את זוכרת מההגעה לישראל ומהמעבר ממשפחה מבוססת בטהרן לחיים בבאר שבע?
"באיראן גרנו בשכונת שמיראן (Shemiran) היוקרתית, ואבא שלי היה איש עסקים בתחום הטקסטיל. הגענו לישראל עם 60 אלף דולר ושתי מזוודות. בישראל אבא המשיך ללבוש חליפות, עניבות וכובע בחום הכבד של באר שבע, דבר שנתפס כמוזר.

"להוריי היה קשה מאוד למצוא עבודה. הם חיו חיי גלות. אבל הסיפור האיראני הוא שאסור לרחם על עצמך. להיות קורבן? אין דבר כזה. צריך לקחת אחריות. לכן אבא התחיל למכור בדים בשוק הבדואי"

"יש לי תמונה שצולמה שבועיים אחרי שהגענו, ובה אני לובשת חולצה איראנית, ג'ינס, סנדלים וגרביים. היה לי שיער קצר כי ההורים פחדו שיהיו לי כינים, בעוד שלכל החברות הישראליות היו צמות.

"להוריי היה קשה מאוד למצוא עבודה. הם חיו חיי גלות. אבל הסיפור האיראני הוא שאסור לרחם על עצמך. להיות קורבן? אין דבר כזה. צריך לקחת אחריות. לכן אבא התחיל למכור בדים בשוק הבדואי, ואחר כך עבר מדלת לדלת ומכר בדים.

דבורה שריפיאן בכר ומשפחתה הגרעינית בילדותה (צילום: באדיבות דבורה שריפיאן בכר)

"אמא שלי הגיעה לישראל בגיל 37, לאחר שעד אז לא עבדה יום אחד בחייה, לא בישלה ולא כיבסה. בבאר שבע למדה באולפן, עבדה בניקיון ובישלה במעון לנשים מוכות. אגב, הגעתי לישראל גם עם שם פרסי, 'נזנין', שם נפוץ מאוד באיראן שמשמעותו 'מלאת חן'.

"מדינת ישראל, ובייחוד מערכת החינוך, אינה מלמדת מורכבויות. המורים לא מדברים על פוליטיקה מחשש שיפוטרו, וכך נוצרת חברה של בורים וטיפשים שאינם מבינים את העולים ואת השונים. עד גיל 18 רציתי למחוק את השפה הפרסית שדיברנו בבית. התביישתי ולא רציתי שיחברו אותי לזרות ולמבטא הזה.

"רק בגיל 24, לאחר שכבר הייתי סרן בצבא והתחלתי קריירה בת כ־20 שנה במערכת הביטחון, הבנתי איזה כבוד הוא להיוולד באיראן, לשמוע את המואזין ולהכיר מנהגים שונים. הרגשתי שייכות והבנתי שיש לי דבר שאין לישראלים אחרים.

"רק בגיל 24, לאחר שכבר הייתי סרן בצבא והתחלתי קריירה בת כ־20 שנה במערכת הביטחון, הבנתי איזה כבוד הוא להיוולד באיראן ולהכיר מנהגים שונים"

"בשירות הביטחוני שלי באו פתאום לידי ביטוי הרקע התרבותי, מנהגי הכבוד וההרגל שלא להביט ישירות בעיניים. הידיעה כיצד אישה מתנהגת מול גבר בתרבות שלהם טבועה בי. דרך 'דע את האויב' התחברתי מחדש לזהות האותנטית שהתביישתי בה, והיא הפכה למקור גאווה".

יש לי "תחושינט", תחושה ואינטליגנציה

כיצד הגעת מהצבא לשב"כ?
"ב־2003 הגעתי לפיקוד המרכז ושירתי שם עד 2005, בשיא האינתיפאדה השנייה. הייתי קצינה בלשכת קצין האג"ם, וראיתי כיצד המדינה מחזירה את ריבונותה ביהודה ושומרון. יש לנו זיכרון קצר: יו"ש הייתה כפסע מלהפוך ל'חמאסטן', והיא לא הפכה לכזו משום שהיו שם האנשים הנכונים בזמן הנכון.

דבורה שריפיאן בכר, בן זוגה ד"ר מאור בכר ובנותיהם, 3 באוגוסט 2026 (צילום: באדיבות דבורה שריפיאן בכר)

"לדיונים בצה"ל הצטרף איש שב"כ שכינינו 'מארק'. ראיתי שכל הדברים המגניבים קשורים אליו. יום אחד שאל אותי קצין האג"ם: 'מה את עושה פה? את יודעת פרסית; את יודעת איזה דבר זה?' העבירו למארק את שמי ואת מספר הזהות שלי ואמרו לו: זו בחורה רצינית, סכין בין השיניים, לא מפחדת, יודעת פרסית וגם לא נראית שוודית.

"הוזמנתי למיונים ליחידה מבצעית של שב"כ. עברתי מיונים רבים בלי להבין לאן אני הולכת. רק כשישבתי במטה וקיבלתי כרטיס עובד הבנתי: אני בשב"כ.

"במיונים עברתי ריאיון אישיות ותרגילי שטח מבצעיים. ככל שמתקדמים בשלבים נוצרת תחושת מסוגלות. שירתי כלוחמת מבצעית, ולא בכדי כוללת ההכשרה גם לימודי משחק. היכולת להבין במהירות סיטואציה, להיכנס לחדר, לזהות למי יש חמאה על הראש, מי קולט אותי, מה מפעיל ומניע אותו ומהו הנרטיב שלו, היא חלק מהמקצוע.

"יש גם תכונות אופי שמביאים מהבית, כמו אינטליגנציה רגשית. אצלנו אומרים 'תחושינט', תחושה ואינטליגנציה"

"יש גם תכונות אופי שמביאים מהבית, כמו אינטליגנציה רגשית. אצלנו אומרים 'תחושינט', תחושה ואינטליגנציה".

באילו ועדות תרצי לפעול בכנסת?
"בוועדת החינוך, בוועדת החוץ והביטחון, ובהמשך גם בקבינט. אינני מבקשת להיות שרה מייד; אני רוצה לעשות את הדרך כלפי מעלה ואינני מפחדת מעבודה קשה".

שמח לבשר על הצטרפותה של הלוחמת למען הפריפריה. אשת השב"כ והמוסד לשעבר, יזמת ואשת החינוך דבורה שריפיאן בכר.

בכר מביאה עימה ניסיון ביטחוני עשיר של 22 שנים בליבת העשייה הביטחונית של מדינת ישראל, לצד מנהיגות חינוכית ויזמית המתמקדת בצמצום פערים, פיתוח הפריפריה והכשרת דור העתיד של… pic.twitter.com/1BNKH92mAm

— Gadi Eisenkot – גדי איזנקוט (@gadi_eisenkot) July 9, 2026

את מוכנה לתאטרליות של הכנסת, למשחקים וללכלוך הפוליטי?
"בקריירה הקודמת שלי הייתי בצד התאטרלי. אני רוצה להאמין שדם חדש במערכת יוכיח שאפשר להתנהל גם אחרת; שזה לא חייב להיות מלוכלך, שקרי ומלא משחקים. אני רוצה להאמין שחלק הארי של הכנסת הבאה יהיה מורכב מאנשים טובים. תראי את האנשים שמצטרפים לגוש השינוי".

איזה שינוי חקיקתי או מערכתי עומד בראש סדר העדיפויות שלך?
"להחזיר את מערכת החינוך בישראל להיות המעיין הנובע של ההון האנושי הטוב בעולם. להביא את האנשים הטובים ביותר להוראה, להפוך את המקצוע לנחשק ולגרום לאנשים לעמוד בתור כדי לנהל תיכונים. יש כאלף משרות ניהול שאיש אינו ניגש למכרזים עליהן. זה בלתי נתפס.

"המדינה שקועה בוועדת החוץ והביטחון, ולשם הולך הכסף; לוועדת החינוך הכסף אינו מגיע. אני עשיתי באילת דברים מורכבים מאוד ב־10,000 שקל. זה לא רק כסף, אף שבוודאי צריך לאפשר לאנשים להאכיל פיות בכבוד. יש לי 30 מורים בפרויקט שהקמתי, ואני יודעת שהסיפור גדול הרבה יותר מהשכר לבדו".

"ערבית צריכה להיות מקצוע חובה מכיתה א'. הייתי מלמדת אותה כשפה שנייה, לא במקום אנגלית. אני רוצה שילד ישראלי ידבר עברית, ערבית ואנגלית באותה מידה"

ומה לגבי לימודי ערבית ופרסית?
"ערבית צריכה להיות מקצוע חובה מכיתה א'. הייתי מלמדת אותה כשפה שנייה, לא במקום אנגלית. אני רוצה שילד ישראלי ידבר עברית, ערבית ואנגלית באותה מידה.

"אנחנו מוקפים בבעלות ברית ובאויבים, וזו השפה שמדברים בשכונה. אי אפשר לשבת במיגונית ולא להבין מה אומרים בחוץ. בעזרת השם, הכלים האלה ישרתו את הילדים והצעירים גם לחיזוק הבריתות ולקיום קשרים עסקיים. פרסית היא כבר התמחות מקצועית".

אבלים משתתפים בהלווייתו של המשורר האיראני אחמד שאמלו בטהרן, 27 ביולי 2000 (צילום: BEHROUZ MEHRI / AFP)

משורר זכויות האדם

האם יש ספרות או שירה איראנית שאת ממליצה לקוראים הישראלים להכיר?
"אחד המשוררים האהובים עליי הוא אחמד שאמלו, שמת לפני יותר מ־25 שנה. בשירו המפורסם 'במבוי הסתום הזה', הוא כותב: 'ימים משונים הם אלה, יפתי'. תרגומים משיריו פורסמו בישראל.

"המשטר האסלאמיסטי רדף אותו לאורך חייו, אך הוא נשאר אתאיסט וליברל והמשיך להתגורר באיראן למרות הרדיפות. כל חייו כתב על חירות ועל זכויות אדם. אני ממליצה לקרוא אותו".