אחרי שנים של פרסום הגיגיי בפייסבוק הבנתי, שהרשת הזו מיועדת יותר לאנשים בני גילי (פנסיונר), כאלה שיושבים בבית ומגובשים פחות או יותר בתפיסת עולמם. חבר אמר לי שהאקשן מצוי ברשת X ובטיקטוק. הללו הם הרחוב, בניגוד לפייסבוק, שהוא הבית או המשרד.

התחלתי לצפות בסרטוני הטיקטוק והתמכרתי. הרעיון שאני יכול לדפדף בהינף אצבע כל סרטון שלא מדבר אליי עשה לי את זה. במקביל לסרטוני הזבל, מצאתי גם הרבה עניין. יתרה מזאת, אני גם לומד המון מהסרטים הקצרים והממוקדים שמציפים את הסרט הנע ברשת הזו.

ישראל שור הוא אח שכול. סופר. אקטיביסט במחאה. תושב אוהל המחאה מול הכנסת.

זוכרים את מאיר כהנא? ב־1988 נפסלה תנועת "כך" מהתמודדות לכנסת. ב־1992 נפסלה שוב, וב־1994 הוכרזו "כך" ו"כהנא חי" כארגוני טרור. אז ידענו לזהות את הסכנה ולהציב לה גבול. ומה היום?

פסק הדין של בית המשפט העליון, שאפשר לרע"ם, לרשימה המשותפת ולעופר כסיף להתמודד בבחירות, החזיר אל מרכז השיח את שאלת גבולותיה של הדמוקרטיה המתגוננת.

איטל בציר אלשיך היא חברת מועצה, סגנית ראש עיריית רחובות לשעבר, יו״ר רשימת רחובות חופשית ומאוחדת ובעלים של משרד לקידום חדשנות, סביבה ויחסי ציבור.

אחד מידידי, שמעולם לא חשדתי בו בקיצוניות פוליטית, אמר לי לאחרונה שהוא מתלבט בין שתי מפלגות: הדמוקרטים או רע"ם. בעולם הישן הייתי מצפה שההתלבטות שלו תהיה בין ישר! להדמוקרטים. טעיתי. ייתכן שהצבעה לרע"ם כבר אינה טאבו מוחלט בקרב חלק מהמצביעים הפוטנציאליים של הדמוקרטים.

אם התפתחות כזו תתרחב מעבר לאדם אחד, היא עשויה לגרוע מכוחם של הדמוקרטים ולהגדיל את כוחה של רע"ם, ואולי גם את ה"לגיטימיות" שלה כשותפה קואליציונית, בצורה כזו או אחרת.

יעקב צלאל הוא עיתונאי