הפסקתי לקרוא בקטע שבו כתבת שבג"צ צריך לדון בעניין בצד הערכי.
בית המשפט צריך לדון אך ורק בצד החוקי.
ערכים נקבעים בדיון ציבורי וקביעת חוקים המשקפים אותם על ידי נציגי העם – חברי הכנסת.
אם בית המשפט רוצה את אמון הציבור- עליו להשאיר דיונים ערכיים לציבור, ולהתמקד בדיונים חוקיים
על רקע הדיווחים שלפיהם חד"ש, תע"ל ובל"ד יודיעו שהן מתמודדות בבחירות לכנסת ברשימה אחת הודיעה בל"ד כי תמשיך לפעול לצירוף רע"ם לשותפות.
"בל"ד עשתה ותמשיך לעשות הכול כפי שהבטחנו לציבור הבוחרים, במאמצינו להקמת הרשימה המשותפת", מסרה המפלגה.
"מהרגע הראשון היה ברור לנו שיהיו מחלוקות ודיונים קשים. עם זאת, אנחנו בבל"ד, יחד עם חד"ש ותע"ל עבדנו ונמשיך לעבוד על מציאת פתרונות לכל המחלוקות וגישור על הפערים", נכתב בהודעת בל"ד.
"הרשימות של בל"ד, חד"ש ותע"ל עשו ויתורים קשים והתגמשו בנקודות מרכזיות, מתוך הקשבה לציבור הבוחרים שלנו והבנה של המציאות המורכבת. דלתנו לא סגורה בפני רע"ם ואנחנו נמשיך לפעול בכל הכוח כדי להקים את הרשימה המשותפת, להעיף את ממשלת הגזענים ולהביא שקט לרחובות שלנו".
עשרות מפגינים באזור מגרש הרוסים בירושלים מנסים למנוע מהמשטרה להעביר עצורים מבית המעצר באזור, כך הודיעה המשטרה.
עוד נמסר שכוחות המשטרה פועלים לפזר את מפרי הסדר.
תאיר איפרגן, לשעבר המנהלת הכללית של משרד העבודה, הצטרפה למפלגתו של גדי איזנקוט, ישר!, כך נמסר מטעם המפלגה.
איפרגן כיהנה בשורה של תפקידים במשרד הכלכלה והתעשייה ושימשה כמנהלת המכון הממשלתי להשכלה טכנולוגית.
כיום מכהנת איפרגן כמנהלת הכללית של שותפות קרנות פילנתרופיות לפיתוח וצמיחה של צפון הארץ ודרומה, שהוקמה לאחר טבח שבעה באוקטובר.
היא נולדה וגדלה ברמלה. שירתה בצה"ל כמפקדת פלוגת טירונים. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים ותואר שני במדיניות ציבורית.
איפרגן, בת 46, נשואה ואם לשלוש בנות.
מליאת הכנסת אישרה בקריאה הטרומית את ההצעה לשנות את חוק יסוד הממשלה, כך שמאה ימים לאחר כינונה של ממשלה חדשה יסתיימו כהונותיהם של ראש המטה הכללי של צה"ל, המפקח הכללי של משטרת ישראל, ראש שירות הביטחון הכללי, ראש המוסד, נציב בתי הסוהר, נציב שירות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, מנהל מחלקת הבג"צים, מנכ"לי משרדי הממשלה ומשניהם וכל בעל משרה שהמינוי לה דורש את אישור ממשלה.
לפי הצעת החוק של חבר סיעת הליכוד שלום דנינו, הממשלה רשאית לקבוע שאותם גורמים יישארו בתפקידיהם. ההצעה קובעת עוד שהממשלה תהיה רשאית להעביר מכהונה בכיר בשירות המדינה לאחר שניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו. הכנסת תהיה רשאית לקיים שימוע למועמדים ולהציג את המלצותיה לממשלה.
53 מחברי הכנסת תמכו בהצעה, ו-41 התנגדו לה.
בדברי ההסבר להצעה נכתב ש"מדינת ישראל חריגה ביחס למקובל בדמוקרטיות המובילות בעולם בחולשת השליטה והבקרה של נבחרי הציבור על הפקידות הממשלתית הבכירה ועל פעולותיה".
ההצעה תועבר לוועדת הכנסת שתקבע מי מוועדות הכנסת תעסוק בה.
כלי תקשורת בלבנון דיווחו על שני הרוגים בתקיפה אווירית שביצעה ישראל בעיר החוף צידון.
סוכנות הידיעות הלאומית של לבנון דיווחה כי "כלי טיס לא מאויש של האויב" פגע במכונית, "מה שהוביל למותם של שני בני אדם שהיו בתוכה, ושרפה גדולה פרצה בה והתפשטה למספר מכוניות שחנו באזור".
المعلومات الأولية تشير إلى أن الغارة في مدينة صيدا استهدفت سيارة pic.twitter.com/ZHM7eKK4Vq
— هنا لبنان (@thisislebnews) June 10, 2026
צידון נמצאת כחמישים קילומטרים מהגבול עם ישראל, ותקיפות צה"ל באזור היו נדירות יחסית בחודשים האחרונים.
מצה"ל לא נמסרה תגובה.
חמאס הצליח להדהים את ישראל בשבעה באוקטובר, אך הלם איננו שליטה אסטרטגית. זהו ההבדל המרכזי בין פעולה שמצליחה לשבור שגרה, תודעה ומערך ביטחוני, לבין מהלך שמצליח לעצב סדר פוליטי חדש ובר־קיימא.
מתקפת השבעה באוקטובר נועדה לפרוץ סדר אזורי ופוליטי שהלך והתגבש לפני המלחמה: ישראל האמינה כי ניתן להכיל את רצועת עזה, להרתיע את חמאס, לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו, ולהמשיך לקדם נורמליזציה אזורית בלי להציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז סדר היום המזרח־תיכוני.
ד״ר עופר ישראלי הוא אסטרטג גאו־פוליטי ותיאורטיקן של מורכבות, המתמחה ביחסים בינלאומיים כמומחה למזרח התיכון ולקבלת החלטות במדיניות חוץ, הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד״ר ישראלי הוא מחברם של ארבעה ספרים העוסקים במלחמה, בתוצאות בלתי מכוונות ובמורכבות ביחסים הבינלאומיים, ובהם לאחרונה: ״השפעות מורכבות בסכסוכים במזרח התיכון״ (מאגנס, 2026: https://links.responder.co.il/?, id=41670461&sid=669772601&k=1de5285fb5cf1937de2b01598d27ef79).
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
בהפגנות המחאה בעקבות השבעה באוקטובר נשמעת לעתים הסיסמה "מהנהר לים פלסטין תהיה חופשית". רבים בישראל רואים בסיסמה הזאת ביטוי לאנטישמיות, שכן מבחינתם מדובר בקריאה להשמדתה של המדינה היהודית היחידה בעולם.
אני בטוח שבין הקוראים את הסיסמה הזאת ישנם כאלו שאכן היו שמחים על חיסולה הפיזי של ישראל, אבל יש כאלו שבעד חיסולה של ישראל כיישות מדינית, וביניהם גם יהודים לא מעטים – מחברי הארגון היהודי האנטי ציוני Jewish Voices For Peace ועד חסידי חסידות סאטמר שברור כי אינם אנטישמים, גם אם הם נגד התפיסה הציונית.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
מאמרו של נדב תמיר מייצג נאמנה את הגישה המבקשת למצוא נקודות אחיזה של מתינות במציאות סבוכה. ניתוח מעמיק של מורכבות העובדות בשטח, של ההיסטוריה ושל העמדות הפלסטיניות, חושף כי המאמר לוקה בנאיביות מסוכנת, בהתעלמות מנתונים אמפיריים, ובניסיון מאולץ לייצר סימטריה מוסרית במקום שבו היא אינה קיימת.
אינני נוהג להגיב אך מדי פעם הייצר גובר עלי…
להלן מספר כשלים בפוסט:
1. האשליה הבלשנית: אין שתי פרשנויות לסיסמה "מהנהר ועד הים"
תמיר מנסה להכשיר חלק מקוראי הסיסמה "From the river to the sea", בטענה שיש להם מניעים אוטופיים של "מדינה אחת דמוקרטית". מדובר בכשל לוגי וגיאוגרפי חמור.
המשמעות הגיאוגרפית החד-משמעית: השטח שבין נהר הירדן לים התיכון מכיל את מדינת ישראל כולה. קריאה להקמת "פלסטין" על כל השטח הזה פירושה המיידי הוא מחיקתה הטוטאלית של מדינת ישראל כיישות יהודית וריבונית.
סוגיית האוטואנטישמיות: תמיר נאחז בארגונים יהודיים קיצוניים (כמו JVP) כדי להוכיח שאין מדובר באנטישמיות. אולם, היותו של אדם יהודי אינה מחסנת אותו מפני אוטואנטישמיות (אנטישמיות עצמית) או עיוורון אידיאולוגי.
במבחן המציאות – יודנריין: המשמעות הפרקטית של ריבונות פלסטינית מהנהר ועד הים אינה דו-קיום, אלא טיהור אתני – מדינה שהיא "יודנריין" (נקייה מיהודים), כפי שהוכח באופן המזעזע ביותר בטבח ה-7 באוקטובר.
2. חמאס ופתח: הבדל בתזמון ובטקטיקה בלבד
תמיר יוצר, ולא בפעם הראשונה, הפרדה מוחלטת בין חמאס לבין הנהגת הפתח והרשות הפלסטינית. זוהי שגיאה אסטרטגית המבוססת על אי-הבנת המחשבה המדינית-דתית הפלסטינית.
האנלוגיה ההיסטורית: ההבדל בין חמאס לפתח אינו בייעד הסופי, אלא בתזמון ובטקטיקה, בדומה לדינמיקות המוכרות מן ההיסטוריה המוקדמת של האסלאם. ניתן להשוות זאת להבדלים בגישות הטקטיות מול קורייש (לרבות הסכמים זמניים כמו הסכם חודייביה שנועדו לצבור כוח), משלחת רג'יע (אירוע שבו נעשה שימוש בהטעיה פוליטית), או הטיפול בשבט בנו קורייזה.
והאנאלוגיה –
תוכנית השלבים של אש"ף: בעוד שחמאס פועל באלימות ג'יהאדיסטית מיידית, הפתח מיישם מאז 1974 את "תוכנית השלבים" – שימוש בכלים דיפלומטיים, הסכמים זמניים והכרה בינלאומית כדי להחליש את ישראל צעד אחר צעד, עד למימוש המטרה הסופית. בכירים בפתח (כמו ג'יבריל רג'וב) הצדיקו במפורש את טבח ה-7 באוקטובר, והרשות הפלסטינית מסרבת בעקביות לגנותו.
3. אשליית ה"פירוז" והעיוורון שנותר לאחר ה-7 באוקטובר
המאמר/פוסט מוכיח כי ישנם גורמים שלא למדו דבר מהשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה, וממשיכים להחזיק בקונספציה הישנה. אכן קשה להתמודד עם המציאות גם כשהיא טופחת על פנינו.
כישלון מודל המדינה המפורזת: הקונספציה הליברלית נשענה מאז ומתמיד על התנאי של מדינה פלסטינית מפורזת או מפורזת חלקית. המציאות הוכיחה שמושג ה"פירוז" במזרח התיכון הוא אשליה על הנייר בלבד.
נשק קל שניתן למנגנוני הביטחון הפלסטיניים באוסלו הפך במהירות לרובים שהופנו נגד ישראלים. עזה, שהייתה מודל מוקטן של ריבונות פלסטינית ללא נוכחות ישראלית מאז 2005, הוכיחה שגם ללא צבא רשמי עם טנקים ומטוסים, ישות פלסטינית עצמאית יכולה לייצר מפלצת טרור תת-קרקעית באמצעות הברחות (ציר פילדלפי) וייצור עצמי של רקטות וכטב"מים מחומרי גלם אזרחיים. זאת בשילוב של דור חדש ש"איטבח אל יאהוד" היא משאלת נפשו מגיל הגן מביאה לקריסה מוחלטת של הרעיון. הניסיונות הנוכחיים לייצר רקטות ביהודה ושומרון מוכיחים כי ללא חופש פעולה מבצעי של צה"ל – ה"פירוז" יקרוס תוך שבועות.
4. מחלת הוואטסאבוטיזם (Whataboutism) והאובססיה לסימטריה –
בפוסט זה ולא רק בו, בולט צורך כמעט שיטתי לייצר משוואה סימטרית שבה "גם ישראל לא בסדר". תמיר משתמש בביטוי "טול קורה מבין עיניך" כדי להשוות בין ממשלת ישראל לסרבנות הפלסטינית.
אין טעות גדולה מזו!
מלכוד הסימטריה הפסיכולוגי:
כדי שאדם יוכל להמשיך להאמין בפתרון של פשרה וחלוקה, הוא חייב להניח שהסכסוך הוא סימטרי. אם צד אחד מונע מאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית טוטאלית, ואילו הצד השני מוכן לפשרות – הרי שהמודל הליברלי נכשל. כדי להימנע מהמסקנה הזו, מייצרים וואטסאבוטיזם מלאכותי: מול הקיצוניות הפלסטינית מציבים את "המשיחיסטים היהודים", ומול הסיסמה האנטישמית "מהנהר ועד הים" מציבים את ריבונות ישראל. זהו עיוורון מתוך בחירה המנקה את הצד הפלסטיני מאחריותו הבלעדית לטרור.
5. לשלום צריך פרטנר: ההיסטוריה של הסרבנות הערבית –
אנו מבקשים שלום ותמיד נבקש שלום. זו דרכנו וכך חונכנו. אך לשלום צריך פרטנר שרוצה בו. כרגע אין כזה, ואין צורך לנחש – יש פשוט להקשיב למה שהפלסטינים אומרים בשפתם, בערבית, בכלי התקשורת ועל במות המסגדים שלהם.
הסרבנות הקבועה: מאז ומתמיד היהודים/ישראלים שאפו לשלום והסכימו לחלוקת הארץ (ועדת פיל ב-1937, תוכנית החלוקה ב-1947, קמפ דיוויד ב-2000, אנאפוליס ב-2008 וההתנתקות ב-2005). הצד השני תמיד אמר וממשיך לומר בקול צלול: "הכל או לא כלום" ועובר לאלימות. המצב לא השתנה לטובה – הוא הקצין לרעה.
נתונים אמפיריים: סקרי דעת קהל רשמיים של המרכז הפלסטיני למחקר (PCPSR) מראים בעקביות כי רוב מוחלט של הציבור הפלסטיני ביו"ש ובעזה תומך באופן אקטיבי בטבח ה-7 באוקטובר. מדיניות "Pay for Slay" (משכורות למחבלים) של הרשות הפלסטינית והנסיונות המתמשכים לעקוף את המגבלות והסנקציות שמוטלות על שיטה זו – מוכיחים שהטרור הוא חלק ממוסד מהאסטרטגיה שלהם.
6. מתן פרס לטרור והשלכותיו הגלובליות
המלצתו הדחופה של תמיר לקדם הכרה בינלאומית חד-צדדית במדינה פלסטינית דרך מועצת הביטחון מהווה את הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר.
הכרה כזו בעיתוי הנוכחי תתפרש על ידי ציר הרשע העולמי כפרס אולטימטיבי לטרור. המסר שיישלח לעולם הוא שרצח עם, אונס המוני וחטיפת אזרחים הם הכלים היעילים ביותר להשגת הישגים מדיניים. מהלך כזה לא יביא שלום, אלא יבטיח את גל המלחמה הבא.
לסיכום: המציאות הוכיחה שגם אלו שבאו בעבר מתוך אמונה עמוקה ושותפות למחשבה ש"יש עם מי לדבר", נאלצו להתפכח מול הריאליזם האכזרי של המזרח התיכון. מאמרו של נדב תמיר מבוסס על משאלות לב ומנותק מהמנטליות המקומית. ביטחון ישראל מחייב סירוב מוחלט להיכנע לאשליות עבר שגבו מאיתנו מחיר דמים בל יתואר.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
נתניהו הוא גמד מדיני, שלא הביא שום הישג מדיני משמעותי בכל 20 שנות שלטונו. לא, הסכמי אברהם הם לא הישג של נתניהו – הוא לא עשה כלום לגיבוש ההסכמים. נתניהו באותם ימים של "תוכנית טראמפ" בכלל קשקש והודיע על סיפוח הביקעה – ונדחה ע"י טראמפ. האמריקאים יזמו את הסכמי אברהם והביאו לביבי לחתימה. הוא כל כך פחד מזה, שלא שיתף אף אחד בממשלתו, או את מערכת הביטחון ועשה הכל מאחורי הקלעים כמו איזה שליט אפריקאי.
זו השיטה המדינית של נתניהו – תן לאמריקאים להביא תוכנית / הסכמים, ואז תחליט אם לחתום או לא. אם זה מצליח אז הוא מנפנף בזה כ"הישג" שלו, אם נכשל, אז האמריקאים נכשלו. לא צריך להסביר כלום לנתינים, והשרים הם מממילא בובות.
אפס מאופס.
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו