סיפור המשפחה – מגלות עיראק לישראל שלא הופץ שלום,אני מעוניין לשתף סיפור של אבי משה דבורה יליד 1883 שאיבד את שני אחיו בזמן הפרעות ורדיפת היהודים את אמי השיאו בגיל 12 ואחת מאחיותיה השיאו בגיל תשע והבריחו אותה להודו כל זאת כדי לחמוק מחטיפתן בזמן הפרעות ע"י המוסלמים
משפחתי חיה במשך דורות בעיראק, עוד הרבה לפני קום מדינת ישראל. באותן שנים גברו הרדיפות נגד היהודים, במיוחד כלפי אלו שנחשדו בקשר עם הציונות. שניים מאחיו של אבי, דודים שלי, נעצרו באשמת שווא של שיתוף פעולה עם הציונים – האשמה שהייתה אז מספיקה כדי לגזור מוות.
אחד מהם נדון לתלייה. אחיו השני, שסירב להיפרד ממנו, דרש: "אם אתם תולים את אחי – תתלו גם אותי יחד איתו."
הם עמדו זה לצד זה, כשאהבת האחים גוברת על כל פחד. סיפור הגבורה הזה התרחש בצל פרעות קשות, בתקופה שבה שלט בעיראק שליט אנטישמי קיצוני, שלוחה של הנאצים – ייתכן ושמו היה רשיד עאלי אל-כילאני.
באותה תקופה, חיי היהודים בעיראק הלכו ונהיו בלתי נסבלים. בנות יהודיות הושמו בסכנה – נחטפו, הועלמו, ונלקחו מבתיהן. משפחות רבות חיתנו את בנותיהן בגיל צעיר, רק כדי להגן עליהן.
הקהילה היהודית החלה להתפרק – חלק נמלטו להודו, אחרים לאיראן, לאנגליה ולמדינות אחרות. משפחתי ניצלה את ההזדמנות ועלתה לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ היו 11 אחים ואחיות. אני – הצעיר שבחבורה – נולדתי כאן בארץ, ואני היחיד שנולד על אדמת ישראל.
הדרך לא הייתה קלה. החיים בארץ היו קשים – עוני, קשיי קליטה, עבודות פיזיות – אבל למרות הכול, המשפחה הייתה מאושרת, חופשייה, ועם תקווה בלב. הסיפור שלנו הוא סיפור של כאב, של בריחה, של אהבה גדולה – ובעיקר של ניצחון הרוח.
שני אחיי נקראו על שמם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו