חבל ששהות בגרמניה לא כללה היכרות עם כתיבתו של היסטוריון הבריאות הגרמני ארנסט קליי והמשפט הממצה אותו הוא טבע :
Nicht die Nazis haben die Ärzte gebraucht, sondern die Ärzte die Nazis
[-אלו לא היו הנאצים שנזקקו לרופאים, אלא הרופאים לנאצים]. היטלר לא "נתן צו" ב-39', אלא נענה לבקשת הרופאים להתחיל ברציחות. בוודאי יפתיע את הכותב לדעת שהסתדרות הפסיכיאטרים האמריקנית תמכה ב-41' [-בביטאון הרשמי שלה] בהתחלת הרציחות בארה"ב ורק חיכתה לחוק שיחוקק, וכי גם איגוד הפסיכיאטרים והנוירולוגים הארצישראלי [-או, בהגדרה התואמת לרוח אתר זה, הפלסטינית] ניסחה בכינוס בתל אביב באפריל 42' תמיכה ב"מפקד בדיקות תורשתיות-ביולוגיות, שיקיף את כל האוכלוסים, על ידי פתיחת כרטיסיה שתרשום את היחיד ואת שלשלת היוחסין שלו", ובפניה ל"מוסדות המוסמכים בדבר הכנות למפקד ביולוגי-תורשתי בארץ". והמטרה? "ע"י קידום אמצעים אויגאנים אפשר יהיה לצמצם את התוצאות למחלה ולעזרה סוציאלית". כלומר אין מדובר ב"תורת הגזע של המפלגה הנאצית" אלא בתורת השבחת הגזע שמקורה בבריטניה ושהיתה מקובלת בכל העולם המערבי.
כמו כן יש מקום לציין ש:
הרטהיים, כמו "שישה מרכזי המתת חסד שהקימו הנאצים", הם מוסדות פסיכיאטריים, שלא רק שכלל לא הוקמו בידי הנאצים אלא שחלקם, כברנבורג בסקסוניה-אנהלט למשל, מתפקדים עד היום [-"מקלחות" הגז ממוקמות במרתף]; הרציחות, בשיטות של הרעבה מכוונת וזריקות רעל, במוסדות הפסיכיאטריים נמשכו ללא הפרעה עד 48-9' [ באזור השליטה האמריקני] והסתיימו רק עם פניית התושבים לשלטונות הכיבוש להתערבותם.; ואולי ההשמטה העובדתית המהותית ביותר, הליך הרצח-על-בסיס-טיעון-פסיכיאטרי-ביולוגי החל עם חקיקת החוק מיולי 33' להקמת בתי דין לבריאות גנטית, בתי דין שבראש כל אחד מהם עמד פסיכיאטר וש"גזר הדין" בו היה עיקור או סירוס, זוהי החוליה החסרה בין חוק ביולוגי לבין רצח ההמונים המתועש שנוהל ובוצע בידי רופאים.