"בן אדם, מה לך נרדם? קום קרא בתחנונים", "סליחות, סליחות", כך היה קורא גבאי בית הכנסת באישון לילה כשהיה עובר ברחובות המושב שבו גדלתי בגליל, ומעיר את התושבים להצטרף לאמירת הסליחות.
אני זוכרת את הרוח הקרירה שנשבה מבעד לחלון ובישרה את סוף הקיץ, את השקט המיוחד של השעות הקטנות, ואת אבי מתארגן חרש ויוצא אל החשכה בדרכו לבית הכנסת. כך, ערב אחר ערב, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, חזר הטקס כחלק מההתכוננות לימים הנוראים.
אורלי דבוש ניצן, עו״ד ומומחית לתהליכי בינוי קהילה, עוסקת בחיבורים שבין גוף, נפש וקהילה, ובין זהות יהודית־ישראלית, מנהיגות וחברה. כיום סמנכ״לית פיתוח ואסטרטגיה בבינ״ה – הבית של היהדות הישראלית.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו